בפניי תביעת התובע בהליך של תביעה קטנה שעניינה נזקים שנגרמו לבריכת שחייה ביתית.

1. התובעת ביקשה לבנות בריכת שחייה בביתה ב'אורנית'. הנתבע הוא מי שבנה לתובעת את הבריכה וזאת בשנת 2012. מדובר בבריכת בטון בציפוי ויניל. תקופת האחריות שניתנה לציפוי היא ל- 10 שנים.

לטענת התובעת בשנת 2016 החלו להיעלם כמויות גדולות של מים מהבריכה ולפיכך פנתה לנתבע כדי לאתר את מקור הנזילה. כשהגיע הנתבע לביתה, לאחר שאיתור הנזילה בהדרכה בטלפון לא צלח, מצא כי מדובר בחורים בציפוי הויניל שלא ניתן לתקנם. התובעת ביקשה לממש את האחריות שניתנה לויניל אלא שהתובע טען שהבריכה לא טופלה כראוי ולפיכך האחריות אינה מכסה את הנזק הקיים.

לטענת התובעת הנתבע התרשל בבניית הבריכה, השתמש ברכיבים מאיכות ירודה, לא הסביר את אופן הטיפול בבריכה ואת החריגים המופיעים בתעודת האחריות. לגבי הויניל טענה כי מדובר בחומר באיכות נמוכה שהתקמט עם השנים ונוצרו בו חורים. לאישוש הטענה הוסיפה כי כבר בחודשים הראשונים של השימוש בבריכה, המשאבה שהותקנה התקלקלה כך שנאלצה לרכוש משאבה חדשה.

בנסיבות אלה הגישה תביעה על סך של 33,500 ₪, הכוללת עלות החלפת משאבה, עלות החלפת ויניל, מילוי הבריכה מספר פעמים ועוגמת נפש.

2. מנגד טוען הנתבע כי עם סיום בניית הבריכה, וזאת כ- 4 שנים לפני הגשת התביעה, הדריך את התובעת ובעיקר את בעלה על אופן הטיפול בבריכה, ובכלל זה השימוש בכימיקלים דרך המסננים על מנת שהחומר יתפזר באופן שווה. כן הדגיש בפניהם לטענתו את חשיבות רמת החומציות במים וזאת כדי למנוע התייבשות ופיצוץ בציפוי הויניל. לטענתו אף הפנה את התובעת להוראות השימוש של היצרן כדי ליהנות מאחריות של 10 שנים לציפוי.

מעבר לאמור טוען הנתבע כי הגם שהתובעת לא פעלה על- פי הוראות היצרן בטיפול השוטף בבריכה, הסכים להחליף את ציפוי הויניל לציפוי חלופי במחיר עלות ולשאת בעצמו בעלות עבודתו, אלא שהתובעת לא הסכימה.

המחלוקת היא אם זכאית התובעת לפיצוי בגין הנזק לציפוי הבריכה וזאת לאחר שכבר החליפה בפועל את הציפוי שלא במסגרת האחריות.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

3. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנזקים לציפוי הויניל עליהם התלוננה התובעת קרו בתקופת האחריות הניתנת למוצר. ואולם כדי שתחול האחריות יש להוכיח כי התובעת כמשתמשת במוצר טיפלה במוצר טיפול סביר באופן שתואם לתנאי האחריות ולמרות האמור נוצר נזק למוצר. לחילופין יש להוכיח שהנתבע התרשל בהתקנת ציפוי הויניל באופן שגרם לנזקים בו.

4. כאמור יכולה התובעת ליהנות מהאחריות הניתנת למוצר אם הוכיחה כי טיפלה והשתמשה במוצר באופן שאינו מחריג את האחריות ולמרות זאת נוצר פגם בויניל.

הצדדים חלוקים אם הנתבע הסביר לתובעת ובעלה אופן הטיפול בויניל, אם לאו. למעשה אין צורך להכריע במחלוקת זו מאחר שבעלה של התובעת, מר מיכאל ברג, העיד שהוא איש אחזקה מוסמך של בריכות (עמ' 3, ש' 2) וכי ידע שצריך לפזר את הכימיקלים בבריכה ולדאוג לרמת חומציות המים (עמ' 3, ש' 3).

הנתבע טען כי קימוט של ציפוי הויניל הוא תופעה מוכרת מקום בו לא נשמרת רמה תקינה של חומציות המים (עמ' 4, ש' 6). לא נסתרה טענת הנתבע שמדובר בבריכה ללא כיסוי ובשל כך מצטבר בה אבק (עמ' 2, ש' 26) וכי כל מקום בו נכנסים לבריכה אנשים רבים יש בכך כדי להשפיע על רמת החומציות (עמ' 2, ש' 14).

5. התובעת למעשה לא הביאה כל ראייה שיש בה להוכיח כי נשמרה תחזוקה תקינה של רמת החומציות של מי הבריכה ולפיכך שמדובר בפגם שנוצר למרות תחזוקה נאותה של הבריכה; כל זאת שעה שלכאורה הפגם בויניל ברור – קימוט של הויניל. לא הובאה ראייה או חוות דעת שיש בה להעיד על מקור הקימוט ומשכך לא נסתרה למעשה טענת הנתבע מתוך נסיונו כי מדובר בתחזוקה לקויה של הבריכה, מבחינת חומציות המים.

6. זאת ועוד, כפי שגם הוצג בתמונה שצורפה לכתב התביעה שציפוי הויניל התקמט בקרקעית הבריכה. מעבר לכך שלא הובאה ראייה באשר לסיבה לאותם קימוטים, לא הוכיחה התובעת שהנתבע התרשל בהתקנת הויניל. יוזכר כי מדובר בליקוי שנוצר בויניל כ- 4 שנים לאחר התקנתו, שעה שלכאורה אם היה מדובר בליקוי בהתקנה עצמה היה הליקוי צריך לבוא לידי ביטוי בשלב מוקדם יותר.

7. בעלה של התובעת, מר מיכאל ברג ביקש לטעון כי החור בויניל נוצר מאחר שמדובר בחומר דק שהותקן על בטון לא מוחלק והחיכוך שבין הויניל לבטון יצר את הקרע (עמ' 4, ש' 10). אני מוצא שמעבר לכך שלא הובאה ראייה מתאימה לאישוש הטענה, הרי בפועל הויניל לא נקרע כתוצאה מחיכוך אלא התקמט (כפי שרואים בתמונה שצורפה לכתב התביעה) וכתוצאה מהקימוט נוצרו בו קרעים. מכאן שגירסה זו לא הוכחה.

מכל האמור אני מוצא שלא הוכחה טענת התובעת שהנתבע התרשל בהתקנה או בבחירת החומר להתקנה.

התוצאה:

8. משלא עמדה התובעת בנטל להוכיח את התביעה, אני מורה על דחיית התביעה.

מאחר שהיו יחסי חברות בין הנתבע לבעלה של התובעת לא ייעשה צו להוצאות.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח אלול תשע"ז, 19 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.