02 ינואר 2017

לפני:

כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין

החלטה

הקדמה

1. ביום 22.11.2016 הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבעת לקבלת תשלומים הנובעים מתקופת עבודתה אצל הנתבעת ונסיבות סיומה.

2. בכתב התובעת ציינה התובעת, בין היתר, כי לאחר סיום עבודתה אצל הנתבעת התנהלה תכתובת בין באי כח הצדדים וצירפה כנספחים לכתב התביעה העתקי פניות אלה, ובין היתר, מכתב פנייה לנתבעת מטעם נציג ההסתדרות, מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים, מכתב תשובה ותכתובות נוספות.

3. ביום 20.12.2016 הגישה הנתבעת בקשה זו במסגרתה ביקשה כי בית הדין יורה לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן ממנו יושמטו הסעיפים המתייחסים, לטענתה, למשא ומתן לפשרה שהתנהל בין הצדדים וכן להסיר את הנספחים שצורפו לכתב התביעה בהתאמה (סעיפים 3.19-3.16 ונספחים 16-12).

טענות הצדדים

4. בבקשתה טוענת הנתבעת, כי על המסמכים שנכתבו על ידי באי כוחה בתשובה לפניות התובעת נרשם "מבלי לפגוע בזכויות" והתובעת כלל לא הייתה צריכה לצרפם לכתב התביעה. טענתה המרכזית של הנתבעת היא כי משא ומתן לפשרה איננו חלק מהראיות. ובלשונה: "אין לראות בנכונות של צד להתפשר כהודאה ואין להביא את פרטי מו"מ לפשרה לידיעת ביה"ד אחרת צדדים ימנעו ולא ינסו להגיע להסכמות שמא הדבר ישמש נגדם" (ר' סעיף 6 לבקשה).

5. ביום 29.12.2016 המציאה התובעת תגובתה לבקשה במסגרתה טענה, כי "בין ב"כ הצדדים לא נוהל כל משא ומתן בטרם הוגשה התובענה ולא הוצעה כל הצעה ליישב את המחלוקת", אלא הוצעה הצעה לתשלום אחד מרכיבי התביעה, ללא תנאי וללא סייג. כך לגרסת התובעת (ר' סעיפים 3, 12 ו – 20 לתגובה).

6. עוד טוענת התובעת בתגובתה כי התכתובת בין הצדדים "לא נוהלה במסגרת משא ומתן ואינה חסויה והינה קבילה" (ר' סעיף 21 לתגובה) וכי אין בציון המילים "מבלי לפגוע בזכויות" בנסיבות דנן כדי לשלול את זכותה להציגו.

דיון והכרעה

7. כלל ידוע הוא שמסמכים המוחלפים בין צדדים במהלך משא ומתן לפשרה אינם קבילים כראייה בבית המשפט. כלל זה, שאינו מצוי בחוק, קיבל תוקף במספר פסקי דין. יפים לעניין זה דבריו של ביהמ"ש העליון כפי שנאמרו ברע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי (פ"ד סא(2) 634 (2006)) :

"כלל הוא כי מסמכים ודברים שהוחלפו בין צדדים במהלך משא ומתן לקראת פשרה אינם קבילים במשפט. משמעות הדבר היא כי לא ניתן להגיש את המסמך או להציג את הדבר במשפט, ולא ניתן לקבוע על יסודם ממצאים כלשהם"

8. הרציונאל העומד מאחורי הכלל הוא הרצון לעודד פשרות, לצמצם את גדרי המחלוקת ולמנוע התדיינויות מיותרות בין כתלי בית הדין:

"ההנחה היא, כי כאשר מתנהל משא ומתן לשם השגת פשרה, הצדדים לו עלולים להימנע ממצגים, הצהרות או הצעות, אשר טמון בחובם ויתור כלשהו לטובת הצד השני, מחשש שוויתור כאמור ישמש כראיה לרעתם בהליך עתידי העשוי להתנהל בין הצדדים. בכך עלולים הסיכויים להשגת פשרה בין הצדדים להיפגע..."

(ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, מז(1) 311, 338 (1993)) (להלן – "פרשת סלע")

9. משמעות ציונו של הביטוי "מבלי לפגוע בזכויות" היא הצהרה כי תוכנו של המסמך לא יהווה משום הודאה או הסכמה או ויתור על דרישה כזאת או אחרת בעתיד.

כלומר: מחד, עצם השימוש בביטוי "מבלי לפגוע בזכויות" אינו הופך את המסמך באופן בלתי הדיר לכזה שאינו קביל מבחינה ראייתית בבית הדין ויש לבחון את המסמך לגופו של עניין. מאידך, עצם השימוש בביטוי יכול שיהווה אינדיקציה לכוונת הצדדים לכך שכוונתם היתה, שהמסמך לא ישמש כהודאת בעל דין.

10. על מנת לבחוון האם מסמך מסוים קביל או לא קבעה הפסיקה שלושה מבחנים:

"(א) כי יוכח שאכן היו מגעים אמיתיים לפשרה בין הצדדים; (ב) שהמסמך או האמרה היו חלק ממגעים אלו; (ג) שבנסיבות העניין לא קם חריג לאי קבילות המסמך כראיה."

(פרשת סלע, בעמ' 339)

(ר' בהקשר זה גם את מאמרה של ד"ר לימור זר גוטמן "דברים ומסמכים שהוחלפו במהלך משא ומתן לפשרה", אתיקה מקצועית גליון 23 (2007))

11. בעניננו, אין חולק כי התנהלו מגעים אמיתיים בין הצדדים (לכל הפחות עד לשלב בו חזרה בה הנתבעת מן ההצעה שהוצעה, כאמור, לפנים משורת הדין), המסמכים את הסרתם מכתב התביעה מבקשת הנתבעת היוו חלק מן המגעים ולא נטען ועל כן לא הוכח קיומו של חריג לאי קבילות המסמכים כראייה.

12. לאור כל האמור לעיל בקשת הנתבעת מתקבלת. אסביר.

ראשית – מטרת ההסכמה לתשלום אחת מדרישות התובעת כפי שהוצגה במכתב ההתראה, הגם שהייתה בגדר "הודעה" ולא "הצעה", היתה צמצום גדרי המחלוקת בין הצדדים ובכך מגשימה ההסכמה הנטענת את הרציונאל, כי מסמכים שהוחלפו בין הצדדים לצרכי פשרה לא יהיו קבילים כראייה בבית משפט.

שנית - ב"כ הנתבעת הדגישה במכתבה האמור כי התשלום יעשה 'לפנים משורת הדין' ובכך יש כדי להעיד, כי הנתבעת התעתדה להפגין מחווה של רצון טוב ולקדם, אולי, מתווה של פשרה הצדדים.

שלישית - השימוש של ב"כ הנתבעת בביטוי 'מבלי לפגוע בזכויות' מהווה אינדיקציה לכך שכוונת מנסחו היתה כי המסמך מיום ה- 10.8.2016 לא ישמש כראיה ולא יהווה הודאה בדבר תוכנו.

13. לפיכך אני מורה לתובעת לתקן את כתב התביעה ובפרט את סעיפים 3.16-3.19 באופן אשר לא יכלול התייחסות לתשלום שהוצע לתובעת כחלק מן המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים בחליפת המכתבים הנזכרת, וכן להסיר מכתב התביעה המתוקן את נספחים 12-13, 15-16.

14. אציין, כי לא מצאתי כי יש להורות על הוצאת נספח 14 לכתב התביעה, המכיל מידע (טפסי 106 וטופס 161) אשר ממילא יגולה במסגרת ההליכים המקדמיים ותצהירי גילוי המסמכים, אף כי הועבר לתובעת במסגרת התכתובות הנזכרות, שכן הוא אינו כולל התייחסות קונקרטית להצעה שהוצעה במסגרת המשא ומתן.

15. התובעת תגיש כתב תביעה מתוקן עד ליום 31.1.2017. הנתבעת תגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת כתב התביעה המתוקן לידיה.

16. מאחר ובקשת הנתבעת התקבלה, אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך של 2,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, ד' טבת תשע"ז, (02 ינואר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.