30 ינואר 2017

1. לפנינו ערעור על החלטת כבוד רשם בית הדין, עמיצור איתם, מיום 20.11.2016 (ס"ע 63847-11-15), בה חויב המערער בהוצאות המשיבה בגין בקשתו לתיקון כתב תביעתו.

הרקע לערעור

2. בסוף חודש 11/2015 הגיש המערער תביעה כנגד המשיבה לתשלום דמי הבראה, דמי חגים, דמי נסיעות וחלף הודעה מוקדמת בגובה 28,449 ₪. על פי האמור בכתב התביעה המערער הועסק על ידי המשיבה בעבודות בניין בתקופה רצופה בת למעלה משש שנים.
כתב הגנה הוגש בחלוף למעלה משלושה חודשים, ורק לאחר שעתר המערער למתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד.

3. בכתב ההגנה התכחשה המשיבה, בין היתר, לקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים.
ערב הדיון המוקדם הגיש המערער את ריכוז הנתונים מכרטיסו האישי באגף מת"ש ברשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול. הריכוז הראה, בין היתר, כי תקופת העבודה רצופה וכי המשיבה רשומה כמעסיקתו. או אז עתרה המשיבה לביטול הדיון על מנת לאפשר לה "לבדוק את הנתונים..". בית הדין נעתר לבקשה וקבע מועד דיון מוקדם חלופי.

4. בתום הישיבה המקדמית ולאחר שכשלו המאמצים להביא את ההליך לידי סיום בהסכמה, עתרה המשיבה לתיקון כתב הגנתה. התובע מצדו הסכים לבקשה. בהחלטתו נעתר בית הדין לבקשה וקצב את המועד להגשת כתב ההגנה המתוקן. בנוסף הורה למערער להמציא לתיק בית הדין ולמשיבה עותקים מתלושי השכר שבידו ומכל מסמך רלבנטי אחר.

5. ביני לביני וטרם הגשת כתב ההגנה המתוקן עתר המערער לתיקון כתב תביעתו. לגרסתו איסוף החומר עליו הורה בית הדין ולימודו לעומקו הובילו לצורך להוספת סעדים לתביעה בדמות הפרשי פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי הפרשה מלאה לתגמולי פנסיה, פדיון דמי חופשה, הפרשי שכר ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות. עתה הועמדה התביעה על כ – 50,000 ₪. המערער הוסיף וטען כי הואיל והמשיבה טרם הגישה את כתב הגנתה המתוקן, הרי שאין בבקשתו כדי לגרום לעיוות דין או להארכת ההליך המשפטי שלא לצורך.

6. תגובת המשיבה לבקשה לתיקון כתב התביעה התבקשה והתקבלה ולפי האמור בה היא התנגדה לה. בעיקר לנוכח הטענה, כי מדובר ב"מקצה שיפורים" שכל תכליתו הוא "ניפוח התביעה" לצורכי משא ומתן. עוד טענה המשיבה כי המסמכים כולם עמדו בפני המערער עת הגיש את תביעתו המקורית.

ההחלטה מושא הערעור

7. לאחר ששקל כבוד הרשם את עמדות הצדדים קבע, ביום 20.11.2016, בחלק הצריך לענייננו כזאת:

"1. בהתאם למגמה בפסיקה תיקון כתבי טענות ככלל יותר, למעט במקרים חריגים המקימים חשש לחוסר תום לב קיצוני או כיוצא בכך.

2. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לסטות מהכלל האמור – ואני מתיר את תיקון כתב התביעה. בין היתר הבאתי בחשבון את העובדה שטרם נשמעו ראיות בתיק וטרם נזקקתי להכרעה שיפוטית לגוף העניין....

3. עם זאת יש לזכור כי התיק מתנהל כבר כשנה וכבר התקיים בו דיון אשר הסתבר כמיותר. לא מצאתי בתצהיר שהוגש מטעם התובע הצדקה של ממש לכך שהתביעה לא הוגשה במתכונתה המתוקנת כבר מתחילת הדברים.

4. בנסיבות העניין אני מחייב את התובע בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪ אשר ישולמו ללא קשר לתוצאות ההליך. הוצאות ישולמו בתוך 30 יום ותשלומם יהיה תנאי להמשך ההליכים...".

החלטה זו היא מושא הערעור שבפנינו.

8. ביום 8.12.2016 הוסיף וקבע כבוד הרשם כך: "1. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור אני סבור שיש מקום להורות על ביטול ההחלטה להתנות את המשך ההליכים בתשלום ההוצאות. מעיון נוסף – נראה כי אין מדובר במקרה החריג המצדיק על פי הפסיקה את ההתניה האמורה.

2. ...בנסיבות העניין אציע כי הצדדים יסכימו כי החלטתי בעניין ההוצאות תבוטל בכל הנוגע לאלמנט ההתניה להמשך ההליכים והערעור לעניין זה יימחק. התובע יוכל להמשיך בערעור בנוגע לגובה ההוצאות במקביל להמשך ההליכים בתיק...".

הצדדים נענו להמלצת כבוד הרשם ועל כן צומצם גדר הערעור בהתאם.

טענות הצדדים

9. בכתב הערעור מובאת השתלשלות העניינים בהליך ובהתאם לה טוען המערער כי שגה כבוד הרשם עת חייב אותו בתשלום הוצאות משפט. לדידו חיובו בהוצאות אינו מוצדק בנסיבות העניין בהן טרם הוגש כתב הגנה מתוקן שממילא התכוונה המשיבה להגיש. לשון אחרת, לא נגרם למשיבה נזק דיוני. עוד טוען המערער כי התנהלות המשיבה היא שגרמה להתמשכות ההליך שלא לצורך.

10. המשיבה מצדה סוברת כי דין הערעור דחייה. זאת מן הטעם שאין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בפסיקת הוצאות על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים שמקרה זה אינו נמנה עמם. לטענת המשיבה התנהלותו של המערער גרמה לעיכוב מיותר בניהול התיק וכן לבזבוז זמנו היקר של בית הדין ושלה. לשיטתה, תיקון כתב התביעה יאלץ את הצדדים לחזור אל נקודת ההתחלה, לנהל הליכים מקדמיים ועל כן החלטת בית הדין על הטלת הוצאות לטובתה הינה מוצדקת. עוד טוענת המשיבה כי יש להטיל על המערער את הוצאות הערעור.

11. על פי הסכמת הצדדים (ראו הודעות מן הימים 18.12.2016 ו – 21.12.2016) ניתן פסק הדין בערעור על יסוד כל החומר המצוי בתיק בית הדין וטעוני הצדדים בכתב.

דיון והכרעה

12. המסגרת הנורמטיבית: הלכה מושרשת היא שככלל לא תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות על ידי הערכאה הדיונית למעט מקום בו מדובר בפסיקת הוצאות גבוהה או נמוכה "בהרבה על המקובל בבית דין לעבודה"....כך הוא גם בערכאות האזרחיות הרגילות.." (ראו: ע"ע (ארצי ) 573/09 דב זיידמן נ' אי סי איי טלקום בע"מ (16.12.2010)).

התכלית שביסוד הלכה זו הובהרה על ידי בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט (כתוארו אז) אשר גרוניס, כך:

"הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות. בין גורמים אלה יש למנות את אופייה של התובענה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש.., היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך.. הדרך בה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות ..."(ע"א (עליון) 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" פ"ד ס(1) 391 (16.6.2005).

כשעיקרים אלה בפנינו נשוב לענייננו.

13. צודק המערער כי לנוכח העובדה שממילא הותר למשיבה להגיש כתב הגנה מתוקן ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת מזו שאליה בא כבוד הרשם. כך תמימת דעים אני עם המערער כי לכאורה לא הוא האחראי על התמשכות מסוימת בהליך, כי אם המשיבה שביכרה מטעמיה לכפור בקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים – טענה ממנה חזרה – ביקשה את דחיית מועד הישיבה המקדמית וגם בכתב ההגנה המתוקן (מיום 8.1.2017) ממשיכה לטעון, כי טרם עלה בידה לאסוף את כל המסמכים הנוגעים לדבר. נותר רק לתהות על מצב דברים זה מקום בו נדרש המערער להמציא לה מסמכים שממילא אמורים להיות בידה, ונזכיר כי מדובר בתקופת העסקה לא קצרה. לא למותר להוסיף, כי המערערת שבה וטענה בכתבי בי דין וגם בתשובתה לערעור כאן כי נטלה חלק בישיבת גישור פנימית במטרה להביא את ההליך לידי סיום בהסכמה (סעיף 11). אלא שאין לטענה זו זכר בתיק האלקטרוני ויש לתהות על פשר הדברים.

14. אף על פי כן ולאחר עיון בכלל החומר שהונח בפניי ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, לא מצאתי כי בענייננו מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהכלל בדבר אי התערבות בהוצאות שהשיתה הערכאה הדיונית. זאת בעיקר לנוכח העובדה שצדק הרשם בקביעתו, כי לכאורה לא הייתה מניעה שכתב התביעה המקורי יוגש מלכתחילה בנוסחו המתוקן. זאת ועוד. כתב התביעה המתוקן אכן כלל עילות תביעה חדשות והוביל גם לשינוי ניכר, באופן יחסי, בגובה התביעה. בנסיבות אלה רשאי היה הרשם להניח כי כתב ההגנה המתוקן יהיה 'רחב' יותר מזה שהתכוונה המשיבה להגיש מלכתחילה ובהתאם ידרוש ממנה מאמץ גדול יותר אשר בתורו יוביל גם להוצאות גדולות יותר.

15. טרם חתימה ואף אם מעבר לדרוש אטעים את הידוע והוא שערכאות ערעור נוטות להתייחס במורת רוח לערעורים העוסקים אך ורק בסוגיית ההוצאות שהשיתה הערכאה הדיונית. שכן וכאמור הנטייה היא שלא להתערב בהחלטות ממין זה. ערה אני לכך שמלכתחילה כלל הערעור גם את סוגיית התניית המשך ההליך בתשלום ההוצאות אלא שמשבוטלה התניה זו היה מקום לשקול את נחיצות הערעור. ממילא עמדה למערער האפשרות לשוב ולהעלות עניין זה במסגרת הערעור על פסק הדין בהליך העיקרי או לנסות לבוא בדברים עם המשיבה לעניין האפשרות, כי תשלום ההוצאות ידחה לתום ההליך.

16. סוף דבר: על יסוד כל האמור הערעור נדחה. עם זאת יתחשב בית הדין בהחלטתו להשית על התובע הוצאות בגין תיקון כתב תביעתו עת יבוא לפסוק את גובה ההוצאות בתום ההליך העיקרי.

ההליך העיקרי שבפני כבוד הרשם ימשיך להתברר כסדרו.

בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ז, (30 ינואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

פסק הדין נחתם בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופטת לבדה.