לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 23/5/16, בתל - אביב.

1. במועדים הרלוונטיים היתה התובעת 2 הבעלים של רכב מ.ר. 49-773-59 (להלן: "רכב התובעות"). התובעת 1 נהגה ברכב התובעות במועדים הרלוונטיים לתביעה.
2. הנתבע 1 נהג במועדים הרלוונטיים לתביעה ברכב מ.ר. 57-557-63 (להלן: "רכב הנתבעים"). נתבעת 2 היא מבטחת רכב הנתבעים.
3. לטענות התובעות בכתב התביעה, ביום 23/5/16 בסביבות השעה 13:00, עמד רכב התובעות בעצירה מלאה בכביש צר כאשר רכב הנתבעים שעמד לפניו החל לנסוע לאחור במהירות בלתי סבירה וללא איתות והתנגש בחזית רכב התובעות. לכתב התביעה צורף צילום שבו נראה רכב הנתבעים כאשר אורות הרוורס בו דולקים.
4. לטענת התובעות, הודה הנתבע 1, שנהג ברכב הנתבעים, באחריות לתאונה ומסר לתובעות את פרטיו.
5. לטענת הנתבעים בכתב ההגנה, בעת שרכב הנתבעים היה בעצירה מוחלטת פגע בו רכב התובעות מאחור, מסיבה שאינה ברורה ובפתאומיות.
6. העידו בפני התובעת 1 - נהגת רכב התובעות, הנתבע 1 - נהג רכב הנתבעים, וכן מר חיים אטשגה – עד מטעם הנתבעים (להלן: "מר אטשגה").
7. התובעת 1 העידה, כי נכנסה לרחוב צר בתל אביב אשר את שמו לא זכרה, היתה חניה בצדי הכביש והיה בו מקום לנסיעה של כלי רכב אחד בלבד. לדברי התובעת 1, היא עצרה מנסיעתה כשהבחינה ברכב הנתבעים והיתה במרחק של מטר עד מטר וחצי ממנו. בזמן שהיתה בעצירה מוחלטת ראתה שני אנשים עומדים בצד הדרך ומשוחחים וכששמו לב שהיא ממתינה, נכנס אחד מהם לרכב הנתבעים ובמקום לנסוע קדימה נסע לאחור ופגע ברכבה. לאחר התאונה התנצל נהג רכב הנתבעים בפני התובעת 1 והשניים החליפו פרטים, לאחר שהעמידו את כלי הרכב בסוף הרחוב כדי לא לחסום את התנועה בכביש הצר.
8. כשהוצג בפני התובעת 1 הצילום שצילמה במועד התאונה (ת/1) אשר ממנו עולה, כי רק בצדו השמאלי של הכביש חנו כלי רכב, השיבה כי היא בטוחה שהיתה בעצירה והוסיפה כי היתה בשוק שמישהו נכנס בה (כלשונה) וצילמה מיד את התמונה.
9. התובעת 1 העידה, כי יום למחרת התאונה החל רכב התובעות להשמיע רעש ולכן היא פנתה למוסך. בהמשך עדותה תיקנה את דבריה ואמרה שהרעש מהרכב לא החל בדיוק יום לאחר התאונה. במהלך הדיון הגישה התובעת 1 חשבונית תיקון (ת/2).
10. הנתבע 1, שנהג ברכב הנתבעים העיד, כי נסע באיטיות בכביש הצר כשלפתע הגיח מולו רכב ולכן עצר את רכבו ואז הרגיש נגיעה קלה מאחור. לדבריו, התובעת 1 לא הספיקה לעצור את רכבה לאחר שהוא עצר מנסיעתו בגלל הרכב שהגיע מולו. לאחר התאונה, יצא הנתבע 1 מהרכב והעוזר האישי שלו, מר אטשגה, הוא שהחנה את הרכב. הנתבע 1 הוסיף כי לא לקח פרטים מהתובעת הואיל ולא קרה דבר (כלשונו).
11. העד מטעם הנתבעים, מר אטשגה, העיד, כי היה ברכב הנתבעים יחד עם הנתבע 1. לדבריו, הם יצאו מבנין לרחוב צר, כשלפתע הגיח מולם ג'יפ ולכן עצרו, ואז הרגישו מכה מאחור כאשר שניהם ישבו ברכב. הנתבע 1 עצר את רכבו והשניים ירדו מהרכב והנתבע 1 ניגש לבדוק מה שלומה של התובעת 1. באשר לאורות הרוורס הנראים בצילום (ת/1) העיד מר אטשגה, כי הצילום צולם לאחר התאונה ולאחר שסוכם עם התובעת 1 להתקדם כדי להחליף פרטים.
12. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות שהוצגו בפני והתרשמתי מהן, הגעתי למסקנה כי עלה בידי התובעות להרים הנטל להוכיח גרסתן לקרות התאונה ולפיה, רכב הנתבעים פגע ברכב התובעות תוך כדי נסיעה לאחור.

1. כך, מצאתי תמיכה לגרסת התובעות לתאונה, בצילום שהוצג (ת/1) - אשר כפי שהעידה התובעת 1 צולם במעמד הפגיעה ברכבה, כאשר רכב התובעות עמד, ואשר נראים בו אורות הרוורס ברכב הנתבעים כשהם דולקים. הסברו של מר אטשגה בעניין זה אשר לפיו, התמונה צולמה לאחר שכלי הרכב התקדמו כדי לא לחסום את התנועה משהתברר כי לא ניתן לעשות רוורס, הוא מאולץ ואינו מתיישב עם ההגיון בהינתן כי בתמונה נראים כלי הרכב כשהם עומדים האחד אחרי השני ברחוב הצר.
2. באשר לגרסת הנתבע 1 ומר אשטגה, כי רכב הנתבעים עצר נסיעתו הואיל ומולו הגיע ג'יפ - הרי שזו הועלתה לראשונה במהלך עדותם ולא נזכרה בכתב ההגנה ולפיכך, מדובר למעשה בגרסה כבושה אשר יש ליתן לה משקל מועט. עדות זו בדבר אותו ג'יפ שהגיח מול רכב הנתבעים אינה מתיישבת עם העובדה כי מדובר בכביש צר אשר בצדו חנו כלי רכב, כעולה אף מהצילום שהוצג.
3. לאחר ששמעתי העדויות, שוכנעתי כי הצילום שבו נראים אורות הרוורס ברכב הנתבעים דולקים, הוא צילום אותנטי המשקף את מנח כלי הרכב המעורבים בעת קרות התאונה, אשר נגרמה כתוצאה מנסיעת רכב הנתבעים לאחור, ככל הנראה בחוסר תשומת לב.
4. לנוכח האמור, אני מקבלת את גרסת התובעות באשר לאופן התרחשות התאונה וקובעת כי רכב הנתבעים הוא שפגע ברכב התובעות.
5. באשר לגובה הנזק. לכתב התביעה צורפו חוות דעת שמאי וכן תמונות הנזק. בדיון הוגשה חשבונית תיקון. על פי חוות דעת השמאי וכעולה מהחשבונית, שילמה התובעת 2 סך של 9,592 ₪ בגין תיקון הנזק. כן נשאה התובעת 2 בשכ"ט השמאי בסך 980 ₪ בהתאם לקבלה שהוצגה. כמו כן, נתבע רכיב נזק של ירידת ערך בשיעור של 2% מערך רכב התובעות, בסך של 200 ₪.
6. הנתבעים הכחישו את הנזקים אשר נטען כי נגרמו לרכב התובעות, וטענו כי אופיים וצורתם אינם תואמים נזקים הנגרמים במקרה של נסיעה לאחור. כן נטען, כי התובעות לא הוכיחו את ירידת הערך הנטענת, בהעדר התייחסות לכך בחוות דעת השמאי. אין בידי לקבל טענת הנתבעים באשר לסוג הנזקים אשר יכולים להיגרם בתאונות מסוג התאונה במקרה דנן או באשר למראה כלי הרכב לאחר התאונה, וזאת משכבר נקבע בפסיקה, כי ככלל, חוות דעת שמאי רכב יכולה להציג באופן מלא ואיכותי את נזקי הרכב הרלוונטיים, יותר מאשר המעורבים בתאונה עצמם (ראו: תא"מ (ת"א) 62183-01-13 אלדן תחבורה בע"מ נ' אביבית אבישי [פורסם בנבו]).
7. משהוגשה חוות דעת שמאי כמו גם חשבונית תיקון ומשחוות הדעת לא נסתרה - לא הוגשה חוות דעת נגדית ולא התבקשה חקירת שמאי התובעות, הרי שהתובעות הוכיחו גובה הנזק שנגרם לרכב התובעות כדבעי, למעט רכיב ירידת הערך אשר לא הוכח וזאת בהעדר התייחסות לרכיב זה בחוות דעת השמאי. לפיכך, סך הנזקים בגין התאונה עומד על 10,572 ₪.
8. לנוכח האמור והואיל והתובעות עמדו בנטל להוכיח התביעה, אני מורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 2 - בעלת הרכב (אשר כעולה מהמסמכים שהוצגו נשאה בהוצאות תיקונו), סך של 10,572 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים הוצאות בסך 500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ז, 24 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.