בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 30.10.2017 בהעדר התייצבות הנתבע לדיון שנקבע.

לא מצאתי מקום לקבל טענות הנתבע לפיהן לא בוצעה לו המצאה כדין של ההזמנה לדיון. בתיק בית המשפט מצוי אישור מסירה של ההזמנה לדיון לידי הנתבע אשר לא התייחס בבקשתו לאישור המסירה גופו ולא הגיש תגובה לתגובה על אף שניתנה לו האפשרות לעשות כן. כמו כן עיון בכתב ההגנה שהגיש הנתבע על פי אותה המצאה מעלה כי בכתב ההגנה ציין הנתבע בעצמו כי הדיון קבוע ליום 30.10.2018 ומכאן שהנתבע ידע על מועד הדיון ולא התייצב אליו.

משכך יש לבחון את הבקשה לביטול פסק דין על פי שיקול דעת בית המשפט. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון להורות על ביטול פסק הדין כנגד ובכפוף לתשלום הוצאות על ידי הנתבע ובהפקדה בקופת בית המשפט.

הלכה היא כי המבחנים לצורך ביטול פסק הדין הם - האם הוצגו טעמים המצדיקים את העדר התייצבותו של המבקש במועד שנקבע לדיון, וכן האם המבקש העלה טענות הגנה הראויות לבירור. בשלב זה של ההליך המשפטי אין מדקדקים בבדיקת טענות ההגנה, או בדרכי הוכחתן. ביישום המבחנים יש ליתן את המשקל הראוי לזכות הפנייה לערכאות שיפוטיות אשר הוכרה כזכות יסוד.

אשר לסיבה לאי התייצבות הנתבע, ולאור הקביעה כאמור לעיל כי בוצעה המצאה כדין לנתבע אשר ידע על מועד הדיון, הרי שלא הוצג כל נימוק לאי התייצבותו של הנתבע לדיון ולכאורה די בכך כדי לדחות הבקשה.

עם זאת, בשים לב למסגרת הדיונית בבית משפט לתביעות קטנות לנוכח המשקל שיש לתת לזכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות יסוד ואף בהתחשב בכך שהמבחן העיקרי לבחינת בקשה לביטול פסק דין הוא קיומם של נימוקי הגנה ואת מחדלי הנתבע ניתן לתקן בדרך של תשלום הוצאות בגין ביטול זמנו של התובע, מצאתי להידרש לטענות הגנה של הנתבע לגופן.

התביעה הוגשה בגין עלות דלתות זכוכית כפולות בסך של 4,800 ₪ שהוזמנו מן הנתבע, סופקו כשאינן תקינות נלקחו על ידי הנתבע לתיקון ולא הותקנו חזרה אצל התובע. התובע עתר לחיוב הנתבע גם בעוגמת נפש ובעלות פירוק בסך נוסף של 1,200 ₪ (בפסק הדין החיוב עמד על 500 ₪ בלבד בגין רכיב זה).

הנתבע מאשר כי נטל הדלתות מבית התובע לשם תיקונן. במסגרת בקשתו לביטול פסק דין הוא אף מאשר כי התגלתה תקלה בדלתות ועל פי טענתו התובע הוא שמסרב לקבל את הדלתות בחזרה. אכן מקום בו התובע הוא שסרב לקבל את הדלתות הרי שיכול שיש בכך משום טענת הגנה בכל הנוגע להשבת שווי הדלתות לתובע אולם במסגרת כתב התביעה עתר התובע מלכתחילה לסעד של השבה כספית ולחילופין התקנת הדלתות בביתו וחזר על כך במסגרת כתב התשובה שהגיש.

הנתבע לא ציין ולא פירט, בכתב ההגנה או בבקשה לביטול פסק דין, כיצד ומתי ביקש להגיע לבית התובע על מנת להתקין את הדלתות בין קודם להגשת התביעה ובין לאחריה ונמצא כי טענותיו בעניין זה חסרות. בוודאי שאין מקום בנסיבות כי התובע יוותר ללא הדלתות וללא כספו ומשכך יש מקום להתנות ביטול פסק הדין לכל הפחות בהפקדת שווי הדלתות בסך של 4,800 ₪ בקופת בית המשפט בנוסף לחיוב בהוצאות.

לאור כל האמור והמקובץ לעיל, בהתחשב בכך שלא הוצגו טענות של ממש בכל הנוגע לסיבה לאי התייצבות הנתבע לדיון וכן לאור העדר הפירוט בטענות ההגנה מצאתי כי יש מקום לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין בכפוף לכך שהנתבע ישלם הוצאות התובע בסך של 500 ₪ בגין ביטול זמנו וכן בכפוף לכך שהנתבע יפקיד בקופת בית המשפט את שווי הדלתות בסך של 4,800 ₪ והכל בתוך 30 יום (ימי הפגרה יבואו במניין הימים). הנתבע רשאי להפקיד גם את סכום ההוצאות בקופת בית המשפט עד לאותו מועד.

לא ישולם סכום ההוצאות במועד הנ"ל יוותר פסק הדין על כנו. ללא צורך בהחלטה נוספת.

לאחר ביצוע התשלום יגיש הנתבע בקשה מתאימה בצירוף אסמכתה לביצוע התשלום.

החלטה זו תשלח לצדדים.

ניתנה היום, כ' אב תשע"ח, 01 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.