17 מאי 2017

1. בפני ערעור על החלטת ועדת הערר שליד מועצת לישכת התעסוקה ירושלים מיום 14/6/16 (להלן: הוועדה), אשר דחתה את הערר שהגישה המערערת על הסירוב שנרשם לה בעקבות ההפניה לעבודה ב-12/10/15.

2. המערערת הינה אישה כבת 47, חסרת השכלה, אשר מאז 2010 רשומה בשירות התעסוקה, ומקבלת גמלת הבטחת הכנסה.
המערערת הופנתה לחברת "גולד וורק מיון והשמה בע"מ", ועל סמך דברי המעסיקה כי "מוסרת שאינה יכולה לעבוד יש 6 ילדים" נרשם לה סירוב.

3. הוועדה ציינה בהחלטתה כי : "העוררת טוענת כי לא סירבה לעבודה, אלא רק השיבה על שאלות שנשאלה בתום לב, ולכן כשנשאלה כמה ילדים יש לה השיבה כי יש לה 6 ילדים". אעפ"כ הוועדה לא קיבלה את הערר. הוועדה ציטטה את הרשום בראיון העבודה של המעסיק, שהמערערת "מוסרת שאינה יכולה לעבוד יש 6 ילדים". הוועדה ציינה כי אין לפקפק בתרשומות המעסיק אשר אין לו כל אינטרס לכאן או לכאן, וכי "גם במקרה הפרטני לא מצאנו פגם או פקפוק בתרשומת הקיימת".

5. לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לתיק ובטענות הצדדים אני קובעת כי דין התביעה להידחות כפי שיפורט להלן.

א. על פי החוק, על דורש העבודה לעשות מאמץ סביר ובתום לב, לעבוד, כתנאי לתשלום דמי אבטלה או הבטחת הכנסה (ר' חעניין זה דב"ע נ"ג / 3-91 מוחמד אבו גאמע - שירות התעסוקה (.

ב. כידוע בעניין זה אין בית הדין שומע ראיות אלא בוחן האם נפל פגם בהחלטת הוועדה המצדיק את ביטול הסירוב. על משקלו הראייתי של רישום המעסיק על גבי טופס ההפנייה לעבודה כבר נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי הפרקטיקה הנוהגת בבתי הדין היא כי המשיב מביא את דברו של המעסיק כפי שהוא מוצא את ביטויו בטופס ההפנייה לעבודה וכי אין כל יסוד לפקפק בדברי המעסיק, אשר אין לו אינטרס מיוחד להציג תמונת מצב שאינה מדוייקת (ר' לעניין זה ע"ע 1081/02 סואעד פתחי נימר - שירות התעסוקה מיום 3/10/102).

ג. למרות טענות פרוצדוראליות כאלו ואחרות שיש לב"כ המערערת כנגד הדברים שנרשמו על ידי המעסיק, נראה בבירור כי המעסיק רשם באופן מפורש כי המערערת סירבה לקבל את העבודה לאור העובדה שיש לה 6 ילדים. כאמור – אין מקום לפקפק בדברי המעסיק, אשר כל שמעניין אותו זה הצורך שלו לקבל עובדים, ולא זכויותיהם מהביטוח הלאומי. משהמערערת ציינה בפני המראיינת את היותה אם לששה ילדים ושאינה יכולה לעבוד – בדין נרשם לה סירוב, ובדין נדחה הערר שלה.

ד. יש להוסיף ולציין כי המערערת רשומה בלשכה משנת 2010 ברציפות, ולא עבדה במשך תקופה זו ולו גם יום אחד. אמנם לטענת באת כוחה הדבר נובע מכך שקשה למצוא עבודה בגילה ובמיוחד לאור היותה לא משכילה. אלא שנקודה זו יכולה לחזק דווקא את הטיעון כנגדה, כי אינה מנסה באמת לעבוד, וכי זו גם הסיבה לכך שציינה שיש לה 6 ילדים, על מנת שהמעסיק יראה בה כמי שאינה מתאימה לעבוד, ועל מנת שתוכל להמשיך ליהנות מהקופה הציבורית ללא עבודה.

ה. ב"כ המערערת ייחסה חשיבות רבה לכך שברובריקה של המעסיק בטופס שקיבלה המערערת לידיה נרשמה כמי ש"אינה מתאימה", בעוד שבטופס המקורי (שגם עמד בפני הוועדה) סומנה הרובריקה של "סירבה לעבוד". אכן לא ברור מדוע יש פער בין שני הטפסים. אעפ"כ, לגופם של דברים, ולאור דברי המעסיקה כי סירבה לקבל את העבודה, המשמעות של רישום הרובריקה כ"לא מתאימה" או כמי שסירבה לעבוד – הינה בעלת משמעות זניחה. באותה מידה אינני מייחסת חשיבות לטענת המשיב כי במועד בו ציינה המערערת כאילו פנתה לשירות התעסוקה אין כל רישום שהייתה בשירות, כאשר מקובל עלי כי בכתב הערעור נפלה טעות סופר בעניין זה.

ו. מכל מקום, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה. הוועדה מנמקת את החלטתה ומייחסת חשיבות – בהתאם לפסיקה – לדברי המעסיקה כי בזמן אמת מסרה כי אינה יכולה לעבוד וכי יש לה 6 ילדים – סיבה מספיקה כדי לרשום לה סירוב. מכל מקום, לא שוכנעתי כי המערערת עשתה מאמץ סביר, ופעלה בתום לב כדי לקבל את העבודה שהוצעה לה.

סוף דבר:
לאור האמור לעיל – הערעור דחה.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ז, (17 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.