הרקע לערעורים:

בפני ערעורים, הן של חברת סופר פארם בע"מ (להלן: "סופר פארם") (עמ"נ 66235-11-16) והן של עיריית קריית ים (להלן: "העירייה") (עמ"נ 18274-12-16), על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית קריית ים (להלן: "ועדת הערר"), מיום 18.8.2016, במסגרתה התקבלה טענת סופר פארם לפיה סיווג חנות סופרפארם כ"מרכולים כגון סופרמרקט, תנובה, סופרסל היפרכל וכד'" (להלן: "מרכולים"),הינו סווג שגוי שאינו הולם את השימוש הנעשה בנכס, ויש לבטלו. עם זאת, למרות טענת סופר פארם כי יש לסווג את הנכס בסיווג שנקבע בצו הארנונה ל"עסק מכל סוג שהוא לרבות חנויות משרדים, מוסדות ציבור (כולל יציעים) ולמעט נכסים שהוגדרו בסיווג אחר" (להלן: "עסקים"), בחרה ועדת הערר להותיר את ההחלטה בעניין הסיווג הנכון לפיו יש לחייב את הנכס להחלטתה של העירייה. בפועל לא קבעה וועדת הערר את האופן שבו יסווג הנכס.

למען הסדר יצוין כי בהסכמת ב"כ הצדדים אוחד הדיון בשני העררים שעניינם באותה החלטה.

מדובר בנכס המשמש כסניף של רשת "סופר-פארם" המצוי בקריית ים. ועדת הערר קבעה בהחלטתה, בכל הנוגע לשאלת סיווג הנכס ביחס לשנים 2010 – 2015, כי הסיווג "מרכולים", על פיו חויב הנכס בהודעת שינוי השומה מטעם העירייה, אינו הולם את השימוש שנעשה בנכס, שכן "מרכולים" הינם חנויות גדולות לממכר מוצרי מזון ומוצרי מכולת שונים, ואין חולק כי סופר פארם אינה משמשת כחנות לממכר מזון, ולכל הפחות אין זה מאפיינה העיקרי. נקבע כי סופר פארם מהווה רשת שיווק של בתי עסק גדולים לממכר מוצרי בית מרקחת, טואלטיקה, קוסמטיקה, פרפורמרייה, ניקיון, מוצרים לטיפול בתינוקות וכיוצ"ב, ונמכרים גם מוצרי מזון (כגון: תחליפי חלב לתינוקות), אולם אין מדובר במוצרי מזון בסיסיים ואין זהו המאפיין העיקרי של רשת שיווק זו. נקבע כי הסיווג בצו הארנונה ההולם את השימוש שנעשה בנכס אינו בגדר סיווג "מרכולים" ויש לבטל את סיווג הנכס כ"מרכולים". עוד נקבע כי במידה שתהיה מחלוקת לגבי הסיווג החדש שתקבע העירייה תהיה רשאית סופר פארם לשוב ולנקוט הליכי השגה וערר בנקודה זו בלבד.

יצוין כבר עתה כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את החלטת ועדת הערר, את צו הארנונה של העירייה ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור של העירייה, שכן לא מצאתי כי נפל בהחלטת ועדת הערר פגם המצדיק התערבות מהטעמים שהעריה טענה להם, ויש לקבל את הערעור של סופר פארם ולקבוע את הסיווג שלפיו יש לסווג את הנכס ביחס לשנים שבנדון כסיווג "עסקים" שבצו הארנונה של העירייה.

טענות ב"כ הצדדים:

סופר פארם טוענת כי למעשה הותירה ועדת הערר את שאלת סיווגו של הנכס ביחס לשנות המס שנדונו בפניה ובכלל, "פתוחה", תוך שהיא קובעת כי העירייה תהיה רשאית, נוכח ביטולו של הסיווג "מרכולים" מחיוב הארנונה, לסווג את הנכס מחדש וככל שתהיה מחלוקת לגבי הסיווג החדש שתקבע העירייה, תהיה רשאית סופר פארם לשוב ולנקוט הליכי השגה וערר בנקודה זו בלבד. נטען כי הימנעותה של ועדת הערר מלקבוע את סיווגו הנכון של הנכס בהתאם ליריעת המחלוקת שנפרסה בפניה על ידי הצדדים שגויה מיסודה ומעוררת תמיהות. נטען כי שומה היה על הוועדה להשלים מלאכתה ולהורות לעירייה לסווג את הנכס בתעריפי הארנונה ל"עסקים". נטען כי מדובר בפגיעה בלתי מידתית בזכויותיה של סופר פארם וכי משעה שסופר פארם טענה במסגרת כתבי טענותיה כי הסיווג הראוי לנכס הינו "עסקים" והעירייה לא הציגה כל סיווג אלטרנטיבי לחיוב הנכס, היה על ועדת הערר לסיים את המלאכה ולהורות כי על העירייה לסווג את הנכס בסיווג "עסקים" שבצו הארנונה. עוד טוענת סופר פארם כי אין מקום להחזיר את התיק לוועדת הערר וכי על ביהמ"ש לקבוע כי שגתה ועדת הערר ולהורות כי יש לסווג את הנכס בסיווג "עסקים". לטענת סופר פארם, החל משנת 2008 חלו שינויים רבים בעמדתה של העירייה ביחס לחיובי הארנונה של הנכס, כאשר העירייה אינה מחפשת את הסיווג המתאים ביותר עבור הנכס בהתאם לשימוש שנעשה בו, אלא את הסיווג היקר ביותר עבור הנכס בהתעלם מהשימוש בו. לכן, לטענתה, יש לשים לכך סוף ולקבוע את הסיווג.

העירייה טוענת כי הסיווג "מרכולים" שבו סיווגה העירייה את סופר פארם הוא הסיווג המתאים ביותר. נטען כי סופר פארם היא סופרמרקט לכל דבר, זאת נוכח החלוקה למחלקות הקיימת בה, המוצרים השונים והמגוונים הנמכרים בה, הפונים לצרכים רבים ומגוונים של כלל הציבור וכן העובדה כי לא מדובר בחנות רגילה אלא ברשת מאורגנת בעלת הנהלה מנוסה המקיימת למעלה מ-200 סניפים. העירייה סבורה כי ועדת הערר שגתה בהחלטתה כי אין לסווג את נכסה של סופר פארם בסיווג מרכולים. נטען כי הסיווג מרכולים שבצו הארנונה כולל בתוכו סוגים שונים של עסקים ואין מדובר בהגדרה סגורה או בהגדרה הכוללת רק רשתות לממכר מזון. נטען כי יש לבטל את החלטת ועדת הערר לעניין זה ולקבוע כי הסיווג הספציפי המתאים ביותר עבור נכסה של סופר פארם הינו סיווג מרכולים ולחילופין בית מרקחת. נטען כי באותה מידה בה קבעה ועדת הערר כי לסופר פארם אין מאפיין עיקרי של ממכר מזון ועל כן אינה סופרמרקט, יכלה הוועדה לקבוע כי המאפיין העיקרי של סופר פארם הוא הייחודיות שלה בהפעלת בית מרקחת בנכס ולכן יש לסווג בסיווג הספציפי של בית מרקחת. כן טוענת העירייה כי ועדת הערר שגתה כאשר לא קבעה מהו הסיווג המתאים ביותר עבור הנכס ובמקום לקבוע את הסיווג המתאים החזירה את שיקול הדעת לעירייה להחליט מהו הסיווג הנכון.

סופר פארם טוענת כי העירייה לא טענה בפני ועדת הערר כי יש לסווג את הנכס כבית מרקחת ואף בהודעת השומה משנת 2012 הודיעה מפורשות שהיא נסוגה מסיווג הנכס כבית מרקחת ולכן יש להתעלם מחלופה זו המוצעת על ידה כעת. עוד טוענת סופר פארם כי בניגוד לטענת העירייה, ועדת הערר נדרשה להכריע בין שני סיווגים ספציפיים – סיווג של עסק או סיווג של מרכולים. נטען כי אין מדובר בתחרות בין סיווג כללי לספציפי כטענת העירייה אלא ועדת הערר הכריעה בין שני סיווגים ספציפיים שעמדו לפניה והחליטה כי הסיווג מרכולים בהיותו סיווג המכוון לרשתות מזון בלבד אינו הולם את השימוש אותו עושה סופר פארם בנכס.

דיון ומסקנות:

בטרם אדון בטענות הצדדים ואכריע בערעורים, מצאתי לנכון לציין כמה דברים בנוגע לנושא שבנדון. ארנונה מוטלת על מחזיקי נכסים בתחום הרשות המקומית, על מנת לממן את פעילותה. הרשות המקומית היא המטילה את הארנונה, מכוח סמכות שבחוק [ראו: עע"מ 9530/05 ריבוע כחול - ישראל בע"מ נ' עיריית עפולה (16.1.2008)]. מכוח החוק הותקנו תקנות המגדירות את סוגי הנכסים והקובעות תעריפים מזעריים ומרביים לתעריפי הארנונה. הרקע לחיקוקים אלה הוא שיקול הדעת הרחב שהוענק בעבר לרשות המקומית ביחס להטלת הארנונה, לקביעת שיעוריה ולסיווג הנכסים, מדיניות שבה נקטו הרשויות המקומיות ברובן, של העלאת תעריפי הארנונה בשיעורים ריאליים לצד מתן הנחות באופן בלתי מסודר, והרצון לרסן מדיניות זו ולהסדירה בחקיקה. על רקע זה נחקקו החל משנת 1985 חוקי הקפאה שנתיים. בשנת 1992 עוגנה הסדרת הנושא בחוק ההסדרים ובתקנות שהותקנו מכוחו.

תכלית הרפורמה החקיקתית הייתה צמצום שיקול הדעת הנרחב של הרשויות המקומיות על ידי קביעת קריטריונים אחידים וטווח תעריפים לנכסים מסוגים שונים. מטרה זו הושגה באופן חלקי ביותר [עע"מ 9530/05 הנ"ל]. כפי שציין כב' השופט א' רובינשטיין בעע"מ 9530/05 הנ"ל, החוק המסמיך הפקיד בידי הרשות המקומית את הכוח להטיל שיעורי ארנונה בהתאם ל"סוגי נכס" (כלומר, לשימושים שונים בנכס) והתקנות הבחינו בין סיווגי המשנה, ו"משנפתח לרשויות המקומיות השער על-ידי חקיקת המשנה, מי רשות מקומית הזקוקה תדיר לממון, שלא תיכנס בשמחה בשער – 'זה השער – רשויות יבואו בו' ". הניסיון הכרוך במתן שיקול דעת רחב לרשויות המקומיות הוא מאכזב וקיימת אי בהירות רבה בהגדרות ובסיווגי המשנה הנקבעים בצווי הארנונה השונים. על כן, יש מקום כי המחוקק יתערב וייקח את הדברים לידיו, על מנת להעניק לתחום זה סדר ואחידות ולחסוך במשאבים הרבים של כל החוליות המעורבות בהסדרת התחום, כגון הנישומים, הרשויות המקומיות, משרדי הפנים והאוצר ובתי המשפט לערכאותיהם [ראו: עע"מ 3108/14 אלביט מערכות סאיקלון בע"מ נ' המועצה האזורית מטה אשר (19.8.2015); בר"מ 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע"מ (20.12.2010)]. מכאן נפנה לענייננו.

כאמור, לא מצאתי בהחלטת ועדת הערר, לפיה הסיווג מרכולים שבצו הארנונה שבנדון איננו מתאים לסיווג הנכס שבנדון, פגם המצדיק התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים. הלכה היא כי התערבות בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטת הרשות המנהלית המקצועית תהיה רק במקרים של חוסר סבירות קיצונית וביהמ"ש לא יחליף את שיקול דעת הרשות המקצועית בשיקול דעתו. [ראו:בג"צ 376/81 לוגסי נ' שר התקשורת, פ"ד ל"ו(2), 449 (1981);

בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים, פ"ד מ"ה(3), 678 (1991); בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל (15.4.07);בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות (19.7.07); בג"צ 8134/11 אשר נ' שר האוצר (29.1.12); בג"צ 3405/12 פלונית נ' מדינת ישראל (30.12.12); בג"צ 43/16 תנועת אומ"ץ – אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' ממשלת ישראל (1.3.16); בג"צ 232/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (8.5.16)]. על הלכות כלליות אלו נזכיר עוד כי בענייני מס (וארנונה הוא מס) ממעט בית המשפט להתערב בהחלטות של הגורם המקצועי המופקד על הנושא [בג"צ 4374/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל (ע"ר) ואח' נ' ראש ממשלת ישראל ואח' ( 27.3.16) פסקה ע"ג לפסק דינו של המשנה לנשיאה, השופט רובינשטיין, והאסמכתאות המפורטות שם].

במקרה שבפני נתנה ועדת הערר החלטה מנומקת ומפורטת בהתאם לנסיבות המקרה ולצו הארנונה ועל פי הדין והפסיקה ואין מקום להתערב בהחלטה זו בנסיבות העניין, זאת בכל הנוגע לכך שהסיווג מרכולים שבצו הארנונה של העירייה איננו מתאים לנכס שבנדון. עם זאת, כפי שיפורט, סבורני כי היה על ועדת הערר להשלים החלטתה ולהכריע מהו הסיווג הנכון לנכס. מאחר שוועדת הערר לא עשתה כן, ולאור העובדה כי מדובר בעניין שלגביו מתנהלים מחלוקות והליכים בין הצדדים במשך שנים, סבורני כי אין מקום בנסיבות המקרה להחזיר את העניין להכרעת ועדת הערר ויהיה על ביהמ"ש להשלים החלטתה לעניין זה ולהכריע בין טענות הצדדים לעניין הסיווג המתאים במקום הסיווג "מרכולים".

בכל הנוגע לאי התאמת הסיווג מרכולים שבצו הארנונה של העירייה לנכס שבנדון, כפי שציינה גם ועדת הערר, בעמ"נ (ב"ש) 1363-08-10 ו- 35297-09-10 סופר פארם נ' מנהל הארנונה של עיריית אילת (10.4.2011) נקבע כי "הביטוי "סופר" שבחלקו הראשון של השם סופרפארם, מתאים לביטוי "סופרמרקטים ובתי כל-בו", ובנסיבות העניין, כאשר מדובר ברשת קמעונאית המחולקת למחלקות ולתתי מחלקות, עם מגוון רב של מוצרים, ולאור מכלול הנסיבות עליהם הצביעו ועדת הערר והמשיב, לא ניתן לקבוע כי חלה טעות בהחלטת הועדה" (בקשת רשות ערעור נמחקה בהסכמת ב"כ סופר פארם – בר"מ 4051/11 מיום 11.2.13). אך בעניינו, כפי שציינה ועדת הערר, בהגדרת צו הארנונה של עיריית קריית ים, הסיווג "מרכולים" מוגדר בהגדרה צרה ולקויה לכאורה, זאת בניגוד לצו הארנונה של עיריית אילת או צווי ארנונה אחרים. ההגדרה בצו הארנונה שבנדון נעשתה בעזרת הדגמה בלבד ("מרכולים כגון סופרמרקט, תנובה, סופרסל, היפרכל וכד'"), ללא קביעת הכלל הרחב, כאשר כל הדוגמאות כוללות בתי עסק גדולים בעיקר לממכר מוצרי מזון ומכולת. זוהי גם ההגדרה של מרכול, הנקרא לעיתים סופרמרקט או סופר.

כמו כן, כפי שקבעה ועדת הערר, העירייה מנסה להכניס לגדר המונח סופרמרקט גם את סופר פארם, תוך מתן דגש למילה "סופר", זאת בהתעלם מההבחנה שנעשתה בין המונח סופרמרקט למונח כל-בו בבר"מ 1966/06 המשביר הישן בע"מ (בפירוק) נ' עיריית כרמיאל (17.2.2008), שם נקבע כי "בלשון המדוברת השגורה בפי העם קיימת הבחנה ברורה בין "סופרמרקט" לבין "חנות כל-בו". "סופרמרקט" בלשון המדוברת הינה חנות גדולה המיועדת בראש ובראשונה לממכר מוצרי מזון. יימצאו בה לעתים גם סוגי מוצרים שאינם מזון – אולם ממכר המזון הינו המאפיין העיקרי. "חנות כל-בו", לעומת זאת, היא חנות גדולה ומרובת מחלקות למימכר מוצרים וטובין מסוגים רבים ושונים, כמוצרי ביגוד, מוצרי בית, ריהוט, חשמל ועוד ועוד.

...

ביטוי מילונאי למשמעויות אלה של הלשון המדוברת נוכל למצוא גם בהגדרות "מרכול" (המונח העברי החדש ל"סופרמרקט") ו"כל-בו" במילון אבן שושן. במילון אבן שושן (2006) מוגדר "מרכול" כ"חנות כל-בו בעקר למצרכי מזון…", ובמילונים אחרים מוצעות הגדרות דומות. לעומתו המונח "כל-בו" מוגדר באותו מילון כ"חנות גדולה שיש בה מוצרים מסוגים רבים המסודרים במחלקות". ניתן לראות, כי בעוד שבחנויות מסוג "מרכול" או "סופרמרקט" נמכרים בעיקר מוצרי מזון, הרי שחנויות מסוג "כל-בו" עוסקות במכירת מגוון של מוצרים, ובהם מוצרי חשמל, מוצרים וכלים לבית, בגדים ועוד".

ועדת הערר קבעה, בהתאם לפסיקה הנזכרת לעיל, כי הסיווג "מרכולים", על פיו חויב הנכס בהודעת שינוי השומה מטעם העירייה, אינו הולם את השימוש הנעשה בנכס. שכן מרכולים הינם חנויות גדולות לממכר מוצרי מזון ומוצרי מכולת שונים ואין חולק כי סופר פארם אינה משמשת כחנות לממכר מזון ולכל הפחות אין זהו מאפיינה העיקרי (זאת גם אם נמכרים בה מוצרי מזון לתינוקות וכד'). כמו כן, כפי שקבעה ועדת הערר, מן הדוגמאות שהובאו בצו הארנונה של העירייה לסוגי מרכולים שונים ניתן ללמוד כי הסיווג מרכולים שבצו הארנונה מכוון דווקא לחנויות לממכר מזון. סופר פארם מהווה רשת שיווק של בתי עסק גדולים לממכר מוצרי בית מרקחת, טואלטיקה, קוסמטיקה, פרפורמרייה, ניקיון, תינוקות וכיוצ"ב. נמכרים בה גם מוצרי מזון ספורים, בעיקר מזון לתינוקות (מטרנה וכדומה) אולם אין מדובר במוצרי מזון בסיסיים ואין זהו המאפיין העיקרי של רשת שיווק זו.

בנסיבות אלה אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר כי לא ניתן להכניס לקרבו של המונח סופרמרקט את המונח סופר פארם וכי אם הכוונה בצו הארנונה שבנדון הייתה כי סופר פארם נכנס בקרב הגדרת מרכולים, ניתן היה להשתמש גם בסופר פארם כאחת הדוגמאות במונח זה, אך הדוגמאות בסיווג מרכולים כוללות אך ורק דוגמאות של בתי עסק גדולים לממכר מוצרי מזון ולא בתי עסק מסוג סופר פארם. כפי שנקבע בבר"מ 1966/06 הנ"ל, התכלית שלשמה נועדו הוראות ההקפאה – ריסונה והגבלתה של העלאתם של תעריפי הארנונה המוטלת על ידי הרשויות המקומיות וזאת בכדי למנוע השפעות שליליות על משק המדינה – מצדיקה במקרים המתאימים מתן פרשנות פשוטה ובהירה למונחי הסיווג הקבועים בצווי המיסים של הרשויות המקומיות וודאי שהיא מצדיקה הימנעות מפרשנות מרחיבה ביותר החורגת בעליל ממתחם הפירוש הלשוני הסביר והמקובל. "הדבר נובע גם מהתפיסה, כי "במקום שמאזניה של תכלית המס מאויינות, יתפרש חוק מס באופן המקל עם מי שאמור לשאת במס" (פרשת כרטיסי אשראי; ע"א 10977/06 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' עיריית בני ברק ([פורסם בנבו], 30.8.06); אהרן ברק "פרשנות דיני המיסים" משפטים כח 425, 437 (1997))" (בר"מ 1966/06 הנ"ל).

כמו כן, כפי שנקבע בפסיקה, "משאין בחוק או בתקנות הגדרה למושג שפירושו נדרש, יש לפרשו על פי המשמעות הרגילה שמייחסות לו הבריות, ולהיעזר במבחן השכל הישר: "כלל ידוע הוא, שכאשר ביטוי השגור בפי הבריות אינו מוגדר בחיקוק, יש לפרשו לפי המשמעות הרגילה שמייחסים לו בני-אדם" (ע"א 753/68 מלכה פרנסיס, ואח' נ' בנימין רוזנברג, פ"ד כג(2) 182, 187 (1969) – השופט, כתארו אז, י' כהן); "באין הגדרה מיוחדת בחיקוק מסויים מניחים שהמחוקק דיבר בלשון בני-אדם והתכוון למובנו המקובל של המונח" (ע"א 307/72 ברטולד מוך נ' פקיד השומה, ירושלים, פ"ד כח(1) 414, 419 (1974) – השופט אשר)" [עע"מ 9530/05 הנ"ל].

בענייננו, כאמור, הסיווג "מרכולים", כפי שהוגדר בצו הארנונה של עירית קרית ים, חל, על פי הדוגמאות שבצו, על רשתות לשיווק מוצרי מזון כעיקר. לא ניתן לומר כי סופר פארם נכללת בהגדרה זו. על כן, כפי שקבעה ועדת הערר, הסיווג בצו הארנונה שבנדון ההולם את השימוש שנעשה בנכס אינו בגדר סיווג מרכולים.

בכל הנוגע לסיווג הנכון - יש להצר על כך שוועדת הערר החליטה שלא לקבוע מהו הסיווג הנכון לנכס, אלא להשאיר זאת בידי העירייה. בנסיבות העניין, לאור ההתנהלות רבת שנים בנוגע לארנונה שהוטלה על הנכס והשינויים הרבים שבוצעו ולאור חוסר הבהירות בצו הארנונה, שוועדת הערר התייחסה אליו בהחלטתה, היה על ועדת הערר לסיים מלאכתה ולהכריע בין טענות הצדדים לעניין הסיווג הנכון.

בשים לב להתנהלות ארוכת השנים אינני סבור כי יש מקום להחזיר את העניין להכרעת ועדת הערר. כפי שטוענת סופר פארם, הטענות היחידות שהיו בפני ועדת הערר לעניין הסיווג הנכון היה טענות העירייה כי מדובר בסיווג של מרכולים וכנגד, טענות סופר פארם כי מדובר בסיווג עסקים (ואף העירייה ציינה זאת בסיכומיה כפי שהוגשו לוועדת הערר – ראו נספח 24 לערעור מטעם העירייה, סעיף 9), ואף בהודעת השומה משנת 2012 הודיעה העירייה מפורשות שהיא נסוגה מסיווג הנכס כבית מרקחת, הרי שיש להכריע כי לאחר שנקבע שהסיווג מרכולים איננו מתאים, על העירייה לחייב את סופר פארם בהתאם לסיווג עסקים. זאת למרות שמדובר בסיווג כללי לכל מיני סוגי עסקים שייתכן שאינם מסוגה של סופר פארם. הטענה בדבר סיווג של בתי מרקחת לא הייתה בפני ועדת הערר והעירייה אף נסוגה ממנה בהודעת השומה משנת 2012, כאמור לעיל. לכן אין להיעתר לבקשת העירייה להכריז כי הסיווג של בתי מרקחת הוא המתאים לסופר פארם. יצוין לעניין זה כי אם סבורה העירייה כי הסיווג "עסקים" איננו מתאים לסופר פארם, פתוחה בפניה הדרך לפעול לשינוי צו הארנונה והגדרת הסיווגים בו באופן ברור ומוגדר יותר.

סיכום:

מכל הטעמים שפורטו אני קובע כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר לפיה נקבע כי הסיווג מרכולים, כפי שנוסח בצו הארנונה שבנדון, איננו מתאים לסיווג הנכס של חנות סופרפארם שבנדון.

בנסיבות העניין על בית המשפט להשלים את החלטת ועדת הערר ולקבוע כי הסיווג המתאים לחיוב הנכס של סופר פארם הינו סיווג "עסקים". כתוצאה מכך, ערעורה של העירייה נדחה וערעורה של סופר פארם מתקבל.

לעירייה פתוחה הדרך לפעול לשינויו של צו הארנונה כך שיאפשר גם שינוי בסיווג הנכסים שבתחום שיפוטה.

עיריית קרית ים תישא בהוצאות סופרפארם בדיון בעררים שאוחדו ביון שבפני בסכום כולל של 10,000 ₪ שישולמו עד ליום 30.3.2017 שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד השלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר עותק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' אדר תשע"ז, 28 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.