1. לפניי תביעה לתשלום סך של 18,191 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע -הבעלים של רכב פולקסווגן פסאט ,כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים ברכבו.

2. התובעת מתארת את נסיבות התרחשות התאונה כדלקמן:

" בתאריך 27.01.16, עת שרכב הפסאט אשר היה נהוג ע"י בנה של התובעת היה בנסיעה בכביש ראשי בנצרת רכב צד ג' אשר היה נהוג בידי הנתבע 1, נכנס מדרך צדדית אל הכביש הראשי ומבלי לתת זכות קדימה לפסאט פגע בפסאט " ...

3. הנתבע 1 הגיש כתב הגנה לאחר שנתבעת 2 שומרה חברה לביטוח בע"מ לא הגישה כתב הגנה מטעמה כי היא טענה לחוסר כיסוי ביטוחי. בכתב הגנתו טען הנתבע ,כי אם תוכח אשמתו בתאונה יהיה על נתבעת 2 בתור מבטחת של השימוש ברכבו לפצות את התובע בגין נזקיו. הנתבע לא פירט בכתב ההגנה את נסיבות התאונה אך הוא צירף לכתב הגנתו טופס הודעה לחברת שומר שבה הוא מתאר את התאונה כדלקמן:

" יצאתי מצומת. לא שמתי לב לרכב שנסע בכביש ופגעתי בו". כמו כן, צירף נתבע זה פוליסת ביטוח לתקופה בין 20.01.16 עד 31.01.17 כאשר התאונה קרתה ביום 27.01.16, שבוע לאחר כניסת הפוליסה לתוקפה.

נתבעת 2 טענה בכתב הגנתה כי מבוטח, נתבע 1 סירב לשתף פעולה עמה ולא הסכים להעביר לה פרטי שיחות טלפון ממכשירו וזאת בניגוד להוראות סעיף 23(ב) לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981.

עוד טוענת הנתבעת הזו כי התאונה כלל לא התרחשה במועד הנטען ולכן אין כיסוי ביטוחי, אדרבה מבקשת הנתבעת להפעיל הוראת סעיף 25 לחוק על המקרה, במילים אחרות טוענת הנתבעת לתאונה מבוימת שנעשה בקנוניה בין התובע לנתבע 1 לשם הוצאת כספים, שלא כדין, מהנתבעת 2. הנתבעת טענה בעניין הנזקים כי ירידת ערך הנו לכל היותר שיעור של 1% ולא 4% כפי שקבע שמאי התובע וכי התובע כלל לא הציג חשבוניות תיקון.

הנתבעת צירפה חוות דעת שמאי מטעמה.

4. התקיים דיון בפניי ביום 16.07.18 שבמסגרתו העידו נהגי שני הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם, באופן בלתי אמצעי.

עדות נהג התובעת

העד תיאר בעדותו את התרחשות התאונה ומה שקרה אחריה כדלקמן:

" נסעתי ברחוב ראשי בנצרת, מדיאנה לכיוון מרכז העיר. יש ירידה מאחורי מלון הגליל שיורד מכיוון דבס לרח' ראשי. נהג הרכב השני לא ראה אותי, הוא נכנס בי מצד שמאל של רכבי. אח"כ קיבלתי פרטים, פניתי לסוכן הביטוח, מסרתי לו את הפרטים של מי שפגע בי וזהו". ראה עמ' 4 לפרוטוקול שורות 27-28. לדברי העד חוקר מטעם נתבעת2 הגיע אליו וכשגילה כי הוא קטין הפסיק לתחקר אותו, לא לפני שהספיק לתאר לו כיצד קרתה התאונה ולערוך שרטוט כיצד התרחשה. ראה עמ' 5 לפרוטוקול שורה 6.

ב"כ הנתבעת ניסה להגיש הודעה של העד בפני החוקר, העד אישר את חתימתו אך ב"כ התובע התנגד להגשתה ,מאחר ולא הוגש דו"ח חוקר בשלמותו ומאחר והדבר לא הופיע בגילוי המסמכים. התנגדות התובע להגשתה התקבלה על ידי בית משפט. ראה עמ' 6 לפרוטוקול שורות 17-17. העד נשאל מדוע לא המציא פלט שיחות טלפון בתקופה הרלוונטית לתאונה והוא השיב כי מדובר בעניין פרטי ועלול לפגוע בפרטיותו וכי אין קשר בין השיחות לתאונה.

עדות נתבע 1

העד מתאר את התאונה כדלקמן:

" בצומת בירידה ליד מלון הגליל אני לא נתתי זכות קדימה לרכב שהגיע מצד ימין שלי, ופתאום ראיתי שאני פוגע בו בשתי הדלתות שלו, לא שמתי לב".

העד נשאל: מה פתאום בא לך לעשות ביטוח ? וזו התשובה : " זה שיקול דעתי שלי והלכתי לעשות ביטוח לרכב". ראה עמ' 9 לפרוטוקול שורות 30-31.

ב"כ הנתבעת שאל את הנתבע כי בשביל שיוכיח הוא צריך פירוט שיחות אך זו תשובת העד : " אני לא נותן את הפירוט, גם לא אשתי".

שני הצדדים סיכמו את טענותיהם בפני וכל צד חזר על גרסתו שעלתה בכתבי הטענות ובדברי העדים. מסיכומי הנתבעת 2 מצאתי להדגיש משפט אחד : " לפיכך אני מתיר לבית המשפט שיקול דעת באשר לדחייה או לקבלה של התביעה".

5. דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו ובדברי העדים אני קובע כי התובע יצא ידי חובתו להוכחת התאונה ולא רק דרך גרסתו הוא אלא גם דרך גרסת נתבע 1 התואמת לגרסתו אודות נסיבות קרות התאונה. זאת ועוד הנתבע 1 צירף פוליסת ביטוח בתוקף שנערכה שבוע לפני קרות התאונה ולכאורה אין פסול בכך והיו מקרים בפני בית משפט של פוליסות ביטוח שנערכו גם יום יומיים בסמוך לתאונה ואפילו באותו יום שבו קרתה התאונה, כמה שעות לאחר עריכת הפוליסה. אם כן, הנתבע הוכיח כיסוי ביטוחי ועתה הנטל להוכחת הטענה בדבר תאונה מבוימת עבר לשכמה של נתבעת 2 שלא הצליחה להוכיח את טענת התרמית שהנטל להוכחתה הינו כבד. ראשית כל, לא הוגש דו"ח חוקר ולא הובא שום ממצא המעיד על ביום התאונה. לא זו אף זו, הנתבעת 2 לא הציגה הצעת ביטוח שעליה חתום מבוטחה הסותרת את תאריך כניסת הביטוח לתוקפו, לא הוכח זיוף ולא הוכיחה קנוניה עם הסוכן מטעמה.

מעבר לנדרש, גם לא נאותה לזמן את סוכן הביטוח שהנו שלוח שלה כדי לחקור אותו על נסיבות עריכת הביטוח ומועד כניסתו לתוקף וסתם טענה לעריכת פוליסה רטרואקטיבית בלי שמץ של ראיה. כמובן כאן פועל לרעת הנתבעת הכלל של אי -זימון עד רלבנטי.

הנתבעת בנתה את גרסתה על סיכום מבוטחה להמציא פלט שיחות טלפון. האם בזה יצאה נתבעת 2 ידי חובתה להוכחת תרמית, האם סירוב להמציא פלט שיחות מגיע לכדי הוכחת הנטל הכבד של התרמית? סבורני שלא והתנהלות זו מהווה בריחה מהנטל כגון הבאת הסוכן להעיד והצגת הצעת ביטוח והגשת דו"ח חוקר שלם.

משכך, אני קובע כי הטענה בדבר אי תקופת הפוליסה במועד התאונה לא הוכחה ועל הנתבעת 2 לשאת בנזקי התובעת שנגרמו לתובעת ע"י מבוטחה.

אשר לשאלת הנזקים הרי הנתבעת לא דרשה זימון שמאי התובע כדי להוכיח שנזקיו הם כמחיצת ממה שהוא טען עפ"י חוות הדעת הנגדית.

לאחר שעיינתי בשתי חוות הדעת ובהעדר חקירת השמאים בפני אני מאמץ את חוות דעת התובע כולל עניין ירידת ערך, אני שוב חוזר על המשפט שנאמר על ידי נתבעת 2 כי היא משאירה לשיקול דעת בית משפט קבלה או דחיית התביעה.

התוצאה

מאחר וקבעתי כי התובע הוכיח את תביעתו ומאחר והנתבעת לא הוכיחה העדר כיסוי ביטוחי לנתבע 1 ובהתחשב עמדת ב"כ נתבעת 2, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת 2 שומרה חברה לביטוח בע"מ לשלם לתובע סכום כולל של 15,000 ₪.

בקביעת סכום זה לקחתי בחשבון את בקשת נתבעת 2 בסוף הסיכומים להשאיר לשיקול דעת בית משפט ולכן נהגתי בהתאם לקביעת סכומים לפי סעיף 79-א גם אם יכולתי לחייב במלוא הסכומים כולל הצמדה וריבית. בנוסף, לסכום של 15,000 ₪ תשלם נתבעת 2 לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,800 ₪ והוצאות משפט סך של 750 ₪. בנוסף אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לנתבע 1 הוצאות משפט סך של 1,500 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת נתבעת 1 העתק פסק דין זה.

המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ט, 11 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.