לפני תביעה לפיצוי התובעים בגין נזקי רכוש, שנגרמו לרכבם בתאונת דרכים מיום 14.7.2016.

לטענת התובע 2, שנהג ברכב התובעים בעת קרות התאונה, הוא נסע בנתיב הימני ביותר כאשר רכב הנתבעים הגיע מאחור במהירות, פגע ברכב בצדו הימני, סטה ימינה כדי לברוח והמשיך לפגוע ברכב התובעים לכל אורך צד ימין. כתוצאה מהפגיעה נגרמו לתובע נזקים בסך של 16,871 ₪ כפי פורטו בדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה. לשאלת בית המשפט במהלך הדיון אישר התובע 1 שהוא הבעלים של הרכב, כי הרכב תוקן לאחרונה בעלות של 6,400 ₪ בלבד ומבלי שניתנו לו קבלות על התיקון.

מנגד, טען הנתבע 2 אשר נהג ברכב הנתבעים, כי הוא שנסע בנתיב הימני ביותר כאשר רכב התובעים שהיה בנתיב השמאלי סטה לפתע לנתיב נסיעתו של רכב הנתבעים ופגע בו למרות שהנתבע 2 ניסה למנוע את ההתנגשות. הנתבע 2 הציג לבית המשפט תמונות ממקום וזמן התאונה.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים ועדויות הנהגים, הגעתי למסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים באופן שמירב האחריות בגובה 70% נזקפת לחובת התובע 2 אשר נהג ברכב התובעים ו-30% לחובת הנתבע 2 אשר נהג ברכב הנתבעים.

אני קובעת כממצא עובדתי כי הנתבע 2 נהג בנתיב הימני ביותר הקרוב לשוליים. בעניין זה, מצאתי להעדיף את גרסתו של הנתבע, על פני גרסתו של התובע 2. עיון מתמונות המקום מעלה כי הנתיב הימני הוא נתיב רחב ביותר אשר בסופו של יום מתפצל לשני נתיבים לכיוון יהוד. גרסתו של התובע 2 לפיה הנתבע 2 נסע מאחוריו לפתע פגע בו מאחור, ניסה לברוח לימין הדרך תוך כדי נסיעה על השוליים ופגע ברכב התובעים לכל אורך צדו הימני אינה הגיונית וממילא אינה מתקבלת על הדעת בנסיבות העניין. הן שורת ההיגיון והשכל הישר נותנים כי ככל שאכן הייתה מתקבלת גרסתו של התובע 2- ואיני מקבלת גרסה זו- הרי שגם אם ניסה הנתבע 2 לברוח בסטייה ימינה היה סוטה ונעצר בשול הדרך ולא ממשיך בנסיעה במקביל לרכב התובעים ופוגע בו לכל אורכו. נתיב הנסיעה הימני הוא נתיב רכב, התמונה שהוצגה ממקום וזמן האירוע מצביעה על כך כי לא היה עומס בכביש אותה שעה וממילא לא הייתה כל סיבה כי רכב הנתבעים יסטה וייסע בשול הדרך. זאת ועוד, לגרסת התובע 2 טרם סטה הנתבע 2 ו"ניסה לברוח" פגע ברכבו. ככל שכך היה, הרי שצריך היה להיות מוקד נזק בחלקו האחורי של רכב התובעים, נזק אשר אינו קיים וממילא הנזקים הנראים של רכב התובעים הם מחלקו הקדמי ימני באזור הגלגל לאחר. הפגיעות הן בצד הרב ולאורכו וממילא לא מחזית אחורית.

עיון בתמונות הנזקים של הרכבים תומך אף הוא בגרסת הנתבעים. עיון במוקדי הנזקים מצביע על כך כי הפגיעות ברכב התובעים הוא מהמוקד הקדמי המשמעותי בכנף בגלגל ימין ונמשך לאחור וממילא תומך בגרסת הנתבע 2 שרכב התובעים סטה מהנתיב השמאלי לימין. ככל שגרסת התובע 2 ולפיה רכב התובעים פגע בו לאורך כל דופן הרכב הדעת נותנת כי מוקד הנזק אצל הנתבעים צריך היה להיות אף הוא לאורך כל צדו השמאלי. בפועל מוקד הנזק ברכב הנתבעים הוא בצדו הקדמי שמאלי של הרכב וממילא תואם את גרסת הנתבע 2 באשר לאופן קרות התאונה.

נתתי את דעתי לכך כי התאונה ארעה בסמוך להתפצלות נתיבים וזאת בהתאם לתמונות ממקום התאונה במצב דברים שכזה על הנתבע 2 לנהוג במשנה זהירות ולתת דעתו לשינוי בנתיבים וממילא להשתלבותם של רכבים מהנתיב השמאלי לימני.

בנסיבות אלה אני מוצאת לחלק את האחריות כאמור.

באשר לנזק- התובע 1 העיד כי חרף האמור בחוות דעת השמאי מטעמו תיקן את הרכב בעלות 6,400₪ ללא קבלה. אני מוצאת לקבל את עלות תיקון כפי שנטען על ידו.

בהתאם לכך אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע 1 סך של 2,370 ₪ (30% מעלות התיקון וחוות שמאי) וכן סך של 1,128 ₪ בגין ירידת ערך סכומים אלה יישאו ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

נוכח תוצאות פסק הדין כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ז, 14 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.