לפני תביעה כספית, בסך של 120,660 ₪, בגין החזר הלוואה שנתן התובע לנתבע.

רקע

1. התובע והנתבע 1 (להלן: "עזרא") היו מיודדים. לטענת התובע, עזרא ביקש ממנו הלוואה, בטענה כי נגנב לו הרכב וכי הוא זקוק לכספים גם לצורך ניהול הליכי הגירושין מול אשתו. התובע הסכים לכך, אולם דרש כי עזרא וילדיו, הם הנתבעים 2 ו-3, יחתמו על שיק ביטחון להחזר ההלוואה.
2. לטענת התובע, ביום 13.5.13 מסר לו עזרא שיק כאמור. אין מחלוקת כי השיק שהתובע טוען כי נמסר לו ואשר הוצג במהלך המשפט (במ/1), משוך על שם הנתבעת 3, כולל את חתימתה כמושכת השיק וכן כולל את חתימת עזרא ובנו, הנתבע 3, על גב השיק, עליו נרשם בכתב יד "שער 4.022 (שער $ משתנה) ערבים אישית לצ'ק זה", כאשר מתחת לכיתוב הנ"ל, מופיעים שמות הנתבע 2 ועזרא ולצד זאת חתימתם ומספרי תעודות הזהות שלהם. כמו כן, מופיעה חותמת של "מוסך עזר", שהוא מוסך בהנהלתו של עזרא. המוסך נוהל על ידו על שם הנתבעת 3 בשל חובות שחב או בשל הליכי הגירושין שניהל עם אשתו.
3. כמה ימים לאחר מכן, ביום 19.5.13, חתם הנתבע על מסמך שמאשר כי קיבל מהתובע באותו היום $30,000 במזומן וכי ההלוואה תוחזר תוך שישה חודשים. עוד נרשם כי הנתבע מתחייב להשיב את סכום ההלוואה במלואו וכי ההחזר יבוצע "לא נמוך משער של יום 19.05.13 שהינו 3.70 דולר" (כך נרשם במקור, כנראה בטעות במקום ₪).
4. בהגיע מועד פירעון ההלוואה, פנה התובע לעזרא, אולם האחרון התחמק וטען כי השניים חברים ותיקים וכי אל לו לתובע לדאוג. בחלוף שנה וחצי לערך, נואש התובע ושלח לעזרא מכתב התראה באמצעות עורך דין.
5. המכתב, מיום 19.7.16, נמסר למי מטעם עזרא ביום 20.7.16. בחלוף כשבועיים נעשה ניסיון למסור לעזרא מכתב התראה נוסף, אולם לטענת התובע, הלה קילל את השליח בטלפון. בחלוף כחודש נוסף, הגיע התובע בליווי אדם אחר לביתו של עזרא ומסר לו מעטפה עם מכתב התראה. עזרא קישקש על המעטפה וזרק אותה. התובע אסף את המעטפה והלך.
6. ביום 29.11.16 הגיש התובע את התביעה דנא בסדר דין מקוצר, בה הוא עותר להשבת כספי ההלוואה וחיוב כל הנתבעים ביחד ולחוד בסכום התביעה. הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן שנתמכת בתצהירי כל אחד מהם.
7. עזרא טען כי החוזה מיום 19.5.13 הנו פיקטיבי, במובן זה שהתובע היה מחתים אותו על מסמכים פיקטיביים, כדי לסייע לו בניהול הליכי הגירושין מול אשתו. עוד טען כי אין כל הוכחה לכך שקיבל את סכום ההלוואה. לטעת עזרא, הוא העביר לתובע במהלך השנים סכומים העולים על $30,000 במזומן, כפי שהם נהגו לעשות כחברים. לגבי השיק טען כי שמו של התובע לא מופיע בו וכי הוא לא אוזכר כלל במכתב ההתראה שנשלח וכי השיק נעדר תאריך וסכום.
8. לאחר שניתנה רשות להגן בהסכמת התובע, הגישו התובע והנתבעים תצהירי עדות ונחקרו בחקירה נגדית. סיכומים הוגשו בכתב.

דיון

1. לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.
2. בשעה שעזרא חתום על מסמך ההלוואה, בו הוא מאשר קבלת $30,000 במזומן מהתובע ביום 19.5.13 ונותן התחייבות להשיב הסכום, ברור כי כאשר כיום הוא טוען כי מדובר בחוזה למראית עין, הנטל עליו להוכיח טענה זו.
3. לדידי, עזרא לא עמד בנטל. נתחיל מכך שעדותו של התובע הייתה אמינה עליי ועדיפה עליי על עדותו של עזרא, אשר מצאתי בה כשלים, כפי שעוד יפורט.
4. בחקירתו הנגדית, התובע עמד על גרסתו שלפיה עזרא חייב לו את הכספים וכאמור, ההתרשמות שלי הנה כי הוא דובר אמת.
5. מנגד, לגרסתו של עזרא אין בידי לתת אמון. הנ"ל לא הביא כל ראיה לכך שעשה שימוש בחוזה שהוא מתאר כפיקטיבי בהליכי הגירושין שלשמם לפי טענתו נערך. בחקירה הנגדית טען כי לא התקיימו בסופו של דבר הליכי משפט המדוברים בהם היה אמור לעשות שימוש במסמך. גם טענה זו לא הוכחה. אם טרם החלו הליכי המשפט, מדוע הקדים עזרא את המועד ונטל מהתובע את המסמך הפיקטיבי? לא ברור. גם אין בידי לתת אמון לגרסת עזרא, שלפיה התובע דווקא, הוא זה אשר הציע לו שיוכן מסמך כזה.
6. גרסתו של עזרא שלפיה במהלך השנים נתן לתובע סכום זהה ואף יותר מכך במצטבר, לא רק שלא הוכחה וזאת בהעדר כל ראיה מסייעת לגרסתו של עזרא הנסמכת על עדותו בלבד, אשר כאמור לא הייתה אמינה עליי והיא בכל מקרה אינה מספקת לצרכי הוכחת טענה זו, אלא שגם נמצאו בה כשלים. עזרא נחקר על הסכומים שנתן לתובע ומעדותו לא ברור שאכן מדובר בסכומים כה ניכרים המגיעים יחדיו לכדי $30,000 (ראה עדותו בעמ' 27 ש' 4 – 23).
7. גם ההכחשה של עזרא להמצאת מכתב ההתראה על ידי השליח ועל ידי התובע עצמו מכרסמת במהימנותו ובגרסתו. התובע צירף לתצהירו מכתב התראה, שעליו רשם השליח (ששמו חנן) בכתב יד, כיתוב שממנו עולה כי בשיחה טלפונית שלו עם עזרא, נתן האחרון הוראה למי שהיה בבית באותה עת לחתום במקומו על אישור מסירה. הנתבע הכחיש קבלת המכתב.
8. גם אם הכיתוב אינו ראיה לתוכנו, מקום שלא הוגש כראיה באמצעות השליח, קיומו של כיתוב על המכתב לא יכול להיות שנוי במחלוקת. כך או אחרת, הנתבע אישר בעדותו שהתובע הגיע לביתו, כפי שטען התובע, אולם הכחיש כי שוחחו על החוב ומנגד טען כי לא דיברו על דבר וכי התובע בא לשתות קפה והלך. הייתכן כי השניים לא שוחחו כלל? שאלה רטורית בעיני. כאן התובע עצמו מעיד מכלי ראשון, לרבות כאשר הוא מציג את המעטפה אשר לפי טענתו הנתבע קשקש עליה וזרק אותה באותו מעמד.
9. בקיצור, עזרא כשל מלהוכיח את הטענה כי מדובר במסמך פיקטיבי. גרסת התובע מהימנה עליי ועדיפה עליי על גרסתו של עזרא.
10. אני ער לכך שכאשר נשאל התובע אם הוא ער לטענת ההגנה של הנתבעים, הוא אמר שלא. כך ענה בדיון הראשון וכך גם במועד ההוכחות. עם זאת, התובע אישר כי אינו יודע לקרוא ובכלל, לבד מגילו, העולה על 80, נראה לכאורה כי מדובר באדם פשוט מן היישוב ועל כן במקרה זה אין לזקוף לרעתו העובדה שניהל משפט שלם מבלי לדעת לכאורה מה טוען הצד שכנגד, דבר שבמצב רגיל היה מעורר תמיהות.
11. הוא הדין לגבי עדותו שלפיה הוא תובע רק על השיק והעובדה שתחילה העיד כביכול שאינו מכיר את החוזה שהוא עצמו צירף. מאחר והיה נראה לי כי התובע לא הבין על מה הוא נשאל, שאלתי אותו בעצמי כדי לוודא. התובע אישר כי הוא החתים את עזרא על המסמך, כאשר פרודתו ניסחה את המסמך (עמ' 16 ש' 10 עד עמ' 17 ש' 32). עדותו אמינה עליי.
12. לעומת זאת, בכל הנוגע לשיק, הנטל על התובע להוכיח כי קיבל אותו מהנתבעים, שכן אלה מכחישים כי נתנו אותו לתובע, גם אם מודים כי חתמו עליו.
13. ההסבר שלהם נעוץ בכך שהנתבעת הכינה שיקים חתומים לשימושו של אביה, אשר כאמור ניהל את המוסך שלו על שמה וכך גם חשבון הבנק של המוסך היה על שם הנתבעת. הנתבעים טוענים כי הוכנו המחאות כאלה מראש, כדי שעזרא יוכל לשלם הוצאות המוסך באמצעותם. לטענת הנתבעת, בנסיבות, היא דרשה שגם אביה ואחיה יחתמו כערבים, כדי שלא רק היא תהיה חייבת בהמחאות.
14. התובע טוען כאמור כי קיבל את ההמחאה עוד ביום 13.5.13.
15. אני סבור כי רב הנסתר על הגלוי לעניין ההמחאה ולא עלה בידי התובע להוכיח כי ההמחאה אכן נמסרה לו במועד הנטען וכביטחון להלוואה.
16. נתחיל מכך שאם השיק נמסר ביום 13.5.13, כאשר ביום 19.5.13 חתם עזרא על החוזה, מדוע נרשם על גב השיק שער דולר של 4.022 ₪ ואילו על חוזה ההלוואה שער של 3.70 ₪, כאשר עיון בשערי הדולר היציגים מאתר בנק ישראל, מגלה כי שער הדולר ביום 13.5.13 עמד על 3.57 ₪ וביום 19.5.13 על 3.644 ₪ (שהוא השער של יום 17.5.13 שכן ב-18.5.13 ו-19.5.13 לא פורסמו שערים יציגים). בדיקה נוספת מגלה כי שער הדולר לא חצה 3.733 ₪ בתקופה הרלוונטית ויתרה מכך, כך גם מחודש פברואר 2013 עד חודש אוקטובר 2013.
17. לבד מכך שאין התאמה בין השער שנרשם על גב השיק לשער שנרשם על החוזה ובכלל זה לשער יציג כלשהו בתקופה שבה לפי הטענה ניתנה ההלוואה, הרי אין כל הסבר מדוע במכתב ההתראה לא נזכרת ההמחאה המדוברת ולא נזכרים הנתבעים 2 ו-3 כחייבים בחוב מכוח ההמחאה.
18. גם העובדה שהשיק לא כולל את שמו של התובע ושמו של הנפרע נותר ריק, כמו גם העובדה שסכום השיק נותר ריק, מחזק את המסקנה שאין לקבל את גרסת התובע לגבי השיק. אם השיק ניתן כבטחון להלוואה שסכומה היה ידוע, ההיגיון מחייב כי ימולאו בו לכל הפחות שמו של התובע כנפרע וסכום השיק.
19. ודאי סביר להניח כי נותן השיק לא יסכים להותיר את סכום השיק פתוח בנסיבות שכאלה. התובע לא נתן כל הסבר מניח את הדעת כאשר הוא נחקר על סימני השאלה הנ"ל. גם קיומו של חותמת המוסך בגב השיק, עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעים בקשר לשיק.
20. כיצד אם כן הגיע השיק הנ"ל לידי התובע, אם הנתבעים לא מסרו לו אותו? הוכח בעדות התובע עצמו כי התובע היה נוהג לשבת במוסך כמעט מדי יום מהבוקר עד הצהריים. בעדות הנתבעים נטען כאמור כי הוכנו המחאות מראש, כדי שישמשו את עזרא. האם לתובע הייתה גישה להמחאות אלה? האם הוא נטל את אחת ההמחאות? לא אקבע מסמרות בעניין זה וזאת בהעדר ראיות מספיקות לכך, אולם הדבר בהחלט יתכן.
21. העובדה שההמחאה המדוברת לא כוללת את שם הנפרע או את הסכום וגם לא תאריך מחזקת את גרסת הנתבעים שמדובר בשיק מסדרת שיקים שהוכנו מראש עבור המוסך. אמנם, אם זו הגרסה הנכונה, אין הסבר לשער הדולר שמופיע בגב השיק. מדוע שיופיע בכלל ומדוע בשער הספציפי שנרשם. עם זאת, לא די בכך כדי להטות את הכף לטובת קבלת גרסת התובע בעניין זה.
22. לבסוף, בא כוח הנתבעים בסיכומיו מפנה לסעיף 16א' לכתב התביעה, שם שורבב עניין של קבוצת רכישה, שאינה קשורה על פניה לתביעת ההחזר של ההלוואה ומבקש להסיק מכך שיש לדחות את התביעה, וכלשון הסעיף: "לחייב את הנתבע לשלם סך של 100,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום רשימת הזכויות בקרקע ע"ש קבוצת הרכישה, בסך של 9,312 ₪, סה"כ 109,312 ₪ ובתוספת ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לביצוע התשלום בפועל".
23. אכן, השרבוב אינו מובן. התובע נחקר על כך ולא הבין במה מדובר (עמ' 15 ש' 25 – 29). נראה אפוא כי מדובר בטעות סופר בניסוח כתב התביעה יתכן בשל פעולת העתק הדבק שגויה או סיבה דומה. כך או אחרת, אין בעניין טכני זה כדי להתגבר על המשקל הראייתי המשמעותי שקיים לצרכי קבלת התביעה.
24. הנתבע מלין בסיכומיו על כך שהתובע לא הוכיח כי היה לו סכום של $30,000 להלוות לתובע, אולם משהציג התובע מסמך חתום בידי הנתבע, שמאשר כי קיבל את הכסף ממנו, ושעה שהנתבע אישר כי חתם על המסמך, הנטל כאמור על הנתבע, להוכיח כי מדובר במסמך פיקטיבי ואין זה מחובתו של התובע להוכיח כי היה בידיו הסכום האמור.
25. מאחר והנתבע לא הביא ראיות שמשקלן מספיק לצרכי הרמת נטל הבאת הראיות להוכיח כי מדובר במסמך פיקטיבי, לא נוצר מצב שבו הנטל הועבר לכתפי התובע, להוכיח אחרת, בין אם על דרך של הבאת ראיות לכך שכן היה בידיו בזמנו את הסכום המדובר כדי להלוות לנתבע ובין אם על ידי הבאת כל ראיה רלוונטית אחרת.
26. כך גם שאר טיעוניו של הנתבע בסיכומיו, אין בהם כדי להטות את הכף חזרה לטובתו, כגון הטענה שלפיה התובע העיד לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית כי פרודתו ניסחה את המסמך, עובדה שאינה משפיעה על התוצאה וזאת שעה שכאמור, חתימת הנתבע על המסמך אינה מוכחשת כלל והשאלה העיקרית שעמדה לדיון הייתה האם מדובר במסמך פיקטיבי אם לאו.

סוף דבר

1. אשר על כן, התביעה כנגד הנתבע 1 מתקבלת. הנתבע 1 ישלם לתובע 111,000 ₪ ($30,000 כפול 3.70 נכון ליום 19.11.13, חצי שנה לאחר מתן ההלוואה שהוא המועד בו הוסכם כי ההלוואה תוחזר), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 19.11.13 ועד ליום הגשת התביעה, 29.11.16, ובסה"כ 112,984 ₪ כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
2. התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית.
3. בהתחשב בתוצאה ובכך שהנתבעים כולם יוצגו יחד ולא בנפרד, ישלם הנתבע 1 לתובע שכר טרחת עו"ד בסך מופחת של 10,000 ₪ בלבד, אשר יש בו כדי להביא לידי ביטוי את דחיית התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ט, 14 אוגוסט 2019.