25 פברואר 2018

לפני:

כב' השופטת יפה שטיין

החלטה

1. זוהי החלטה בבקשת הנתבע לפקדת ערובה, לאור העובדה שהתובע תושב שטחים, וכי אין לו , ע"פ הנטען, ולו גם ראשית ראיה לכך שעבד בתקופה שלא התיישנה.
2. בית הדין קבע כי בדיון המוקדם - תידון גם הבקשה לערובה. החלטה זו ניתנת, אפוא , בעקבות הדיון שקויים. יצויין – כפי שיפורט בהמשך – כי הנתבע עצמו לא הגיע לדיון אלא שלח את בנו, העובד עימו.
3. לטענת התובע עבד בין השנים 2012-2014 אצל הנתבע. לבקשת ב"כ הנתבע להפקדת ערובה צורפה תעודת עובד ציבור על פיה הונפקו לתובע אישורי כניסה לשנים 2006-2007 – תקופה שאינה רלבנטית לתביעה, וכי אין כל היתר לתקופה מאוחרת יותר. מנגד, התובע המציא בדיון כרטיסי עבודה (ללא שם הנתבע) עליהם חתומים ע"פ הנטען ג'מאל או נסאר – שנטען שהם עובדי הנתבע, והם המלמדים לטענתו על עבודת התובע אצל הנתבע – אף שאין על אף אחד מהם תאריך, ולא שם הנתבע.
4. לטענת ב"כ התובע, אף שמעבר לכך אין לו מסמכים בכתב, התובע יכול להביא עדים על כך שעבד אצל הנתבע ומתי; כי התובע נכנס לעבוד במשקי הנתבע אך עבד ללא אישורי כניסה, וכי כרטיסי העבודה שהציג (אף שאין עליהם תאריך ולא ציון שם הנתבע) –מתייחסים לתקופה הרלבנטית, וכי אשמתו של הנתבע שלא נתן לו תלושים ולא כל מסמך אחר.
5. ב"כ התובע מבקש עוד כי בהחלטתו ייקח בית הדין בחשבון את העובדה שלדיון המוקדם לא הגיע הנתבע עצמו אלא שלח את בנו. נקודה נוספת שהועלתה ע"י ב"כ התובע -כי כנגד הנתבע יש תביעות רבות כיוון שאינו משלם משכורות כראוי לעובדיו וכי התובע זיהה את הבן, בשמו רן ויודע כי עובד עם אביו.
6. מנגד טען הבן כי אביו נמצא בכינוס חשוב של ענף מגדלי הפרחים וכי הוא עובד יחד עימו ומכיר את העסק היטב, מה גם שמוגשות כנגד אביו תביעות סרק רבות. בא כוחו הוסיף עוד כי האלטרנטיבה הייתה לבקש דחיית הדיון דבר שהעדיף לטובת התובע שלא לעשות. כן ביקש להתחשב בעובדה שהכרטיסים מטעם התובע הומצאו אך לדיון, למרות החלטות בעית הדין בעניין גילוי המסמכים.
7. לדברי הבן, כולם בסביבה מכירים אותו ואת אביו ואף יודעים היכן חלקות האדמה שהם מעבדים, ולכן כולם תובעים את אביו, אך אין זה מלמד על קיום יחסי עובד ומעביד וכי מדובר בתביעות סרק רבות שמוגשות כנגד אביו. לדבריו הוא עצמו לא מכיר את הנתבע. בעניין זה הוסיף ב"כ הנתבע כי צילם את התובע ושלח לנתבע אך הנתבע המעסיק עובדים רבים, לא זיהה את התובע כמי שעבד אצלו. בכל מקרה, ולדבריו, גם אם עבד , הרי שע"פ תעודת עובד ציבור – סיים לכל המאוחר ב-2007, ומשמעות הדבר כי התביעה התיישנה, ולכן יש מקום לחייב בערובה.
8. דיון:

א. הפסיקה לעניין הפקדת ערובה מציינת כי בית הדין יבדוק בעניינם של עובדים זרים, ראשית כל האם יש ראייה לכאוה לקיומם של יחסי עובד ומעביד בתקופה הרלבנטית, וככל שכן – לא ייטה בית הדין להורות על הפקדת ערובה.

ב. אציין לעניין זה את פסיקתה הממצה של כב' השופטת השופטת שרה שדיאור בנושא הפקדת ערובה בעקבות תיקון תקנה 117א' תיק 11921-03-16 בעניינו של מוחמד סלאח מחמוד בני מתיא – יאיר אזולאי שם נאמר בין היתר כי:

"מהאמור עולה כי נקודת המוצא ביחס למי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה כאמור (ותושבי האזור בתוכם) היא כי לבקשת הנתבע על בית הדין להורות לתובע להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע.
החריג הנו כאשר התובע הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהראה כי הנתבע יוכל להיפרע ממנו אם התביעה תידחה, או מטעמים מיוחדים שיירשמו.

כיוון שהנתבע הגיש בקשה להטלת ערובה, לנוכח התקנות על בית הדין להורות על הפקדת ערובה. היות שהתובע התנגד להפקדת הערובה, יש לבחון אם עמד בנטל המוטל עליו, היינו כי הראה ראשית ראיה להוכחת התביעה או שניתן יהיה להיפרע ממנו.
המונח ראשית ראיה לא הוגדר בחקיקה, אולם מקובל לראותו כראייה שיש בה ממש, גם אם אינה תומכת בכל פרטי ודקדוקי התביעה ואינה מערכת שלמה של ראיות כאלה (בע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ).
בענייננו מובן כי הכוונה אינה לחייב את התובע להציג את מלוא ראיותיו ולהכריע בתוקפן כבר בשלב הבקשה להטלת ערובה, יחד עם זאת, נראה כי ניתן לקבוע שהמושג "ראשית ראייה להוכחת תביעתו" צריך להתפרש על פי העקרונות

הבאים:
ראשית- מובן כי אותה ראשית ראיה צריכה להיות מסמך כתוב. לא די באמירה בעלמא של תובע כי זכויותיו קופחו.
שנית- צריכה זו להיות ראשית ראייה "להוכחת התביעה" היינו, לשיטתנו לא יהיה די בראייה המוכיחה אך את קיומם של יחסי עובד ומעביד כלשהם בין הצדדים כדי להוות ראשית ראייה לענייננו.
התובע יידרש להציג ראשית ראייה לעצם קיומו של חיוב או לעצם קיום של קיפוח זכות. דרך משל ניתן יהיה לומר לכאורה כי הצגת תלושי שכר בהם משולם סכום הנופל משכר מינימום ייחשבו לבטח לראשית ראייה. אולם הדבר, תלוי כמובן בנסיבות העניין, בהצגת דו"חות נוכחות וראיות לתשלום ששולם בגין שעות העבודה וכיוצא באלו.
שלישית- הצגה של ראשית ראייה בנוגע לחלק זעיר מן התקופה הנתבעת או לחלק זעיר מסכום התביעה- עלולה שלא להספיק לתובע כראשית ראיה. היינו: נדרש כי ראשית הראייה תתמוך לכאורה לא רק בסיכויי התביעה אלא גם בכך שאין מדובר בתביעה מנופחת ומוגזמת באורך התקופה, או בסכום וכד'.

בעניין זה נדגיש כי מדיניות בתי הדין היא כי במקרים המתאימים, יחויב תובע ה"מנפח" את תביעתו בהוצאות משפט אף אם הוא זוכה בה בחלקה ולעתים אף בסכום העולה על הסכום שנפסק לטובתו (עב (ת"א) 8097/03 זיידמן דב נ' אי. סי. איי. טלקום בע"מ וכן פסק הדין בערעור עע (ארצי) 573/09 דב זיידמן נ' אי סי איי טלקום בע"מ".
כפי שיובהר בהמשך - דברים אלו נכונים גם בעניין שלפנינו.

ג. לטענת התובע לא נדרש להוציא היתרי כניסה ויכול היה להיכנס לתחומי המושב ללא כל היתר. אלא שמתעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי הנתבע עולה כי כן הוצאו תעודות כאלה, וכי לתובע הונפקו תעודות לשנים 2006-2007, ע"ש הנתבע.

ד. אמנם תעודות אלו אינן חזות הכל (ותיאורטית ייתכן שאדם קיבל אישורי כניסה אך בפועללא עבד, ומאידך יהיו אנשים שנכנסו שלא בהיתר ובכ"ז עבדו). אעפ"כ, אישורים אלו יש בהם כדי ללמד על קיומה של ראשית ראיה לעצם קיומם של יחסי עובד ומעביד בתקופה הרלבנטית. התעודה שהוגשה מלמדת על תקופה קודמת משנת 2006-2007 (שהתובע מסכים שעבד אז), ומכל מקום לא נטען בתעודה זו כי כבר אין צורך יותר בהיתרי כניסה.

ה. כאמור, לדיון המציא התובע כרטיסי עבודה – אשר אין בהם כל איזכור של הנתבע ואף ללא ציון כל תאריך. לדבריו אלו נרשמו/נחתמו על ידי נסאר או ג'אמל שהיו עובדי הנתבע. בנקודה זו קיים שקושי של ממש: ראשית, לא ברור האם ג'מאל או נסאר (כשלפחות ג'מאל עבד עבור הנתבע), היה מעסיקו או שהנתבע היה מעסיקו, אך מעבר לכך – אין על הכרטיסים שהוצגו לבית הדין כל תאריך שהוא, ולא רשום עליהם שם המעסיק. לכן, אין בהם כדי להוות ראשית ראיה לכך שהתובע עבד אצל יאיר אזולאי דווקא, ובוודאי שלא ניתן ללמוד על כך שעבד בשנים שבמחלוקת (שנים 2012-2104).

ד. לדברי שני הצדדים הוגשו כנגד נתבע זה תביעות רבות. אלא שאין די בכך כדי להוות ראשית ראיה לכך שאם מישהו אחר תבע (ואפילו מספר אנשים) כי אכן התובע הספציפי הזה עבד אצלו (בתקופה הנטענת), מה גם שיש לא מעט תביעות שנדחו. גם טענת התובע כי יביא עדים שיעידו שעבד אצל הנתבע בתקופה הנטענת – אין בה די. יתרה מכך, התובע בדיון לא ידע לציין מתי התחיל לעבוד בשנת 2012 ומתי סיים בשנת 2014. לכן אין סיבה שעדים אחרים ידעו טוב ממנו מתי בדיוק עבד. מכל מקום, בשלב זה בית הדין מחפש ראשית ראיה במסמכים ביחס לתובע הספציפי הזה וביחס לתקופה הרלבנטית לכך לא הומצאה ראשית ראיה מספקת (כאשר התקופה של 2006-2007 לגביה יש ראשית ראייה - התיישנה זה מכבר).

ה. בנסיבות אלו יש מקום לחייב את הנתבע בהפקדת ערובה להוצאות, למידה ותביעתו תידחה וייפסקו לו הוצאות. זאת לאור היותו תושב שטחים ויש חשש כי הנתבע לא יוכל להיפרע ממנו לו תידחה התביעה וייפסקו הוצאות. יחד עם זאת יתחשב בית הדין גם בעובדה שהנתבע לא הופיע לדיון בעניינו. לעניין זה היה על בא כוחו לפנות לבית הדין ולבקש רשות לכך שבנו יגיע במקומו, וככל שלא – לבקש דחיית דיון ולא להעמיד את בית הדין ואת הצד השני בפני עובדה מוגמרת.

ו. בשיקלול כולל של רכיבי התביעה וסכומיה, תוך רצון מחד שלא לחסום את דרכו של התובע, אך גם בהתחשב בסיכויי התביעה הנמוכים (כאשר ברור שלו היו לו מסמכים נוספים המלמדים על עבודתו - היה ממצאים לבית הדין); ומאידך בהתחשב גם בכך שהנתבע לא הגיע לדיון – יועמד סכום הערובה על 1,500 ₪. סכום זה יופקד בקופת בית הדין תוך 30 יום, שאם לא כן, תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

סוף דבר:
התובע יפקיד סך של 1,500 ₪ כערובה, בקופת בית הדין, תוך 30 יום.
ככל שיפקיד – ייקבע אופן המשך ניהול התיק.
ככל שלא – תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ח, (25 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.