פתח דבר וטענות הצדדים

1. לפני תביעה לפיצוי בסך 3,676 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעת בעטיה של תאונת דרכים שאירעה ביום 11.7.16.
2. לטענת התובעת, עת רכבה עמד בפקק תנועה לפני רמזור, לפתע רכב הנתבעים 3-4 אשר נסע מאחור התנגש ברכב התובעת בחלקו האחורי וגרם לו לנזק. לטענת נתבע 3, רכבו נהדף על רכב התובעת כתוצאה מהתנגשות קודמת של רכב הנתבעים 1-2 אשר נסע מאחוריו.
3. לטענת הנתבעים 3-4, האחריות לתאונה מוטלת במלואה על רכב הנתבעים 1-2 אשר נסע במהירות מופרזת, התנגש ברכב הנתבעים 3-4 מאחור והדפו לעבר רכב התובעת.
4. לטענת הנתבעים 1-2, רכבם לא היה מעורב בתאונה ולא גרם לנזקי התובעת המוכחשים ממילא. רכבם היה מצוי בעצירה מוחלטת בעת שהבחין כי רכב הנתבעים 3-4 שנסע מלפניו פגע ברכב התובעת וגרם באשמתו ואחריותו הבלעדית לאירוע התאונה.

דיון והכרעה

1. נהג רכב התובעת העיד כי שמע "בום" פעם אחת – דבר המחזק גרסת הנתבעים 1-2. התרשמתי כי נהג רכב התובעת אדיש ביחס לשאלה מי מבין הנתבעים יפרע נזקו.
2. הנתבע 3 תיאר את הנזק ברכב הנתבעים 3-4 כשריטה שפשוף בפגוש אחורי. נזק כנ"ל אינו מתיישב עם גרסתו לפיה רכב הנתבעים 1-2 נסע במהירות מופרזת והתנגש ברכב הנתבעים 3-4 מאחור, שכן לו אכן התרחש כך מצופה היה כי הנזק ברכב הנתבעים 3-4 יהא נזק משמעותי משריטה ושפשוף.
3. הנתבע 3 לא זכר מהו צבע רכב הנתבעים 1-2, לא זכר אם צילם את הנזק הנטען, העיד כי רכב הנתבעים 3-4 הוא מחברה בליסינג וכי אין לו מושג אם הרכב תוקן.
4. מנגד, עדותו של נהג רכב הנתבעים 1-2 נמצאה עקבית, אמינה וקוהרנטית.
5. כמו-כן, כעולה מחוות דעת השמאי אשר הוגשה לעיוני בדיון עולה כי רכב הנתבעים 1-2 נבדק אצל שמאי ביום 8.7.16, דהיינו כ-3 ימים טרם אירוע התאונה דנן, או אז נמצא נזק בשיעור של 400 ₪ בחלקו הקדמי.
6. בנסיבות המפורטות מתקבלת גרסת הנתבעים 1-2 לפיה הנזק בחלקו הקדמי של רכב הנתבעים 1-2 אינו פרי התאונה דנן.
7. לאחר עיון בתמונות שהוצגו ושמיעת העדים , אני קובעת כי האשמה לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע 3 ומשכך ניתן בזאת פסק דין כדלהלן:
8. הנתבע 3 ישלם לתובעת סך של 3,676 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, ועד התשלום המלא בפועל.
9. בנוסף ישא הנתבע 3 בשכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪, ובאגרה ששולמה והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
10. התיק ייסגר.

ניתן היום, 23-11-17, בהעדר הצדדים.