17 יוני 2018

1. לפנינו תביעת גב' גלינה קונטורובסקי (להלן: "התובעת") נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: "המוסד" או "הנתבע") לשלול זכאותה לקצבת שאירים בנימוק שלא הייתה ידועה בציבור של המנוח, מר שמואל ולדמן, על פי הוראת סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") וכן בטענת התיישנות.

2. עדים וראיות - התובעת העידה בפנינו לתמיכה בתביעתה (פרוטוקול מיום 13.11.16 ע' 4-20) בנוסף העידו לפנינו:

א. מר משה איש שלום, חבר של בן זוגה ז"ל של התובעת (פ' 13.11.16 ע' 20-21).

ב. גב' רוטמן דבורה, חברה קרובה של בני הזוג (פ' 13.11.16 ע' 21-24).

ג. גב' אלה צוקר, חברה קרובה של בני הזוג (פ' 13.11.16 ע' 24-26).

ד. גב' אינה פודין, חברה קרובה של התובעת ובהמשך חברה של בני הזוג (פ' 13.11.16 ע' 26-29).

ה. גב' יהודית בן יעקב, חברה קרובה של בן זוגה של התובעת (פ' 29-31).

במסגרת הדיונים הוגשו המסמכים הבאים:

נ/1 – הודעה על שינויים (ע' 6 לפרוטוקול).

נ/2 – תביעה לקצבת זקנה (ע' 11 לפרוטוקול).

נ/3 – תעודת הפטירה (ע' 11 לפרוטוקול).

3. רקע עובדתי

א. התובעת בת 59, מתגוררת ברחובות, מורה במקצועה (ע' 2 סע' 2 לסיכומי התובעת).

ב. התובעת הכירה את המנוח מר ולדמן לאחר מות אשתו, הגב' ליאורה ולדמן ז"ל, שנפטרה בשנת 2008. השניים ניהלו מערכת יחסים זוגית משנת 2009 לערך (תצהירי העדים – ס' 1 לתצהיר גב' פודים, ס' 2 לתצהיר רוטמן, ס' 2 לתצהיר בן יעקב).

ג. מעדויות כל עדי התובעת עולה, כי בשנת 2011 ערכו בני הזוג טקס רומנטי, לציון אהבתם של השניים ולציון רצינות כוונותיהם.

ד. בשנת 2011 רכש המנוח דירה בעיר אילת, אליה נכנס להתגורר בגפו בחודש מאי 2014 או בסמוך לכך (ס' 18 לכתב התביעה).

ה. התובעת והמנוח ניסו לאתר משרה מלאה במשרד החינוך באילת, אולם הדבר לא צלח. (נספחים ב'-ג' לכתב התביעה).

ו. המנוח, מר שמואל ולדמן ז"ל, נפטר ביום 22/5/15 (נ' 3) בנסיבות טרגיות, כתוצאה מטביעה במהלך צלילה משותפת עם התובעת בעיר אילת (ס' 22-23 לכתב התביעה)

ז. התובעת התאבלה על המנוח בביתה שברחובות וקיבלה ממקום עבודתה חופשת אבלים רשמית לרגל השבעה, כידועה בציבור (נספח ה' לכתב התביעה).

ט. המנוח, מר ולדמן שמואל ז"ל, הגיש לביטוח לאומי תביעה לקצבת זקנה בחודש מאי 2014 כיחיד ותביעתו אושרה כיחיד ביום 18/5/14. לטענת הביטוח הלאומי על החלטה זו חלה התיישנות ולפיכך יש לדחות כל טענה כנגדה.

י. כ- 9 חודשים לאחר פטירת המנוח, בחודש פברואר 2016, הגיש בנו של המנוח תביעה לביטוח הלאומי למענק פטירה. תביעה זו נדחתה ביום 23/2/16 בטענה שלמנוח אין שארים. לטענת הביטוח הלאומי על החלטה זו חלה התיישנות ולפיכך יש לדחות על הסף כל טענה כנגדה.

יא. כ- 10 חודשים לאחר פטירת המנוח, בחודש מרץ 2016, הגישה התובעת לביטוח הלאומי תביעה לקצבת שארים (נ' 1 לכתב ההגנה) ובאפריל 2016 הגישה שאלון להכרה כידועה בציבור של המנוח.

יב. בתאריך 18/7/18 הודיע המוסד לביטוח לאומי לתובעת כי לא הוכרה כידועה בציבור.

יג. ביום 9/8/16 דחה הביטוח הלאומי את תביעת התובעת לקצבת שארים בטענה כי התובעת לא היתה אשתו של המנוח ולא היתה ידוע בציבור כאשתו בעת הפטירה ולכן אינה זכאית לגמלה. בגין שלילה זו הוגשה התביעה נשוא ההליכים כאן.

דיון והכרעה

4. בהתייחס לטענת ההתיישנות המועלית בכתב ההגנה (ס' 3) ובסיכומי הנתבע (ס' 5-8) - טענה זו מתייחסת לתביעת בנו של המנוח, בעוד שתביעת התובעת למענק שארים עומדת בפני עצמה. הגשת תביעה ע"י בנו של המנוח אינה מונעת מבת זוגו של המנוח להגיש תביעה אף היא.

5. בהתייחס לטענת ההתיישנות המועלית בכתב ההגנה (ס' 4) ובסיכומי הנתבע (ס' 9-12) – בטענה כי המנוח הגיש בשנת 2014 בקשה לקצבת זקנה כיחיד - אין בה כדי לקבוע ממצא עובדתי לפיו זה היה מצב הדברים. בית הדין רשאי וצריך לבחון את הראיות שהובאו בפניו כדי להגיע לחקר האמת ולמהות העניין (ראו בעניין זה: בל (חיפה) 403-01-09 ויקטוריה גודן נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 17.3.2011).

6. לא נסתרה מעיני בית הדין העובדה, כי המנוח מחק באופן אקטיבי את הפרק העוסק בפרטי בת הזוג (פרק ב' לטופס, המסומן נ/2) ובהכנסותיה, אולם אין בכך ראיה חד משמעית ובלתי ניתנת לסתירה כי בכך הביע דעתו כי אין לו בת זוג. המנוח היה אלמן וייתכן כי שיקולים כלכליים הניעו אותו לרשום כי אין לו בת זוג, שכן אילו היה עושה כן היה בכך כדי לשלול את זכאותו לפנסיה מאשתו המנוחה.

7. אין מחלוקת כי על תביעות הבן והמנוח חלה התיישנות ואין מחלוקת ששניהם, כל אחד מסיבותיו הוא, לא ציינו כי למנוח בת זוג, אולם אין בכך כדי לקבוע כי על תביעת התובעת לקצבת שארים חלה התיישנות (ס' 3 לסיכומי הנתבע).

8. יוצא מכך, כי הסוגיה המרכזית העומדת בפני בית הדין, כפי שגם ציינה כב' השופטת שרה מאירי בפרוטוקול מיום 2/4/17, היא הפלוגתא האם לתובעת זכות לקיצבת שארים בגין פטירת המנוח ולדמן שמואל ז"ל ביום 22/5/15, כ"ידועה בציבור כאשתו" על פי הוראות החוק.

המסגרת המשפטית

9. בסעיף 238 לחוק נקבע "אלמנה – מי שהייתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו.." ובסעיף 1 לחוק: "אשתו" – לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו".

10. בדב"ע מד/0-62 המוסד לביטוח לאומי נ' זהבה משעלי, פד"ע טז 3 (1984) נדרש בית הדין הארצי להגדרת המונח 'וגרה עמו' וקבע:

"קשר אחר, שונה לחלוטין, באה לבטא התיבה "לגור", עת אומרים שאשה פלונית "גרה עם" גבר אלמוני. כאן אין מדובר עוד בקשר בין אדם לדומם, אלא לקשר בין בני אדם חיים, על כל העולה מכך. זאת ואף זאת, גם כשמדובר בקשר בין בני אדם, משמעות שונה לתיבה "לגור", עת אומרים שארבעה סטודנטים שכרו במשותף דירה וגרים - עדיין לא יאמרו שהם גרים אחד עם השני - ועת אומרים שפלוני גר באותו חדר עם אלמונית בדירה מסוימת.

"את הדיבור היא 'גרה עמו', בהקשר הדברים כאשר מדובר בהעמדת גבר ואישה למטרה מוגבלת בגדר 'בני זוג' או 'נשואים', יש לפרש בשים לב למטרת המחוקק כי – Cohabitation (בלטינית) או Cohabit (באנגלית). למשמעות זאת, ורק למשמעות זאת יכול היה להתכוון המחוקק...

....

התנאי שאשה גרה עם גבר, במשמעות של קוהביטציה, יכול ויינתנו לו ביטויים שונים בגילים שונים, במצבי בריאות שונים ואף בתנאים כלכליים שונים. אשר יקבע הוא המכלול לפי נסיבותיו ולא פרט זה או אחר; ג) "גרה עמו" - תנאי פוזיטיבי מצטבר או תנאי "נגטיבי":ב

....

מה שבאו להשיג בהזדקקות למלים "והיא גרה עמו" הוא, שעת מדובר ב"ידועה בציבור" מצב של separation מפסיק את היות האשה "אשתו" מכוח היותה ידועה בציבור. יחד עם זאת ברור שצריך שיהיה בכך כדי לשלול את הקוהביטציה, ולא רק אחד הביטויים לכך."

במקום אחר נפסק :

'משק בית משותף' פירושו שיתוף במקום המגורים, אכילה שתיה לינה הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו או בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו ומצב זה מתקיים מתוך הסכמת הצדדים מפורשת או מכללא" (ע"א 621/09 קרול ניסים נ' קוינה יוסטר, פ"ד (כ"ה) א' תש'ל (1970) בעמ' 619).

עוד נפסק כי:

"הגדרת ידועים בציבור לענייננו הינה הגדרה משפטית ולא הגדרה מילולית. בני זוג הידועים בציבור הינם כאלה, כל עוד מתקיים בהם המבחן הכפול. המבחן הסובייקטיבי של רצון לקשירת חיים יחדיו, וכפועל יוצא ממנו המבחן האובייקטיבי של ניהול משק בית משותף. לעניין הוכחת הקשר הזוגי כאמור כיוון הבחינה הוא הפוך, כלומר המבחן האובייקטיבי מעיד על קיום לכאורה של המבחן הסובייקטיבי" (עב"ל 288/08 יצחק אלימלך – המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 6.4.2009)).

11. אף שגם כיום משמש מבחן המגורים המשותפים כמבחן משמעותי בקביעת מעמד כידועים בציבור (עב"ל(ארצי) 371-07 לובוב קירשנר נ' המוסד לביטוח לאומי, )ניתן 06.09.09)), לאורך השנים חלה הגמשה מסוימת בדרישה למגורים משותפים, בהתאם לנסיבות, (ע"ע(ארצי) 1232/04 פרלמוטר – מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, 31.8.06; עב"ל 59/03 סבן- המל"ל, 29.2.04; דב"ע נו/255-0 עטר- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב, 385 (1997)). נקבע לא אחת כי את הדרישה ל'מגורים משותפים' הקבועה בדין כתנאי להכרה בידועה בציבור כ'אשתו הגרה עמו' אין לפרש באופן דווקני אלא יש להתאימה לתנאי המקום והזמן בשים לב להשתנות העיתים ולנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון. כך לדוגמה בע"א 79/83 היועמ"ש נ' שוקרן; במקרה זה, בית המשפט קבע כי יש להכיר בבני זוג כידועים בציבור, וזאת על אף שהשניים בילו לעיתים בדירת האישה ולעיתים בדירת הגבר. בעמ"ש 1714-09-13 נ'ח' נגד עיזבון המנוח ר'ח' ז"ל ואח' נקבע כי המערערת היתה הידועה בציבור של המנוח לאורך השנים אף שלדעת כל ההרכב לא היה שיתוף בנכסים בין בני הזוג.

12. כך גם אין בניהול חשבונות בנק נפרדים כדי לשלול את מבחן התלות הכלכלית או החיים המשותפים (עב"ל 1407/04 המוסד לביטוח לאומי נ' פריימן (פורסם בנבו), ניתן ביום 8/11/06). בע"א 107/87, [פורסם בנבו] נקבע כי הכוונה לקיום כלכלי המושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לקיום צרכים שאדם נזקק להם בחיי היומיום.

13.   שני היסודות להוכחת קשר של "ידועים בציבור" – חיי משפחה וניהול משק בית משותף פורשו בפסיקה, כמבחן כפול ומשולב שמטרתו איתור אורח חיים הדומה במהותו לאורח חיים של זוג נשוי ; 'ידועים בציבור' משמעו ידוע בציבור כבעלה ו'ידועה בציבור' כאשתו.

            ראו : ע"מ (חי) 264/05 פלונית נ' אלמוני, [פורסם בנבו], (פס"ד מיום 4.5.2006).

 14.       נקבע כי שאלת קיומם של תנאים אלה מן הראוי שתיבחן על פי קרטריונים סובייקטיביים. כלומר - כיצד ראו בני הזוג עצמם את מערכת היחסים ביניהם (ראו: ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון פד"י מג(1) 431 ; ע"א 79/83 היועה"מ לממשלה נ' סוזן שוקרון, פ"ד לט (2) 690.

  לעניין התנאי "חיי משפחה" – נקבע כי הוא מורכב מחיים אינטימיים, כמו בעל ואישה, המושתתים על יחס של אהבה, מסירות ונאמנות המראה שהם קשרו את גורלם זה בזו; אורח חיים קבוע, דאגה זה לזו, הבטחת שלומו ובריאותו של השני.(ע"א 235/72 בירנבאום נ' עזבון לוין, פד"י כז (1) 645 ; בג"צ 4178/04 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול לערעורים, סב (1) 235).

  אשר לתנאי "ניהול משק בית משותף" – נקבע כי מדובר בחיי משפחה משותפים, כמקובל בין בעל ואישה הדבקים זה בזה. שיתוף במקום המגורים, בפעולות היומיום, כאשר כל אחד מבני הזוג תורם את חלקו כפי יכולתו.

15. יש, אפוא, להתחשב בכל מקרה ומקרה בטיב הקשר הזוגי, בנסיבותיו ובכוונות המונחות בבסיסו, תוך בחינת האפשרויות שעמדו בפני בני הזוג למיסוד הקשר הזוגי מחד-גיסא ומידת האפשרות של כל אחד מבני הזוג לניתוק הקשר מאידך גיסא. יש ליתן משקל נכבד לאוטונומית הרצון של בני הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם ובקביעת ההסדר הרכושי החל על נכסיהם. זאת, בכפוף לעיקרון תום- הלב המחיל על המערכת ההסכמית – המפורשת או המשתמעת – בין בני הזוג ערכים של צדק, יושר, הגינות ושוויון (ראו : ש' ליפשיץ הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה (תשס"ה) 159-157; כן ראו: רע"א 8256/99  פלונית נ' פלוני ואח', פ"ד נח(2) 213, בפיסקאות 23-22. 

מן הכלל אל הפרט

16. בהחלטת כב' השופטת מאירי מיום 2/4/16 נקבעה הפלוגתא: "האם לתובעת זכאות לקצבת שארים בגין פטירת המנוח ולדמן שמואל ז"ל ביום 22/5/15 כ"ידועה בציבור כאשתו" על פי הוראות החוק."

17. לפי הראיות שהוצגו בפנינו לא יכולה להיות מחלוקת כי בין המנוח והתובעת התנהלה מערכת יחסים רומנטית משך 6-7 שנים עובר למותו.

אין מחלוקת כי המנוח נפטר עקב תאונת צלילה, במהלך צלילה משותפת עם בת זוגו, כחלק מתחביב משותף של השניים, בעיר אילת.

אין מחלוקת כי השבעה נערכה בבית התובעת.

אין מחלוקת כי התובעת הוכרה ע"י מקום עבודתה, משרד החינוך, כידועה בציבור של המנוח וקיבלה, ללא עוררין, חופשת אבלים רשמית כידועה בציבור.

18. יחד עם זאת, עקרון יסוד במשפט הביטחון הסוציאלי הוא כי זכויות מכוח החוק ניתנות אך על פי הוראות החוק ותנאיו^[1], נפסק כי "המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי לשלם למבוטח קצבה בניגוד להוראות החוק, היינו כאשר הוא אינו זכאי לקבלה מכוח החוק" (עב"ל (ארצי) 45446-07-12 צבי יוזיק נ' המוסד לביטוח לאומי, (19.01.15), פיסקה 15 וההפניות שם). ככל שבמוסד מתקבל מידע, המשפיע על זכאותו של מבוטח לגמלה או קצבה חייב המוסד לברר את הדבר על מנת לא לשלם למבוטח גמלאות שאין הוא זכאי לקבלן.

19. מאחר שבפני הנתבע הוצגו מסמכים, שבהם פרטים העשויים להתפרש כסותרים את טענת התובעת לקיום מערכת יחסים כידועים בציבור, חלה על הנתבע חובה לבררם.

טענות הנתבע בדבר המסמכים שמולאו ע"י בנו של המנוח והמנוח

20. התרשמו, כי המסמכים החתומים ע"י בנו של המנוח וע"י המנוח עצמו סותרים את העדויות והראיות שהוצגו בפנינו, כפי שיפורט להלן.

21. התרשמנו כי שיקולים כלכליים ו/או טעות ו/או חוסר הבנה הם אלו שהביאו לכך. לדוגמה, דברי התובעת בעמ' 13 לפרוטוקול שורה 6 ואילך, בהתייחס לדברים שאמר לה בנו של המנוח לאחר פטירתו:

"את יודעת מה, הם הכירו אותך כידועה בציבור, אז את יודעת שאנחנו נצטרך להחזיר את כל הפנסיה של אמא שאבא קיבל..."

מערכת היחסים בין התובעת למנוח

22. חרף המסמכים השונים שהוגשו לנתבע ושלא מצוין בהם כי התובעת הנה בת זוגו של המנוח, מצאנו שיש לבחון את טענות התובעת לפיהן הייתה ידועה בציבור של המנוח.

23. מעדויות חמשת עדי התובעת עולה, כי התובעת והמנוח הכירו בשנת 2009 או בסמוך לכך, כשנה לאחר שהמנוח התאלמן מאשתו, ומאז ניהלו קשר זוגי יציב, הדוק, אוהב ומתמשך, עד למותו של המנוח בנסיבות טראגיות, כשהתובעת משתה אותו מהמים במהלך צלילה משותפת.

מר איש שלום - שלפי הנתבע עצמו הנו עד מהימן המוכר לנתבע, מתוקף היותו מתנדב בביטוח הלאומי - העיד:

"... מה שאני יודע, ששנים הכרנו את בן הזוג של גליה, שמואל ולדמן--- היא היתה חברה של אישתי. ואחרי זה, כשנפטרה, מה שכתוב גם פה, הוזמנו להפתעה באשדוד, במסעדה." (ע' 20-21 לפרוטוקול)

"והופתענו שהוא אמר שבזה אחרי 3 שנים הוא רוצה, הוא דיבר רע, כי אני הרי לא דתי, והוא אמר "אם אני אעשה את זה, זה שווה ערך לנישואין." וככה קידש. --- בהמשך --- היא התקשתה, כי כשרצתה לעבור לאילת, לעבור איתו ביחד --- זה היה המכשול כדי שהיא תעבור גם לאילת אתו." (ע' 21 לפרוטוקול)

גב' פודים העידה, כי הכירה את התובעת משנת 2009, באותו הזמן שהיא הכירה את המנוח (ע' 26 לפרוטוקול)

ש: "כן, אוקי. ומתי הם התחילו להיות בני זוג, לפי מה שאת יודעת?"

ת: "כמה שאני זוכרת, הם כל הזמן. בשבילי, הם כל הזמן היו ביחד. אנחנו היינו אצלם בבית והם היו אצלנו בבית. אני זוכרת אותם כזוג. הם כל הזמן היו ביחד. צללנו ביחד, וחגים חגגנו ביחד." (ע' 27 לפרוטוקול)

גב' רוטמן העידה:

"... היינו חברים קרובים והיה לנו שיח משותף. זה מקור המידע.

ש: "אז מי סיפר לך את זה?"

ת: "שניהם. היינו נפגשים הרבה מאוד. קבוצת חברים."

ש: "מה היתה תדירות הפגישות?" (ע' 22 לפרוטוקול)

...

ת: "חוץ משיחות טלפון? אחת לאני יודעת? 4 שבועות. אנחנו, כן, קבוצה שהיינו נפגשים בזמנו." (ע' 22 לפרוטוקול)

האם ומתי עברו בני הזוג להתגורר יחדיו?

24. השתכנענו מעדויות העדים, כי הצדדים ניהלו מערכת יחסים המושתת על חיבה, אהבה, נאמנות ותמיכה הדדית, כשהם מקיימים שגרת יום של משפחה, לכל דבר ועניין. התובעת והמנוח טיפלו באמה של התובעת בעת חולייה והמנוח אף נערך לטיפול באמה בביתו, בו לנו רוב ימי השבוע.

25. השתכנענו, כי בין הצדדים התקיימו דפוסי חיים משפחתיים, אשר באו לידי ביטוי בשגרת חיים משפחתית וביתית, הכוללת תכנון משותף של חיי היום-יום, סעודות משפחתיות, יחסי גומלין עם משפחות שני הצדדים, חיי חברה ובילויים משותפים עם חברים משותפים, בילויים בחו"ל גם בפעילות מטעם מקום העבודה של התובעת, תחביבים משותפים כגון צלילה וכן תכנון עתידי של מעבר לדירה שבה יתגוררו יחדיו עם אמה של התובעת.

26. עוד השתכנענו, כי הצדדים ניהלו משך שנות היכרותם משק בית משותף, גם אם לא בבית אחד משותף אלא בשני הבתים – בגן יבנה וברחובות - בדרך של תכנון כלכלי משותף, אחזקה שוטפת של שני הנכסים, עריכת קניות משותפות ונקיונות משותפים, עריכת תיקונים ושיפוצים בשניהם וכיוצב'.

27. אין מחלוקת, כי המנוח רכש דירה באילת, כשמעדויות העדים עולה כי נועדה למגורים משותפים במקום ששניהם כ"כ אהבו, ליד הים, בו נהגו לבלות זמנם בתחביב המשותף – צלילה.

28. כאמור, משמיעת העדויות השתכנענו כי התובעת והמנוח התגוררו יחדיו.

גב' רוטמן העידה:

ש: "מתי היתה הפעם הראשונה, לפי מה שאת יודעת, שהמנוח ביקש מהתובעת לעבור לגור בגן יבנה?

ת: "אני לא, אני לא זוכרת בדיוק מתי, אבל זה היה, זה היה זמן קרוב מאוד כשהתחיל הקשר ביניהם והוא ביקש ממנה לעבור. והוא היה—האמא שלה לארגן, כי היה לו שם מקום בבית, שהיא תגור איתם כדי שהיא תוכל לעבור."

האם ומתי הצדדים נישאו האחד לשניה?

29. מעדויות עדי התובעת עולה, כי בשנת 2011 הזמין אותם המנוח לסעודה במסעדה, שם ערך טקס לציון אהבתו לתובעת, לאחר 3 שנות זוגיות עמה.

30. אמנם השתכנענו כי התקיימה סעודה לציון אהבת הצדדים, אולם לא השתכנענו כי בין הצדדים נערך טקס נישואים רשמי, יהודי או אלטרנטיבי. יחד עם זאת, אין בכך כדי להעיד או לסתור את הטענות בדבר הזוגיות האינטנסיבית, ההדוקה והמוצקה בין השניים.

31. מהתכתובות בין התובעת והמנוח לבין גורמי משרד החינוך עולה, כי הם ראו במערכת היחסים אשר ניהלו כמערכת יחסים בין בעל לאישה, בכלל זה ציינה התובעת, לא אחת, את המילה "בעלי" בתכתובות, שחלקן נשלחו מתיבת הדוא"ל של המנוח, מר שמואל ולדמן ז"ל. (נספח ב' לכתב הערעור) גם אם הדברים לא נכתבו על ידו של המנוח, ניתן לשער כי נכתבו בהסכמתו.

האם היה בכוונת הצדדים לעבור להתגורר יחד באילת?

32. השתכנענו, כי התובעת והמנוח תכננו לעבור להתגורר יחד בעיר אילת, נערכו לכך ואף לקחו במכלול השיקולים את המעבר של אם התובעת לאילת, תוך התאמת הדירה לצרכיה.

33. השניים נהגו לנפוש בעיר אילת, היו להם חברים משותפים אשר התגוררו בעיר, נהגו לצלול יחד בעיר אילת ואין מחלוקת על כך שמותו הטראגי של המנוח אירע במהלך צלילה משותפת עם התובעת בעיר אילת.

34. מעדויות עדי התובעת עולה, כי המנוח תכנן להעביר את אם התובעת לדירה לצורך מגורים משותפים ולטפל בה שם:

גב' רוטמן העידה:

"והוא היה מוכן לקחת אותה גם שם באילת, להכין לה חדש או אם יש צורך, מטפלת להביא, הוא היה מוכן לעשות את הכל."

גב' פודים העידה:

"אני יודעת שבאילת, היינו בדירה באילת --- הוא הראה לנו גם את החדר של אמא וגם את החדר של גליה" (ע' 27 לפרוטוקול)

" להכין את כל הבית וגישה לבן אדם שנכה באיזה שהוא" (ע' 28 לפרוטוקול)

35. השתכנענו מעדויות עדי התובעת, כי השניים עשו מאמצים רבים כדי לאתר משרה במשרד החינוך בעיר אילת וכי המנוח היה שותף מלא ואקטיבי לחיפושים אלה. כן השתכנענו, כי הסיבה לכך שהתובעת לא עברה להתגורר עם המנוח בדירה באילת היא מאחר שלא מצאה משרה מתאימה.

ש: "האם המנוח השקיע משאבים כל שהם, רבים, מעטים, בינוניים, בנושא המשרה באילת?

ת: "זה מה שאני, מה שידוע לי, הם חיפשו מקום ולא מצאו."

גב' בן יעקב העידה:

"ושמוליק, כשהוא קנה את הבית שם באילת, הוא בא בעקבותינו, אגב, לאילת. --- הוא אמר שהוא לוקח דירה קצת יותר גדולה. זה היה בית קרקע, כדי שהאמא, הוא רצה לסדר לה שם חדר. והוא יכיר לה כל מיני נשים. היו די הרבה רוסיות שם גם כן. אז שיהיה לה כאילו קשר עם נשים, כי האמא לא יצאה מהבית כל כך." (ע' 30-31 לפרוטוקול)

"—גליה היתה גרה איתו ביחד. עכשיו, גליה לא יכלה לעבור בהתחלה לאילת, מפני ששמוליק ניסה אז בזמנו לסדר לה עבודה באילת."

"אגב, בפסח האחרון הם גם היו אתנו". (ע' 31 לפרוטוקול)

36. עוד השתכנענו, כי חרף המגורים המרוחקים, לכאורה, לא חל נתק בין הצדדים והם המשיכו בחיי השיתוף והזוגיות גם בתקופה זו, עד למותו הטראגי של המנוח. אנו סבורים, כי דווקא מצבים כגון אלו, בסיטואציות לא פשוטות בחיי זוגיות, נבחנת עוצמת הקשר. עצם יכולתם של השניים לשמר קשר אינטנסיבי הדוק ביניהם בתקופה זמנית זו, מעידה על רמת הקשר ומידת השיתוף והשותפות.

37. מעבר לנדרש אנו מוצאים לציין, כי גם אם היינו קובעים כי חל נתק בין השניים עקב ו/או לאחר המעבר של המנוח לאילת בגפו (ויובהר כי איננו סבורים שחל נתק כזה), לא היה הדבר משפיע על ההחלטה להכיר בתובעת כידועה בציבור של המנוח.

סיכום ביניים

38. בסיכומו של דבר, לאחר ששמענו העדויות ועיינו בכל המסמכים שהוגשו אנו קובעים כי התובעת והמנוח התגוררו יחדיו כ 6-7 שנים והיה ביניהם שיתוף כלכלי, היינו השניים היו ידועים בציבור.

39. למעלה מן האמור יצוין, שגם לו נותר ספק בליבנו לגבי היותם של בני הזוג ידועים בציבור (ובמקרה דנן דעתנו מוצקה) הרי שהתוצאה המתקבלת הייתה זהה וזאת בהתאם להלכה הפסוקה על פיה בתביעות מתחום הביטחון הסוציאלי הספק פועל לטובת המבוטח, וראו ערעור על החלטות המוסד בעניין זכאות לקצבת נכות דב"ע ל/0-11 צבי סימן טוב- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב ,113 (1971)); בר"ע (ארצי) 164/09 יהודה בן שוהם נ' המוסד לביטוח לאומי, (מיום 22.10.09); עב"ל(ארצי) 21625-04-11 אברהם קרייתי נ' המוסד לביטוח לאומי, (מיום 01.02.15). ערעור על החלטת ועדת ערר על פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970 בבר"ע (ארצי) 26696-03-16 המוסד לביטוח לאומי נ' בנימין פרץ, (מיום 10.04.16) ערעור על החלטת ועדת ערר על פי חוק שירות התעסוקה התשי"ט-1958 על"ח (ב"ש) 959-05-16 יוסי עצמון מלול נ' שירות התעסוקה, (מיום 09.10.16).

נקודות נוספות שמצאנו להתייחס אליהן:

40. במסגרת ההליך הוגשו תמונות, בהן נראים המנוח והתובעת לעיתים עם אנשים ובני משפחה נוספים באירועים שונים (נספח ד' לכתב הערעור). יובהר, כי התמונות כשלעצמן אינן מעידות על מגורים משותפים. לכל היותר הן מלמדות על קיומו של קשר קרוב בין התובעת והמנוח, קשר שעל עצם קיומו אין חולק. לאור זאת מצאנו שאין אנו צריכים להידרש לדיון בתמונות ולחקירות בנוגע להן.

41. לטענת הנתבע, בנו של המנוח הגיש תביעה לקבלת מענק פטירה חודש לפני הגשת התביעה לקצבת שארים ע"י התובעת ויש כדי להעיד שבנו של המנוח לא היה מודע לכך שלמנוח היתה בת זוג, העשויה להיות זכאית למענק הפטירה. יאמר, כי אין בדבר כדי להעיד על מהות הקשר בין התובעת למנוח, שכן יכולות להיות סיבות אחרות, כלכליות ו/או אישיות (אשר צוינו בכתב הערעור בס' 10, למשל) אשר גרמו לבנו של המנוח לפעול באופן זה. עוד יאמר, כי טענה זו סותרת את הראיות והעדויות אשר הובאו בפנינו וככל שיש סתירה בין הטכני למהותי יבחר בית הדין להתרשם מהמהות כדי לבסס החלטותיו.

42. כך גם בעניין טענות ההתיישנות ובפרט הטענה כי המנוח עצמו מחק את הפרק העוסק בפרטי בת הזוג ואת פרק הכנסות בת הזוג. לטענת הנתבע, יש בכך כדי להעיד על כך שהשניים לא היו ידועים בציבור. יאמר גם כאן, כי אנשים נוטים למלא בטפסים רשמיים את מעמדם הרשמי, בפרט כשבמקרה דנן יצוין כי מעמדו הרגיש הוא אלמן. כן אנשים נוטים למלא טפסים רשמיים בעצת חברים ו/או רו"ח ופעמים רבות אינם מודעים להשלכות הדבר. במקרה דנן, המנוח קיבל פנסיה מאשתו המנוחה וזאת יכלה להישלל ממנו אילו היה מציין כי הנו ידוע בציבור. התרשמנו, כי המנוח כלכל צעדיו הכלכליים בכובד ראש ולפיכך יתכן שזה היה שיקולו. כך או כך, הראיות והעדויות אשר הובאו בפנינו סותרות את שרשם ע"ג הטופס ואנו נוטים להסתמך על המהות מאשר על הטכני בעניין זה.

43. הנתבע טוען בסיכומיו (ס' 14) כי עצם העובדה שהתובעת והמנוח לא נישאו מעולם והמנוח רשום בתעודת הפטירה (נ/3) כאלמן, הרי שעל התובעת להוכיח הן מגורים משותפים והן קיום משק בית משותף. לא נסתר מעינינו, כמפורט בפסק הדין, כי לטעמנו התובעת והמנוח לא נישאו כדת וכדין וגם לא נישואים אלטרנטיביים, אולם אין בכך כדי לקבוע כי אינם ידועים בציבור.

44. הנתבע טוען כי התובעת סותרת את עצמה בכך שמילאה בשאלון לידועים בציבור שהגישה בשנת 2016 כי הכירה את המנוח באוג' 2008 וכי מה שאירע ביום 2/9/11 הנו "טקס נישואים פרטי". לא ברורה טענת נתבע בדבר סתירה לטענות התובעת בדבר חיים משותפים עם המנוח וכבר נאמר, כי אין בקביעת סטטוס רשמי של הטקס – שאין מחלוקת כי נערך בשנת 2011 – כדי לקבוע האם השניים ידועים בציבור, אלא רק כדי לסייע לקביעה זו וודאי לא לסתור אותה.

45. לטענות הנתבע בסיכומיו, קיימת סתירה בין מסמכים שהוגשו ו/או לא הוגשו, במעשה ו/או במחדל, מטעם התובעת ו/או המנוח ו/או בנו לבין הטענה בדבר היותר ידועים בציבור. אנו סבורים, כי כל מקום שבו קיימת סתירה בין המסמכים הרשמיים לבין ההתרשמות, המובהקת במקרה דנן, ממערכת היחסים בין המנוח לתובעת תגבר הקביעה המהותית על הטכנית.

46. טענת הנתבע בס' 28 לסיכומיו לסתירה בין הדברים שכתבה התובעת בטפסי המוסד לביטוח לאומי כי הקשר הזוגי החל בשנת 2008 ולא בשנת 2009 (נ/1) אינה טענה מהותית לענייננו, שכן מפרוטוקול עדות התובעת ניתן להבין, כי ככל הנראה ההיכרות החלה בסוף שנת 2008 וכי בשנת 2009 הקשר עדיין לא היה בשל כדי להגיש בשנה זו רישום פורמאלי בדבר מערכת היחסים עם המנוח. במקרה דנן, אין בקביעה זו כדי להשפיע על הקביעה האם בין הצדדים חלו יחסי שיתוף זוגי וכלכלי ואם לאו.

47. לטענות הנתבע בדבר אי מסירת דו"ח מתקן, או מסמך רשמי כזה או אחר, כשלא נדרש מטעמו יאמר, כי אנשים נוטים שלא למסור באופן פרואקטיבי מידע לרשויות מבלי שהם נדרשים לכך ולרוב אינם מודעים לכך שהנם נדרשים לעשות כן (ס' 19 לדוגמה בסיכומי הנתבע).

48. בהתייחס לטענת הנתבע בס' 31 לסיכומיו כי העברת אם התובעת לאילת אינו בר היגיון, ניתן לומר כי אין משמעות למרחק בין הדירה שבה התגוררה האם לדירה המיועדת, שכן מצבה של האם החולה בדמנציה הדרדר וניתן להניח כי מבחינתה ומבחינת כל הצדדים אין משמעות לכך. התרשמנו, כי המנוח התאים ככל יכולתו את הדירה בהתחשב במצב האם, בירר לגבי חיי חברה, הסביבה ופעילויות עבורה. המרחק לאילת יכול להיות מרחק של פחות משעת טיסה וכימותו במרחק של ק"מ מביתה הנוכחי של האם אינו רלוונטי לענייננו.

49. בהתייחס לטענות הנתבע, כי המנוח עבר להתגורר בגפו באילת ולפיכך חל נתק של שנה, שלכשעצמו יכול להוות עילה לשלילית הקצבה (ס' 33 לסיכומי הנתבע) – אנו סבורים כי לא חל נתק כזה וגם אם היה חל תקופת הנתק קצרה מהנטען.

50. הנתבע טוען בס' 34ב לסיכומיו כי הסיבה לאי המעבר לאילת אינה הקובעת אלא אי המעבר עצמו. ייאמר, כי אנו סבורים שיש מקום לבחינת הסיבה לכך והתרשמנו, כי סיבת המעבר לאילת היא צפיה והיערכות למגורים משותפים פיזיים מלאים ועצם המגורים בנפרד אין בו כדי לקבוע כי בין הצדדים לא חלו חיי שיתוף זוגי ו/או כלכלי. התרשמנו, כי לתובעת ולמנוח זיקה משמעותית לעיר אילת, הם שהו בה רבות, חלקו חברים משותפים המתגוררים בעיר ותחביב משותף, במסגרתו נפטר המנוח, כשהתובעת משתה אותו מהמים. כן יש להניח כי לא היה למנוח כל אינטרס ו/או טריגר כזה או אחר להתרחק מהתובעת לאילת, אלמלא היתה כוונתו להתגורר עמה.

51. התובע טוען כי בין העדים תואמו עדויות (ס' 47 לסיכומי הנתבע). אף שהתרשמנו כי אכן התצהירים תואמים באופן מילולי במקומות רבים, הלכה למעשה עדויות העדים מהימנה וניכר כי העידו דברי אמת אודות הקשר בינם לבין המנוח, בינם לבין התובעת, בינם לבין שניהם, אושות הקשר בין השניים, אודות הטקס שערך המנוח לתובעת, אודות הכוונה לעבור ביחד לאילת, אודות הניסיונות הכנים הן של המנוח והן של התובעת לאתר מקום עבודה בעיר אילת ואודות הניסיונות להתאים את הדירה באילת לצרכי האם.

סוף דבר:

52. סיכומו של דבר, מצאנו לקבל את תביעתה של התובעת ולקבוע כי היא הייתה ידועה בציבור של מר שמואל ולדמן המנוח וככזו היא זכאית לקבל קצבת שאירים על פי הוראות החוק.

53. בשים לב לכך שהתובעת מיוצגת באמצעות הסיוע המשפטי – אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ח, (17 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. ראו גם בג"צ 363/84 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין לעבודה, פד לט(1) עמ' 724, שם נדונה הקניית זכויות מכוח הסכם הניידות. ↑