המחלוקת בין הצדדים

1. התובעת היא חברה העוסקת במתן שירותי ממסרים בתקשורת סלולרית, באספקת מכשירי קשר וסלולר וציוד נלווה להפעלת המערכת. כמפורט בסעיף 2 לכתב התביעה, התקשרה הנתבעת עם התובעת ביום 22.10.2012 בעסקה לפיה תקבל ממנה שירותי רט"ן. בתצהירים שהוגשו מטעמה טענה התובעת כי בהמשך להסכם מיום 22.10.2012 רכשה הנתבעת מהתובעת ציוד כמפורט בחשבוניות שצורפו. התובעת מציינת כי הנתבעת חדלה לשלם בעבור השירותים הנ"ל בשנת 2015 ונותרה יתרת חוב בסך 9,871 ₪. לכתב התביעה צורפו מספר נספחים ובהם ארבע חשבוניות, מכתבי התראה ודו"ח חוקר לעניין מסירת המסמכים לנתבעת.

1. הנתבעת טענה כי פרעה באופן מלא את חובה כלפי התובעת במסגרת הליך שהתנהל בתיק הוצל"פ 514530-08-15 בלשכת ההוצאה לפועל. בנושא זה צירפה עותק מכתב תביעה על סכום קצוב שהוגש בחודש אוגוסט 2015 בלשכת ההוצל"פ בת"א, בגין חוב של הנתבעת לתובעת על סך של 9,348 ₪, חילופי מכתבים בין הצדדים וכן אישור על פירעון החוב בתיק ההוצל"פ. לטענת הנתבעת החוב בהליך זה שולם במלואו, אין לה ולא היה לה כל התקשרות אחרת או נוספת עם התובעת וכי המיון שערכה התובעת על פי קוד לקוח הינו מהלך פנימי של התובעת שהנתבעת לא ידעה עליו כלל. הנתבעת כפרה בקיומו של החוב ואף ציינה כי אין כל הסכם התקשרות בין הצדדים בנוגע לתביעה הנטענת וכי מדובר בניסיון לגרום לנתבעת לשלם על אותו חוב פעמים.
2. בתיק התקיימו שלושה דיונים. בדיון מיום 27.3.2017 חזרו הצדדים על טענותיהם. מנהל הנתבעת ציין כי אין כל חתימה שלו על הסכם אחר ואת ההסכם הקודם שילם באופן מלא במסגרת תיק ההוצל"פ. בדיון מיום 26.11.2017 פירט ב"כ התובעת כי לנתבעת היו מספר מנויים. לעמדתו, עסקת היסוד הנוכחית נערכה בחודש אוקטובר 2012, במסגרתה הייתה פריסה ל- 36 חודשים של שלושה מכשירים מסוג סמסונג גלאקסי ושני מכשירי אייפון 5. ב"כ הנתבעת חזר וציין כי ביקש מב"כ התובעת אסמכתה להתחייבות הנטענת של מרשתו, אך עד היום לא קיבל מסמך שכזה, אלא רק חשבוניות. בדיון מיום 25.1.2018 הגיעו הצדדים להסכם דיוני, לפיו יוגשו סיכומים על סמך המסמכים שבתיק. הצעה זו הועלתה ע"י ב"כ הנתבעת וביום 11.2.2018 ניתנה לה הסכמת התובעת. בהמשך הגישו הצדדים סיכומים בכתב.
3. כמוסכם בין הצדדים וכמפורט בהחלטת בית המשפט מיום 25.1.2018, לא נשמעו בתיק עדויות ופסק הדין יינתן ע"פ כתבי הטענות, המסמכים והסיכומים שהגישו.

בנוסף למסמכים שצורפו לכתב התביעה, הוגשו ע"י התובעת התצהירים הבאים:

1. תצהיר עדות ראשית של הגב' גלי סממה (הוחלף בהמשך ע"י המצהירה הגב' נופר ונונו, שתצהירה הוגש ביום 17.1.2018).
2. תצהיר אימות ורשימת אסמכתאות מיום 8.2.2017.
3. תצהיר עדות ראשית מתוקן הוגש ביום 7.3.2017.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית ביום 9.3.2017.

בהמשך הגישו הצדדים סיכום טענותיהם.

1. בסיכומים ציינה התובעת כי הנתבעת לקוחה שלה החל מיום 26.3.1998. ביום זה בוצעה עסקה בין הצדדים, אשר איננה נשוא תביעה זו. לטענתה, ביום 22.10.2012 התקשרה הנתבעת עם התובעת בעסקה אחרת, תחת קוד לקוח 20248146, במסגרתה רכשה מהתובעת שלושה מכשירים סלולריים ושני מכשירי אייפון. התובעת צירפה טבלה המפרטת מהם מספרי הטלפון השייכים לעסקה משנת 2012 ומהם מספרי המנויים השייכים לעסקה משנת 1998. בהמשך פירטה כי החוב מבוסס על ארבע חשבוניות, וזאת כפי שצורפו על ידה כנספחים 6-2 ו- 11-8 לתצהיר עדות ראשית. לגרסתה של התובעת נותר חוב של הנתבעת אליה, כמפורט בכתב התביעה, וזאת מכוח העסקה מיום 22.10.2012.

עוד הוסיפה כי גם אם אין הסכם חתום, הרי בפועל קיבלה על עצמה הנתבעת את ההתחייבויות, זאת כאשר שילמה מידי חודש בחודשו תשלומים על חשבון העסקה. לטענתה, בנסיבות העניין עצם התשלום מהווה גמירות דעת של הצדדים לעסקה והתשלומים בגינה.

1. הנתבעת טענה שפרעה את מלוא החוב נשוא תיק ההוצל"פ המוזכר לעיל, מתוך ידיעה ברורה שהתשלום שהעבירה לתובעת פורע באופן מלא את חובה לתובעת. בנוסף טענה כי השיטה של התובעת למיין את הלקוחות ע"פ קוד לקוח היא נוהל פנימי של התובעת שאינו מחייב את הנתבעת ואין כל ראיה לגביו. יתרה מכך, מגרסת התובעת עצמה עולה כי כל קוד לקוח הינו בחזקת עסקה נפרדת ומחייב הסכם התקשרות נפרד.

הנתבעת חזרה מספר פעמים בסיכומיה על הטענה, לפיה, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ לחובתה ולא צירפה לתביעתה דנא, בכל התצהירים והאסמכתאות שהגישה, כל הסכם התקשרות בין הצדדים, זאת בניגוד להליך הקודם שהתנהל בין הצדדים במסגרת תיק ההוצל"פ ובו הציגה התובעת הסכם התקשרות. לגרסת הנתבעת, בהעדר הסכם התקשרות מחייב, המסמך העיקרי שממנו יהיה ניתן ללמוד על תנאי העסקה, לא ניתן לאמוד את תנאי ההתקשרות.

דיון והכרעה

1. התביעה דנא היא בגין הסכם נטען מיום 22.10.2012 ורכישת ציוד בהמשך לו. התובעת לא הציגה הסכם חתום ע"י הנתבעת המפרט את העסקה ואת התחייבות הנתבעת לשאת בתשלומים מכוחו ו/או ביתרתם כמפורט בתביעה בתיק שלפניי (69644-11-16). ביום 7.3.2017 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מתוקן. לתצהיר צורף עותק מתביעה על סך 9,348.20 ₪ שהוגשה נגד הנתבעת בלשכת ההוצל"פ בתיק מספר 514530-08-15 בחודש אוגוסט 2015, במסגרתו צירפה התובעת הסכם שנחתם בין הצדדים (הסכם מיום 29.3.2012).

העולה מהאמור לעיל, כי לגרסת התובעת נכרתו בין הצדדים שלושה הסכמים:

1. הסכם מיום 26.3.1998 (לא נכלל בתביעה).
2. הסכם מיום 29.3.2015 אשר הוגש במסגרת תיק הוצל"פ 514530-08-15 והחוב בו נפרע במלואו.
3. הסכם מיום 22.10.2012 ורכישת ציוד בהמשך לו נשוא התיק דנא.
4. כאמור, התביעה בתיק דנא מתבססת על הסכם נטען ע"י התובעת מיום 22.10.2012, במסגרתו נרכשו המכשירים המפורטים בתביעה ובחשבוניות שצורפו ע"י התובעת כנספח לכתב התביעה. התביעה איננה נתמכת בהסכם כתוב. הסכם בכתב, חתום ע"י הצדדים, המפרט את תנאי העסקה לרבות התשלומים מכוחה, היה מסייע בפתרון בירור המחלוקת בין הצדדים. על ההסכמה בין הצדדים, בהעדרו של הסכם כתוב, ניתן ללמוד גם מראיות אחרות כגון: כרטסת לקוחות, המפרטת את הפעילות הכספית בין הצדדים, אישור קבלת המכשירים, אישורים חשבונאיים וכן ראיות נוספות. העדרו של הסכם כתוב אינו מונע בשלב זה מהתובעת לנסות ולהוכיח תביעתה.

יחד עם זאת נטל ההוכחה הוא על התובעת, ראו ע"א 357/72 שנסי נ' בצלציוני פ"ד כז(1) 741, ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מז(5) 661, 681, רע"א 8744/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעים תאונות דרכים נ' דוד וייצמן. בנסיבות העניין ובהעדר הסכם כתוב בין הצדדים, יש לבחון האם בראיות שהוצגו ע"י התובעת יש כדי לבסס את תביעתה כנטען על ידה.

1. טענת התובעת היא כי ביום 22.10.2012 התקשרה הנתבעת עם התובעת בעסקה לשימוש במוצרי ושירותי הוט, תחת קוד לקוח 20248146 ובהמשך רכשה שני מכשיר אייפון 5 ושלושה מכשירי סמסונג גלאקסי S4. בנושא זה, במסגרת תצהיר עדות ראשית מתוקן, הציגה התובעת את החשבוניות הבאות לעניין רכישת המכשירים:
2. חשבונית ציוד מס' 122-13441 מיום 17.1.2013- על מכשיר מסוג אייפון 5 16GB (עלות המכשיר הכוללת הינה 4,356 ₪ כולל מע"מ, אותה התחייבה הנתבעת לשלם ב-36 תשלומים שווים).
3. חשבונית ציוד מס' 122-13442 מיום 17.1.2013- על מכשיר מסוג אייפון 5 16GB (עלות המכשיר הינה 4,356 ₪ כולל מע"מ, אותה התחייבה הנתבעת לשלם ב-36 תשלומים שווים).
4. חשבונית מס' 105-10517 מיום 8.5.2013- על מכשיר מסוג סמסונג גלאקסי S4 (עלות המכשיר הכוללת הינה 4,140 ₪ כולל מע"מ, אותה התחייבה הנתבעת לשלם ב-36 תשלומים שווים).
5. חשבונית מס' 105-10764 מיום 21.7.2013- על מכשיר מסוג סמסונג גלאקסי S4 (עלות המכשיר הכוללת הינה 4,139.99 ₪ כולל מע"מ, אותה התחייבה הנתבעת לשלם ב-36 תשלומים שווים).
6. חשבונית מס' 105-10959 מיום 18.11.2013- על מכשיר מסוג סמסונג גלאקסי S4 (עלות המכשיר הכוללת הינה 4,356 ₪ כולל מע"מ, אותה התחייבה הנתבעת לשלם ב-36 תשלומים שווים).
7. ביום 26.11.2017 קבע בית המשפט, לאור מחלוקת בין הצדדים ולאור טענת הנתבעת כי החוב נפרע במלואו, כי התובעת תמציא את המסמכים הבאים:
8. כרטיס של הלקוח מגידו שירותי שמירה משנת 2012 ועד היום.
9. הכרטיס יפרט את כל הפעילות הכספית שבין הצדדים ויהיה מאושר על ידי רואה החשבון של החברה.

בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 26.11.2017, התובעת הגישה, כנספח 1, ביום 1.1.2018 את "כרטסת תנועות כספיות ללקוח 20248146" מיום 23.11.2012 ועד ליום 13.07.2015. הכרטסת נחתמה ע"י רואה חשבון מני אקוניס (לא ברור מה טיבה של חתימה זו, האם היא חתימת אישור או חתימת זיהוי) והיא מצביעה על יתרת חוב בסך 9,640.88 ₪. בתצהיר שהוגש ביום 7.3.2017 צורפו חשבוניות המס שצוינו לעיל. לכתב התביעה צורף כנספח 1 פירוט תנועות לקוח בין התאריכים 25.12.2012- 10.8.2015.

בפועל, לפני בית משפט שתי כרטסות. שתיהן מצביעות על כך שביום 13.7.2015 הייתה בכרטסת פעולת חיוב בסך 6,769.99 ₪. כמו כן, עולה כי יתרת התנועות בשתי הכרטיסיות מסתיימת בסוף חודש יולי תחילת חודש אוגוסט 2018 והחוב הנטען הוא 9,640 ₪. אין תנועות כספיות מעבר למועד הנ"ל.

יובהר כי התובעת לא המציאה, בניגוד להחלטת בית המשפט כאמור לעיל, את כלל ההתחשבנות שבינה לבין הנתבעת. אין כל כרטסת בנוגע לפעילות משנת 1998 ואין כל כרטסת הנוגעת לפעילות ע"פ ההסכם משנת 29.3.2015. באופן כזה ישנה הצגה חלקית של ההתנהלות וההתחשבנות בין הצדדים, אשר איננה מציגה את מלוא הפעילות של הנתבעת אצל התובעת החל משנת 1998.

1. כאשר מעיינים ב"דו"ח אירועי לקוח עם תיאור מיומן פעילות נספח טט"מ" שהוגש במסגרת התצהיר מיום 8.2.2017, המתאר את התנהלות הלקוח משנת 2003, עולה כי ביום 17.2.2015 הודיע מנהל המוקד לנתבעת על חוב ועל ניתוק שירותים. כן מצוין כי מתנהל הליך של בירור חוב. אין בדו"ח כל פעילות לאחר מכן. ישנו דו"ח אירועים נוסף המתאר פעילויות בתקופה שבין 9.5.2013 ועד 22.6.2015, המפרט כי ביום 22.6.2015 הועבר החוב לטיפול משפטי אצל משרד עו"ד וייס.
2. רצף האירועים כפי שתואר לעיל, היתרה בכרטסת שהוצגה, התביעה שהוגשה בחודש אוגוסט 2015 על סך 9,348 ₪ והעובדה שסכום זה נפרע, אינם שוללים את עמדת הנתבעת שהתביעה שהוגשה בחודש אוגוסט 2015 מייצגת את כלל ההתחייבויות של הנתבעת לתובעת באותם מועדים. התובעת לא הציגה כרטסות המפרטות את כלל הפעילות של הנתבעת מולה משנת 1998. הכרטסת שהוצגה מלמדת כי היחסים בין הצדדים הסתיימו בחודש אוגוסט 2015 (מועד בו הוגשה התביעה נגד הנתבעת).

עוד יצוין כי אין הסבר מתמטי וחד משמעי הקושר בין סך כל הרכישות הנטענות בחודש אוקטובר 2012 עבור המכשירים הנטענים (סכום מצרפי של 21,348 ₪) ,ליתרה הנטענת בכרטסת ליום 30.7.2015 ולסכום התביעה המבוסס על ארבע חשבוניות כמפורט בתביעה ובתצהיר עדות ראשית.

כן אין כל אישור או אסמכתה האם עובר להגשת התביעה בחודש אוגוסט 2015 בתיק הוצל"פ 514530-08-15 היה לנתבעת חוב אחר אצל התובעת ומה מקורו. כאמור התובעת לא הציגה כרטסות ואישור רואה חשבון בנוגע להתחשבנות וההתנהלות בינה ובין הנתבעת מאז ההסכם בשנת 1998 כפי שנקבע על ידי בית המשפט.

1. התביעה מבוססת על ארבע חשבוניות שלא נפרעו "בגין יתרת הציוד והחשבוניות השוטפות" (סעיף 16 לתצהיר מיום 7.03.2017) כדלקמן:
2. חשבונית 0515 מיום 14.01.2015 בסך 1,139 ₪.
3. חשבונית 2115 מיום 13.02.2015 בסך 1,024 ₪.
4. חשבונית 8015 מיום 17.06.2015 בסך 706 ₪.
5. חשבונית 2915 מיון 13.07.2015 בסך 6,769.99 ₪.

בהעדר הסכם ו/או לוח סילוקין המפרט התשלומים ו/או אישור רואה חשבון על כלל ההתחשבנות בין הצדדים, יש לבחון מהות ופירוט החיובים בחשבוניות הנ"ל. כך למשל, חשבונית 2915 על סך 6,769.99 ₪. בסעיף "חיוב ציוד", המתייחס למכשיר מסוג גלאקסי, מצוין כי קיימת יתרה של 3 תשלומים מתוך 36 תשלומים. החשבונית מפרטת עוד ארבעה מכשירים/מנויים שהתשלום בגינם, בכל הנוגע לציוד, הסתיים. כן מפורט מכשיר בו יתרת התשלומים שנותרה היא 16 מתוך 36 תשלומים.

לא ברור מהם 6 המכשירים /מנויים הכלולים בסעיף זה שעניינו "חיוב/זיכוי ציוד" הואיל וההסכם לטענת התובעת כלל 3 מכשירי סלולר ושני מכשירי אייפון. כן לא ברור מדוע מכוח הסכם שהחל במועד אחד, 22.10.2012, בגין חלק מהמכשירים הסתיימו התשלומים ובגין חלק אחר נותרו תשלומים לא זהים. הוא הדין בחשבונית 8015: אין הסבר מדוע, בכל הנוגע ל"חיוב/זיכוי ציוד" לעסקה מיום 22.10.2012 ישנה שונות רבה בכל בנוגע לתשלומים שנותרו.

1. תמליל השיחה שצורף ביום 1.01.2018 אינו מסייע לתובעת לבסס תביעתה. לא רשומים יום השיחה, שעת השיחה, שמות המדברים ולא צורף עותק מקורי של ההקלטה על מנת לעמוד בתנאי הקבילות הקבועים בחוק. מעבר לאמור לעיל השיחה היא מחודש נובמבר 2017, בעוד שהתביעה הוגשה שנה קודם לכן בחודש נובמבר 2016.

סוף דבר

1. ניתן להוכיח ולבסס תביעה גם בהעדרו של הסכם כתוב, בין על ידי התנהגות ובין על בסיס ראיות ומסמכים שהגישו הצדדים. באופן כזה ועל בסיס כתבי הטענות והסיכומים מטעם התובעת, נבחנו המסמכים, הראיות והטיעונים שביסוד התביעה, אשר עיקרם מסמכים שיצאו תחת ידי התובעת. מהנימוקים שפורטו לעיל אני קובע שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל על הצד התובע בהליך אזרחי, לא הוכיחה את התביעה על יסודותיה ורכיביה כמפורט בכתב התביעה, הן לגבי החוב הנטען והן לגבי התחייבות הנתבעת לפרוע חוב זה. אשר על כן אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך כולל של 2,500 ₪.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ח, 07 יוני 2018, בהעדר הצדדים.