מבוא

1. בפניי 3 תביעות שנדונו במאוחד בפניי בשל עניינם המשותף.
2. התביעות כולן עוסקות בעסקה לייבוא אישי של רכבים.

התובעים, המזמינים, פנו אל חברת אילן ורונן פרימיום קאר בע"מ, חברה שמפרסמת שעוסקת במתן שירותי ייעוץ בתחום ייבוא אישי של רכבי יוקרה (להלן: החברה) על מנת שיטפלו עבורם בהליך הייבוא האישי.

1. העסקאות בוצעו בשנים 2011-2012 . על פי הסכם ההתקשרות בחתימת התובעים שילמו התובעים את הכספים תמורת העסקה במלואה כולל המסים והעלויות הנלוות וקיבלו את הרכבים לידיהם.
2. בחלוף הזמן ולאחר שהעסקה הושלמה, קיבלו התובעים הודעות גירעון מרשות המסים (אגף המכס) ובהן דרישה לתשלום נוסף בעקבות תחשיב שערכה רשות המסים ולפיו עולה כי שווי העסקה גבוה משמעותית מהסכום שהוצהר ברשימון הייבוא.
3. בעקבות הודעות הגרעון כאמור , הוגשו התביעות שבפניי נגד רשות המסים בטענה כי יש להורות על בטלות הודעות הגרעון מנימוקים שונים וכנגד החברה – הנתבעת 2 ומנהליה בטענה כי התובעים שילמו את מלוא הסכום שדרשה החברה עבור העסקה על פי תחשיב שביצעה החברה במועד ביצוע העסקה .לכן, ככל שרשות המסים דורשת תשלום נוסף בגין אותה עסקה, הרי שלטענת התובעים ,על החברה לשאת בעלויות אלה ולא המזמינים, שכן החברה היא שביצעה את הפעולות הנדרשות לייבוא הרכבים ובתוך כך פעלה מול המכס לצורך שחרור הרכבים.
4. ביום 11.8.2021 לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים בתיק בתום ישיבות ההוכחות הוגש לבית המשפט הסדר שניכרת בין התובעים לבין רשות המסים אשר קיבל תוקף של פסק דין במסגרתו שילם כל אחד מהתובעים לרשות המסים את הסכום שהוסכם בין הצדדים ומהווה ה"גירעון " כאמור .
5. משכך, נותר לדון בטענות התובעים כנגד החברה ומנהליה. בהקשר זה יש לציין כי בפסק הדין שניתן בע"א 256/17 ‏הרשקוביץ שי נ' מדינת ישראל - רשות המיסים, אגף המכס והמע"מ, מיום 18.8.2019, דחה בית המשפט העליון ערעור של 48 מערערים שייבאו כל אחד מהם בנפרד רכב בייבוא אישי בגידרו נטען על ידם כי יש להורות על בטלות הודעות גרעון שהוציאה רשות המסים אשר כללו דרישות לתוספת תשלום מס יבוא, בנסיבות דומות למקרים שנדונים בפניי.

תמצית התביעות

1. ת"א 15064-05-15 – יוסף שקלים רכש באמצעות החברה בשנת 2011 רכב מסוג מרצדס ולאחר ששילם את מלוא התמורה שנדרש לשלם, קיבל את הרכב לרשותו.

הודעת הגרעון מרשות המסים נשלחה אל יוסף בחודש יולי 2014.

1. ת"א 11521-09-16 – סיגליה גרשון לנדאו רכשה באמצעות החברה בשנת 2012 רכב מסוג מרצדס וגם היא קיבלה לרשותה את הרכב בשנת 2012 לאחר ששילמה את מלוא התמורה כפי שהתחייבה. הודעת הגרעון מרשות המסים התקבלה בחודש יולי 2016.
2. ת"א 4872-12-16 – יצחק אמסלם רכש באמצעות החברה רכב מסוג מרצדס בשנת 2012 וקיבל לרשותו את הרכב לאחר תשלום מלוא התמורה וגם אליו נשלחה הודעת גרעון מרשות המסים בחודש יולי 2016.

דיון והכרעה

1. הטענות העיקריות שמופיעות בכתבי ההגנה הן הטענה כי החברה לא התחייבה ל"מחיר הסופי" של העיסקה שכן בהתקשרות בין הצדדים נכתב מפורשות כי בכל מקרה שבו יחול שינוי בהיקף תשלום המס הנדרש תחול התוספת על המזמין (היבואן) ולא על החברה. טענת ההגנה הנוספת שהעלו היא שהמזמינים היו מעורבים באופן מלא בתהליך הייבוא כולל בשלב המו"מ לגבי מחיר הרכב אותו הם ביקשו לייבא באופן אישי והחברה שימשה כגורם מסייע ומייעץ בלבד.

היכרות התובעים עם הליך הייבוא האישי

1. טענה שהעלו הנתבעים בהתייחס לתובעת, סיגליה גרשון לנדאו, וכן לתובע, יצחק אמסלם, היא היכרות מוקדמת וניסיון בתחום הייבוא כך נטען כי בעלה של גב' לנדאו שהוא למעשה המזמין בפועל של הרכב בייבוא אישי ביצע עסקה נוספת של ייבוא אישי של רכב וטענה דומה הועלתה בעניינו של יצחק אמסלם.
2. טענות אלו הוצגו על ידי הנתבעים כרקע עובדתי. אלא שאיני רואה בכך ראיה המסייעת לנתבעים משני טעמים. הטעם הראשון הוא שהתובעים פנו לחברה מתוקף ניסיונה בתחום הייבוא האישי של הרכבים שאינה משתווה לניסיונם של התובעים אף אם הם ביצעו עסקה אחת נוספת של ייבוא אישי של רכב . הטעם השני הוא שמשלוח הודעות הגירעון על ידי רשות המסים אינו חלק מובנה מהתהליך של ייבוא אישי של רכב אלא הוא מקרה חריג הנובע מדיווח של שווי מוצהר שאינו תואם את המצב בפועל .לכן, ניסיון פרטני בעסקת ייבוא אישי איננו רלוונטי למקרה שבפניי.

האחריות על ביצוע הליכי הייבוא האישי

1. אין מחלוקת שהחברה גבתה עמלה עבור התהליך של הייבוא האישי של הרכבים עבור התובעים. עמלה זו מהווה תשלום ששילמו התובעים כמתחייב על פי ההסכמים שבין הצדדים והיא משקפת את התמורה עבור הפעולות שנדרשת החברה לבצע במסגרת הליכי הייבוא האישי כחלק מהשירות והייעוץ שהיא מעניקה ללקוחות.
2. בסיכומיהם טענו הנתבעים כי התובעים היו מעורבים בכל השלבים של בחירת הרכב וכן ידעו מהו המחיר המבוקש תמורת הרכב . לכן טוענים הנתבעים כי לא הייתה תרמית או הטעיה מצד החברה בנוגע למחירי הרכבים וככל שרשות המסים דורשת תשלום סכום נוסף אין להשית את החיוב על החברה אלא על התובעים.
3. מניתוח הראיות והעדויות שהוצגו לבית המשפט עולה כי החברה הנתבעת 2 היא שפעלה בעצמה ובאמצעות שלוחים מטעמם במסגרת הליכי הייבוא מול מוכרי הרכב בחו"ל ומול הגורמים הרלוונטיים בתחום המכס בישראל. אמנם התובעים נדרשו לחתום על מסמכים שונים ועל ייפוי כוח לצורך השלמת הייבוא אך התובעים כולם עמדו על כך בחקירתם כי הם לא נדרשו לפרטים השונים במסגרת הטיפול בייבוא אלא הסתמכו על ההסכמות עם החברה בכלל וביחס למחיר הסופי שיידרשו לשלם עבור עסקת הייבוא האישי בפרט.

אני מוצאת את גרסאותיהם אמינות במלואן ומקבלת אותן.

1. בנושא זה של הדיווח לרשויות המסים איני מקבלת את טענות הנתבעים המבטאות את הסרת האחריות מהנתבעים בכל הנוגע לדיווח אודות השווי המוצהר של הרכב או את הטענות המבקשות להטיל אשם תורם על התובעים לאור מעורבותם במידה כזו או אחרת בתהליך הייבוא. התרשמתי ושוכנעתי שהפניה של התובעים אל החברה נעשתה בשל המורכבות של הליך הייבוא האישי ולאור מקצועיותם של הנתבעים בתחום זה .מכאן שככל שנמסר לתובעים מחיר כולל של העסקה המבוסס על ההצהרות שדווחו על ידי החברה או מי מטעמה ובכלל זאת עמילי המכס שהיו מעורבים בעסקה, החברה היא האחראית לכך שלא תינתן הצהרה שיש בה פער בין השווי המוצהר לבין השווי בפועל של הרכב ולא ניתן היה לצפות שהתובעים כלקוחות של החברה יפעלו בעצמם על מנת לבחון את ההצהרות שמולאו במסגרת הליכי הייבוא בפני רשויות המסים.

בהקשר זה יש לזכור שהחברה עוסקת במתן שירותי ייעוץ וסיוע בתהליכי הייבוא האישי של רכבים .משכך, קיים קושי ממשי בטענת החברה כי האחריות בנושא הדיווח לרשויות המס היא של לקוחות החברה.

1. על מנת ללמוד עוד על אחריות החברה ביחס לפעולות שנעשו במסגרת הייבוא ניתן לעיין במסמך ההזמנה כדוגמת נספח א' לתצהיר התובע, יצחק אמסלם, בו נרשם בחלק העליון בעמוד האחרון כך "לצורך פעולת היבוא יחתום המזמין על יפוי כוח לביצוע היבוא על שמו – מנגד מצהירים נציגי פרימיום קאר כי כל הפעולות והבקשות אשר יבוצעו ו/או יועברו לכל רשות שהיא על שם המזמין יהיו על פי החוק ויהיו באחריותם המלאה" (ההדגשות שלי – כ.ל).

ההסכם שבין הצדדים

1. מניתוח העדויות והראיות עולה שבפנינו עסקה פשוטה . מצד אחד עומדים נציגי החברה המציגים את עצמם כמומחים בתחום ייבוא אישי של רכבי יוקרה ומציעים מתן שירותי ייעוץ וסיוע בכל התהליכים הכרוכים בייבוא אישי של רכבי היוקרה ומצד שני, לקוחות החברה שמעוניינים לייבא רכב מדגם מסוים בהתאם לתנאי העסקה המוצגים בפינהם ומוצעים להם על ידי החברה.
2. מאחר שתצהירי הנתבעים בכל אחת מהתביעות דומים אציין לשם הדיון, כי מעיון בתצהירו של הנתבע 3, רונן פלדהמר, בעניינה של התובעת 1, עולה כי כפי שהצהיר בסעיף 11 לתצהירו, סוכם בין הצדדים כי עלות עסקת הייבוא לרבות שירותי הייעוץ תהא בסכום כולל של 335,000 ש"ח בתוספת רכבו של הלקוח ("עסקת טרייד אין"). תשלום זה הוא הסכום הכולל שהיה על הלקוח לשלם כנגד קבלת הרכב שביקש לייבא באופן אישי באמצעות החברה.

הנתבע 3 הצהיר כי החברה לא התחייבה למחיר כולל וסופי לשיטתו. והראיה לכך היא סעיף בהסכם שעוסק במקרה של שינוי בשיעור המס שיחול על העסקה, סעיף אליו אדרש בהמשך.

מכאן עולה כי למעט סעיף זה , לא הובהר ללקוחות שמחיר העסקה עלול להשתנות בנסיבות אחרות גם לאחר השלמת העסקה.

הצהרות דומות לגבי האופן שבו סוכם מחיר העסקה ניתנו גם בעניינם של התובעים האחרים בהתאם לנסיבות והמחיר שנקבע לכל עסקה.

1. לאחר סיכום העסקה כולל העלות שנדרש הלקוח לשלם עבור הרכב המיובא, הנתבעים הם שיצרו קשר עם המתווך, רותם אברג'יל, במדינה ממנה יובא הרכב. המתווך באותה המדינה הוא שאחראי על משלוח מסמכי הייבוא לעמיל המכס. מסמכים אלה מתקבלים בישראל במקביל להגעת הרכב לנמל בישראל .את המשך הפעולות לטובת שחרור הרכב מהנמל מבצע עמיל המכס. לא למותר להעיר כי בהחלט נוכחתי כי לא הייתה כל היכרות בין עמיל המכס למי מהתובעים .
2. אמנם הלקוחות היו מעורבים במסגרת תהליך הייבוא בנושאים שונים כדוגמה חתימה על ייפוי כוח עבור עמיל המכס לצורך ייבוא הרכב, אלא שאין בכך כדי להחליף את התחייבות החברה למתן שירותי ייעוץ וסיוע או בכדי לקבוע שהאחריות על הליכי הדיווח לרשות המסים חלה על הלקוחות ולא על החברה או שלוחיה.
3. בבחינת העובדות והסכמות הצדדים בהחלט נוכחתי כי המחיר ששילמו התובעים , לא היה מחיר שהיווה תוצאה של תחשיב מפורט. לתובעים בעת ההתקשרות לא היה שמץ של מושג איזה סכום הם משלמים בגין המס החל על העסקה , בגין שירותי עמילות מכס ובגין עמלת הנתבעים . לעניין זה אפנה לעדותו של הנתבע 3. כאשר נשאל "איפה ההבחנה בין שירותי הייעוץ לבין העסקה ?" ע 44 שורה 2 לפרטיכל ענה – "לא יודע לענות " ואצל לנדאו? " ענה : "אותו דבר".ע' 44 שורה 5 .
4. הרושם הוא שהמצג שיצרה החברה בפני התובעים הוא כי סכום העסקה שהוצג לתובעים על ידי הנתבעים הוא סופי. גם אם הדברים לא נאמרו במפורש על ידי נציגי החברה, ומכאן שבהינתן שהלקוח שילם את מלוא התמורה שהתבקש והעביר את הכספים לחברה ואף קיבל לידיו את הרכב, כך שהעסקה הושלמה בהתאם לתנאים שנקבעו על ידי החברה, אין בסיס לטענות החברה כי היה ידוע ללקוחות שמחיר העסקה "אינו סופי".
5. לכך יש להוסיף את פערי הידע והמקצועיות בין הצדדים. בעוד החברה עוסקת בייבוא אישי של רכבי יוקרה באופן קבוע, הלקוח שמגיע לקבל את שירותי הייעוץ אינו בקי בתהליך הייבוא .מטעם זה הסכים הלקוח לשלם לחברה את העמלה המתווספת למחיר הרכב עבור שירותי הייעוץ והסיוע שניתנו לו לצורך ייבוא הרכב.

סעיף שינוי אפשרי בהיקף המס המצוין בהסכמים

1. כאמור לטענת הנתבעים הסעיף בהסכם ההזמנה שבו נכתב כך "במידה ויהיה שינוי בגובה המיסוי שינוי זה יכול (הטעות במקור – כ.ל) על המזמין", הוא סעיף שמטיל על המזמינים את החבות לשאת בעלות הנוספת כפי שהתבקשו לשלם בהודעות הגרעון שהוציאה רשות המסים נוכח התחשיב שנעשה לגבי שווי הרכב המיובא.
2. מעבר לעובדה כי רק במקרה של אמסלם הוצג לבית המשפט הסכם הזמנה הכולל סעיף זה, הרי שגם לו הייתי מקבלת את הטענה של החברה כי היא נוהגת לחתום על הסכם סטנדרטי עם כל מזמין רכב בייבוא אישי ובכל ההסכמים נכלל סעיף דומה, איני מקבלת את הפרשנות של הנתבעים לסעיף זה.
3. לטענת הנתבעים , הודעות הגירעון שהוצאו על ידי רשות המסים לכל אחד מהתובעים הן בגדר "שינוי" בגובה המיסוי אלא שלא כך הוא הדבר1.

רשות המסים דרשה את תוספת התשלום לא בשל שינוי בשיעורי המס אלא בשל הטענה כי שווי הרכב המיובא אינו תואם את השווי שהוצהר בעת ביצוע הייבוא על בסיס מידע שהתקבל ברשות המסים בדיעבד, משכך לשון הסעיף תומכת בטענותיהם של התובעים ולא בפרשנות החברה.

1. גם אם נבחן את תכליתו של הסעיף כחלק מההסכם, ניתן לקבוע כי מאחר שלחברה אין יכולת לצפות שינויים עתידיים בשיעורי המס שתטיל המדינה הרי שתכלית הסעיף היא לקבוע כי במקרה של שינוי בשיעורי המס לאחר שנחתמה ההזמנה של הרכב המיובא לא תחול עלות זו על החברה, שכן קביעת תמחור הרכב נעשית במועד ביצוע ההזמנה ובהתאם לשיעורי המס הקבועים והידועים באותה העת .לכן כל שינוי עתידי ככל שייקבע על ידי המחוקק, יחול על מזמין הרכב.
2. סעיף זה שהוא חלק מההסכם שנוסח על ידי החברה, מחזק את טענות התובעים כי התמחור הכולל של העסקה שנעשה בעת ההזמנה כלל את כל העלויות השונות המרכיבות את עסקת הייבוא האישי של הרכבים באמצעות החברה .מטעם זה דאגה החברה להוסיף סעיף ספציפי המחריג עלויות עתידיות אפשריות בשל שינויים שיחולו בשיעור המס, כך שאלה לא יחולו על החברה אלא על המזמין .מכאן ניתן ללמוד כי עלויות אחרות שאינן נובעות משינוי בשיעור המס אינן חלות על המזמין. בתוך כך ניתן לכלול גם את התשלום בעקבות הודעות הגירעון ששלחה רשות המסים לתובעים בהליכים שבפניי.
3. לעניין זה אדגיש כי לא הוצגה בפניי כל ראיה לכך שהחברה הודיעה לתובעים עובר לביצוע העסקה כי המחיר שנקבע בין הצדדים במסגרת ההסכמות , אינו מחיר סופי אלא מחיר מותנה שיכולים לחול לגביו שינויים לאחר השלמת העסקה ומסירת הרכבים לידי התובעים.
4. בהקשר זה אציין את פסק הדין שניתן בהליך שהתנהל בפני כב' השופט עזריה אלקלעי בו חויבה החברה בתשלום הפרש המס בעקבות הודעות גירעון שנשלחו על ידי רשות המסים במקרה שנסיבותיו דומות למקרה שבפניי (ת"א (ת"א) 32207-08-16 ד"ר ניר שפק נ' אילן ורונן פרימיום קאר בע"מ.
5. לסיכום הפרק הדן במישור החוזי שבין הצדדים, הגעתי למסקנה כי מאחר שנפל פגם בהליכי הדיווח לרשות המסים בנוגע לשווי המוצהר של הרכב באופן שהביא לכך שרשות המסים הוציאה הודעות גירעון לתובעים לתשלום סכומים נוספים שעולים על סכום העסקה המוסכם עם החברה, הרי שעסקינן בהפרת הסכם על ידי החברה כלפי התובעים ברכיב מהותי של ההסכם ,שהוא עלות הרכב שייבאו התובעים באמצעות החברה.

הפרת הסכם זו מזכה את התובעים בפיצוי המסתכם לכל הפחות לשווי הסכום שנדרשו לשלם לרשות המסים כתוספת למסים ששולמו על ידם בעת ייבוא הרכב.

עוולת התרמית

1. התובעים טוענים כי הדיווח אודות שווי מוצהר לרשויות המסים שאינו תואם את השווי של הרכב בפועל מהווה פעולה שעולה לכדי עוולות תרמית וגזל כהגדרתן בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
2. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה הנטל המוטל על התובעים להוכחת עוולת התרמית הוא נטל כבד ביותר ולא ניתן להסתפק במאזן ההסתברויות הנוהג בהליכים אזרחיים [ע"א 4842/05‏‏ גרניט הנדסה לתעשייה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, 12.8.2007).
3. מעיון בכתב התביעה ובראיות שהוצגו לבית המשפט התברר כי קיים פער משמעותי בין השווי המוצהר של הרכב בפני רשויות המסים לעומת שווי הרכב בפועל .בעניין זה גרסת הנתבעים היא שהאחריות בנוגע לדיווח שנעשה למכס היא של המתווך בחו"ל שעמו עמדו הנתבעים בקשר במסגרת ייבוא הרכבים .לכן ,ככל שנעשתה תרמית היא לא נעשתה על ידי הנתבעים אלא על ידי המתווך מחו"ל והם רק פעלו בהתאם לדיווחים שהוא מסר ובהתאם לכך העבירו את הכספים למתווך ולרשות המסים. לשיטת הנתבעים ככל שלתובעים יש טענה בנוגע לחיוב הנוסף בהפרשי המס, עליהם לפנות אל המתווך מחו"ל (חקירתו הנגדית של הנתבע 3 בעמ' 51, ש' 19-21 לפרוטוקול מיום 4.7.2018).
4. התובעים כולם העלו את עילת התביעה מכוח עוולת התרמית והגזל כעילה חלופית. מסקנתי היא כי התובעים לא ביססו כנדרש את התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת לצורך הוכחת התקיימותן של עוולות התרמית והגזל בשים לב לנטל הכבד המוטל על הטוען להתקיימות עוולות אלה. אשר על כן ובעניין זה אני מקבלת את טענות הנתבעים כפי שפורטו בהרחבה בסיכומיהם וקובעת כי אכן לא הוכחו חמשת יסודות עוולת התרמית (ע"א 9057/07 ‏דוד אפל נ' מדינת ישראל) .מטעם זה עילת התביעה בנוגע לעוולות אלו נדחית.
5. למעלה מן הדרוש אציין כי נוכח הראיות שהוצגו והנסיבות הרלוונטיות, ספק אם התרמית נעשתה כלפי התובעים שהם לקוחות הנתבעים אשר שילמו את המחיר המלא עבור רכישת הרכב על פי תחשיב המס הצפוי בהתאם לשווי הרכב בפועל או כלפי מדינת ישראל ורשויות המסים מהן נגרע תשלום המס המלא נוכח הדיווח אודות שווי רכב מוצהר שהוא נמוך משווי הרכב בפועל על פי החשבוניות שהגיעו לידי המדינה בשלב מאוחר יותר.

יחד עם זאת בהחלט ברור כי ככל שסכום המס , הנגזר מהמחיר הכולל ששילמו התובעים , נמוך יותר – תגדל עמלת הנתבעים – שכן כאמור הצדדים לא הסכימו על סכום עמלה מוגדר. מחיר הרכב היה מחיר כולל.

הרמת מסך

1. לטענת התובעים , נסיבות המקרה מצדיקות חיוב אישי של הנתבעים 3-4, מהטעם שנעשה ניצול אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה ומאחר ואין מדובר רק בהפרת הסכם במישור החוזי אלא במעשי תרמית הונאה ומצג כוזב שנעשו על ידי הנתבעים 3-4 על מנת להונות את הנתבעת 1 ואת התובעים .לכן יש לקבוע שאם תחויב החברה בתשלום הפרשי המס שנדרשו התובעים לשלם, יחול החיוב ביחד ולחוד גם על הנתבעים 3-4.
2. להלן לשון סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"):

6.    (א) (1)   בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)   באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)   באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,

ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2)   לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

1. לאחר שבחנתי את התשתית העובדתית שהוצגה בפני בית המשפט מצאתי לנכון לקבוע כי אכן המקרה שבפניי מצדיק את חיובם האישי של הנתבעים 3-4 בעלי המניות בחברה בחיוב החברה בחיוב על פי פסק דין זה מהטעם שהפעולות שביצעו הנתבעים 3-4 תוך כדי שימוש באישיות המשפטית של החברה החתומה על ההסכמים עם התובעים שבמסגרתן הדיווחים לרשויות המס במדינת ישראל הם דיווחים שבהם השווי המוצהר של הרכבים אינו תואם את שווי הרכב בפועל עונות על ההגדרה הקבועה בסעיף 6 לעניין שימוש באישיות המשפטית הנפרדת שיש בו כדי להונות אדם .
2. יובהר כי איני מקבלת את טענות הנתבעים מהן עולה כי הגורם שדיווח לרשויות המס הוא איש הקשר של החברה בחו"ל, המתווך וסוחר הרכבים, שכן כאשר מדובר בייבוא של מס' רכבים. אחריות הנתבעים כולם, בין החברה ובין בעלי המניות, היא לוודא שלא תתבצענה פעולות שאינן חוקיות, כגון הצהרה כוזבת לרשויות המס בנוגע לשווי הרכבים המיובאים., לכל הפחות ניתן מסקנתי היא כי גם אם בעלי המניות חשדו באפשרות לקיום נסיבות אלו של הצהרה שאינה תואמת את מחיר הרכב המיובא הם העדיפו לעצום את עיניהם ונמנעו מלברר את הנסיבות ובהתאם לסעיף 6(א)(2) לחוק החברות, במצב זה ניתן לייחס מודעות לבעלי המניות.
3. מעדויות של עובדי חברת "טים", חברת עמילות המכס, התברר כי אף שהלקוחות הרשמיים של חברת עמילות המכס הם התובעים בהיותם "יבואני הרכב באופן אישי", הייתה היכרות אישית בין עובדי חברת עמילות המכס לנתבעים 3-4, ואף דרישות התשלום ששויכו ל"תיק" של הנתבעים 3-4 נשלחו אליהם על ידי מי שהייתה בתפקיד "מקלידת תיקים" בחברת עמילות המכס (עמ' 73, ש' 7-13 לפרוטוקול מיום 29.1.2019).

עדויות אלו שוללות טענות הנתבעים בנוגע לקשר מינורי ועקיף בין הנתבעים לבין עמילי המכס.

1. בהקשר זה יצוין כי על פי גרסת הנתבעים, מצד אחד החברה לא התחייבה כלפי התובע למחיר "כולל וסופי" ומצד שני כל התמורות שהתקבלו מהתובעים הופקדו בחשבון החברה. למעשה, ככל שתשלום המס היה נמוך מהסכום המשוער בעת חתימת ההסכם בין הצדדים נוכח הדיווח על שווי מוצהר נמוך מהמחיר שהרכב נרכש בפועל הרי שנותרו בקופת החברה כספים עודפים שיועדו מלכתחילה לתשלום מס לפי השווי הגבוה של הרכב .אולם לא נוכחתי מגרסת הנתבעים כי נעשתה מטעמם בדיקה בשלביה הסופיים של העסקה לבחינת נושא זה על אף שלגרסתם כאמור המחיר לא היה "כולל וסופי" ומכאן שהוא נתון לשינויים, לא במקרה של שינוי לרעת הלקוח ולא במקרה של שינוי לטובה.
2. משכך נוכח הנסיבות שהתבררו בפני בית המשפט בהליך זה הן על פי עדויות כלל הגורמים שהיו מעורבים בפעולות שנדרשו לצורך ייבוא הרכבים ותשלום המסים בגין רכבים אלה מסקנתי היא כי המקרה שבפניי מצדיק את חיובם האישי של הנתבעים 3-4 כבעלי מניות על אף שעל הפניות ההסכמים וההסכמות שבין הצדדים נעשו בין התובעים לבין החברה, אלא שהעובדה כי בהליך הייבוא נעשו פעולות שיש בהן כדי להצהיר הצהרות שווא בפני רשויות המס, מביאה למסקנה שאין בסיס להותרת המסך שבין הנתבעים 3-4 לבין החברה.

מה גם שכאמור , בהחלט נוכחתי כי ככל ושיעור המס ששולם במסגרת עסקת היבוא היה נמוך יותר , הייתה עמלת הנתבעים שכאמור שיעורה לא הוגדר ולא הוסכם מפורשות – גבוהה יותר.

אשר על כן אני מקבלת את טענות התובעים לכך שיש לבצע "הרמת מסך" מכוח סעיף 6 לחוק החברות ומחייבת את הנתבעים 3-4 בסכום שנדרשו התובעים לשלם כהפרשי מס יחד עם חיוב החברה בתשלומים אלו.

סיכום

1. נוכח כל האמור לעיל, מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד בגין הפרת ההסכם שכרתו עם כל אחד מהתובעים .אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים 2-4 לשלם לתובעים ביחד ולחוד לתובעים את התשלומים שנדרשו התובעים לשלם בשל הפרשי מס בעקבות הודעות גירעון שנשלחו אליהם על ידי רשויות המסים בקשר עם ייבוא אישי של הרכבים שביצעו התובעים באמצעות החברה.
2. הסכומים שנדרשים הנתבעים 2-4 לשלם הם הסכומים שפורטו בהסכם הפשרה שנחתם בין התובעים לבין הנתבעת 1 וקיבל תוקף של פסק דין ביום 11.8.2021.

התוצאה היא שמחייבת את הנתבעים 2-4 לשלם לתובעים לפי הפירוט כדלקמן ובצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מהתאריך הנקוב בהסכם הפשרה בין התובעים לנתבעת 1 בהתייחס לכל אחד מהתובעים בנפרד ועד התשלום בפועל :

לתובע 1 סכום של 298,993 ש"ח,

לתובעת 2 סכום של 145,620 ש"ח

ולתובע 3 ישלמו סכום של 246,611 ש"ח.

1. בנוסף מחייבת את הנתבעים 2-4 ביחד ולחוד בהוצאות התובעים ושכר טרחת עו"ד בסכום של 54,000ש"ח, דהיינו 18,000 ש"ח לכל אחד מהתובעים בכל אחד מהתיקים שבכותרת.

בפסיקת סכום זה התחשבתי בכך שאמנם בפניי 3 תביעות שונות שהדיון בהן אוחד, אולם עסקינן בתשתית עובדתית ומשפטית דומה והתובעים יוצגו כולם על ידי אותו בא כוח.

1. בנוסף , מחייבת את הנתבעים 2-4 ביחד ולחוד לשאת בסכום אגרת בית המשפט ששילמו התובעים בפועל בכל אחת מהתביעות, בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום ששילמו את האגרה ועד הפירעון בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ב, 26 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.