1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 25.10.16 (כב' השופטת נ' מימון-שעשוע) אשר קבע כי "המדובר בדיון קדם משפט ולא בהוכחות ועל כן הדברים שנאמרו ע"י ב"כ הנתבעת אינם חלק מהראיות בתיק".

2. בקצרה יפורט כי המבקש (הוא התובע בבימ"ש קמא) הגיש תביעה כספית כנגד המשיב (הנתבע) ע"ס 125,500 ₪. עפ"י הנטען בכתב התביעה, המשיב סירב לפדות את הכספים המצויים בתוכנית החיסכון ע"ש המבקש בהתאם להוראות המבקש, סירב לבצע הוראות של המבקש באשר לכספים שלו המתנהלים אצל המשיב, והעביר מידע אודות המבקש לאנשים זרים. לטענת המבקש, נוכח פעולות המשיב ומחדליו נגרמו לו נזקים כספיים ועל כן הגיש תביעתו.

בקדם המשפט שהתקיים בבימ"ש קמא ביום 09.10.16 טענו הצדדים את טענותיהם, ובתום הדיון נקבע כי אין מקום לחייב את המבקש בהפקדת הוצאות לטובת המשיב וכי התיק יקבע להוכחות.

ביום 19.10.16 הגיש המבקש בקשה שכותרתה "הנדון: על איסור מסירת מידה כוזב מצד נציג של הנתבע". בבקשתו טען כי נציג המשיב מסר מידע כוזב בדיון שהתקיים בבימ"ש קמא ויש לחייבו בפיצוי בסך של 15,000 ₪.

בימ"ש קמא דחה את הבקשה תוך שקבע, כאמור, כי דברי ב"כ המשיב אינם חלק מהראיות בתיק.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

3. לטענת המבקש, שגה בימ"ש קמא בקביעתו. לטענתו, בתמצית, נציג המשיב העביר בדיון מידע כוזב ועל בימ"ש קמא היה לאסור העברת מידע זה; בימ"ש התעלם מזכותו של המבקש.

4. דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת עמדת הצד שכנגד.

המדובר בהחלטה דיונית, שלערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות אלו. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיונית באשר לאופן ניהול הדיון, וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות דיוניות אלא אם כן, ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין (ר' רע"א 2829/14 לבנת נ' אדלר, 30.06.14).

5. בענייננו, לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בימ"ש קמא ומקרה זה איננו מסוג המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. ודוק, בימ"ש קמא קבע, כאמור, בהחלטתו כי הדברים שנאמרו בקדם המשפט ע"י ב"כ המשיב אינם חלק מהראיות שבתיק. המדובר בהחלטה נכונה המצוייה במתחם הסבירות. על המבקש להוכיח טענותיו במסגרת דיון ההוכחות הקבוע בתיק קמא, לרבות טענותיו בדבר המידע הכוזב, לכאורה, שמוסר המשיב אודותיו. ואולם, הדברים שנאמרו בקדם המשפט ע"י ב"כ המשיב אינן חלק ממסכת הראיות שבתיק.

6. אם אין די בכך, כאמור בסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, רשות ערעור תינתן רק "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או הדרך שגוייה".

בנסיבות העניין שבפני, לא שוכנעתי כי מתקיימים התנאים האמורים בסעיף 52(ב) כאמור, ומטעם זה בלבד דין הבקשה להידחות.

פתוחה הדרך להשיג על החלטה זו בסוף ההליך, במסגרת ערעור בזכות, ככל שיוגש.

7. כאמור, לא מצאתי להתערב בהחלטת בימ"ש קמא והבקשה נדחית.

משלא התבקשה עמדת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ז, 10 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.