1. הצדדים הסמיכוני להכריע בתביעה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, בגבולות שבין פסיקת סך 458,696 ₪ לפני מע"מ לבין סך 600,000 ₪ לפני מע"מ, לטובת התובעת.

2. התביעה שלפניי הוגשה על-סך 3,790,492 ₪ ולצידה הוגשה בקשה למתן עיקולים זמניים. הנתבעות הגישו בקשה לביטול העיקולים הזמניים. בין היתר נטען כי על-פי המוסכם בין הצדדים תנאי התשלום הם "שוטף +155 יום" ובהתאם הנתבעות היו אמורות לשלם את המגיע מהן ביום 2.1.2017- ובעת הגשת התביעה מועד זה טרם הגיע. ביום 4.1.2017 התקיים דיון בבקשה לעיקולים זמניים, במהלכו הודיעו הנתבעות כי הפקידו לחשבון התובעת את מלוא סכום החוב שבו מודות הנתבעות- דהיינו סך 1,982,459 ₪.

3. לאור האמור לעיל הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יבוטלו העיקולים הזמניים ובית המשפט ימנה מומחה אשר יכריע בשאלות שבמחלוקת בין הצדדים.

4. אעמוד על המחלוקת בין הצדדים בקצרה ועל ממצאי המומחה שמונה על-ידי בית המשפט.

5. בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבעות הזמינו מן התובעת עבודות עפר, ריבוד וקרצוף כבישים לרבות אספקת אספלט בכביש 71 שביצעו הנתבעות עבור נתיבי ישראל. על-פי טענת התובעת, הגיעו הצדדים להסכם לגבי המחיר לרבות מחיר האספלט שתספק התובעת לפי טון. עוד נטען, כי בטרם החלה התובעת בביצוע העבודות הגיעו הצדדים להסכמה כי החישוב בגין האספלט שתספק התובעת ייערך לפי מחיר למ"ר כמפורט בנספח ג' לכתב התביעה. תוך כדי ביצוע העבודות החליפו הצדדים מכתבים – הצעות לגבי המחיר המגיע לתובעת בגין אספלט (נספח ד' ו- ה' לכתב התביעה). התובעת טענה כי סיימה את העבודה וכי מגיע לה סכום התביעה והנתבעות לא שילמו את התמורה כמוסכם. התובעת הביאה בכתב התביעה את המחלוקת לגבי התמורה המגיעה לה וטענה כי הנתבעות מנסות להטיל עליה קנסות ועמדה על המחלוקת באשר לכמויות האספלט שסיפקה. התובעת טענה כי הנתבעות מבקשות לקזז, שלא כדין, מן החשבון הסופי סך של 857,119 ₪.

6. כאמור, הנתבעות הגישו בקשה לביטול העיקולים. בבקשתם טענו הם טענות הגנה המצדיקות דחיית התביעה (לאחר שישולם הסכום שבו הודו הנתבעות). הנתבעות טענו, כי לאחר שהנתבעת מס' 1 (להלן : "הנתבעת") הגיעה להסכם עם התובעת, ביקשה התובעת לשנות את המחיר המוסכם בגין האספלט לפי מ"ר, זאת בשל סירוב התובעת לשקול את משאיות האספלט והנתבעת הסכימה לכך, אולם הופתעה הנתבעת לגלות כי התובעת "תירגמה" את משקל האספלט באופן מוטעה (סעיף 33 לבקשה לביטול העיקול). על כן טענה הנתבעת כי מקדם ההמרה בין שטח אספלט לפי עובי מוסכם של 4 מ"מ לבין משקלו היה במחלוקת בין הצדדים. הנתבעת טענה כי יחס ההמרה הנכון לפי מחיר 220 ₪ לטון הוא 20.60 ל- 1 מ"ר, כאשר התובעת דרשה 27 % מעל המחיר הנ"ל. יצוין כי הנתבעת עמדה על החלפת ההצעות כדי לגשר על הפער באשר ליחס ההמרה וטענה כי הצדדים לא הגיעו להסכמה באשר ליחס ההמרה (סעיף 44 לבקשה).

7. הנתבעת טענה כי התובעת "לקחה על עצמה את הפתחים", וכי הוסכם על מחיר פאושלי בסך 18,000 ₪ בגין קרצוף, חספוס ויישור הכביש . עוד טענה הנתבעת כי התובעת והתעלמה מההודעה על קנסות (הודעה על קיזוז מן התמורה המגיעה לנתבעת) על-סך 467,284 ₪ שקיבלה הנתבעת ממזמינת העבודה – נתיבי ישראל בגין גליות האספלט והעדר עובדי מספיק.

8. כאמור, במעמד הדיון בבקשה לביטול עיקול הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יבוטלו העיקולים וימונה מומחה אשר יחווה דעתו בשאלות שלהלן (נצטט את לשון השאלות):

"א. מהו מקדם ההמרה הראוי וההולם בהתחשב בסוג האספלט ובסוג העבודה להמיר 1 טון אספלט מן הסוג שבו השתמשה התובעת למ"ר לפי תנאי השטח ? בעניין זה, מובהר למומחה כי הצדדים הגיעו להסכמה לפי נספח ב' לכתב התביעה (מסמך מיום 1.6.2016) באשר למחיר המוסכם בגין טון אספלט, אולם לאחר מכן ,החליטו הצדדים שלא לשקול את המשאיות והחליטו להמיר את המשקל למ"ר ובעניין זה קיימת מחלוקת באשר למקדם ההמרה הראוי.

המומחה מתבקש לחוות דעתו באשר לכך.

ב. המומחה יבדוק את נכונות טענת נתיבי ישראל באשר קיזוז סך 146,638 ₪ בגין גליות שכבה עליונה כפי שמפורט בנספח ה' בבקשה לביטול העיקול.

ג. המומחה יבדוק את טענת נתיבי ישראל באשר לעובי שכבת האספלט בזיקה לטענת נתיבי ישראל כי בחלקים מסוימים העובי נופל מן המוסכם על פי התוכניות. המומחה יהיה רשאי להשתמש בשירותי גופים אחרים או במסמכים המצויים בנתיבי ישראל לשם מתן חוות דעת בעניין הזה. המומחה יחווה דעתו באשר לעלות תיקון הניכויים ולסבירות ה"קנס" שהטילה נתיבי ישראל על הנתבעת 2".

9. המומחה הגיש חוות דעת מטעמו והוא התייחס לשאלות הנ"ל.

10. בחוות דעתו חיווה המומחה שמונה על-ידי בית המשפט, מר שאול גפני, את דעתו בשאלות הנ"ל באופן הבא: מקדם ההמרה נקבע בטבלה אשר מתייחסת לסוגי אספלט (ראו עמוד 28 לחוות הדעת); באשר ל"קנסות" להם טענה הנתבעת (קיזוז סכומים מן התמורה החוזית בגין גליות הכביש ועובי חסר), קבע המומחה כי את הקנסות יש לחשב "ממחיר האספלט החוזי" ולא מסכומים להם טענה הנתבעת אשר קוזזו לטענתה, על-ידי מזמינת העבודה. על כן קבע המומחה, כי יש לקזז "קנס" בסך 202,686 ₪ בגין עובי האספלט בקטעים מסויימים וקנס בגין גליות על-סך 89,345 ₪.

11. במעמד הדיון שהתקיים בפניי לא חלקו הצדדים על גובה החשבון הסופי שהגישה התובעת (3,239,373 ₪), על הסכומים ששולמו על-ידי הנתבעת לתובעת עד כה (2,298,518 ₪) והמחלוקת נותרה בקיזוז הסכומים הבאים: קנסות בגין גליות ועובי (ראו קביעות המומחה לעיל), קיזוז סכום נוסף לאור קביעת מקדם ההמרה (107,069 ₪). מחלוקת נוספת התגלעה בין הצדדים נוגעת למחיר המגיע לתובעת בגין קרצוף כאשר הנתבעת מבקשת לנכות סך 84,100 ₪, לאור ההסכם, לפיו מגיע לתובעת תמורה פאושלית בסך 18,000 ₪.

12. עיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים ולאחר ששקלתי הן שיקולי דין והן שיקולי פשרה שמוסמך בית המשפט לשקול בבואו לפסוק על דרך הפשרה ולאחר עיון בחוות דעתו של המומחה אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 505,000 ₪. לסכום הנ"ל יתווסף מע"מ (לאור הסכמת הצדדים כי הסכומים אינם כוללים מע"מ).

13. באשר להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בשים לב שחלק מן התביעה, כך נראה, הוגשה בטרם זמנה, ולאור ממצאי חוות הדעת, מצאתי לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 55,000 ₪ (כולל מע"מ) בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט (שני המרכיבים יחדיו).

14. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ח, 03 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.