לאחר שבחנתי את כתב התביעה ואת הטענות שהעלה הנתבע בבקשתו למתן רשות להגן ובהיעדר התנגדות מטעם התובע, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי בהתאם לתקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וליתן רשות להגן על יסוד הבקשה בלבד.

הלכה פסוקה היא כי ניתן לעשות שימוש בתקנה זו לצורך ייעול וקיצור ההליך המשפטי, ובלבד שבית המשפט השתכנע כראוי על יסוד החומר שבפניו שקיימת הצדקה ליתן רשות להגן על יסוד הבקשה בלבד.

בענייננו, עסקינן בתביעה על סך של 300,000 ₪ בגין יתרת חוב משכנתא לבנק בטענה כי הנתבע 2 הינו אחד מהערבים להלוואה.

הנתבע טען בתמצית כי עם קבלת מסמכי התביעה גילה כי חתימתו זויפה באופן בו נחתם כערב לנטילת משכנתא לאנשים שאינם מוכרים לו. הנתבע אף הגיש תלונה במשטרה בעניין זה.

לאחר בחינת הנטען לאור המבחנים הרלוונטיים לצורך מתן רשות להגן ולפיהם יסרב בית המשפט להעניק לנתבע רשות להגן רק אם ברור כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו ומטעמים של ייעול ההליך הדיוני, בפרט לאור העדר התנגדות התובע, ניתנת לנתבע 2 רשות להגן.

נוכח סכומה, תידון התובענה בסדר דין רגיל. יש לראות בבקשה למתן רשות להגן ככתב הגנה.

קדם משפט נקבע ליום 12.9.17 שעה 10:30.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ז, 24 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.