1. המבקשת נתבעה על ידי המשיבה וזוהי בקשתה להורות למשיבה להפקיד ערובה לכיסוי הוצאותיה במידה והתביעה כנגדה תדחה, בסכום שלא יפחת מסך של 80,000 ₪.

2. ברקע לבקשה, תביעה שהגישה המשיבה, חברת חוץ זרה הרשומה בישראל, כנגד המבקשת להשבת הלוואה שנתנה למבקשת ביום 23.11.10. ההלוואה שניתנה למבקשת הייתה על סך של 484,000 ולפי תנאי ההסכם מיום 21.11.10, על המבקשת להשיב לה כיום סך של 872,764 ₪. המבקשת טענה כי המשיבה הפרה את התחייבויותיה לפי ההסכם ולכן לא קמה לה הזכות לקבלת הכספים.

3. במסגרת בקשה זו טענה המבקשת, כי דו"ח רשם החברות מיום 4.10.18 מלמד כי המשיבה לא שילמה אגרה שנתית אף כי מדובר בשיעור אגרה נמוך ביותר (1,488 ₪) וזאת משנת 2011. הדו"ח גם מלמד כי המשיבה לא הגישה דו"ח שנתי משנת 2015. מכאן, חזקה כי המשיבה חדלת פירעון. עוד נטען כי המשיבה לא מסרה פרטים בדבר כתובתה בישראל, בעלי מניותיה ו/או מנהליה.

4. בנסיבות אלו נטען, כי בשים לב לסכום הנתבע ולסיכויי התביעה הנמוכים, יש להורות על הפקדת ערובה בסכום שלא יפחת מ-80,000 ₪.

5. המשיבה שהתנגדה לבקשה, לא הכחישה את הטענה כי היא לא שילמה אגרה לרשם החברות וכי לא הגישה דוחות בשלוש השנים האחרונות. ואולם בכך, נטען, אין כדי ללמד מאומה על כושר הפירעון של המשיבה. אדרבה, מהדו"ח שהציגה המבקשת ניתן ללמוד כי אין אף שיעבוד על נכסי המשיבה.

6. לצד זאת, המשיבה סירבה לחשוף את מכלול נכסיה מטעמי סודיות מקצועית, ואך ציינה כי אין מחלוקת שהיא זו שהעמידה את כספים לרשות המבקשת בסך של 484,000 ₪ לצורך מימון תשלום עבור הארכת אופציה לרכישת מגרש, אופציה אשר מומשה והמגרש נרכש. כן נטען, כי המבקשת עצמה מודה בקבלת הכספים ורק טוענת לאי עמידתה של המשיבה בתנאים, ומדובר בטענה של "הודאה והדחה". המשיבה הוסיפה, כי מתצהירי המבקשת שהוגשו לאחרונה, עולה כי המשיבה הלוותה לאדם אחר סך של 2 מיליון ₪ והוא הושב לה ומכאן שהמבקשת עצמה מודה כי המשיבה היא בעלת אמצעים.

7. עוד נטען, כי המבקשת היא זו שגרמה עד עתה להתמשכות ההליך וכי לפי הצהרתה שלה, בא כוחה מייצגה ללא תמורה והוצאותיה ממילא מועטות.

8. בתשובה שהגישה המבקשת היא שבה על טענותיה.

9. ההכרעה בשאלת החיוב בערובה משתנה בהתאם לאופיו של התובע. כאשר מדובר בתובע שהוא אדם פרטי, הכלל הוא אי חיוב בהפקדת ערובה, והחריג הינו חיוב בה. לכן נפסק זה מכבר, שהרשות הנתונה לבית המשפט לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע במסגרת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תופעל לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד. זאת על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הגישה לערכאות ובקניין של התובע מחד, והצורך להבטיח את הוצאותיו של צד "הנגרר" להליך משפטי כאשר נראה שמדובר בתביעה שסיכוייה קלושים, מאידך (ראו: רע"א 2157/06 לרנר נ' מוזיאון תל אביב לאומנות בע"מ (פורסם בנבו, 15.04.06)). לעומת זאת, כאשר מדובר בתובע שהוא חברה בע"מ, הרי שבהתאם להוראות המיוחדות בעניין זה שבסעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999, חיוב החברה בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. למעשה, כאשר מדובר בתובע שהוא חברה בע"מ, קיימת חזקה לכאורה לפיה יש מקום לחייב אותה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע והנטל מוטל על החברה להראות שאין לחייבה בהפקדת ערובה משום שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם זה יזכה בדין (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ ואח' נ' סיזר (פורסם בנבו, 13.07.08)). במידה והחברה לא הרימה את הנטל להוכיח כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט לבחון האם קיימות נסיבות אחרות המצדיקות את אי חיוב החברה בערובה, כשגם הנטל להוכיח קיומן של נסיבות אלו מוטל עליה (ראו: רע"א 10905/07 בעניין נאות אואזיס; רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ(1) 647 (1990)). עם זאת, גם כאשר מדובר בחברה בע"מ, על בית המשפט למצוא את האיזון הנכון בין זכות הגישה לערכאות של החברה ובין הצורך להבטיח את הוצאותיו של צד "הנגרר" להליך משפטי, בכל מקרה על פי נסיבותיו (רע"א 2083/06 צנטרום מרכז תוכנה בע"מ נ' אופטיקה הלפרין בע"מ (פורסם בנבו, 6.03.06)).

10. במקרה זה, המשיבה העדיפה שלא להצביע על יכולותיה הכלכליים לשלם את הוצאות המבקשת במידה ותביעתה כנגדה תדחה. זאת עשתה, כך לפי טענתה, מטעמי סודיות עסקית. זו כמובן זכותה, אך אם בחרה לעשות כן, הרי שבהתאם לדין, משלא הורם הנטל להוכחת היכולת הכלכלית יש להורות על הפקדת ערובה. הטענות בדבר הלוואה בסך כחצי מיליון ₪ למבקשת, כמו גם בסך של 2 מיליון ₪ לאדם אחר, אין בה כדי ללמד דבר, מאחר ומדובר בהלוואות שניתנו לפני כ-8 שנים, ואין בהן כדי ללמד דבר על מצבה הכלכלי של המשיבה ויכולתה לשאת בהוצאות המבקשת במקרה הצורך כיום. זאת, גם מבלי להתייחס לטענות המבקשת כי המצב הכלכלי הבעייתי עולה מאי תשלום האגרה והגשת הדוחות על ידי המשיבה, עובדה שגם לגביה המשיבה לא נתנה הסבר כלשהו.

11. בנסיבות אלו, ומשלא נוכחתי כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב המשיבה בהפקדת ערובה, שגם בעניין זה לא נטען דבר, יש להורות על הפקדת ערובה. העובדה כי מדובר בטענת "הודאה והדחה", אין בה די לעניין זה.

12. על האמור יש להוסיף כי אחד המקרים בו יטה בית המשפט להורות על הפקדת ערובה גם כאשר מדובר בתובע שאינו חברה (לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי), הוא כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי התקנות (רע"א 544/89 בעניין אויקל). טענת המבקשת בעניין זה, הן באשר להעדר כתובת של החברה בישראל בדו"ח רשם החברות, כמו גם שמות בעלי המניות ו/או המנהלים, טענה שלא נסתרה, והן באשר להעדר כתובת בכתב התביעה, מצדיקות אף הן את חיוב המשיבה בהפקדת ערובה.

13. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך, כי התביעה הוגשה לפני כשנתיים, והבקשה להפקדת ערובה הוגשה רק עתה, לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים ולא נותר אלא לקבוע מועד לשמיעת הראיות. למעשה, אילולא אחרה המבקשת בהגשת תצהיריה, אפשר שכבר היה ניתן פסק דין בתובענה. בנסיבות אלו, אין מקום להורות על הפקדת ערובה בסכום לו טוענת המבקשת, כי אם בסכום נמוך יותר, המביא בחשבון את מועד הגשת הבקשה.

14. בשים לב לכל האמור, המשיבה תפקיד כערובה להוצאות המבקשת סך של 25,000 ₪, וזאת עד ליום 24.12.18. ככל שהסכום האמור לא יופקד עד המועד האמור – תידחה התובענה.

15. בשים לב לתוצאה ולמועד הגשת הבקשה – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"ט, 25 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.