התובע הגיש תביעה ובה עתר לחיוב הנתבעים בתשלום סך כולל של 160,000 ₪, בטענה לשכר טרחה לו הוא זכאי על בסיסו של הסכם שכר טרחה מיום 27.12.15.

בכתב התביעה, נטען שלפי הסכם שכר הטרחה, התקיים התנאי שמזכה את התובע בקבלת תשלום בסך של 40,000 ₪ בצירוף מע"מ, מכל אחד מהנתבעים. הנתבעים כפרו בטענה זו.

בדיון שהתקיים בפני הושג בין הצדדים הסדר, כמפורט בפרוטוקול הדיון, על פיו, בין השאר, הסמיכוני הצדדים לפסוק בתובענה ובסכסוך על דרך הפשרה ועל פי שיקול דעתי, ללא הנמקה, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

כמו כן הסכימו הצדדים כי בפסק הדין שינתן יחויב כל אחד מ- 4 הנתבעים לשלם לתובע סכום שלא יפחת מסך של 15,000 ₪ ולא יעלה על 30,000 ₪, בקיזוז הסכומים שמעוכבים בידי התובע.

על סמך כל החומר שלפני, תוך שאני נותן משקל להסכמה בין הצדדים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, אני פוסק כי על כל אחד מ-4 הנתבעים לשלם לתובע את הסכום של 17,550 ₪ (כולל מע"מ), וזאת לסילוק סופי ומוחלט של התביעה נשוא תיק זה.

מהסכום בו חויבו הנתבעים יופחת הסכום אשר מעוכב בידי התובע, ויתרת הסכום תועבר לתובע בתוך 30 יום מיום מסירת פסק הדין, שאם לא כן יתווספו לה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ו' חשוון תש"פ, 04 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.