לפניי בקשה לאישור תובענה כייצוגית על-פי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006.

1. בזמנים הנוגעים לתובענה ייבאה המשיבה לישראל סוכריות של המותג הגרמני Hübner אשר ממותקות בַּרב-כוהל סורביטול. על אריזת הסוכריות, שהטקסט הכתוב על-גביה נכתב בשפה הגרמנית, הודבקה מדבקה שבה נכתב בעברית:

סוכריות ללא סוכר

בטעם מרווה פלוס ויטמין C

המבקש טוען כי המשיבה הפרה את הוראות סעיף 107.1.6 לתקן ישראלי – ת"י 1307 – ממתקים: סוכריות קשות, סוכריות טופי וסוכריות דחוסות, הקובע לאמור:

באריזה המכילה סוכריות עם רב-כהלים, שהוא חומר מוצא ולא תוספת, יסומנו הפרטים האלה:

- סימון בולט לעין, המציין שהמוצר מכיל רב-כהלים.

סימון זה יצוין ליד הכינויים „בלא סוכר“ או „בלא תוספת סוכר“ (ראו הגדרת „סוכר“ בסעיף משנה 102.16), אם סומנו כינויים אלה (ראו סעיף משנה 107.1.8);

- בסימון התזונתי תסומן התכולה הכוללת של רב-הכהלים.

(להלן: התקן)

הוראה זו, אליבא דמבקש, היא רשמית מכוח צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט–1998 (להלן: צו סימון ואריזה). כאן המקום לציין כי ביום 15.08.17 ניתנה אכרזת התקנים (הסרת רשמיות מתקן ישראלי), התשע"ז–2017, ק"ת 1730, 1731, ולפיה רשמיותו של התקן בטלה. עוד נקבע שם (סעיף 2) כי ביטול הרשמיות הוא מיום פרסום האכרזה. ביום 22.05.18 פורסמה הודעה על ביטול התקן (הודעה בדבר ביטול תקנים, י"פ התשע"ח 7954, 7955).

למעשה צוין על אריזת הסוכריות כי הן מכילות רב-כהלים, אך במדבקה שהדביקה המשיבה על חלקה האחורי. על-גבי החזית, לעומת זאת, לא צוינה עובדה זו ליד המילים „ללא סוכר“. מלבד העילה של הפרת חובה חקוקה, כלומר החובה הקבועה בתקן, המבקש טוען כי המשיבה הטעתה את כלל החברים בקבוצה לפי הוראותיו של סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, וכי הפרה את הוראות סעיפים 3 ו-4 לאותו חוק. עילות נוספות שעליהן הבקשה מושתתת הן עשיית עושר ולא במשפט ועוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בתובענה שאישורה מבוקש המבקש עותר לפיצוי כספי על נזק ממוני ושאינו ממוני. כמו-כן הוא עותר לצו עשה ואף להצהרה כי המשיבה הפרה את חוק הגנת הצרכן, את צו סימון ואריזה ואת הוראות התקן. בסיכומי התשובה ציין כי התברר לו שהמוצר הוסר מן המדפים, ולכן הסעד של צו עשה התייתר.

המשיבה טוענת מנגד כי אריזת המוצר עומדת בהוראות התקן, אשר מורה שהרב-כהלים יוזכרו „ליד“ התיאור „בלא סוכר“, ולראיה – בשלושה מקומות בתווית שעל גב העטיפה נכתב שהסוכריות מכילות רב-כהלים. לגרסת המשיבה מהנדסת מזון שבה הסתייעה אישרה את התווית. מכל מקום היא סבורה כי לא נגרם נזק לחברי הקבוצה שאותה המבקש מבקש לייצג, וכי בנסיבות העניין בזוטי דברים עסקינן אף אם יקבל בית המשפט את טענתו כי התקן הופר. המשיבה גם עומדת על כך שהמבקש לא פנה אליה קודם שפתח בהליך, ושאילו פנה היה מתברר לו כבר אז שייצור המוצר הופסק ושהיקף המכירות עמד על אלפי יחידות בלבד.

2. לפי סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות „לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית[...]“, וזה פרט 1 לתוספת השנייה: „תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו“. כאמור בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, לבקשה לאישור תובענה ייצוגית בית המשפט רשאי להיעתר אם

[...]

(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;

(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין;

(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת[...]

(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.

את הדרישה הראשונה שצוטטה כאן יש לפרש כך שהשאלות המהותיות תשמשנה בסיס לקבוצה, ואין לתת משקל יתר להבדלים בשאלות המשניות. אם לא כן, נמצא שהתובענה הייצוגית היא כלי ריק מתוכן (רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 296ה–ו [2001]). אחרי שנחקק חוק תובענות ייצוגיות נפסק, ברע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי, פסקה 15 (פורסם באר"ש, 05.07.2012), כי תכליתו

[...] היא להורות לבית המשפט לבצע בחינה מקדמית של סיכויי התובענה לשם הגנה מידתית על זכויות הנתבעים. לעניין זה, די לו לבית המשפט לעקוב בדקדקנות אחר לשון המחוקק ולראות []אם קיימת „אפשרות סבירה“ להכרעה לטובת קבוצת התובעים; הא, ותו לא. החמרת התנאים לאישור תובענה כייצוגית, ובירור רוב רובה של התביעה כבר בשלב אישור התובענה כייצוגית, חורגת מהאיזון שקבע המחוקק, ועל כן היא אינה ראויה[...]

(ההדגשה בקו אינה במקור)

השאלות העיקריות המשותפות לקבוצה בנדון דידן הן האם הופרו במעשי המשיבה הוראות התקן והאם נגרם נזק למי שקנו את הסוכריות. כעת אבחן אם יש אפשרות סבירה שהן תוכרענה לטובת החברים.

3. כך מנה בית המשפט העליון את יסודות העוולה של הפרת חובה חקוקה: „[...] חיקוק המטיל חובה על המזיק (הנתבע); המזיק (הנתבע) הפר אותה חובה שהוטלה עליו; החיקוק נועד, לפי פירושו הנכון, לטובתו או להגנתו של הניזוק (התובע); ההפרה גרמה לתובע (הניזוק) נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק[...]“ (ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ – עיתון „משפחה“ נ' אס.בי.סי פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון „משפחה טובה“, פ"ד נה(3) 933, 952א [2001]).

על כך שהסוכריות נושא תיק זה מכילות רב-כהלים אין עוררין. לפי הוראות התקן יש לסמן בהבלטה שהמוצר מכיל רב-כהלים ליד כינוי כדוגמת „בלא תוספת סוכר“, ובסימון התזונתי חובה לסמן את תכולת הרב-כהלים בסך-הכול. עיון באריזת המוצר מעלה כי לכאורה הופרה חובה זו. על הצד הקדמי נכתב „סוכריות ללא סוכר בטעם מרווה פלוס ויטמין C“ ואין זכר לעובדה שהן ממותקות ברב-כוהל. בכותרת המדבקה שבצד האחורי נכתב בגדול „סוכריות ללא סוכר“; לכאורה גם ליד צירוף זה היה צריך להיות כתוב באופן בולט „מכיל רב-כהלים“, אך בשורה שמתחתיו נכתב רק, באותיות קטנות יותר, „בטעם מרווה“. הכתובית „[...] מכיל רב כהליים[...]“ הופיעה בדפוס קטן עוד יותר חמש שורות מתחת לזה, ברשימת הרכיבים, ומתחת לטבלת הסימון התזונתי נכתב „ללא סוכר (מכיל רב כהליים)“, ובגוף הטבלה סומנה תכולתם של „רב כהליים[]“. אך דומה כי בכך לא די.

בגוף הבקשה עמד המבקש על אופיים של הרב-כהלים, אשר משמשים תחליפים לסוכר. לדבריו צריכת מאכלים הממותקים בהם עלולה להוביל לעלייה במשקל ולהזיק למי שרמת הסוכר בדם שלו גבוהה. החיקוק שבתקן נועד לטובת המבקש ולטובת צרכנים כמוהו, כדי שיֵדעו כי אומנם המוצר אינו מכיל סוכר, אך מכיל רב-כהלים. סעיף 2א לחוק התקנים, התשי"ג–1953, קובע כי מכון התקנים הישראלי מטרתו „[...] תקינה והבטחת רמה נאותה של טיב המצרכים[...]“, ועל-פי סעיף 8(א) שר הכלכלה והתעשייה

[...] רשאי, לאחר התייעצות עם נציגי היצרנים, היבואנים והצרכנים, להכריז בהכרזה שפורסמה ברשומות על תקן מסוים, כולו או חלקו, כעל תקן ישראלי רשמי [...], אם נוכח כי הדבר דרוש להשגת אחת המטרות המפורטות בפסקאות (1) עד (6), ובלבד שאם התקן אינו תקן בין-לאומי, יחווה הממונה לשר את דעתו המנומקת בכתב כי אין תקן בין-לאומי מתאים שניתן לאמצו ולקבוע אותו כתקן:

(1) שמירה על בריאות הציבור;

[...]

(5) הבטחת תאימות או חלופיות של מוצרים;

[...]

אשר לנזק – המבקש טוען (סעיף 6 לתצהיר התומך בבקשה; עמ' 24 לפרוטוקול הדיון, שורה 26) כי כחולה בסוכרת מסוג 2 הוא לא היה קונה את המוצר אילו ידע שהוא מכיל רב-כהלים. הוא תובע לכל חבר בקבוצה את השבת עלותו של המוצר. בפן הלא-ממוני של הנזק המבקש תובע עשרה ש"ח בגין הפגיעה באוטונומיה של הרצון וביכולת להשוות מוצרים, עוגמת הנפש, חוסר הנוחות והתחושות השליליות שחש כשהתברר לו שהמוצר מכיל רב-כהלים.

בפקודת הנזיקין (סעיף 2) „נזק“ מוגדר „[...] אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה“. אך פסיקת פיצוי על פגיעה באוטונומיה של הרצון מצריכה כידוע תנאים נוספים, והוא אינו נפסק מניהּ וביהּ כל אימת שמשַׁווק מזון אינו מדייק בתיאורו את המוצר (ע"א 10085/08 תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עיזבון ראבי, פסקה 29 [פורסם באר"ש, 04.12.2011]). כאשר

[...] יעלה בידי המזיק להוכיח כי אף שבהתנהגותו שלל מן התובע או מחברי הקבוצה את כוח הבחירה[] נותרו אלה שווי נפש ואדישים לכך, כי אז ניתן לקבוע שהם אינם זכאים לפיצוי בגין ראש נזק זה משום שלאמיתו של דבר ואף שכוח הבחירה נשלל מהם לא נגרם להם כתוצאה מכך נזק לא ממוני[...] הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ניתן בשל נזק תוצאתי סובייקטיבי המתבטא בתחושות של כעס, תסכול ועוד כיוצא באלה תחושות שליליות שמעוררת התנהגותו של המזיק[...]

(שם, פסקה 40)

תביעת פיצוי על פגיעה באוטונומיה מחייבת „[...] להראות קשר סיבתי לנזק (להבדיל מקשר סיבתי ל‚סיבתיות ההחלטה‘)[...]“ (ע"א 4333/11 סלומון נ' גורי יבוא והפצה בע"מ, פסקה 25 [פורסם באר"ש, 12.03.2014]; כן ראו פסקה 28). „[...] הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה אינו עומד על רגליו שלו בנפרד מפיצוי בגין נזק לא ממוני. רגשות הכעס, התסכול[...] וכיו"ב ה[ם] הביטוי לפגיעה באוטונומיה, ומבלעדיה[ם] לא תתקבל עילת תביעה [...]“ (שם, פסקה 24; ההדגשה במקור). גישה זו נובעת מהשאיפה ש„[...] רק פגיעה בליבת הזכות ובעניין מהותי תזכה את התובע בפיצוי משמעותי [...]“ (ראו ע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' איבי, פסקה 39 והאסמכתאות שאוזכרו בה [פורסם באר"ש, 03.09.2015]). „[...] הפגיעה באוטונומיה, שעליה יש לפצות“, סוכם ביצחק עמית „סוס הפרא של הפגיעה באוטונומיה“ ספר שטרסברג-כהן – קובץ מאמרים לכבודה של השופטת טובה שטרסברג-כהן 465, 485 [אהרן ברק, יצחק זמיר, אבנר כהן, מורן סבוראי ואלעד עפארי עורכים, 2017],

[...] משמעה שלילת כוח הבחירה של הנפגע, אך הפגיעה באוטונומיה צריכה לבוא לידי ביטוי בנזק תוצאתי של תחושות שליליות כמו כעס, תסכול, עלבון, גועל, זעזוע וכיוצא באלה.

(ראו עוד ת"צ [מחוזי מר'] 1685-07-12 פלונית נ' ג'ונסון אנד ג'ונסון

[Johnson & Johnson], פסקה 58 [פורסם באר"ש, 11.08.2016];

ת"צ [מחוזי מר'] 16584-10-11 פלג נ' פריגו ישראל סוכנויות

בע"מ, פסקה 56 [פורסם באר"ש, 29.11.2018])

וגם לפי פסק-הדין בע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ, פסקה 44 (פורסם באר"ש, 04.09.2014), בית המשפט העליון נוטה שלא להכיר בשלילת כוח הבחירה כנזק הראוי לפיצוי, כל עוד האוטונומיה לא נפגעה „‚בגרעין הקשה‘“ ונוצרו תחושות שליליות בעלות משמעות.

המבקש גורס בעניין זה שהסתרת המשיבה כי המוצר מכיל רב-כהלים פוגעת בשיקול הדעת של הצרכן שמבקש לרכוש את המוצר. נוסף על כך, ממשיך המבקש וטוען, קיים גם נזק תוצאתי-סובייקטיבי: תחושות של מפח נפש גדול ושל חרדה שמא הזיק המוצר לגופו. בפסק-הדין בתובענה אחרת שביקש המבקש לאשר, ת"צ (מחוזי ת"א) 65216-11-15 שער נ' שוקוטרייד בע"מ (פורסם באר"ש, 30.04.2018), ציינתי ש„[...] יש טעם בטענת המשיבה כי פלוני יראה בהימצאותם של רב-כהלים בסוכריות פרט שחשיבותו אקוטית, ואילו אלמוני יגלה יחס פושר כלפיו[...]“. במקרה דנן העובדה שהסוכריות מכילות רב-כהלים צוינה על גב האריזה שלוש פעמים, אחת מהן בטבלת הסימון התזונתי. אכן „[...] נקל לשער כי אלו שבריאותם תלויה במיוחד ברמת הסוכר בדמם מקפידים לברר מאילו רכיבים המזון שהם צורכים מורכב, ואינם מסתפקים בטקסט הבולט שבחזית האריזה[...]“ (שם). לשון אחר: חזקה על מי שהדבר בנפשו כי היה ער לקיומו של הממתיק במזון ולא הופתע ממנו בדיעבד. מנגד איני סבורה כי לאדם שריכוז הסוכר בדמו אינו גבוה, או לחולה שקנה את המוצר פעם ולא שת ליבו שהוא מכיל סורביטול, נגרם נזק של ממש בדמות תסכול, כעס או עוגמת נפש. הואיל וכך לא שוכנעתי בקיומה של אפשרות סבירה שחברי הקבוצה יהיו זכאים לפיצוי בגין נזק לא-ממוני בענייננו באף אחת מעילות התביעה הנטענות. עם זאת נראה לי כי יש אפשרות סבירה שיוכח כי נגרם נזק ממון. חברי הקבוצה שקנו את המוצר ונהנו ממנו, בלתי סביר שתתקבל הטענה כי יש להורות על השבת מלוא הסכומים ששילמו תמורתו. אף-על-פי-כן לא מן הנמנע כי המבקש וחברי הקבוצה ביכרו את המוצר מושא התיק משום שסברו כי אינו מכיל רב-כהלים, מפני שלא הובלט על אריזתו כי הוא מכיל אותם, על מוצר דומה שהימצאותם בו צוינה בצורה בולטת ליד הכתובית „ללא סוכר“. ייתכן שלוּ ידע לקוח כי המוצר מכיל רב-כהלים הוא היה מסכים לשלם עליו פחות או לא לרכוש אותו כלל.

מן הטעמים דלעיל הגעתי למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה שתתקבל התובענה בעילה של הפרת חובה חקוקה אשר גרמה לנזק ממוני. יש גם אפשרות סבירה שתתקבל העתירה לסעד שבהצהרה.

4. מאחר שהמשיבה הפרה לכאורה את התקן ולא ציינה באופן בולט על חזית האריזה כי הסוכריות מכילות רב-כהלים, ומכיוון שייתכן כי חלק מהצרכנים לא היו קונים את המוצר ומעדיפים לרכוש מוצר מתחרה, הגעתי בשלב זה גם למסקנה כי המשיבה התעשרה לכאורה שלא כדין. יש אפוא אפשרות סבירה שתתקבל התובענה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979, קובע:

מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה.

הדיון בעילות ההטעיה והרשלנות מיותר. בית משפט זה נמנה עם האוחזים בדעה שהביע המשנה לנשיא ריבלין בפרשת עמוסי (פסקה 17), ולפיה די באפשרות סבירה להכריע לזכות הקבוצה בעילה אחת, אשר טומנת בחובּה את הסיכון שהמשיבה תחויב בעלות הסעד, בשביל לאשר את התובענה הייצוגית בלי לבחון את סיכוייהן של שאר עילות התביעה לאותו סעד. אציין כי בדין טענה המשיבה שעילות התביעה המתבססות על סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973, לא נזכרו בבקשת האישור והן בבחינת הרחבה אסורה של חזית המחלוקת.

הינֵּה כי-כן מתקיים התנאי שבסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

5. המנהל האחראי לייבוא המוצרים במשיבה, עופר מור, העיד (סעיף 48 לתצהיר התומך בתשובה לבקשה) כי המשיבה מנסחת את התוויות שהיא מדביקה על האריזות בעזרת מהנדסת מזון. הוא הוסיף (סעיף 49) כי בסיומו של תהליך קבלת רישיון הייבוא למוצר החליטו גורמים במשרד הבריאות כי יש להסתיר את המשפט בגרמנית על-גבי חזית המוצר שלפיו הסוכריות מועילות לגרון. על-כן הודבקה המדבקה שעל-גביה המילים „סוכריות ללא סוכר בטעם מרווה פלוס ויטמין C“. לדבריו „[...] זה השם של המוצר כפי שהוא מופיע בתווית שאושרה על-ידי משרד הבריאות“ (עמ' 36 לפרוטוקול, שורה 33). מור נשאל:

ש: אז למה חלק מהמוצרים מסומנים רק „סוכריות ללא סוכר“, וחלק מהמוצרים עומדים בהחלט בצורה תקינה, „מכיל רב-כהלים“?

ת: כי כך קבעה מהנדסת המזון במשרד הבריאות לפי התקינה. חד וחלק.

(שם, שורות 15–17)

מאישור ייבוא המזון של שירות המזון הארצי במשרד הבריאות (נספח 1 לתשובה לבקשה) עולה כי נכתבו בו ההערות „היבואן אחראי על סימון המוצר בהתאם לכל דין“ ו„סימון התווית לא נבדק“. בחקירתו הנגדית של מור, כשהוצג לפניו המסמך, הוא הסכים כי משרד הבריאות אינו מאשר את התוויות (עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 10–11).

אין בידי לקבל כי בהפרת התקן בנסיבות המקרה דנן עסקינן בזוטי דברים. התקן תכליתו לדאוג לבריאות הציבור, כך שהמתבונן באריזת המוצר יבחין על נקלה כי הוא מכיל רב-כהלים. הכמנת הטקסט באותיות קטנות ומובלעות סותרת את הדין ואת התכליות המשמשות בסיס לחובות שהוא מטיל.

6. ככל שהדברים אמורים בטענת המשיבה שאילו פנה אליה המבקש טרם הגשת התובענה היה מתברר לו שהמוצר עומד בתקן ושייבואו הופסק, מור אישר ביום מתן עדותו כי הסוכריות עודן משווקות (עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 13–14). העובדה שהמשיבה בחרה להמשיך ולנהל את התיק למרות ניסיונות הפשרה מלמדת על כך שאילו שלח המבקש מכתב מוקדם, לא היה נעשה דבר.

7. שוכנעתי כי יתר התנאים שבסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות מתקיימים אף הם. לפי סעיף 1 לחוק התובענה הייצוגית נועדה לקדם בין היתר את אלה:

(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות.

גם לטענות בדבר הבדלים בין חברי הקבוצה נוכל להשיב בעזרת פסק-הדין שאזכרה המשיבה עצמה, בע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות, [פורסם באר"ש, 20.07.2010]). אמת נכון הדבר, נאמר שם שלפעמים אין מנוס מדחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגלל השוני בין עניינם של החברים. אבל בה בעת הוסבר שעדיף לשאול איזה מקום תופסים הנושאים הייחודיים לכל חבר על חשבון המשותפים, ואם יש דרך יעילה והוגנת להתמודד עימם, לפי שעדיין לא הותוו בישראל הדרכים לקבוע „[...] מהי מידת האינדיווידואליות הנסבלת בגדר תובענה ייצוגית [...]“. כדאי לבדוק אם פתרון לכך ניתן בהוראותיו של חוק תובענות ייצוגיות (פסקה 27). החוק מסמיך את בית המשפט לקבוע כיצד יימצאו החברים בקבוצה ואיך יראו שהם זכאים לפיצוי. הוא גם מקנה לו את הסמכות „[...] להגדיר תת-קבוצה, אם מצא שלגבי חלק מחברי הקבוצה מתעוררות שאלות של עובדה או משפט[] אשר אינן משותפות לכלל חברי הקבוצה[...]“ (סעיף 10(ג)). במקרה שלפניי אפשר לפלח את הקבוצה לתת-קבוצות, כגון אלו שנוהגים לקרוא את הכתוב על הצד הקדמי של אריזת המוצר ואינם מעמיקים באותיות הקטנות שעל גבה, אלו שנוהגים לקרוא הן את חזית האריזה הן את רשימת הרכיבים מאחור, אלו החולים בסוכרת וסומכים על המתנוסס לְפנים, אלו שאינם רוכשים את המוצר לפני שעיינו עיין היטב בכל המידע המופיע עליו וכדומה. אֵי-לכך אם קיימים הבדלים בין החברים בקבוצה, יוכל בית המשפט להתמודד איתם בשלב הבא של הדיון.

בטרוניות על ניהול התיק שלא בתום לב או בדרך הולמת לא מצאתי ממש.

8. המשיבה הגישה ביום 19.06.18 בקשה למחיקת סעיפים מסיכומי המבקש. סעיפים 9–12 סבים על שאלה אם המשיבה הסתמכה כטענתה על מהנדסת מזון או שמא היא רק טכנולוגית מזון. ראשית, איני רואה בטענה זו חשיבות רבה, שכן גם אם אשת המקצוע טעתה בייעוץ המקצועי למשיבה, עדיין המשיבה חבה מכוח הוראות החוק ונושאת באחריות ישירה למעשיה. שנית, אין צורך להיזקק לעניין זה בהחלטת האישור. סעיפים 24, 25 ו-65 לסיכומי המבקש עניינם בסוכריות אחרות שהמשיבה מייבאת, של המותג Vivil, אשר המבקש עומד על כך שהטקסט על אריזותיהן שוּנה בעקבות הבקשה. לא מצאתי לנכון להורות על מחיקת סעיפים אלו, ומה גם שבמועד הדיון הוגשו כמוצג מב/2 אריזות של אותן סוכריות שבאחת מהן נכתב בכותרת המדבקה, בגב האריזה, „בלא תוספת סוכר מכיל רב כהלים“, ואילו באריזה האחרת לא הוספה הכתובית „מכיל רב-כהלים“. העד מור גם נשאל על אודות מוצר זה. אם שונה הכיתוב בשאר מוצרי ‚ויוויל‘ נכון ליום 30.05.18 אם לאו – אין בכך כדי לשנות מתוצאת החלטה זו. סעיפים 35 ו-36 לסיכומים מטעם המבקש עוסקים בתיאור של בדיקה שערכו באות-כוח המבקש ב-15 בנובמבר 2017 ולפיה המוצר עדיין משווק. בשלב זה הסוגיה אינה רלוונטית. המבקש אישר בסיכומי התשובה שהמוצר אינו משווק עוד, ומשכך קבעתי כי הסעד של צו עשה כבר אינו ממין העניין.

9. בשים לב לכל האמור לעיל הבקשה מתקבלת. בקבוצה ייכלל כל מי שקנה את המוצר בתקופה שהחלה שבע שנים לפני יום הגשת הבקשה (08.12.16) ונגמרה ביום 06.09.17. עילות התובענה – כמפורט לעיל. התובע המייצג יהיה טל שער, ובאות-הכוח המייצגות תהיינה עו"ד שרון ענבר-פדלון ועו"ד טלי לופו.

הודעה על קבלת הבקשה תפורסם ביומונים ‚ידיעות אחרונות‘ ו‚ישראל היום‘, ובתוך 14 יום מהיום יוגש נוסחהּ לאישורו של בית המשפט. הפרסום – על חשבונה של המשיבה.

אני מחייבת את המשיבה לשלם למבקש את הוצאות הבקשה, וכן לשלם לו את שכר טרחת פרקליטותיו, על סך 10,000 ₪, בצירוף מס ערך מוסף. הסכום יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כתב הגנה יוגש בתוך 45 יום מהיום. הואיל ודומה שסכום הפיצוי הצפוי להתקבל הוא בסמכותו של בית משפט שלום, אני מורה לצדדים לנמק בתוך 14 יום מהיום מדוע לא יועבר הדיון בתיק לבית משפט השלום.

ניתנה בלשכתי היום, ב' שבט תשע"ט (8 בינואר 2019).

המזכירות תשגר את ההחלטה לצדדים. הצדדים ישלחו העתק ליועץ המשפטי לממשלה.