1. תביעה לסילוק יד והריסה וכן לדמי שימוש.

רקע כללי וטענות הצדדים

1. מדובר בתביעה לסילוק יד ולהריסה של פלישה למקרקעין הגובלים במגרש 144 במושב מסלול בו לנתבעים זכויות חכירה.
2. ביום 12.05.20 ניתן פסק דין חלקי בהסכמה בנוגע לסילוק יד מחלק מן הפלישה וכן לתשלום דמי השימוש.
3. העובדות אינן שנויות במחלוקת בשלב זה. מודד מטעם בית המשפט (מר דרור בן נתן) מדד את גבולות המגרש של הנתבעים ואת היקף הפלישה וזאת בחוות דעת מיום 14.07.18. הצדדים לא חלקו על חוות דעתו ולא ביקשו לחקור אותו. הפלישה הייתה לשני כיוונים, דרומה ומזרחה. הפלישה דרומה הייתה לכיוון שני מגרשים המיועדים ל"מבנה ציבור" ובעניינה ניתן זה מכבר פסק דין חלקי. הפלישה מזרחה הייתה לכיוון מגרש המוגדר כדרך ולמעשה לכיוון המדרכה והיא נושא פסק הדין המשלים.
4. טענתם היחידה של הנתבעים הייתה כי פלישה זו שלהם, זהה לפלישה של כל המגרשים ברחוב וכן כי וועד האגודה מאשר אותה ואף פועל להכשירה. על כן לשיטתם, התביעה כנגדם היא בגדר אכיפה בררנית ועל כן יש לדחות את הדרישה לפינויים מקטע זה של הפלישה. אציין כי סך כל הפלישה לפי חוות דעת המודד עומדת על שטח של 55.96 מ"ר.
5. מטעם התובעת, העיד המפקח מר אופיר בניטה. מר בניטה לא חלק על טענת הנתבעים לפיה כל הבתים הפונים לרחוב זה פולשים לתחום הדרך (ע' 14 ש' 11-12). מר בניטה הסביר, כי הוא הגיע למגרש של הנתבעים בעקבות זימון של מרחב שירות דרום אצל התובעת, על מנת לבדוק אם הבנייה הסתיימה. מר בניטה הגיע למקום וסבר שקיימת פלישה ועל כן ביקש כי מנהל מחלקת מיפוי, מר אייל דידי, יגיע למקום וימדוד אם אכן קיימת פלישה (ע' 12 ש' 6-21). מה שהעלה את חשדו של מר בניטה כי קיימת פלישה, הייתה "הפלישה הדרומית", שהייתה בולטת לעין לשיטתו (ע' 12 ש' 30) וכשהגיע המודד לבצע מדידה, התגלתה גם הפלישה לכיוון המזרחי.
6. מר בניטה, הסכים עם הנתבעים כי לא בוצעה אכיפה בעניין הפלישה לכיוון הכביש כלפי תושבים אחרים, אולם ציין כי בוצעה אכיפה במושב מסלול בעניין פלישות אחרות (ע' 14 ש' 15-16). מר בניטה הסביר זאת בכך שכוח האדם של התובעת מוגבל והיא מגיעה לפיקוח בדרך כלל, שעה שאדם מבקש לבצע פעולה כלשהי מול התובעת.
7. אוסיף כי הנתבעים הציגו בפני בית המשפט מסמכים (אשר לא היוו חלק מן הראיות בתיק) מהם עולה כי האגודה מקדמת תיקון תב"ע שישנה את הייעוד של חלק מן הדרך כך שניתן יהיה להוסיף כדין שטחים לכל המחזיקים, אולם התב"ע טרם אושרה ובכל מקרה ראוי לציין כבר עתה כי גם לאחר אישורה, על מנת לתת זכות חכירה בשטחים נוספים למחזיקי המגרשים, יהיה צורך לחתום על חוזי חכירה מול התובעת. עצם שינוי הייעוד אינו משנה את זכויות הקניין בשטחי הפלישות.

האם אכיפה בררנית?

1. השאלה הטעונה הכרעה היא אם כן, אם יש לראות באכיפה כנגד הנתבעים, שעה שלא בוצעה אכיפה כלפי אחרים במצב דומה, אכיפה בררנית ואם היא אכן כזו – מה נפקות הקביעה.
2. אין ספק כי לפי עדותו של מר בניטה שהעיד מטעם התובעת, האכיפה שמבצעת המדינה בנוגע לפלישות לשטחי ציבור במושב מסלול ובכלל, אינה שלמה והיא אכיפה חלקית. אלא שלא כל אכיפה חלקית היא אכיפה בררנית פסולה.
3. בבג"צ 6396/96 זקין ואח' נ. ראש עיריית באר שבע פד נג(3)289 (להלן: "עניין זקין") בע' 305 לפסק הדין נקבע:

"... אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. דוגמה מובהקת לאכיפה בררנית היא, בדרך-כלל, החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני, ולא לאכוף את החוק כנגד פלמוני, על בסיס שיקולים של דת, לאום או מין, או מתוך יחס של עוינות אישית או יריבות פוליטית כנגד פלוני. ...".

1. בענייננו עלה, כי בעניין הנתבעים, זומן פקח של התובעת משום שהנתבעים ביקשו לחתום על הסכם חכירה עם התובעת ונדרש לצורך כך אישור כי בניית ביתם הסתיימה כדין. אציין כי בסיכומים טען ב"כ הנתבעים כי אין זה כך ולא התבקש על ידי הנתבעים דבר, למעט מכתב כלשהו, אולם מאחר שטענה זו לא נטענה בתצהיר של הנתבע וב"כ הנתבעים אינו יכול להעיד במסגרת הסיכומים, יש לקבל את עדותו של מר בניטה, כי הוא התבקש לבדוק אם הבנייה הסתיימה לצורך חתימת הסכם חכירה (ע' 12 ש' 7-8).
2. השאלה היא אם כן, אם מדובר בשיקול ענייני לאכיפה, או אם מדובר בשיקול זר. אני סבורה כי מדובר בשיקול ענייני, שכן אם התובעת נדרשת לחתום הסכם חכירה עם חוכר (או מי שאמור להיות חוכר) בעצם החתימה על ההסכם יש משום הכשר להתנהלותו, ולא יהיה זה סביר כי במסגרת זו, תכשיר התובעת פלישה לשטחי ציבור. על כן, על אף התחושה הלא נוחה שעלתה מעדותו של מר בניטה לפיה ברור לו שהשכנים של הנתבעים פולשים באופן דומה לשטחים ציבוריים ולא בוצעה כלפיהם אכיפה, לא ניתן לומר כי מדובר באכיפה בררנית.
3. לשם ההשוואה אציין כי בעניין זקין, נבחנה הסרת שלטים בגנות ראש העירייה, תך שימוש בחוק העזר בעניין זה. עלה כי בה בעת שבוצעה אכיפה יזומה בעניין השלטים שתלו העותרים, לא הוסרו שלטים רבים אחרים שלא מתחו ביקורת על ראש העירייה ועל כן קבע בית המשפט כי העירייה עשתה שימוש בחוק העזר על מנת לצנזר ביקורת על ראש העירייה ומדובר בשיקול זר ופסול ומכאן שמדובר באכיפה בררנית פסולה. כאמור לעיל, לא ניתן לומר כי השיקול באכיפה כנגד הנתבעים היה זר או פסול ועל כן אני סבורה כי התשובה לשאלה אם מדובר בענייננו באכיפה בררנית היא שלילית.
4. ב"כ התובעת בסיכומים טען כי בנוגע לשכנים אחרים, בעניינם לא בוצעה אכיפה, לא הובאו ראיות לגבי המועד בו הם בנו את החומות הגובלות בכביש וייתכן כי היה זה לאחר שנערך אצלם פיקוח לצורך חתימה על חוזה חכירה. אכן לא הובאו בפני בית המשפט נתונים בנוגע לשכניהם של הנתבעים ועל כן לא ניתן לקבוע כי בעת שנערך פיקוח אצל אותם שכנים (אצל אלה מהם שביקשו לחתום חוזה חכירה), אושרה חתימת חוזה חכירה למרות שהתובעת ידעה על קיומה של פלישה.
5. אולם אף אילו סברתי שמעצם האכיפה כנגד דייר אחד ואי האכיפה כנגד רבים אחרים, גם אם בדי עבד ולאחר שנחתם חוזה חכירה, יש משום אכיפה בררנית, לא היה מקום לחייב את התובעת להתעלם מן הפלישה של הנתבעים. כפי שציינה התובעת, דחיית התביעה של התובעת משמעותה הקניית זכות לנתבעים בניגוד לחוק ואי האכיפה כנגד אחרים אינה יכולה להקנות לנתבעים זכויות המנוגדות לדין. ראה בהקשר זה בין היתר בג"ץ 637/89 "חוקה למדינת ישראל" נ. שר האוצר פ"ד מו(1) 191, שם בע' 203 נקבע:

"... עם זאת, אין בכוח ביטולה של ההפליה כדי להעניק לפלוני זכות שהדין אינו מאפשר להעניק לו. בית המשפט לא יצווה על הרשות המנהלית לעשות מעשה - להעניק לפלוני זכות - אשר עומד בניגוד לחוק...".

1. העולה מן המקובץ הוא כי אין בסיס לדחיית התביעה, הן משום שלא מצאתי כי מדובר באכיפה בררנית והן משום שאף אילו הייתה זו אכיפה בררנית, לא היה מקום ליתן לנתבעים זכות לפלוש לשטחי ציבור.
2. למרות האמור, מצאתי שהאמירה של המפקח מטעם התובעת, לפיה "כל הרחוב חורג וכל הרחוב פולש. לא פעלנו ברחוב הזה כי אף [אחד] לא ביקש שום דבר מרשות מקרקעי ישראל. ברגע שביקשו הגענו, אם הלקוח שלו לא היה מבקש לא היינו מגיעים", יוצרת תחושה לא נוחה לעניין אופן האכיפה המבוצעת על ידי התובעת. בנוסף עלה כי האגודה (מושב מסלול), מנסה להביא להסדרת הפלישה של כל דיירי הרחוב וייתכן שהדבר יעלה בידה. יהיה מקום לקחת עניינים אלה בחשבון בכל הנוגע למועד הפינוי שייקבע וכן במסגרת פסיקת ההוצאות.

סוף דבר

1. העולה מן האמור הוא כי אני מקבלת את התביעה ומורה על סילוק ידם של הנתבעים מן השטח הפלוש כפי שהוגדר בחוות הדעת של המודד מטעם בית המשפט (סומן על ידו קטע A וקטע B) והכל בהתאם לסעדים שהתבקשו בכתב התביעה. עם זאת ובהמשך לאמור לעיל אני קובעת כי מועד הפינוי יהיה בעוד שישה חודשים, היינו לא יאוחר מיום 25.04.21. כמו כן בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.
2. התובעת רשאית להעביר פסיקתא לחתימה.

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, ז' חשוון תשפ"א, 25 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.