1. מדובר בתביעה בסדר דין מהיר ובהתאם להוראות תקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, יהיה פסק הדין קצר ותמציתי.
2. התובע הגיש תביעה זו לתשלום בסך 36,850 ₪, בגין תשלום דמי שכירות לתקופה של שנה, מינואר 2016 עד לדצמבר 2016, בסך 2,800 ₪ לחודש, ובסה"כ 33,600 ₪ וכן עתר להשבת אגרה ותשלום שכ"ט והוצאות בגין תביעת הפינוי שהוגשה קודם לכן, תא"ח (ק"ג) 24210-08-16.
3. כבר בפתח פסק הדין, יצוין כי צודקת הנתבעת, כי אין מקום לעתור במסגרת הליכים אלה לתשלום הוצאות ושכ"ט עורך דין, אשר נוגעים להליך קודם, בו הגיעו הצדדים להסכמה ללא צו להוצאות.
4. נותר אפוא להכריע אם הנתבעת חייבת בתשלום דמי שכירות בעבור שהייתה בדירה בשנת 2016 כטענת התובע, או שהיא רשאית לקיזוז דמי השכירות כטענת הנתבעת.
5. זהות השוכר -
   אין מחלוקת כי התובע הוא בעל הזכויות בדירה בשד' לכיש 33/18 קריית גת אשר הושכרה בהסכם מיום 11.6.14 לנתבעת ולבן זוגה המנוח אברהם דהן (להלן: "שוקי").
   הנתבעת העלתה בסיכומיה טענות שונות בקשר לעובדה, שלטענתה רק שוקי חתם על ההסכם בסופו של דבר (היא חתמה בשלב ראשוני).
   מעיון בהסכם, מדובר בהסכם של הנתבעת ושוקי כשוכרים במשותף.
   אין מחלוקת כי הנתבעת שהתה בנכס המושכר מכוח אותו הסכם.
   אין נפקא מינה אפוא, אם היא חתמה בעצמה, או אם בן זוגה שוקי חתם בשם שניהם. ברור כי ההסכם חייב גם את הנתבעת, שהיתה מודעת אליו, ורק מכוחו של אותו הסכם שהתה בדירה, ולא ראוי היה להעלות טענות אלה.
6. בפועל, בשנת 2016, שהיא נשוא המחלוקת, אין מחלוקת כי שוקי כבר לא גר בנכס, אלא רק הנתבעת לבדה, שכן בסוף 2015 ארע קרע בין בני הזוג השוכרים, שוקי עזב את הנכס סביב נובמבר-דצמבר 2015 (אם כי הגיע מדי פעם ועמד בקשר עם התובע), ובחודש מאי 2016 נפטר שוקי.
7. יצויין כי ממילא, בהתאם להוראות ס' 54-55 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973, ולפסיקה בעניין, מעת ששניים שוכרים נכס במשותף, הרי ששניהם חייבים בחובות ביחד ולחוד (ע"א 30/88 דוד כהן נ' נחום פרנקל (24/12/1989), פסקה 7 (ב) לפסה"ד) ; ע"א (תל-אביב-יפו) 2673/02 דור מיכאל נ' ירושלמי פנינה, (29/03/2006), פסקה 9 לפסה"ד ; בש"א (ירושלים) 5581/04 דניאל זכריה נ' עדנה וינברגר (26/08/2004), פסקה 10 לפסה"ד).
8. מכאן שככל שייקבע שקיים חוב שכירות עבור שנת 2016 – ניתן לחייב בו את הנתבעת.
9. שיפוץ תמורת שכירות -
   אין מחלוקת בין הצדדים, כי הדירה במועד חתימת החוזה היתה זקוקה לשיפוץ יסודי ביותר. בנסיבות אלה הסכימו הצדדים כי הנתבעת ובן זוגה שוקי ישפצו את הדירה תמורת 16 חודשי שכירות תמימים, בהם ישהו בדירה ללא תשלום – ספטמבר 2014 עד דצמבר 2015 (תחילה הוסכם על שנה, ולאחר מכן הורחב השיפוץ והורחבה התקופה ל 16 חודשים).
   כיוון שסוכם על דמי שכירות של 2,500 ₪ בתקופה זו, הרי שמדובר למעשה במעין הסכמה על שיפוץ בעלות של 40,000 ₪, תמורת 16 חודשי שכירות.
10. הנתבעת טענה, כי למרות ומלכתחילה העריכו הצדדים את השיפוץ בעלות של 40,000 ₪, כפי שהוסכם על 16 חודשי שכירות ללא תשלום, בפועל לטענתה הושקעו שיפוצים בדירה בעלות של 70,000 ₪ ולא 40,000 ₪ בלבד, ולכן לטענתה, יש לקזז מכל חוב שכירות, סך של 30,000 ₪ בגין השבחת הדירה.
11. אין יסוד לטענה זו.
    ראשית, לא הומצאו כל מסמכים לגבי עלות השיפוץ או כל חוות דעת.
    שנית, הצדדים לא הגדירו בהסכם את עלות השיפוץ הנדרש, אלא קבעו כי תמורת השיפוץ יהיו הנתבעת ושוקי זכאים ל- 16 חודשי שכירות ללא תשלום. אם בפועל השיפוץ היה יקר יותר מזה שסברו מלכתחילה, אין זאת אלא שמדובר ב"טעות בכדאיות העסקה", שאין בה כדי להצדיק ביטול ההסכמות שבין הצדדים.
    ממש כשם שאם הנתבעת ושוקי היו משפצים את הדירה בעלות נמוכה יותר, לא יכול היה התובע לדרוש שישלמו שכר דירה מוקדם יותר, לפני חלוף 16 החודשים המוסכמים, כך לא רשאים השוכרים לדרוש השבה, אם לא העריכו נכון את עלות השיפוץ לו התחייבו.
    ההסכמה היתה שיפוץ תמורת 16 חודשי שכירות ועל שני הצדדים לכבד הסכמה זו.
12. מכאן שצודק התובע כי החל בינואר 2016, היה על השוכרים לשלם דמי שכירות, אשר נקבעו בהסכם ל 2,800 ₪ לחודש.
13. שיהוי -
    הנתבעת טענה, כי העובדה שרק באוגוסט 2016 הוגשה תביעת הפינוי, מלמדת על הסכמה משתמעת להמשך השכירות ללא תשלום.
14. אין מחלוקת בין הצדדים כי בחודש ינואר 2016 נסתיימה התקופה של 16 חודשים בהם הסכימו הצדדים כי לא ישולם שכר דירה. ואכן, כבר ביום 14.2.16 שלח התובע מכתב לנתבעת בו ציין כי על הנתבעת לשלם דמי השכירות. אף שהתאריך בראש המכתב ת/1 הוא 14.2.15, ברור מנוסח המכתב כי מדובר בטעות קולמוס והמכתב נשלח ב- 14.2.16.
15. התובע הסביר שכאשר הנתבעת לא שילמה דמי שכירות, פנה בתוך זמן קצר במכתב הנ"ל. הנתבעת היתה בקשיים כלכליים, ולכן לא דחק בה.
    לאחר מכן נפטר שוקי, והטיפול בעניין נדחה, לכן לקח זמן עד שהגיש את תביעת הפינוי.
    מכאן שגם אם קיים שיהוי כלשהו, לא ניתן לראות בהתנהגותו של התובע הסכמה להמשך השהות בנכס ללא תשלום.
16. קיזוז בגין רטיבות -
    הטענה המרכזית של הנתבעת כנגד תשלום דמי השכירות עבור שנת 2016 לאחר שנסתיימה תקופת השכירות תמורת השיפוצים, היא הטענה כי המושכר סבל מרטיבות באופן שלא היה ראוי למגורים, דבר שהוסתר לטענת הנתבעת, על ידי התובע המשכיר בטרם חתימת החוזה.
17. במהלך הדיון התברר כי עניין הרטיבות נדון בין הצדדים עוד לפני חתימת החוזה, כאשר התובע העיד כי לפני כניסתם של הנתבעת ושוקי לדירה, הוא עשה זיפות של הגג, הכול על פי הנחיותיו של שוקי ובפיקוח מלא של שוקי (עמ' 6 לפר').
18. גם הנתבעת הודתה כי בן זוגה כנראה בא בדברים עם התובע לפני הכניסה לדירה בעניין הרטיבות (ע' 15 לפרו').
19. בסיכומים ב"כ הנתבעת למעשה חזרה בה מן הטענה בכתב ההגנה, ואישרה כי התובע יידע את הנתבעת ואת שוקי בדבר בעיית הרטיבות, אלא שנטען כי הוא לא יידע אותם בדבר החומרה של אותה בעיה (ע' 19 ש' 12 – 13 לפרו').
20. אין מחלוקת אפוא כי הנתבעת ובן זוגה ידעו לפני שנכנסו לנכס כי הייתה בו בעיית רטיבות. התובע אף ערך זיפות של הגג לפני הכניסה לבית, תוך שיתוף פעולה מלא עם שוקי בן זוגה של הנתבעת.
21. עם זאת, הנתבעת טענה כי השיפוץ לא הועיל, שכן הרטיבות חזרה כבר בחורף הראשון, חודשים ספורים לאחר הכניסה לדירה.
    התובע לעומת זאת, טען כי הרטיבות חזרה רק בחורף השני, בסמוך לסוף התקופה בה שהו הנתבעת ובן זוגה שוקי בדירה ללא תשלום: התובע העיד, כי כאשר חזרה הרטיבות שנה וחצי לאחר הזיפות ולאחר שהנתבעת ושוקי גרים בנכס, טען בפניו שוקי כי מדובר בעלות שיפוץ נוסף של 13,000 ₪. התובע ביקש לברר הצעות מחיר חלופיות, אולם בינתיים שוקי נפטר. בסופו של דבר בוצע התיקון רק לאחר שהנתבעת עזבה את הדירה ועלה רק 6000 ₪, משום שהתובע סירב לתקן את הנכס עד שהנתבעת תשלם את דמי השכירות (ע' 7 לפרו').
22. עוד עלה מן הראיות כי בשלב מסוים התגלעה בעיה בלוח החשמל עקב הרטיבות. הנתבעת פנתה לתובע, הוא פנה לחשמלאי וביקש שיגיע מיד, החשמלאי לא הגיע למחרת והוא פנה אליו שוב, והחשמלאי הגיע כעבור יומיים והחליף את לוח החשמל בדירה.
    דווקא פעילות זו של התובע בעניין לוח החשמל, מעידה כי התובע דאג במהירות יחסית לתיקון ליקוי חיוני ודחוף שנודע לו מהנתבעת ושוקי. הרטיבות שעלתה לאחר חורף 2015-2016, בסמוך למותו של שוקי במאי 2016, לא היתה דחופה, שכן מדובר בפתחו של הקיץ.
23. בנסיבות אלה, ולנוכח ההתנהלות המוסכמת של התובע בעניין הרטיבות בארון החשמל, קשה לקבל את טענת הנתבעת, כי כבר בחורף הראשון, חודשים ספורים לאחר הזיפות בטרם הכניסה לדירה, היתה רטיבות בדירה באופן בלתי נסבל אשר מנע שימוש ראוי בדירה.
24. יצוין כי באותה תקופה לא היו הנתבע ושוקי חייבים בשכר דירה בהתאם להסכמות.
    למרות זאת, לא נמצא כל מכתב או כל פניה של הנתבעת או של שוקי בן זוגה לתובע, בעניין רטיבות כה מהותית, אשר מונעת את השימוש בדירה.
    בלתי סביר שאם היו טענות כל כך קשות בקשר למצב הדירה, מייד לאחר שיפוץ משמעותי ששוקי והנתבעת השקיעו בו עשרות אלפי שקלים, שוקי והנתבעת ימשיכו לגור בדירה מבלי להתלונן בפני התובע המשכיר במשך תקופה ממושכת.
25. נקבע אפוא עובדתית, כי הזיפות שנערך, תוך מעורבות של בן זוגה של הנתבעת, על ידי התובע, עובר לכניסתם של הנתבעת ושוקי לנכס, היה מספק והחזיק מעמד לתקופה שכשנה וחצי, עד לינואר 2016 או בסמוך לכך, אז חזרה הרטיבות.
26. עוד נקבע עובדתית, כי התובע לא התעלם בדבר רטיבות חדשה בנכס. כשנוצרה סכנה בארון החשמל – הוא דאג לטיפול מיידי. באשר לפתרון ארוך טווח, התובע בא בדברים עם שוקי באשר לאופן התיקון, קיבל הצעת מחיר משוקי, ופנה בעצמו להצעות מחיר זולות יותר ועמד לתקן את הנכס, לו היו משלמים לו דמי שכירות.
27. עניין מגורים בנכס מושכר ללא תשלום, תוך טענות לליקויים במושכר, נדון בכמה פסקי דין. בעניין לירן (ע"א 687/89 סידני לירן נ' חיים גבריאל, פד מה (2), 189 (18/12/1990), קבע בית המשפט העליון כדלקמן:
    "...הסיבה לכך שהמשיבים המשיכו לגור בדירה גם לאחר ביטול החוזה, ולא השיבוה למערערים, כחובתם לעשות, אינה רלבנטית כלל לשאלת חיובם בדמי שכירות ראויים. אי תשלום דמי שכירות עבור התקופה בה החזיקו בדירה, בוודאי שהוא מביא להתעשרותם של המשיבים שלא כדין מן הדירה... ... על אף כל חסרונותיה וליקוייה של הדירה, גרו בה המשיבים כחמש שנים, ובכך חסכו מעצמם תשלום דמי שכירות בדירה אחרת. והאם לא ראוי היה לקזז סכום כלשהו עבור שימוש זה בדירה, כשבתקופת הקיץ בוודאי שלא חדרו אליה מי גשמים, שבגללם לא היתה ראויה למגורים בתקופת החורף?..." (שם, פסקה 8 לפסה"ד, אם כי באותו עניין, למרות התהייה האמורה, לא הובאו בחשבון דמי השכירות, שכן הדבר לא נטען, בניגוד לענייננו שזהו לב המחלוקת).
28. סעיף 9 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971, קובע כי אם קיים פגם במושכר, רשאי השוכר לדרוש מהמשכיר לתקנו. אם הפגם לא תוקן, סעיף 9 (א) (2) מתיר לשוכר: "להפחית את דמי השכירות, כל עוד לא תוקן הפגם או אי–ההתאמה, לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם או אי–ההתאמה לעומת שוויה לפי החוזה".
    מכאן שאם היתה הנתבעת מוכיחה, כי היה פגם בנכס, שהיא פנתה לתובע לתקנו, והתובע לא תקנו תוך זמן סביר, רשאית היתה לשלם רק את דמי השכירות בגין הנכס ה"פגום". דא עקא, הנתבעת לא שילמה דבר. הנתבעת לא הוכיחה מה ערכה של הפגיעה במושכר, בגינה היא מבקשת קיזוז, ולא כימתה את גובה הקיזוז שהיא מבקשת כמתחייב.
29. בעניין ברטלר (ע"א (תל אביב) 5089-08-16 ליאור ברטלר נ' מרדכי שלומי, נקבע כי: "משנקבע, כי במשך כ- 5 חודשים החזיק עדיין בדירה ולא שילם ולו שקל אחד דמי שכירות, רק מתבקש היה לקבוע כי הוא חייב דמי שכירות בגין אותם חודשים. נימוקי בית משפט קמא בנוגע לסעיף 9 לחוק השכירות והשאילתה מקובלים עלי, ומשלא מצא לנכון המערער לבצע את התיקונים על חשבונו ולאחר מכן לבקש קיזוז העלויות מדמי השכירות וגם לא הוכיח מה שווי דמי השכירות היחסיים ביחס לאותה דירה עם פגמים, נקבע בדין כי היה צריך לשלם דמי שכירות במלואם" (שם, פסקה 9 (ג) לפסה"ד).
    בעניין שופרסל (ע"א 512/08 שופרסל בע"מ נ' מוחמד עבד אלקאדר (16/05/2011)), נפסק כי: "כל עוד לא בוטל החוזה, מוטלת על כל צד החובה להמשיך ולקיים את חיוביו. עצם קיומה של הפרה אינו מקים, באופן אוטומטי, זכות להפחתה חד-צדדית של התשלום הנדרש בחוזה... ...התנאי להפחתת דמי השכירות הוא כי השוכר ביקש לתקן הפגם בנכס, וכי דרישתו לא נענתה בתוך זמן סביר...".
30. בענייננו, עקב קרע שאירע בין הנתבעת לשוקי, שוקי עזב את הדירה בסביבות נובמבר – דצמבר 2015 ונפטר ב- 25.5.16. הנתבעת אשר סבלה ממצוקה כלכלית, לא שילמה דמי שכירות כלל. הנתבעת לא טענה בפני התובע בזמן אמת, כי השימוש שלה בדירה נפגע עקב הרטיבות בחורף, אלא חדלה לחלוטין לשלם דמי שכירות, גם בקיץ. בנסיבות אלה נשלח לנתבעת מכתב התראה בפברואר 2016 והוגשה נגדה תביעת פינוי באוגוסט 2016.
31. לא נמצאה אפוא עילה של ממש לקיזוז דמי השכירות.
32. עם זאת, לפי עדותה מדובר היה רק בימים ספורים שהיא שהתה אצל אמה עקב הרטיבות בדירה. עוד נטען, כי עקב הרטיבות היו תקופות שהנתבעת לא עשתה שימוש בחדר הילדים.
33. למרות שלא נמסרה דרישה בזמן אמת, ולא כומתה כמתחייב הפגיעה בשימוש בדירה - ניתן אפוא, במידה רבה לפנים משורת הדין, לקזז חודש אחד של שכירות בגין אותם ימים בהם לא נהנתה הנתבעת מהמושכר, ובגין שימוש חלקי במושכר כמתואר לעיל, בזמן שהיתה בדירה.
34. תשלום דמי השכירות -
    במסגרת תביעת הפינוי הסכימו הצדדים כי הפינוי יהיה ביום 15.12.16.
    אין ספק אפוא כי הנתבעת חייבת בתשלום דמי השכירות עבור 11 חודשים וחצי מתחילת שנת 2016 ועד למועד הפינוי המוסכם, בדמי שכירות בשיעור של 2,800 ₪ לחודש. לאחר ניכוי חודש אחד בגין רטיבות, מדובר בעשרה חודשים וחצי.
35. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 29,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובצירוף סכום כולל בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,200 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבימ"ש המחוזי בתוך 45 יום.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשע"ט, 21 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.