1. בתיק זה ניתן פסק דין ביום 8.5.2017, ובו דחיתי את עתירת המבקשים להעביר את הבורר במחלוקת בין הצדדים, עו"ד תומר רבינוביץ', מתפקידו (להלן: "פסק הדין הקודם").
2. על פסק הדין הקודם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 23728-06-17), וביום 19.7.2017 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אביגיל כהן):

"הערעור מתקבל במובן זה שבו בימ"ש קמא ישלים את פסק דינו ביחס לטענות המבקשים בנוגע לקשרים נוספים אשר לא נבחנו ויש מקום לבחון אותם במסגרת שאלת ניגוד העניינים כפי שנתחמה בהחלטה מיום 19.1.17."

ביתר פירוט, ציין בית המשפט המחוזי כי:

"הקשרים שצוינו בתשובה הם, בין היתר: קשר בין אביו של הבורר ומשרד עו"ד ירון רבינוביץ' שבו הוא מועסק לבין מר משה אינדיג ומר יעקב עידן; קשר של שותפות בין המשרד בו הוא מועסק (משרד ירון רבינוביץ') לבין השמאי גוב ארי; נטען כי הבורר נמנע מלציין אי קיום קשר בינו או בין המשרד בו הוא מועסק למשרד עו"ד איתי גזית ושות' באי כוחה הקודמים של משיבה 1; לא התייחס לקשרים של המשרד בו הוא מועסק."

פסק דין משלים זה ניתן מכוח פסק הדין בערעור, ועל פי הנחיות בית המשפט המחוזי.

1. יודגש, כי בית המשפט המחוזי לא שינה את ההחלטה מיום 19.1.2017 שבמסגרתה קבעתי את גדר המחלוקת, אלא הורה לבחון את טענות המבקשים, כפי שבאו לידי ביטוי בתשובת המבקשים לעמדת הבורר.

עוד יודגש, כי בית המשפט המחוזי הותיר לשיקול דעתי את השאלה אם להכריע על יסוד החומר שלפניי, או להתיר לצדדים להשלים טיעוניהם. לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שלפניי, נחה דעתי כי אין כל קושי ליתן פסק דין משלים על יסוד החומר הקיים בתיק, ואין כל הצדקה לעכב מתן פסק דין משלים עד לקבלת "סבב" נוסף של עמדות הצדדים.

1. לגוף העניין, אינני מקבל את טענותיהם של המבקשים כלפי הבורר גם בסוגיות שאליהן לא נדרשתי במסגרת פסק הדין הקודם. אציין, בתמצית, כי עיקר טענות המבקשים אינן ביחס לקשרים של הבורר עצמו המקימים לו חשש לניגוד עניינים, אלא ביחס לקשרי משרד עורכי הדין של אביו של הבורר, וכפי שהקפידו המבקשים להגדירו – "משרד עו"ד ירון רבינוביץ' שבו הוא [הבורר – ע"י] מועסק". אלא שכפי שהבהיר הבורר הן בתשובתו לבית המשפט והן בתשובותיו ללשכת עורכי הדין, הבורר כלל אינו מועסק במשרד עו"ד ירון רבינוביץ', אלא רק חולק עמו שירותי משרד. משעה שהבורר טוען כי הוא מנהל פרקטיקה עצמאית שאינה קשורה עסקית למשרד עו"ד ירון רבינוביץ', ומשעה שכל הטענות שהעלו המבקשים אין בהן ולו בדל ראיה שתוכיח אחרת, אזי אין מקום לומר שהבורר "מועסק" במשרד עו"ד ירון רבינוביץ', ומכאן שלא ניתן לייחס את הקשרים העסקיים הנטענים של משרד עו"ד ירון רבינוביץ' לבורר עצמו.

ודוק: המבקשים טוענים, כי בשל אופי ההתנהלות של משרדי עורכי דין, המאוגדים כשותפויות שבהן כל אחד מהשותפים מנהל תיק עצמאי במס הכנסה, יש לראות את הבורר כשותף או מועסק במשרד עו"ד ירון רבינוביץ'. טענה זו אינה יכולה לעמוד. כאשר הבורר מבהיר, כי הוא אינו שותף במשרד, ואף אינו מועסק בו – ממילא אינני סבור שדי בסברתם של המבקשים או בהיכרותם עם הפרקטיקה של התאגדות משרדי עורכי דין כדי לקבוע אחרת.

לעניין רישום שמו של הבורר ברשימת עורכי הדין במשרדו של אביו – על פי כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין:

"עורך דין רשאי להציג את ניר המכתבים המשרדי שלו את כל עורכי הדין העובדים עמו במשרד, בין אם הם שותפים מלאים, שכירים, יועצים או שותפים לשירותי המשרד, ובלבד שיש ביניהם שיתוף פעולה מקצועי.

[...] המבחן לשיתוף פעולה מקצועי הוא ניהול משרד משותף ובעיקר קיום מנגנון למניעת ניגוד עניינים בין עורכי הדין באותו משרד." (אתיקה מקצועית 42 (2011), ההדגשה במקור – ע"י)

מכאן שעצם רישום שמו של הבורר בנייר המכתבים של משרד עו"ד ירון רבינוביץ' אינו מלמד כי הבורר "מועסק" במשרדו של אביו, אלא רק כי הוא עושה שימוש באותו משרד תוך קבלת שירותי משרד, וכן הוא מלמד (ככל שניתן ללמוד מרישום זה דבר מה) על קיומו של מנגנון למניעת ניגוד עניינים.

1. הבורר טען בתוקף – הן בהודעתו לבית המשפט והן בתשובותיו ללשכת עורכי הדין – כי הוא אינו שותף במשרדו של אביו, אינו שכיר בו ואינו "מועסק" בו. כאמור, המבקשים לא הביאו כל ראיה שהיא שתסתור טענה זו של הבורר, וחזקה על מי שקיבל על עצמו תפקיד של בורר – אף יותר מהחזקה הרגילה החלה על עורכי דין הפונים לבית המשפט – כי יקפיד להצהיר אמת לבית המשפט – אינני רואה כל הצדקה לייחס את האינטרסים העסקיים הנטענים של משרד עו"ד ירון רבינוביץ' לבורר.
2. אתייחס אפוא לטענות המבקשים במסגרת תשובתם לתגובת הבורר:
   1. קשר בין אביו של הבורר ומשרדו של האב אל מר משה אינדיג ומר יעקב עידן – משלא הוכח קשר של הבורר עצמו לה"ה אינדיג ועידן, ולמעשה – משלא נטען כלל קשר כזה, ומשהטענה היחידה היא לפסול שיש בקשר בין משרד עו"ד ירון רבינוביץ' ובין ה"ה אינדיג ועידן, אינני רואה לייחס לבורר עצמו ניגוד עניינים הנובע מקשר זה;
   2. קשר בין משרד עו"ד ירון רבינוביץ' ובין השמאי גוב ארי – כאשר נטען כי השמאי גוב ארי הוא בעל יחסי עבודה וקשרים עסקיים למשיבה 1. מכאן, טוענים המבקשים, נוצרת זיקה היוצרת תלות של משרד ירון רבינוביץ' במר אינדיג, מכוח ה"שרשור". בעניין זה, בכל הכבוד, אני סבור שהמבקשים הרחיקו לכת במאמציהם למצוא סיבה לפסול את הבורר. לאור העובדה שהבורר, כאמור, אינו מועסק במשרד עו"ד ירון רבינוביץ', ממילא אין לזיקה או לתלות של המשרד קשר לבורר עצמו, אך מעבר לכך: הטענה כי השמאי גוב ארי הוא "שותף" במשרד עו"ד רבינוביץ' מתבססת על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים משנת 2008 (!), ביחס לעסקה קונקרטית מתקופה קודמת, אשר בה ייצג עו"ד ירון רבינוביץ' בני זוג אשר הופנו אליו על ידי גוף שהקים גוב ארי, ותמורת ההפניה האמורה, התחייב עו"ד ירון רבינוביץ' (אביו של הבורר) להעביר לגוב ארי אחוזים משכר הטרחה, בניגוד לכללי האתיקה. אין מדובר, כמובן, ב"שותפות" של גוב ארי במשרד עורכי הדין, אף לא להתקשרות ארוכת טווח, אלא להתחייבות אד-הוק, ביחס לעסקה ספציפית. הגם שאין בכך כדי להכשיר את ההתנהלות (עניין זה נדון בהרחבה בפסק דינו של כב' השופט רון, כאשר כיהן עדיין בבית משפט השלום), יש לזכור כי מדובר בהליך שהתנהל לפני עשור, ביחס לעסקה שהתרחשה לפני פרק זמן ארוך עוד יותר. לא נטען כי השמאי גוב ארי עודנו מקבל אחוזים מרווחי משרד עו"ד רבינוביץ' וממילא לא הוכח הדבר, ובוודאי לא ניתן לבסס טענה ל"שותפות" של גוב ארי במשרד עו"ד רבינוביץ' באופן המקים פסלות לבורר.
   3. השמאי גוב ארי מחזיק בנכסים בבניין מרכז הפעמון נשוא הבוררות – ההנמקה שניתנה בסעיפים קטנים א' וב' לעיל נכונה גם לעניין זה.
   4. הטענה ביחס לקשר בין הבורר או משרד עו"ד ירון רבינוביץ' ובין משרד עורכי הדין איתי גזית ושות' – ייאמר כי לעניין זה, אינני מוצא להסתמך על תשובת המבקשים לתגובת הבורר, שכן בבקשה המקורית, בהמרצת הפתיחה עצמה, לא העלו המבקשים כל טענה לקשר פסול בין הבורר או משרד עו"ד ירון רבינוביץ' ובין משרד עורכי הדין איתי גזית ושות'. המבקשים העלו טענות מן הגורן ומן היקב שעניינן "הטיה" לכאורה של הבורר לטובת הצד המיוצג בידי עו"ד גזית, טענות שחורגות מן המתחם שהגדרתי בהחלטתי מיום 19.1.2017. מכל מקום, ברי כי על מנת להצדיק את פסילתו של הבורר לא די בטענות בעלמא המבוססות על החלטות הבורר, שנראות למי מהצדדים כמבטאות משוא פנים, אלא על הטוען טענה כזו להביא ראיות – ולו לכאורה – לקיומו של קשר פסול. משלא הובא ולו בדל של ראיה לעניין זה – אין כל מקום לפסול את הבורר מטעם זה.
3. מכל הטעמים האמורים לעיל, יש לדחות את טענות הפסלות שהפנו המבקשים כלפי הבורר, ויש להורות לבורר להמשיך בניהול הליך הבוררות לפניו. משלא התבקשו תשובות הצדדים, לא ייעשה צו להוצאות מעבר לאלה שנקבעו בפסק הדין הקודם.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ז, 20 יולי 2017, בהעדר הצדדים.