1. לפני שתי תביעות, בשני התיקים שבכותרת אשר הדיון בהם אוחד.
2. בראשונה (ת"ק 18662-06-16) דורשת התובעת לחייב את הנתבע בסך 32,000 ₪ בקשר לטענות בדבר הפרת הסכם ביצוע עבודות שיפוץ בביתה; בשניה (ת"ק 29598-12-16) טוען התובע כי על הנתבעת לשלם את יתרת התשלום לו התחייבה על פי ההסכם ביניהם, ודורש לחייבה בסך כ-25,000 ₪.
3. למען הנוחות ייקראו הצדדים על פי תאריהם בתביעה הראשונה (18662-06-16).

התובעת טוענת כדלקמן:

1. בפברואר 2016 התקשרה עם הנתבע בהסכם בעל פה לביצוע עבודות שיפוץ בביתה. היקף העבודות וטיבן פורט בכתב התביעה – פירוק ובניית קירות, עבודות אינסטלציה וקרמיקה, פירוק והרכבת תריס חשמלי וכיו"ב. הוסכם כי בתמורה תשלם התובעת 34,500 ₪ וכי העבודה תושלם בתוך שבוע-עשרה ימים. בפועל, בשל נסיבות אישיות מצערות של הנתבע, שאמו נפטרה באותם ימים, החלה העבודה באיחור של כשבוע ונמשכה כחודש.
2. משלא הושלמה העבודה גם בתום תקופה זו, ונוכח מצוקתה, פנתה התובעת לבעל מקצוע אחר שהשלים את העבודה ותיקן חלק מהפגמים שהיו בעבודת הנתבע, וכל זאת בתמורה ל-12,000 ₪.
3. לתמיכה בתביעה צורפו תמונות של הליקויים הנטענים בעבודה.
4. לא מצאתי כי צורפה חוות דעת של בעל מקצוע אודות הליקויים הנטענים, וכן לא מצאתי קבלה אודות התשלום לבעל המקצוע הנוסף או עדות מטעמו.

הנתבע הגיש כתב הגנה וכתב תביעה מטעמו.

1. לטענתו, העיכובים בעבודה נגרמו בשל התובעת שמנעה עבודה בו זמנית בשתי קומות הבית. לעמדתו, העבודות אצל התובעת נמשכו שעות ארוכות כל יום, ולא שעות ספורות בלבד כפי שנטען על ידי התובעת.
2. לטענת הנתבע, במהלך כל העבודה נדרש להעמיד עצמו לרשות בעלי מקצוע נוספים שעבדו בבית התובעת ואף נדרש להשלים את עבודתם של בעלי המקצוע.
3. הנתבע צירף לכתב ההגנה הצעת מחיר ממרץ 2016 (ללא חתימת התובעת על גביה) שפרטיה מסתכמים בסך 43,000 ₪ (לא כולל מע"מ). כן צורף מסמך "סיכום חשבון" ממאי 2016 ולפיו סך העבודות, כולל תוספות, מסתכם בסך 41,150 ₪, מהם שולמו 28,000 ₪ - ונותרה יתרה לתשלום בסך 13,150 ₪.
4. בכתב התביעה (בת"ק 29598-12-16) ציין הנתבע כי עלות העבודה הסתכמה בסך 48,906 ₪ (41,800 ₪ בצירוף מע"מ) ומשכך יתרת חובה של התובעת היא 20,906 ₪. בנוסף, דרש לפצותו בגין עגמת נפש והוצאות (בסך 4,000 ₪ נוספים).

דין שתי התביעות להדחות, ולהלן נימוקי –

1. התובעת מבססת תביעתה על טענה להפרת ההסכם שנכרת עם הנתבע ולכך כי העבודות שבוצעו לא עמדו באיכות הנדרשת. דא עקא, שההסכם נכרת בעל פה והצדדים חלוקים באשר לתוכנו ולהיקפו – הצעת המחיר שצירף הנתבע לא תואמת את סיכום החשבון שהגיש; סיכום החשבון לא תואם לסכומים בכתב התביעה שהגיש; וסכומים אלו כולם לא תואמים להיקף העבודה הנטען על ידי התובעת.
2. בהעדר מסמך כתוב וחתום על ידי שני הצדדים לא ניתן להכריע מה היה היקף ההסכמה ומה היו העבודות שהיה על הנתבע לבצע – ומה, אם בכלל, לא בוצע בניגוד להסכם.
3. יחד עם זאת, התמונות שצירפה התובעת לתביעתה מדברות בעד עצמן – הקרמיקה הסדוקה במקום חיבור קיר המקלחון (שהנתבע אישר בכתבי טענותיו), איכות גימור הריצוף והקירות, אי הדיוק בהרכבת המקלחון וכיו"ב. אין להניח כי לכך הסכימה התובעת כשהזמינה את עבודתו של הנתבע וסביר להניח כי גם לדעת הנתבע אין מדובר בעבודה מניחה את הדעת.
4. ואולם, לא הוצגה ראיה המבססת את היקף הנזקים. אמנם, התובעת טענה כי שילמה לבעל מקצוע אחר 12,000 ₪ לתיקון הנזקים ולהשלמת העבודה – אולם לא צורפה ראיה לכך, כאמור, ולא ניתן לקבוע מה שיעור הנזקים ומה עלותם המדויקת. כך, למשל, ולצורך הדוגמה וההשערה בלבד, יתכן ואי ההתאמה בהרכבת המקלחון דרשה רק עבודת כוונון וחיזוק של חיבורי קירות המקלחון (והחלפת שולי הפלסטיק שהורכבו, כעדות בעלה של התובעת בדיון, באופן שגוי ולא מקצועי) וכי שוויה של עבודה זו לא עלה על כמה מאות שקלים חדשים בלבד. אין בית המשפט יכול להכריע על דרך השערות מעין אלו, ובהעדר ראיות אין מנוס אלא לקבוע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח נזקיה.
5. מנגד, אף את תביעת הנתבע יש לדחות. ראשית, וכמתואר לעיל, אין ספק כי העבודה לא הושלמה באיכות הצפויה והראויה. גם אם לא ניתן לקבוע כי הנתבע לא השלים את העבודה המוסכמת, כאמור לעיל, ניתן לקבוע כי העבודה שבוצעה לא בוצעה כראוי.
6. יתרה מכך – בין הצדדים מחלוקת של ממש באשר להיקף התמורה המוסכמת: התובעת טוענת כי הוסכם על עבודה בסך 34,500 ₪; הצעת המחיר של הנתבע נקבע בסך 43,000 ₪ (בצירוף מע"מ); סיכום החשבון שלו – בסך 41,150 ₪; ותביעתו – בסך 48,906 ₪.
7. לא צורף מסמך בחתימת שני הצדדים ולא ניתן לקבוע, לפיכך, ועל סמך מסמכים שנערכו על ידי הנתבע בעצמו בלבד, כי מי מבין הסכומים הנזכרים לעיל הוא זה המשקף נאמנה את ההסכמה.
8. כפועל יוצא מכך, לא ניתן גם לקבוע כי התמורה ששולמה בפועל אינה מבטאת את מלוא התמורה המוסכמת ולמעלה מכך – לא ניתן לקבוע מה יתרת החוב שלא שילמה התובעת לנתבע, אם בכלל.
9. התוצאה היא כי גם הנתבע לא הצליח להוכיח תביעתו ועל כן – גם דינה של תביעה זו להדחות.
10. בנסיבות, אף לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ח, 24 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.