פסק-דין

תביעה לתגמולי ביטוח בגין נזקי רכוש לרכב.

כללי:

בעלי הדין:

1. בכל הזמן הרלוונטי לתביעה:

1) התובע 2, בן זוגה של התובעת 1 ונכה צה"ל, היה הבעלים של רכב פרטי מתוצרת הונדה שנת ייצור 2016 מס' רישוי 4458008 (להלן-"ההונדה");

2) התובעת 1, בת זוגו של התובע 2, נרשמה כבעלת הפוליסה של פוליסת הביטוח המקיף של ההונדה;

3) הנתבעת, חברת ביטוח, ביטחה, על פי טענת התובעים, בביטוח מקיף את השימוש בהונדה.

מערכת היחסים בין הצדדים:

1. עובר לרכישת ההונדה, היו התובעים הבעלים של רכב פרטי אחר שמספר הרישוי שלו הינו 4417078, אשר הנתבעת ביטחה אותו בביטוח מקיף. בפוליסה נרשם כי בעל הפוליסה והנהג העיקרי היא התובעת 1.

ברשימה לפוליסה נכתב במפורש לגבי אביזרים ותוספות לרכב כדלקמן:

"כל עוד לא נרכש כיסוי מתאים והדבר צויין במפורש במפרט, הרי שהפוליסה אינה מכסה נזק שייגרם לאביזרים ולתוספות שאינם קבועים במפרט היבואן כחלק מהדגם הבסיסי של הרכב וניתן לרכוש את הרכב בלעדיהם, למשל, מעלון נכים, חיישני רוורס, וו גרירה, מערכת גז, מערכת מולטימדיה, מסכים, גג נפתח, גלגלי מגנזיום, ריפודי עור ועוד."

הגבלה זו תואמת את הפוליסה התקנית של ביטוח רכוש לכלי רכב.

הכותרת של סעיף זה מודגשת ברשימה לפוליסה.

1. ביום 5.9.16 מכרו התובעים את הרכב האחר. ביום זה פנתה התובעת 1 לנתבעת והודיעה לה על מכירת הרכב האחר, וכי התובעים אמורים לרכוש רכב אחר בתוך מספר ימים. בעקבות הודעה זו הוקפאה פוליסת הביטוח המקיף של הרכב האחר.
2. התובע 2 רכש את ההונדה, וביום 11.9.16 נרשמה הבעלות בהונדה על שמו. ברישיון הרכב מופיע רק התובע 2 כבעל הרכב, וברישיון הרכב נכתבה הערה כדלקמן:

"הע"ב באישור מכס-בטחון

גולה בגלגל ההגה"

משמעות הערה זו כי לא תותר העברת בעלות אלא באישור המכס, שכן הרכב נרכש ללא מכס עקב היותו של התובע 2 נכה צה"ל, וכי על גלגל ההגה נוספה גולה כחלק מהאביזרים להם זקוק התובע 2 לנהיגה ברכב.

הערה זו גם תואמת את ההגבלות ברישיון הנהיגה של התובע 2, שכן ברישיון הנהיגה שלו נכתבו ההערות כדלקמן:

"רשאי לנהוג בדרגה B עד 4,000 ק"ג בישראל

מוגבל לרכב אוטומטי עם גולה בגלגל ההגה

מוגבל לרכב בו מופעל הגה כוח."

1. התובעת 1 פנתה אל התובעת הודיעה לה על קבלת ההונדה, וביקשה להפשיר את ההקפאה של הפוליסה, באופן שתחול על ההונדה. ביום 12.9.16 בשעה 12:46 שלחה הנתבעת לתובעת 1 הודעת דואר אלקטרוני אליה צירפה את הפוליסה עם השינויים שבוצעו בפוליסה. בהודעת הדואר האלקטרוני ציינה הנתבעת אילו שינויים נעשו בפוליסה.

ביום זה גם שלחה הנתבעת לתובעת מכתב, בו הודיעה לה כי ביצעה בפוליסה שינויים שביקשה התובעת 1.

ביום 15.10.16 שלחה הנתבעת לתובעת 1 מצב חשבון לפוליסה, ממנו עולה שההקפאה של הפוליסה בוטלה.

לאור נתונים אלו, מובן מאליו שהנתבעת ביטחה בביטוח מקיף את השימוש בהונדה.

1. את ביטוח החובה עשה התובע 2 בחרת הפול, כאשר פוליסת הביטוח הייתה על שמו ולא על שם התובעת 1.

התאונה וסירוב הנתבעת לפצות את התובעים:

1. זמן קצר לאחר שהתובעים קיבלו לידיהם את ההונדה נפגעה ההונדה באופן קשה והוכרזה כאבדן כללי (טוטל-לוס). בעת התאונה נהג התובע 2 בהונדה. התובעים פנו לנתבעת, הודיעו לה על התאונה, וביקשו שהנתבעת תשלם להם את תגמולי הביטוח. הנתבעת סירבה לשלם לתובעים את תגמולי הביטוח, בטענה שפוליסת הביטוח לא הייתה בתוקף בעת קרות התאונה. כבר עתה אציין כי מתיאור המסמכים אליהם התייחסתי לעיל, טענה זו לא הייתה נכונה בעליל.
2. התובעים פנו אל הנתבעת באמצעות עו"ד אביעד שמר, תוך שהם מפרטים מסמכים של הנתבעת מהם עולה שפוליסת הביטוח הייתה בתוקף בעת קרות התאונה. גם לאחר מכתב זה סירבה הנתבעת לשלם לתובעים את תגמולי הביטוח, והתובעים נאלצו לפנות לעו"ד אחר על מנת שהגיש את תביעתם נגד הנתבעת לתשלום תגמולי הביטוח.

טענות הצדדים:

1. ביום 14.12.16 הגישו התובעים את תביעתם נגד הנתבעת וטענו כי בעת התאונה הייתה פוליסת הביטוח בתוקף, הוגשה חוות דעת שמאי בגין שווי ההונדה, והנתבעת סירבה שלא כדין לשלם לתובעים את תגמולי הביטוח.

התובעים העמידו את תביעתם על הסך 222,375 ₪ לפי הפירוט כדלקמן:

• 131,955 בגין שווי ההונדה;
• 40,000 ₪ בגין רכב חילופי;
• 10,000 ₪ בגין עלות מימון רכישת רכב חדש באמצעות הלוואות;
• 420 ₪ בגין גרירת ההונדה;
• 40,000 פיצויים בגין עגמת נפש.

כן טענו התובעים שמבקשים הם להסתמך על סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח.

1. בכתב התביעה טענו התובעים לפיצויים ולתשלומים הצופים את פני העתיד. מאחר ומדובר בתביעה כספית ולא בתביעה בגין נזקי גוף הצופה את פני העתיד, לא היה המקום לתבוע תשלום סכומים הצופים את פני העתיד.
2. בכתב התביעה חזרה הנתבעת על טענתה שפוליסת הביטוח לא הייתה בתוקף בעת קרות התאונה, וכי הנזקים להם טוענים הנתבעים הינם מופרזים.

תשלומים לאחר הגשת התביעה:

1. ביום 14.5.17 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה בתיק זה. ביום 10.7.17 הודיעה הנתבעת לבית המשפט כי שילמה לתובעים את הסך 161,604 ₪ לפי הפירוט כדלקמן:

• שווי רכב 131,955 ₪;
• אגרת משפט 2,780 ₪;
• השכרת רכב/תחבורה חילופית 7,650 ₪;
• הוצאות שונות/גרירה 2,292 ₪;
• שכ"ט עו"ד ומע"מ 16,927 ₪.

1. התובעים לא הסתפקו בסכומים אלו ודרשו שהנתבעת תשלם להם את כל הנזקים האחרים, לרבות רבית מיוחדת.

הראיות:

1. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים בקשר לראשי הנזק הנוספים להם טענו התובעים.
2. בהמלצת בית המשפט הגיעו הצדדים להסכמה להגשת סיכומים ללא חקירות העדים, תוך הסתמכות על כל המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט. ואכן הצדדים הגישו את סיכומיהם.

דיון ומסקנות:

מועד קרות התאונה, ריבית מיוחדת ופיצויים בגין עגמת נפש:

1. לגבי מועד קרות התאונה יש לתובעים מספר גרסאות. בסעיף 4 לכתב התביעה טענו התובעים כי התאונה ארעה ביום 15.10.16, ועל מועד זה חזרו בתצהירי העדות הראשית מטעמם.

בסעיף 18 לכתב התביעה טענו התובעים כי התאונה ארעה ביום 15.9.16.

בחוות הדעת של שמאי הרכב מטעם התובעים נכתב כי התאונה ארעה ביום 6.7.16.

העולה מכל האמור הוא כי מחומר הראיות קיימות 3 גירסאות לגבי מועד קרות התאונה, דבר שהיה על התובעים לשים לב אליו ולהתייחס אליו.

1. מועד קרות התאונה שנרשם בחוות הדעת של המומחה הינו 6.7.16, הרבה לפני שהתובעים קיבלו לידיהם את ההונדה. על הנתבעת היה לברר האם חוות הדעת מתייחסת לרכב אחר או שמא יש טעות במועד קרות התאונה הרשום בחוות הדעת של שמאי הרכב.
2. מאחר והייתה קיימת אי בהירות בראיות התובעים בנתונים הנ"ל אינני סבור שיש לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת או בפיצויים בגין הפרת חוזה.

פגיעות רפואיות של התובע 2:

1. התובע 2 טען שיש לפסוק לו פיצויים בגין עגמת נפש מכיוון שעקב מצבו הרפואי לא היה יכול לנהוג ברכב שלא היה מותאם לנכותו.
2. סבור אני שיש לדחות את תביעתו זו של התובע 2 מהסיבות כדלקמן:

1) התובע נהג בהונדה בעת התאונה. מהנזקים הרבים שנגרמו להונדה סביר מאד להניח שהתובע 2 נפגע בגופו. התובע 2 לא צירף כל מסמך רפואי אודות פגיעות הגוף שנפגע בתאונה, על מנת להוכיח שהכאבים עליהם התלונן אינם כתוצאה מהתאונה;

2) לצורך הוכחת טענותיו שברפואה, היה על התובע 2 לצרף תעודת רופא או חוות דעת רפואית על מנת להוכיח את טענותיו אלו, אך הוא לא עשה כן;

3) מעיון במסמכים הרפואיים עולה שהמקור לתלונות הרפואיות של התובע 2 הינו הפציעות שנפצע בעת שירותו הצבאי, אשר הינן בטיפולו של קצין התגמולים, ואשר מספק את הטיפול הרפואי המתאים לתובע 2.

הוצאות מימון:

1. התובעים תובעים את הסך 10,000 ₪ בגין הוצאות מימון. סבור אני שיש לדחות תביעה זו, שכן התובעים לא הציגו כל ראיה שהיא על רכישת רכב אחר או על נטילת הלוואה לרכישת רכב אחר.

איבזור הרכב כרכב נכה:

1. התובעים חזרו פעם אחר פעם על הטיעון שהתובע 2 הינו נכה צה"ל. מעיון בפוליסת הביטוח עולה שהתובעים לא ביטחו את הרכב כרכב נכה, ועל כן שיקול זה לא היה צריך להוות שיקול בפני הנתבעת כמבטחת. גם אגף השיקום בקצין התגמולים עמד על כך במכתבו מיום 23.11.16, בו כתב כדלקמן:

"קראתי היטב את מכתבך מיום 17.11.16 ולהלן התייחסותי.

על פי סעיף 24 להוראת רכב רפואי "אם ייגרם נזק לרכב ופוליסת הביטוח לא תכסה את הנזק במלואו, האחריות לחוסר הכספי לצורך תיקון הרכב תהיה כולה על הנכה."

לאור האמור, לצערי אין באפשרותי לחרוג מהוראות הרכה כאמור".

ניתן היה לצפות מהתובע 2 לצרף גם את המכתב ששלח לקצין התגמולים ולא רק את תשובת קצין התגמולים, על מנת לוודא שהתובע 2 טען בפני קצין התגמולים את הטענות שהוא טוען בתביעה זו. אי צירוף המכתב אומר דרשני.

הקטנת הנזק:

1. הנתבעת טענה שהתובעים לא הקטינו את נזקיהם. סבור אני שיש ממש בטענה זו בכל הקשור לשימוש במוניות או בכלי רכב שכורים. על התובעים היה לרכוש רכב אחר לשימושם מוקדם יותר מהמועד שרכשו מחברת הליסינג, גם אם היו נוטלים הלוואה לצורך כך, ולתבוע את הוצאות המימון בגין הלוואה זו. התובעים בחרו להאריך את תקופת השימוש בכלי רכב שכורים, למרות שיכלו לקצר תקופה זו בהרבה.

ראשי נזק נוספים:

1. בסיכומיהם פירטו התובעים ראשי נזק נוספים אותם לא תבעו בכתב התביעה. מאחר וראשי נזק אלו לא נכללו בכתב התביעה, אין מקום לדון בהם בפסק הדין ואין מקום לפסוק אותם לתובעים.

שכ"ט עו"ד:

1. התובעים תובעים תשלום שכ"ט בשיעור 25% בתוספת מע"מ מהסכום ששילמה הנתבעת לתובעים, ואינם מסתפקים בשכ"ט בשיעור 15% בתוספת מע"מ ששילמה להם התובעת. להוכחת דרישה זו הם צירפו את הסכם שכר הטרחה שנחתם בינם לבין באי כוחם.
2. עקב אי העקביות במועד קרות התאונה הרשומים בכתב התביעה, בתצהירי העדות הראשית ובחוות דעת המומחה מטעם התובעים, היה קיים סיכון לתובעים שתביעתם תידחה, או לפחות היו צריכים להגיש בקשה להגשת חוות דעת מתוקנת של שמאי הרכב. לאור זאת סבור אני ששכ"ט הטרחה ששילמה הנתבעת לתובעים הינו סביר בנסיבות העניין.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שהסך 161,604 ₪ ששילמה הנתבעת לתובעים משקף נכונה את סכום פסק הדין שהיה ניתן בנסיבות העניין, ואין להוסיף על סכום זה מאומה.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ח, 24 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.