1. בפני ערעור על החלטת בית הדין לביקורת משמורת מתקן משמורת סהרונים, (להלן: "בית הדין"), מיום 7.12.16, אשר במסגרתו דחה את בקשת המערער לשחרור ממשמורת ולצד זאת הפחית את תקופת המשמורת שנקבעה מלכתחילה בעניינו של המערער מ-80 ימים, ל-60 ימים, החל מיום 13.11.16, וזאת בשל פגם שנפל בהליך השימוע.

2. המערער, נתין אריתריאה הסתנן לישראל דרך מצרים ביום 25.8.10, וביום 3.9.10 הוצא נגדו צו הרחקה בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952.

ביום 19.9.10 ניתן למערער רישיון זמני לישיבת ביקור מסוג 2 (א)(5) לחוק הכניסה לישראל אשר חודש מעת לעת והיה בתוקף עד ליום 3.11.15.

3. ביום 3.11.15, נערך למערער שימוע בפני הממונה על ביקורת הגבולות. בתום השימוע הוציא הממונה הוראת שהייה בעניינו ולפיה עליו להתייצב למרכז השהייה חולות החל מיום 25.11.15.

4. המערער בחר לעשות דין לעצמו ולא התייצב במרכז השהייה חולות עד אשר ביום 13.11.16, בחלוף שנה מאז מועד השימוע, נתפס על ידי צוות אכיפה.

בשימוע שנערך לו טען המערער כי לא התייצב בחולות במועד שנקבע לו מאחר והוא חי עם בת זוג אותה סרב לעזוב בשל תלותה בו.

5. בתום השימוע הוצא כנגד המערער צו העברה למשמורת בגין הפרת סעיפים 32 כ' (א)(6) לחוק למניעת הסתננות וכן צו גירוש. ביום 15.11.16 הובא המערער לפני בית הדין לביקורת משמורת אשר אישר את צו ההעברה למשמורת שהוצא למערער.

6. ביום 27.11.16, הוגשה בקשת המערער, באמצעות באת כוחו, לשחרור המערער ממשמורת ובדיון שהתקיים ביום 7.12.16, קבע בית הדין כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות שחרור יחד עם זאת, הורה על קיצור תקופת המשמורת ל-60 ימים.

לצד זאת קבע בית הדין דיון ביקורת שיפוטית ביום 2.1.17 שעה 09:30.

7. במסגרת טיעוני ב"כ המערער טענה היא כנגד משך הזמן שנקבע כתקופת המשמורת וטענה כי מדובר בפרק זמן בלתי סביר בנסיבות בהן מקיים המערער תא משפחתי עם בת זוגו.

8. מהתשתית הראייתית שבאה בפני עולה ספק באשר למידת אמינות דבריו של המערער ביחס לקשר המשפחתי עם בת הזוג, לה הוא טוען. הן בהינתן מועד כניסתה של בת הזוג לארץ והן בהינתן שימוע שנערך לה בחודש מרץ 2016. ואולם, שאלה זו אך מן הראוי כי תבחן מקרוב.

לגופו של עניין המערער נמצא מפר הוראה חוקית מקום שנדרש להתייצב במרכז השהייה חולות ביום 25.11.15, וזה בחר לעשות דין לעצמו ולא התייצב מבלי שפנה בבקשה מתאימה לממונה או לבית הדין המוסמך.

בנסיבותיו של המערער לא נתקיימו נסיבות לשחרור ממשמורת ועל כן בדין הוצאה כנגדו הוראת שהייה. באשר למשך הזמן שנקבע בהוראת השהייה לא ראיתי כל שגגה עת נקבעה הוראת שהייה בת 60 ימים.

9. עניינו של המערער קבוע מחר (2.1.17) לדיון בפני בית הדין ויש להניח כי עניינו יבחן מקרוב פעם נוספת בהינתן הזמן שחלף ובהינתן טענותיו.

10. בנסיבות כל אלו דין הערעור דנן להידחות.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ז, 01 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.