1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 26.11.16, בשעה 01:20, נהג המשיב ברכב פרטי מסוג "הונדה" ברחוב חורב 24 בחיפה, בהיותו שיכור, בכך שסירב לתת דגימת אוויר נשוף לפי דרישת שוטר.
2. יחד עם הגשתו של כתב האישום, ביקשה המאשימה את פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. לטעמה של המאשימה, יש לה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב (סעיף 2 לבקשה), וחומרת העבירה מצדיקה את פסילת רישיון נהיגתו של המשיב (סעיף 3 לבקשה).
3. כדי לתמוך בבקשה, היפנתה המאשימה לדברים שנאמרו ברע"פ 8135/07 גורן נ' מדינת ישראל (11.2.09), שם תיאר בית המשפט את הנוהג שיכור כמכונת מוות נעה; לרע"פ 6439/06 קריטי נ' מדינת ישראל (19.10.06), שם נקבע כי יש להעניש בחומרה נהגים הנתפסים כשהם נוהגים בשכרות (סעיף 5 לבקשה); וכן לבש"פ 8635/08 בלנקין נ' מדינת ישראל (26.10.08), בעניין העדפת האינטרס הציבורי על האישי (סעיף 6 לבקשה).
4. מהנתונים המצויים בפניי עולה כי המשיב נוהג משנת 2000 (קרי, כ-17 שנים).
5. לחובתו של המשיב 24 הרשעות קודמות, הכוללות עבירות של נהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא רישיון רכב, אי ציות לתמרור, שימוש בטלפון בזמן נהיגה ועבירות מהירות שונות.
6. המשיב יליד שנת 1980, כבן 36 שנה.
7. עוד אציין כי רישיון הנהיגה של המשיב נפסל באופן מינהלי ביום 27.11.16, לאחר האירוע נשוא כתב האישום, לתקופה בת 30 ימים.
8. במהלך הטיעונים שבפניי, הוסיף ב"כ המבקשת כי המשיב נכשל בשתיים מבין שלוש בדיקות המאפיינים – מבחן הליכה על קו ומבחן השמת אצבע על האף, וכן סירב לבצע את המבחן השלישי (מבחן העמידה) וסירה לעשות בדיקת שכרות. עוד הוא ציין כי השוטר ציין כי מפיו של המשיב נדף ריח חזק של אלכוהול והתנהגותו הייתה פרועה. בנוסף, ציין כי בתחקורים שנערכו למשיב הוא ציין כי שתה ואף פירט את סוגי האלכוהול ששתה. יתרה מכך, ב"כ המבקשת ציין כי נגד המשיב מתנהל תיק בגין עבירה דומה בפני בית משפט זה, הקבוע ליום 11.9.17 ולכאורה זו הפעם השנייה שהמשיב נוהג בשכרות.
9. ב"כ המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה על הסף, משום שלדבריו, מאז שהמשיב קיבל את רישיונו חזרה בתום הפסילה המינהלית ועד היום עברו למעלה משבועיים ובינתיים המשיב נוהג כסידרו, כך שלטענתו רמת המסוכנות יורדת ואין לה כל משמעות. עוד הוא טען כי עברו התעבורתי של המשיב אינו מכביד כלל, שכן הוא נוהג למעלה מ-16 שנים ומרבית העבירות הינן מסוג ברירת קנס.
10. ב"כ המשיב טען גם לעניין הראיות לכאורה. לדבריו, לא הוטחו בפני המשיב ההסברים החוקיים בדבר סירובו של המשיב לבדיקה מבחינה חוקית וכי חובה הייתה על השוטר לציין בדו"ח הפעולה כי הדבר לא נעשה על ידו. בנוסף, ציין כי ניידת משטרה התירה למשיב לנסוע ברכבו למקום המסעדה, שם התחיל, לדבריו, האירוע הנדון, למרות שנכשל קודם לכן בבדיקת נשיפון, ואף הוא הגיע לאחר מכן לתחנה בכוחות עצמו. לטענתו הדבר מעיד על כך כי אין מדובר במסוכנות.
11. עוד ציין ב"כ המשיב כי המשיב עובד כקבלן עבודות שיפוצים בכל רחבי הארץ, כך שרישיון הנהיגה שלו מהווה מקור פרנסה מבחינתו ופסילת רישיונו במקרה הנדון עלולה לפגוע בפרנסתו ואף להביא לקריסת עסקיו. לאור כל אלה, הוא ביקש לדחות את הבקשה.
12. מעיון בחומר הראיות עולה כי נערך דו"ח על עיכוב המשיב במקום האירוע עקב חשד לנהיגה תחת השפעת אלכוהול, שכולל את תגובתו של המשיב "אני יודע שאני שתוי. ביקשתי ממך להזמין לי מונית". כמו כן, מדו"ח הפעולה שמילא השוטר דוד מזרחי בתחנה, עולה כי מפיו של המשיב נדף ריח חזק של אלכוהול, עיניו אדומות והופעתו מרושלת. מדו"ח זה ומדו"ח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות עולה כי בוצעה לנהג בדיקת מאפיינים, במהלכה סירב לבצע את בדיקת העמידה ונכשל בשתי הבדיקות הנוספות (הליכה על קו ומבחן הבאת אצבע לאף). לאחר מכן, נדרש המשיב לבצע בדיקת ינשוף והמשיב סירב לכך וציין "אני שתוי ואם אעשה את הבדיקה זה רק יסבך אותי יותר". כמו כן, מטופס תחקור חשוד בתחנה, עולה כי המשיב ענה ששתה 4 שוטים של ויסקי רד לייבל בפאב הפרנג'ליקו וכן ענה "אני שתוי ואני לא יודע אם זה יסבך אותי, אבל לא מסטול".
13. טענתו של ב"כ המשיב על כך שלא הוסברה למשיב משמעות סירובו לבדיקת הינשוף מבחינה חוקית, אינה מתיישבת עם הראיות שבפניי, שכן בדו"ח הפעולה של השוטר דוד מזרחי הוא ציין במפורש כי לאחר שדרש מהמשיב לבצע בדיקת ינשוף, הוא הסביר לו את משמעות הבדיקה מבחינת החוק ומשמעות הסירוב במידה ויסרב מספר פעמים. יחד עם זאת, טענה זו של ב"כ המשיב מקומה להתברר במסגרת התיק העיקרי, שם תינתן לו האפשרות לחקור את השוטר אשר מילא את הדו"ח ותיחקר את המשיב בתחנה.
14. משכך, בחומר הראיות המונח בפניי קיימות די והותר ראיות, המצביעות על כך שהמשיב נהג בהיותו שיכור, בכך שסירב לתת דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטר, כנדרש בפקודת התעבורה.
15. משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את החשד המיוחס למשיב, הרי שנותר לבחון האם קיימת מסוכנות של המשיב, המצדיקה את פסילת רישיון הנהיגה שלו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.
16. העבירה המיוחסת למשיב – נהיגה בשכרות – היא עבירה חמורה ומסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש ואת הולכי הרגל, ויש בה כדי להעיד על מסוכנותו.
17. בנוסף לכך, המשיב נוהג מזה 17 שנים ולחובתו רשומות 24 הרשעות קודמות, לרבות עבירות של נהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא רישיון רכב, אי ציות לתמרור, שימוש בטלפון בזמן נהיגה ועבירות מהירות שונות. אין מדובר בעבר מקל, שכן חלק מן העבירות מהותיות וחמורות ויש גם בהן כדי ללמד על מסוכנותו של המשיב ועל אופן נהיגתו.
18. יתרה מזאת, נגד המשיב מתנהל במקביל תיק אחר, תלוי ועומד, בגין עבירה דומה של נהיגה בשכרות. קיומו של תיק זה, שעדיין לא הוכרע, הינו בעל משקל נמוך יותר מאשר משקלן של הרשעות קודמות, אך במאזן השיקולים יש בו גם כן כדי לחזק את מידת מסוכנותו של המשיב.
19. באשר לטענת ב"כ המשיב כי יש לדחות את הבקשה על הסף, לאור העובדה כי רישיון הנהיגה הוחזר למשיב בתום תקופת הפסילה המינהלית וכי המשיב חזר לנהוג לתקופה קצרה, אין בה כדי לשנות מקביעתי בעניין מסוכנותו של המשיב, וזאת נוכח מכלול הנתונים במקרה זה.
20. באותו עניין, טענתו של ב"כ המשיב בדיון כי אילו באמת רצתה המבקשת שהמשיב לא ימשיך לנהוג, חובה היה עליה לדאוג להגיש את הבקשה בטרם סיום הפסילה המינהלית ואף לדאוג לקבל החלטה של בית המשפט בעניין עוד בטרם חלוף תקופה זו, אין בה ממש במקרה הנדון. נראה אף כי ב"כ המשיב מנסה לאחוז את החבל בשני קצותיו. שכן, המבקשת הגישה את הבקשה לפסילה עד תום ההליכים ביום 14.12.16, במהלכה של תקופת הפסילה המינהלית, ואילו ב"כ המשיב הגיש שתי בקשות דחייה – האחת בשל חופשת חג המולד והשנייה בשל כך שלא הספיק, לדבריו, לעיין בחומר הראיות. כלומר, הסיבה לכך שהבקשה לא נדונה במועד נעוצה בעיקר בבקשות הדחייה מצידו של המשיב ולא באשמת המבקשת, ולכן אין בכך כדי להשליך על תוצאת בקשה זו.
21. לסיכום, מדובר במשיב בעל עבר תעבורתי לא מבוטל, אשר תלוי ועומד כנגדו כתב אישום נוסף בגין עבירה דומה של נהיגה בשכרות. כמו כן, למשיב אין טענת הגנה בעלת משקל מכריע. מעבר לכל אלו, תגובתו הראשונית בתחקורו בתחנה לפיה "אני שתוי... אבל לא מסטול", בצירוף אמירות נוספות שלו, כפי שצוינו לעיל, אף היא מחזקת את מסוכנותו.
22. במצב דברים זה, בו קיימות ראיות לכאורה ונוכח המסוכנות הגלומה בהתנהגותו של המשיב, אני מורה על פסילת רישיונו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, לתקופה של שישה חודשים, בניכוי חודש הפסילה המינהלית.

המשיב יפקיד רישיון נהיגה במזכירות בית המשפט עד ליום 22.1.17.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ז, 17 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.