26 מרץ 2017

לפני:

כב' השופט אורן שגב

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת 1 (להלן – "המבקשת"), להורות על סילוק התובענה כנגדה על הסף. לטענתה, לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין התובע (להלן – "המשיב") ובנוסף, הוא לא ציין מהי עילת התביעה כנגדה, "... ונראה שהדבר נועד אך ורק בכדי לנסות לתפוס "כיס עמוק"" (סעיף 3 לבקשה).
2. עו טענה כי היא חברה העוסקת בתחום פעילות של ייבוא, ייצור, שיווק, מכירה והפצה של מוצרי צריכה חשמליים ביתיים בישראל ומתן שירותים למוצרים וכי שירותי ניקיון אינם חלק מפעילותה, כי אם ניתנים לה באמצעות חברות פרטיות שזהו עיסוקן.
3. המבקשת טענה אפוא כי התקשרה עם הנתבעת 5 - חברת קלינור שירותים לישראל בע"מ (להלן – "הנתבעת 5") לקבלת שירותי ניקיון וחתמה עמה על הסכם המסדיר את הזכויות הכספיות המשולמות לעובדי הניקיון ומוודא, לדבריה, כי זכויות אלה אינן מקופחות.
4. המבקשת הטעימה כי לא קיבלה את התובע לעבודה, לא העסיקה אותו ואף לא קבעה את תנאי עבודתו או שלטה בעבודתו. מעבר לכך, המשיב עצמו, כך לדבריה, לא טרח לציין כי קיימת יריבות בינו לבינה, כי אם הסתפק בטענה הלאקונית כי היא ה'משתמש'.
5. לאור האמור לעיל, טענה כי היא ביצעה מיקור חוץ אותנטי ולגיטימי, כאמור בפסיקה ולכן בהיעדר יחסי עבודה בינה לבין המשיב, יש להורות על סילוק התביעה כנגדה על הסף.
6. המשיב הקדים וטען בהתנגדותו כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, כמתחייב וכי ממילא המבקשת לא הציגה כל אסמכתא לבקשתה. עוד טען כי הועסק בחצריה של המבקשת בראשון לציון וכי היא הנפיקה תלושי שכר באמצעות הנתבעות 2-5. מכאן, לטענתו, קמה יריבות בינו לבינה. עוד טען כי טענות המבקשת בדבר אי מעורבות בשכרו ותנאי עבודתו, או שליטה בעבודתו, הנן טענות עובדתיות שיש לבררן ולכן גם מן הטעם הזה אין לקבל את הבקשה לסילוק על הסף.
7. בתשובתה לתגובת המבקש, שבה המבקשת על טענותיה והטעימה כי בתגובתו הוא ערך "מקצה שיפורים" המהווה הרחבת חזית אסורה, שכן טענותיו בדבר מהות היריבות בינו לבינה נטענו לראשונה בתגובה לבקשתה ולא לראשונה בכתב התביעה. עוד ציינה, כי טענתו של המשיב בה הלין על כך שהיא לא צרפה תצהיר לבקשתה, לא הפריעה לו להימנע בעצמו מהגשת תצהיר לתגובתו. לאור האמור לעיל, שבה על בקשתה להורות על סילוק התובענה על הסף.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ובהתאם להלכה הנוהגת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף, להידחות. ואלו הם טעמיי.
2. כידוע, בתי המשפט בכלל ובתי הדין לעבודה בפרט, נעתרים במשורה וביד קפוצה לבקשות לסילוק על הסף, וזאת רק מקום בו קיימות ראיות לכאורה כבר בשלב המקדמי, כי גם אם התובע יוכיח את רכיבי תביעתו, הוא לא יהיה זכאי לסעדים המתבקשים על ידו כנגד בעל הדין שהגיש את בקשת הסילוק.

ברי אפוא כי סגירה מראש של שערי בית הדין בפני תובע, הנה צעד השמור למקרים חריגים בלבד. אין זה המקרה שלפנינו, ובמה דברים אמורים?

1. צודק המשיב כי לפחות חלק מטענותיה של המבקשת, בדבר הקשר והפיקוח בינו לבין המבקשת (או היעדרם, כטענתה), הנן טענות עובדתיות שמן הראוי לבררן לגופן. סילוק התביעה על הסף כנגד המבקשת כבר בשלב זה, תשים לאל את זכותו של התובע כי עניינו יתברר בכל הקשור לאחריות שהוא מייחס למבקשת כמי שבחצריה עבד (טענה שלא הוכחשה כשלעצמה ע"י המבקשת).
2. אכן, אף לא אחד מהצדדים הגיש תצהיר לתמיכה בטענותיו, אם כי מן הראוי היה שהמבקשת היא זו שתקדים ותתמוך את טענותיה העובדתיות במהותן בתצהיר ותצרף ראיות בכתב כלשהו, ככל שבידה, לתמיכה בטענותיעה להיעדר יריבות בין הצדדים, דבר שלא נעשה.
3. בהיעדר כל ראשית ראיה לכך שאכן אין כל יריבות בין המבקשת לבין המשיב, מן הראוי, מבלי שהדבר יתפרש כהבעת דעה כלשהי בנוגע לסיכויי הצלחתו של התובע להוכיח את תביעתו, לאפשר לו להביא ראיותיו בשלב המתאים לכך ולבסס את טענתו, לאקונית ככל שתהיה, כי המבקשת אחראית כלפיו מכוח דוקטרינת מעסיקים במשותף.
4. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית והמבקשת תישא בהוצאותיו של המשיב בסך 1,500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ז, (26 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.