ניתנה ביום 26 דצמבר 2016

בשם המבקשת – עו"ד ליאת ביטון ויצמן

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים (הנשיא אייל אברהמי; ס"ע 56123-12-15) שבה נקבע כי בקשת המבקשת למתן פסק דין חלקי תידון בדיון.
2. המבקשת הגישה תביעה כנגד המשיבה, שהייתה מעסיקתה, לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה וסיומה. בין היתר, המבקשת טענה כי המשיבה לא שילמה לה משכורת בעד חודש אפריל 2015, ומדובר בהלנת שכר עבודה. בכל הנוגע לעניין זה, המבקשת טענה בכתב התביעה כי בשלב זה ומאחר שהיא טרם קיבלה את דו"חות הנוכחות היא תובעת את שכרה החודשי בלבד בסך של 6,000 ₪. כמו כן המבקשת ציינה ככלל כי היא תובעת את הסכומים שנתבעו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ו/או פיצויי הלנת שכר, לפי העניין.
3. לאחר שהוגש כתב הגנה, המבקשת הגישה לבית הדין האזורי בקשה דחופה למתן פסק דין חלקי. במסגרת הבקשה עתרה כי בית הדין יורה למשיבה להעביר למבקשת תשלום בסך של 2,001 ₪ "בתוספת הלנת שכר ריביות והצמדה" ממועד תשלום השכר (10.5.2015) עד למועד התשלום בפועל. המבקשת טענה כי במשך למעלה משנה וחצי נמנעת המשיבה מלשלם לה שכר עבודה בעד חודש אפריל 2015, למרות פניות רבות של המבקשת למשיבה בעניין זה; המשיבה הודתה בכתב ההגנה ובכתבי טענותיה כי תשלום בעד שכר העבודה של חודש אפריל 2015 ממתין אצלה. לאור האמור, התבקש בית הדין ליתן פסק דין חלקי כאמור.
4. המשיבה טענה במסגרת תגובתה, בין היתר, כי המבקשת היא שגרמה להלנת שכרה, מאחר שהיא סירבה לקבל את הצ'ק כבר בחודש מאי 2015. לטענת המשיבה ביום 18.5.2016 [ככל הנראה צ"ל 18.5.2015] נשלחו למבקשת מכתב, תלוש שכר והצ'ק באמצעות חברת שליחויות והמבקשת סירבה לקבלו. כמו כן, נטען כי במכתב נוסף מיום 7.12.2015 נכתב למבקשת כי הצ'ק ממתין לה במשרדי המשיבה, אך המבקשת לא הגיעה לקחת אותו. לכן, דרישת הצ'ק כעבור שנה וחצי תוך כדי ניהול ההליך מהווה חוסר תום לב, והמשיבה מתנגדת לבקשה.
5. בהחלטה מיום 12.12.2016 נקבע כי הבקשה תידון במסגרת הדיון.

החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפניי.

1. להשלמת התמונה יצוין, כי הדיון הקרוב קבוע ליום 16.5.2017. כמו כן, המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר, ובהחלטה מיום 14.12.2016 קבע בית הדין האזורי כי "אין הליך של עיון חוזר ובית הדין אינו רואה לנכון לשנות את החלטתו מיום 12.12.16".
2. בבקשת רשות הערעור המבקשת שבה על טענותיה בבקשה למתן פסק דין חלקי. המבקשת הדגישה כי המשיבה הודתה במפורש בכתב ההגנה כי צ'ק בסך של 2,001 ₪ עודנו ממתין למבקשת אצל המשיבה. לכן, מדובר בסכום שאינו שנוי במחלוקת ואין הצדקה להמשיך להלין את שכרה; למבקשת נגרם עיוות דין עת המשיבה מודה כי היא חייבת תשלום למבקשת אך עדיין מחזיקה אצלה את התשלום; המבקשת נמצאת במצב כלכלי קשה והיא זקוקה לכספים הללו שמגיעים לה; המשיבה לא הגיבה בבית הדין האזורי לבקשה למתן פסק דין חלקי ואין לנהוג עמה בסלחנות עת היא מתעלמת מהחלטות שיפוטיות; המשיבה הוציאה למבקשת תלוש שכר לחודש אפריל 2015, אולם היא טרם העבירה לה תשלום כלשהו, וטענות המשיבה כי המבקשת היא שסירבה לקבל את התשלום הן טענות מופרכות; ב"כ המבקשת פנה לב"כ המשיבה וביקש להעביר את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, אולם מכתב זה לא נענה.
3. לאחר בחינת הבקשה וכלל החומר שבתיק אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, מבלי להידרש לתגובת הצד שכנגד.
4. ההחלטה מושא הבקשה היא החלטה דיונית הנוגעת לאופן ניהול הדיון. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה שלפניה מתנהל ההליך ושלפניה פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן [ע"ע (ארצי) 270/99 עמותת בית החולים הכללי משגב לדך ירושלים – רמי לוי, פד"ע לד 637 (1999)]. לא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל, והתערבות בהחלטת בית הדין האזורי בשלב זה.
5. אשר לטענת המבקשת כי המשיבה לא הגיבה בבית הדין האזורי לבקשה למתן פסק דין חלקי, הרי שהמשיבה הגיבה לטענות המבקשת בעניין זה. אמנם, בראשית תגובתה המשיבה ציינה כי היא מתייחסת להחלטת בית הדין האזורי בעניין רשימת פלוגתאות ומוסכמות, אך בפועל המשיבה התייחסה לגופו של עניין לטענת המבקשת בעניין זה, והמבקשת אף התייחסה בבקשת רשות הערעור לטענות המשיבה בתגובתה.
6. כאמור, המבקשת עתרה בבקשה למתן פסק דין חלקי לחייב את המשיבה בתשלום שכר חודש אפריל 2015, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ופיצויי הלנת שכר. חיוב בפיצויי הלנת שכר ובנסיבות מסוימות אף חיוב בהפרשי הצמדה וריבית נתונים לשיקול דעת בית הדין, בהתחשב במכלול נסיבות המקרה. יודגש, כי ככל שייקבע כי המשיבה אכן הלינה את שכרה של המבקשת שלא כדין וללא הצדקה, הרי שהמשיבה חשופה לסיכון שתחויב בתשלום פיצויי הלנת שכר, ואין בדחיית הבקשה למתן פסק דין חלקי כדי לקבוע דבר בעניין זה, שיישקל על ידי בית הדין האזורי בהמשך ההתדיינות.
7. סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ז (26 דצמבר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.