1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב (כב' השופט יובל גזית) מיום 7/12/16 בת"ק 61507-02-16 ולפיו נדחתה תביעת המבקשת – התובעת נגד המשיבים.

2. עניינינו בתביעה על סך 13,058 ₪ אשר הגישה המבקשת נגד המשיבים בגין נזקים שאירעו לרכבה בתאונת דרכים מיום 27/10/15.

המבקשת טענה, כי משאית הנהוגה ע"י המשיב 1, גרמה לתאונה, כאשר הגיחה במהירות מאחור לעבר נתיב נסיעת רכבה.

המשיבים טענו, כי התאונה אירעה בשל רשלנות ו/או חוסר זהירות של המבקשת.

נטען, כי כאשר משאית המשיב עמדה בנתיב ימני לפני פנייתה שמאלה, הגיח רכב התובעת מימין, כאשר הנסיעה בנתיב נסיעתה מורה לנסוע ישר בלבד. היא פנתה שמאלה וכך סטתה לנתיב של המשאית וגרמה לתאונה.

3. לדיון שהתקיים ביום 24/7/16 לא התייצבו המשיבים וניתן פסק דין לטובת המבקשת – התובעת בהעדר הנתבעים.

4. בקשה לביטול פסק הדין התקבלה (לאחר שהתובעת לא הגיבה לבקשה לביטול פסק דין בפרק הזמן שקצב בית המשפט) ונקבע דיון ליום 7/12/16.

5. בדיון נשמעו עדויות התובעת, ביתה של המבקשת – התובעת אשר נהגה ברכב בקרות התאונה וכן בת נוספת (קטינה) של המבקשת אשר לא נחקרה בחקירה נגדית. (בשל גילה הצעיר).

כמו כן נחקרו המשיב 1 – הנתבע וכן הבעלים של החברה לה שייכת המשאית (אשר לא נכח בעת קרות התאונה).

כב' השופט גזית בחן את העדויות, הדגמות הנהגים באמצעות רכבי צעצוע וכן תרשימים שערכו בעת הדיון (ת/1, נ/1) ומצא לנכון לדחות התביעה וכלשונו:

"הנתבע הציג צלומים של הרכבים במקום התאונה. מן הצלומים עולה כי המשאית השתלבה ברובה בנתיב הנסיעה ואילו רכב התובעת נתון בזוית פנייה לתוך נתיב הנסיעה.

הזוית ברכב התובעת מצוי יכולה להיגרם כתוצאה מפגיעה של המשאית.

עם זאת, הן הנהגת והן העדה הנוספת, אחותה, בתה של התובעת, מציינות כי הפגיעה של המשאית היתה בחלק האחורי של הרכב הפרטי הקטן.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת של שמאי רכב, ולחוות הדעת צורפו תמונות של הרכב הנפגע.

לא מופיע נזק ממשי בחלק האחורי של הרכב, אשר עשוי לשקף את הפגיעה הנטענת ברכב התובעת.

זאת ועוד, הגירסאות של הנהגת והעדה הנוספת באשר לפגיעה מאחור, היו שונות במעט.

אילו הפגיעה אכן התרחשה מאחור כפי שתיארו עדות התובעת, אזי לא היה נגרם הנזק בחלק השמאלי של רכב התובעת, וממילא היה נזק ניכר ומהותי בחלק האחורי של הרכב.

הפגיעות ברכב הפרטי מחזקות יותר את גירסת הנתבע, במיוחד נוכח התמונות שהציג.

יצוין, כי התובעת בחרה שלא להעיד את אחיינה אשר שמע כביכול את הנתבע מודה באחריות לתאונה, וכמו כן לא העידה את הבעלים של המוסך, או נציג מטעם המוסך, אליו פנתה לטענתה לצורך קבלת הצעת מחיר.

עוד יצוין, כי הבעלים של המשאית מכחיש את טענת התובעת באשר לפנייה לקבלת הצעת מחיר.

אשר על כן, התביעה נדחית... ".

מכאן הבר"ע שלפני.

6. המבקשת טוענת, כי יש להתערב בפסק הדין שכן טעותו של בית משפט קמא גלויה ובולטת על פניה.

בית משפט קמא לא נתן כל משקל לעדות הבת הקטנה, הסתמך על עדות שקרית של נהג המשאית, טעה באשר לעדותו של בעל החברה ולא שם ליבו לגרסאות הסותרות של נהג המשאית.

7. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

א) הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..." (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל (20.5.15)).

ב) במקרה דנן, בית משפט נתן פסק דינו על בסיס התרשמותו הישירה מעדויות הצדדים, תוך השוואת גרסאותיהם ביחס לתאונה למיקום הנזק שנגרם לרכב התובעת.

ערכאת ערעור אינה נוטה ככלל להתערב בקביעות מהימנות, אמינות וממצאים עובדתיים מעין אלו הנקבעים על ידי הערכאה הדיונית גם כאשר עסקינן בערעור בזכות וראה לעניין זה:

ע"א 1445/11 מרטינז נ' רילוב (סעיף 18 לפסה"ד), ע"א 2032/06 האגי נ' עיזבון המנוח סלמאן יוסף ג'אן (סעיף 34 לפסה"ד), ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון בראשי, פ"ד נב (2) 582, 594).

כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות הניתנת רק "במשורה שבמשורה" (וראה לעניין זה: רע"א 4570/16 "אורון אסולין" תיירות נופש, אירועים נ' דפנה בן חיים(5/9/16) עוד יותר נדירים המקרים שבהם תתערב ערכאת ערעור בממצאים שכאלו.

ג) המקרה דנן אינו חורג מהסכסוך הספציפי שבין בעלי הדין ואינו מעלה כל שאלה עקרונית או משפטית בעלת השלכות רוחב.

לא מצאתי פגם מהותי בפסק הדין המצדיק מתן רשות ערעור לפי הפסיקה ולפיכך דין הבקשה להידחות.

8. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

ב) משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"ז, 21 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.