1. התובעת הגב' פלג והנתבעת הגב' קרני גרות בשכנות בבניין קומות.

הנתבעת ואמה ביקשו לקנות מקרר. באותה עת הציעה התובעת את המקרר הנוסף שבביתה למכירה תמורת סך של 800 ₪. הנתבעת רכשה את המקרר ושילמה תמורתו סך של 400 ₪ תוך התחייבות לשלם בהמשך סך של 400 ₪ נוספים, לכשהנתבעת היתה אמורה לקבל קצבת ביטוח לאומי. בפועל לא שולמה יתרת הסכום והתובעת דורשת סך של 400 ₪ בגין המקרר.

עוד הוגשה התביעה בגין נזק לדלת הכניסה של בית התובעת. לטענת התובעת הנתבעת גרמה לנזק בדלת הכניסה לדירתה. התובעת הציגה הצעת מחיר לתיקון הדלת בסך של 700 ₪.

2. מנגד טוענת הנתבעת כי ביקשה לבטל את עסקת רכישת המקרר וכי התובעת הסכימה לכך. לטענתה, סוכם בין הצדדים שכאשר בנה של התובעת, המתגורר באילת, יגיע לבקר את אמו, יקח את המקרר לבית אמו והנתבעת תקבל את הסכום ששילמה בחזרה. לצורך כך לטענתה אף פינתה את תכולת המקרר, אלא שבנה של התובעת לא הגיע. הנתבעת מסכימה אף לשלם דמי שימוש עבור המקרר בתקופה שהיה ברשותה.

לגבי הנזק לדלת טוענת הנתבעת כי מדובר בנזק קטן. עוד טענה כי התובעת פגעה בתגובה בדלת בית הנתבעת וגרמה לה נזק.

על פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדר דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות

ביטול עסקת המקרר:

3. אין מחלוקת שהנתבעת ביקשה לרכוש את המקרר ולאחר שלא הצליחה לשלם עבורו הסכימה התובעת לבטל את העסקה. לעניין זה צירפה הנתבעת מכתב ששלחה לה התובעת, באמצעות העובדת הסוציאלית שלה – מכתב מיום 18/04/16, ממנה נלמדת הסכמת התובעת לבטל את העסקה וכי בנה שיגיע ביום למחרת יקח את המקרר חזרה לבית התובעת. בתמורה התחייבה התובעת להשיב לנתבעת את הכסף ששולם, סך של 400 ₪ (ראו נספח א' לכתב ההגנה).

אני מקבל את עדותה של אם הנתבעת שהן המתינו לבנה של התובעת מספר שעות וכי זה לא הגיע (עמ' 2, ש' 23). התובעת למעשה לא הכחישה הגירסה (עמ' 3, ש' 1).

ספק אם לאור הסיכום בין הצדדים, גם אם בנה של התובעת לא הגיע לקחת את המקרר, לא היו צריכות הנתבעת ואמה לדאוג להוריד את המקרר לביתה של התובעת כדי לממש את ההסכמה וזאת עוד לפני שנה.

מאחר שהתובעת הסכימה לבטל את העסקה, אני מורה על ביטול עסקת רכישת המקרר.

על התובעת להחזיר לנתבעת 400 ₪ ששולמו בניכוי 50 ₪ דמי שימוש עבור המקרר כפי שהציעה הנתבעת.

על הנתבעת לדאוג להוביל את המקרר לביתה של התובעת תוך 30 ימים מהיום.

נזק לדלת הכניסה לבית התובעת:

4. התובעת הציגה נזקים שגרמה לטענתה הנתבעת לדלת ביתה – קילופים ושריטות (מסומן ת/1).

הנתבעת אישרה למעשה שהיא אחראית לנזק לדלת הכניסה לביתה של התובעת (עמ' 2, ש' 6) וטענה כי עלות התיקון נמוכה מ-700 ₪ וכי גם התובעת גרמה לנזק לדלת הבית של הנתבעת. לעניין זה הציגה תמונות נ/1.

יוער כי אני לא נדרש להכריע בטענה אחרונה זו של הנתבעת באשר לא הוגשה תביעה בגינה וכי ממילא מדובר בדירה שכורה של הנתבעת, כך שזכות התביעה בגין נזק לדלת ככל שקיימת, נתונה לבעל הבית.

אני קובע אפוא כי הנתבעת אחראית לנזק לדלת ביתה של התובעת.

באשר לעלות התיקון, הצעת המחיר שהוצגה לציפוי הדלת בסך של 700 ₪, כשהסכום כולל עלות עבודה (מסומן ת/2) לכאורה סבירה. יש לאשר עלות התיקון.

מכל האמור התובעת צריכה להשיב לנתבעת 350 ₪ בגין ביטול עסקת המקרר.

הנתבעת צריכה לפצות את התובעת בסך של 700 ₪.

הסכומים יקוזזו זה מזה.

התוצאה:

5. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 350 ₪ בתוספת 150 ₪ הוצאות משפט בתוך 30 ימים מהיום.

הנתבעת תדאג להוביל את המקרר לביתה של התובעת תוך 30 ימים מהיום.

מאחר שבין הצדדים קיים צו הרחקה הדדי על-פי דבריהן בדיון, התשלום והעברת המקרר יעשו בעזרת אמה של הנתבעת.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ז, 06 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.