בפניי ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק" או "חוק שיקים ללא כיסוי"), במסגרתו עותר המערער לגריעת 3 שיקים שסורבו ע"י המשיב ואשר שימשו בסיס להטלת הגבלה על חשבונו של המבקש המתנהל אצל המשיב.

אין חולק כי המערער מנהל אצל המשיב (סניף נצרת 964) חשבון בנק שמספרו 265000/39. עוד אין חולק, כי ביום 12.12.16 קיבל המערער הודעה מהבנק על הגבלת החשבון הכוללת רשימה של 10 שיקים, בשל העדר כיסוי מספיק, וכניסת חשבונו להגבלה החל מיום 28.12.16 עד ליום 27.12.17.

ביום 20.12.16 הגיש המערער עתירתו זו, בגדרה ביקש כי בית המשפט יגרע ממניין השיקים 3 שיקים שסורבו בשל העדר כיסוי מספיק, וזאת בהתאם לסעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי. ביסוד טענתו עומד אירוע גניבה של שיקים שדווח לבנק. לפיכך, שומה היה על הבנק, כך נטען, לגרוע את 3 שיקים: שיק מס 5001302 ע"ס 5,000 ₪; שיק מס 5001275 ע"ס 20,300 ₪ ששניהם סורבו ביום 12.12.16 ושיק שלישי שמספרו 5001267, אשר סורב ביום 1.1.2017 ובגינו הוגשה בקשה נוספת לאחר הגשת העתירה המקורית.

ביום 21.12.16 ניתן צו ארעי (החלטת כב' השופט ד. קירס) וביום 21.1.2017 ניתנה החלטה בבקשה לפי פק' ביזיון ביהמ"ש בעניין אותו שיק, במסגרתה נקבע כי בין אם המשיב זכאי לביטול השיק הנזכר ו/או סעד אחר בגין סירוב זה, בין אם לאו, בהעדר טענה לחשש להמשך הפרת הצו, אין מקום לסעד לפי פק' ביזיון ביהמ"ש והבקשה לפי הפקודה נמחקת (החלטה מיום 21.1.17).

משהועבר התיק לטיפולי (החלטה מיום 28.7.17), קיימתי ישיבה, במהלכה שמעתי את חקירתה של המצהירה מטעם המשיב, גב' מאיה ישראלי, מנהלת המחלקת העסקית בעת הרלוונטית. הבנק לא עמד על חקירת המערער על תצהירו שהוגשה בתמיכה לבקשה לסעד זמני ובתום הדיון ביקשו ב"כ הצדדים להגיש סיכומיהם בכתב, ועם הגשת אחרון הסיכומים ביום 10.12.17, הובא התיק לפניי. ולהלן הכרעתי.

טענות המערער

במקור, טען המערער, כי שתי ההמחאות הראשונות לא כובדו ע"י הבנק, מאחר והן בוטלו על ידו עקב היותן המחאות 'גנובות', בגינן הוגשה ע"י המערער תלונה למשטרה חודשים קודם להטלת ההגבלה, והוא אף העביר הוראה בדבר ביטול ההמחאות הנ"ל אליה צורפה התלונה במשטרה. לפיכך, הוראת הביטול שמקורה בגניבה, בדין יסודה, כך לטענת מהערער. כאמור, המערער הודיע למשיב אודות הגניבה ולהודעתו צירף אישור בדבר הגשת תלונה, ובהתאם לכך הנחה המשיב לערוך פעולת 'טופס שיק בוטל', לפיה בוטלו כל שבעת הפנקסים שברשות המערער. מכוח האמור, ביקש המערער כי בית המשפט יורה על גריעת שני השיקים הראשונים ממניין השיקים המסורבים. לאחר מכן הוסיף המערער לעתירתו את השיק השלישי כאמור.

בסיכומיו, טען המערער כי די באי חקירתו ע"י ב"כ המשיב על אודות תצהירו שניתן בתמיכה לערעור, כדי להוכיח את אמיתות טענות המבקש ולראות בגרסתו כנכונה היא. לגופו של עניין נטען, כי המערער הודיע כאמור למשיב על ביטול ההמחאות מושא התלונה המשטרתית, הכוללת בתוכה את שני השיקים מושא הבקשה, כאשר דבר הגשת הודעה זו אינו שנוי במחלוקת. המשיב שאינו חולק כי חלק מאותם שיקים בוטלו ולא כובדו בשל מעשה הגניבה, בחר לעשות סלקציה עת שינה את סיבת ההחזרה' של חלק מהשיקים, וכל זאת 'ללא מתן הודעה' למערער על שינוי זה (שינוי סיבת החזרת השיק מ'טופס שיק בוטל' ל-"א.כ.מ") באופן חד צדדי ותוך סטייה מכללי ההתנהגות המקובלים, בחוסר תום לב, כשביצוע השינוי האמור אושר על ידי המצהירה מטעם המשיב בחקירתה בביהמ"ש. נטען, כי יש באי הבאת הראיות שציינה המצהירה מטעם המשיב במהלך עדותה, כדי לפעול לחובתה ולחזק דווקא את גרסת המערער. באשר לכל אותן פגישות עם המערער עליהן הצביעה המצהירה מטעם הבנק בעדותה, יש לדחות כל מכל גרסה זו, שכן המצהירה לא ידעה לציין את מועדי הפגישות, אף שקיים תיעוד בבנק לפגישות הללו שלא צורף ע"י המצהירה בלא כל נימוק ענייני לכך.

לעניין החתימות המופיעות על גבי השיקים שנגנבו, נטען על ידי המערער כי בעוד שבעדותה הראשית ציינה העדה מטעם הבנק כי המערער הודה בפניה שחלק מהשיקים היו בחתימת ידו, בחקירתה הנגדית התברר שהיא לא שוחחה עם המערער כלל בעניין זה, אלא פקיד אחר מטעם הבנק עשה כן, ברם משלא הובא אותו פקיד (בשם שיבלי חייק) כעד מטעם הבנק, אין לקבל את עדותה בשל סתירה מהותית זו ויש להחיל בענייננו את ההחזקה הראייתית העוסקת באי הבאת עד שבשליטה כמחדל המחזק את גרסת הצד השני.

עוד ניסה המערער לשכנע, כי אין לתת משקל ראייתי לעדותה של המצהירה מטעם הבנק, בהיותה עדות לא עקבית השונה בתכלית מהגרסה שמסרה בעדותה הראשית, וכן בשל ניסיונות התחמקות ממתן מענה ענייני לשאלות שנשאלה במעמד חקירתה הנגדית.

טענות המשיב

מנגד טען המשיב, כי סירוב שלושת השיקים מושא הבקשה, היה כדין.

באשר לשיק שמספקו 5001302, שיק זה אינו מופיע ברשימת השיקים המדווח עליהם כגנובים במסגרת התלונה למשטרה, ומשכך לא היה מקום לסרבו מהנימוק "טופס השיק בוטל", משאין מחלוקת כי באותו מועד לא הייתה יתרה מספקת בחשבון המערער. אף אם נניח כי אכן מדובר בשיק שדווח למשטרה כגנוב, לא הייתה מניעה לכלול אותו ברשימת השיקים המסורבים, בהעדר כיסוי, זאת מאותם נימוקים שהעלה המשיב ביחס לשני השיקים הנוספים- כפי שיפורט בהרחבה בתגובה מטעמו, ועיקרם בזהות החתימות המתנוססות על השיקים, בהשוואה ל-'דוגמת החתימה' השייכת למערער והמצויה בחזקת המשיב.

באשר לשני השיקים הנוספים, עיקר טענות המשיב נוגע לעיתוי הגשת התלונה למשטרה והשלכתה על מערכת היחסים הבנקאית מול המערער - לקוח של הבנק.

המשיב טען, כי החל מחודש אפריל 2016 הבחין בפעילות חריגה בחשבון שמנהל המערער בבנק, שאינה עולה בקנה אחד עם אופי החשבון (עסקי-אביזרי רכב) ועם המידע שמסר המערער לבנק, פעילות שלכאורה מעלה חשש לעבירה על הוראות חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. עקב כך, זומן המערער לשיחה, בה השתתפו מנהל הסניף ומנהלת המחלקה העסקית. במעמד הפגישה, נמסר למערער מכתב בעניין ועיקרו בדרישה מהמערער שימציא לבנק קבלות על קבלת השיקים שהופקדו בחשבונו, לרבות דוחות כספיים על התאמת מחזור הפעילות בחשבון (מכתב מיום 1.4.2016, מצ"ב כנספח ג' לתגובת המשיב). נטען, כי גרסה זו של הבנק נתמכה בחקירת המצהירה מטעמו, ששימשה כמנהלת המחלקה העסקית לעת הרלוונטית, גב' מאיה ישראלי, ולא נסתרה ע"י המערער אשר לא הגיש תצהיר תשובה מטעמו לתגובת המשיב, כמתחייב מהוראת סעיף 7 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב-1981.

עוד טען המשיב, כי לאחר הישיבה האמורה חדל המערער מאותה פעילות חשודה שנצפתה בחשבון . ברם, בחודש אוגוסט 2016 זוהתה פעילות חריגה בחשבון המערער, במסגרתה שיקים שנמשכו היו קשורים לפעילות של 'מאפייה', באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הפעילות העסקית עליה הצהיר המערער בעת פיחת החשבון אצל המשיב והיא 'עוסק מורשה של חלקי חילוף לרכבים'. מכתב בעניין זה נשלח למערער ביום 8.8.16 וקשר טלפוני נוצר עמו ע"י מנהלת המחלקה העסקית, שבפניה טען המערער כי אכן יש לו בנוסף לעסק של חלקי חילוף גם עסק מאפיה המתנהלת תחת שם עוסק מורשה. לטענת המשיב, גרסה זו לא נסתרה בעת חקירת המצהירה מטעמו ע"י המערער אשר לא הגיש תצהיר תשובה לתגובת המשיב. משכך, נתבקש המערער ע"י הבנק להמציא תעודת עוסק מורשה, ביחד עם החשבוניות בגין השיקים שנמשכו מחשבונו. הבנק הוסיף וטען, כי לאחר מכן הגיע המערער לבנק, טען כי המאפייה מתנהלת ללא אסמכתאות, וכי מאז שהמשיב העיר לו על הפעילות החריגה, הוא חדל מפעילות זו. לטענת הבנק, בישיבה זו נתבקש המערער להמציא רשימה כל השיקים אשר יצאו מהחשבון ושעדיין נמצאים בידיו. לאחר העלאת דרישה זו, ועוד לפני המצאת הרשימה, הודיע המערער על הגניבה המתוארת בבקשתו, וגם טענות אלא של הבנק שגובו בחקירתה של מנהלת המחלקה העסקית מטעמו לא נסתרו ולא הוכחשו.

מכוח שני נימוקים עובדתיים אלה, טען הבנק כי השתלשלות העניינים המתוארת לעיל ואשר קדמה להגשת התלונה בגין גניבה, לא נסתרה ע"י המערער ולפיכך, יש לקבל את גרסת הבנק כי בסמיכות למועד הגשת התלונה בגין גניבת השיקים, עלה חשד ממשי בדבר פעילות אסורה בחשבון המערער, והועלתה דרישה מצד הבנק להמצאת מסמכים רלוונטיים, שבפועל לא מלואה ע"י המערער.

הבנק אינו מכחיש, כי המבקש אכן המציא הודעה על אירוע הגניבה מיום 16.8.16 וצירף אליה תלונה שהגיש בנדון למשטרה. ברם, עם הגשת ההודעה על הגניבה, מסר המערער לבנק כי השיקים נגנבו כשהם ריקים וביקש לבטלם. המשיב פעל לפי הודעה ודרישה זו, כך שכל השיקים אליהם התייחס אישור המשטרה בדבר הגניבה, שהוצגו לפירעון לאחר ההודעה על הגניבה, סורבו מן הסיבה 'טופס השיק בוטל'. אלא מאי, הבנק הבחין בהמשך כי החתימות על השיקים אשר דווחו כגנובים והוצגו לפירעון, תואמות לדוגמת החתימה הקיימת בחשבון המערער. גם הפעם, זומן המערער לישיבה עם נציג הבנק לבירור הנושא, ובמהלכה הוא הודה כי אלו אכן חתימותיו על השיקים הגנובים (דבר שלא הוכחש על ידו גם בסיכומיו במסגרת ההליך שבפניי), ורק באותו מעמד טען המערער לראשונה כי חלק מהשיקים שנגנבו, נגנבו כאשר הינם חתומים. בכך לא תמו הדברים. הבנק אף גילה, כי חרף הודעת הגניבה, שיקים רבים מבין השיקים שדווחו כגנובים אף נפרעו בחשבון הבנק עוד קודם להתרחשות אירוע הגניבה (לפי הדוגמאות שבנספח י' לתצהיר).

מההיבט המשפטי, נסמך הבנק על הוראות בנק ישראל- מסלקת הבנקים, כללי המסלקה פרק 206- החזרות הקובע בסעיף 4 כי "טופס ריק של שיק שאבד או נגנב, ובעל החשבון הודיע על כך לחבר המסלקה- אם יוצג כשהוא ממולא כשיק, יוחזר מהסיבה 'טופס השיק בוטל'. במקרה שכזה, לא יובא השיק במניין השיקים המסורבים". הבנק סבור כי אין תחולה להוראות אלה במקרה של שיק ממולא ובהעדר יתרת מספקת כבענייננו, ואין מניעה להכללתם ברשימת השיקים המסורבים.

לטענת הבנק בסיכומיו, המערער לא סתר את גרסת המשיב, כי השיקים נשוא הבקשה הינם שיקים בחתימתו של המערער, כי שיקים רבים אשר דווחו כגנובים נפרעו בחשבון חודשים קודם לכן, וכי ברשימת השיקים נשוא ההגבלה היו מעל 6 שיקים נוספים המצויים ברשימת השיקים הגנובים והמבוטלים ולגביהם לא העלה המערער כל טענה המצדיקה גריעתם ממניין השיקים המסורבים.

עוד נטען בסיכומים, כי המערער לא הכחיש את הטענה בדבר הזהות בין החתימות על השיקים לבין דוגמת החתימה שלו, כפי שלא הכחיש גם את הגרסה ולפיה הוא מסר למשיב כי דובר בשיקים 'ריקים', כאשר נטל ההוכחה מוטל על שכמו של המערער. תצהירו של המערער כללי וסתמי הוא, ומעיד רק על עצם גניבת השיקים, הא ותו לא, כאשר אין בו כל עדות בדבר היות החתימות מזויפות. משכך, אין בעובדת אי חקירת המערער כדי לחזק טענותיו שלא נכללו כלל בתצהירו. עוד הפנה הבנק לקטעים רלוונטיים מעדותה של מנהלת המחלקה העסקית המחזקת לשיטתו את גרסתו, שלא נסתרה. עוד נטען כי, לא היה צורך בהבאת העובד הנוסף של הבנק, העובד בצוות שבניהולה של המצהירה, למתן עדות בביהמ"ש.

באשר לשינוי הסיבה לסירוב השיקים, טען הבנק כי שינוי זה בוצע בהתאם להוראות הדין, לאחר שהבנק נוכח כי השיקים הם בחתימתו של המערער, בניגוד למה שנמסר על ידו קודם לכן. המשיב התנגד להרחבת חזית שנעשתה לטענתו בסעיפים 9-11 לסיכומי המערער והעוסקת בשינוי סיבת החזרת השיקים, באופן חד צדדי, בחוסר תום לב, וללא מתן הזדמנות לפעול נגדה, משנטענו טענות אלה לראשונה במסגרת סיכומיו, ללא כל זכר בתצהיר התומך בבקשה.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בחנתי את העדויות והתרשמתי מהן באופן ישיר ובלתי אמצעי ובשים לב לנטלי ההוכחה, נחה דעתי כי דין הערעור לדחות, ולהלן טעמיי לכך.

סעיף 10 (א) לחוק שיקים ללא כיסוי מאפשר לבית המשפט לבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו באחד משלושה מצבים והם: הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות; הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל בתנאים שפורטו; או במצב שבו היה ללקוח יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהייתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם איתו.

נכון הוא, כי הפסיקה הכירה בטענת גניבה וזיוף של שיקים כעילות לגריעת שיק ממניין השיקים המסורבים. לפיכך, כאשר לקוח מודיע לבנק כי נגנבו ממנו שיקים, חובה על הבנק לברר לפני כיבוד כל שיק האם השיק זויף, אם לאו. אם התשובה לכך חיוביות, על הבנק לסרב לכבד את השיק בשל פגם שנפל בו. טענת זיוף שיק או גניבתו וזיופו הינה טענה מקדמית הנוגעת לעצם משיכת השיק, שכן אין בכוחה של החתימה המזויפת כדי ליצור חיוב. (ראו: ארי סירקין, עו"ד 'דיני בנקאות: זכויות וחובות הבנק, הלקוח, הערב וצדדים שלישיים' בעמ' 383). עוד נפסק, כי הצגת תלונה במשטרה בדבר גניבת שיקים סמוך לאחר מועד גניבתם הנטענת אינה ראיה חלוטה, אך היא מסייעת לטוען אותה (עש"א 5122/01-09 רחאל נ' בנק הפועלים בע"מ (15.11.09), והמערער נדרש להציב תשתית עובדתית הנתמכת בראיות. בבש"א 606/03 אביטן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (01.07.03) נפסק כי "אם תוכח טענת הזיוף יש לראות כאילו לא נמשכו השיקים מלכתחילה ולפיכך אין הם נכללים מלכתחילה בהגדרת /שיק שסורב' ועל כן יש לגרוע אותם ממנין השיקים שסורבו. סבורתני כי תוצאה זו מתיישבת עם תכלית החוק שנועדה לטפל במהלך עסקים רגיל של שיקים שנמסרו, אך לא בשיקים שנגנבו וזוייפו".

בשורה של פסקי דין אימצו בתי המשפט את האמור במאמרו של כב' השופט יצחק עמית, "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981" (הפרקליט מ"ד, חוברת ג', בעמ' 472), לפיו טענה בדבר שיק שזויף, הינה למעשה טענה מקדמית לעניין עצם משיכת השיק, וזאת בטרם יכנס ביהמ"ש לבחון את העילות המהותיות המפורטות בסעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי. שם נאמר כי: "גם בענייננו, רשאי בית המשפט לבחון עילות מקדמיות, טרם יכנס לטרקלין של העילות המהותיות המפורטות בסעיף 10(א). כך לדוגמה, טענה כי השיק שסורב לא נמשך ע"י בעל החשבון, אלא נגנב וזויף על ידי מאן דהוא. טענת הזיוף היא טענה מקדמית הנוגעת לעצם משיכת השיק. אמנם, גם שיק שזויף הוא בגדר שטר לפי סעיף 73 לפקודת השטרות, אך חתימה מזויפת, אין כוחה ליצור חיוב שטרי, וגם אוחז כשורה אינו מתגבר עליה. לדעתנו, כך גם לצורך החוק. אם תוכח טענת זיוף, יראו את השיק כאילו לא נמשך מלכתחילה וככזה- כשיק שיש לגרעו ממניין השיקים. שיק כזה אינו נכלל מלכתחילה בהגדרת 'שיק שסורב', ויש לקרוא את ההגדרה ככוללת את המילים 'שיק (שנמשך על ידי בעל החשבון) והוצג לפירעון". לפיכך, טענה כדוגמת טענת זיוף הינה עילה לגריעת שיק מרשימת השיקים המסורבים, אם תימצא מבוססת, על אף שהיא אינה נמנית על עילות הביטול המפורטות בסעיף 10 לחוק" (עש"א 19863-06-15 אברגל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (28.8.2016)).

על המערער מוטל נטל השכנוע ועול הבאת הראיות, להוכיח את יסודות עילתו, למעט במקרים שהוכרו בפסיקה בהם הועבר הנטל אל שכמי הבנק. בהגשת התשובה ע"י הבנק אין כדי לקבוע כי הוא יוצא ידי חובתו, ככל שהתשובה מצריכה עדות וראיות אחרות. לא הביא הבנק ראיות לתמיכה בטענותיו העובדתיות, יהא חומר הראיות המצוי בתיק ביהמ"ש- חומר הראיות שצורף לבקשת המערער ולתשובת הבנק ויחולו דיני הראיות המוכרים בדין האזרחי. לאמור, ראיות שמצריכות מתן עדות לשם הגשתן, לא יקובלו ללא עדות תומכת (יובל אזני , שיקים ללא כיסוי, כרך ב', בעמ' 112). לפיכך, הרים הלקוח- המערער את הנטל המוטל עליו, באין תשובת הבנק, או אם ניתנה תשובת הבנק אך לא סיפק הבנק ראיות סותרות- יצלח המערער - הלקוח בטענותיו; הביא הבנק ראיות כנדרש- יערך המאזן הסופי על סמך כל חומר הראיות המצוי בתיק (שם, בעמ' 113).

עוד יש לומר כי המערער, רשאי עפ"י תקנה 7 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), ליתן תצהיר תשובה לתגובת הבנק על מנת להשיב על טענות עובדתיות או מסמכים שצורפו לתשובת הבנק. בעניין זה, נאמר כי "היו ללקוח טענות כנגד טענות שבעובדה או כנגד מסמכים שצירף הבנק או מתן הסבר עובדתי להם, יהא מושתק מלטעון או להביא ראיות אם לא עשה כן בתשובתו" (יובך אזני, שיקים ללא כיסוי, בעמ' 161). כתב התשובה יהיה מוגבל לאמור בתגובת הבנק כאמור בתקנה 7(ב).

הנה כי כן, כפי שהקדמתי וציינתי לעיל, אין די בצירוף התלונה המשטרית בדבר הגניבה כדי לקבל אוטומטית את טענת המערער לגריעת השיקים שנגנבו ממניין השיקים המסורבים. לא אחת נפסק, כי עצם הגשת תלונה במשטרה בגין גניבת פנקסי שיקים, כשלעצמה, אינה ראיה מספקת לכך שהשיקים נשוא הערעור הוצאו מחזקת המערער שלא כדין או זויפו, לצורך ההליך של גריעת שיקים מרשימת ההגבלה ( עש"א 57694-05-12 אייל נ' בנק יהב (24.7.12); ע"א 30/08 (כ"ס) מודר טיבי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (13.07.08)).

ובחזרה לענייננו-

אין חולק כי המערער הודיע למשיב על אירוע גניבה של פנקסי שיקים ביום 16.8.16 וצירף להודעתו את התלונה למשטרה אודות אירוע הגניבה, ומכוחן פעל הבנק לראשונה לפי נוהל ביטול שיק שנגנב. עוד אין חולק, כי עפ"י התלונה עצמה, דיווח המערער שביום 16.8.16 שעה 13:30 נגנבו מרכבו שני כרטיסי אשראי, 7 המחאות, 7 פנקסים שמספריהם 500-1150 ועד 500-1300 על שם דהאמשה מחמוד אביזרי רכב, ניירות ערך ויומן חובות של אנשים על שם העסק שבבעלותו. בהקשר זה יצוין כי בפניי לא הציג המערער כל מידע אודות גורל התלונה האמורה ומשכך, הבחינה היא לפי האמור בתלונה וגרסאות הצדדים באצטלה של חוק שיקים ללא כיסוי.

המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית וממנה נגזרת הבחינה המשפטית העוסקת בשאלה - האם מסר המבקש תחילה לבנק, כי השיקים שנגנבו הינם על ריק, או שמא מדובר בשיקים חתומים על ידו. הכרעה בשאלה עובדתית זו משליכה כאמור על הבחינה המשפטית בדבר גריעת השיקים מחמת עצם משיכת השיק ע"י המערער, אם לאו. בעניין זה, לא נמצא כל פירוט עובדתי מטעם המערער במסגרת הבקשה מטעמו. מנגד, בתצהיר שהוגש בתמיכה לתגובה מטעמו, ערוך בידי גב' מאיה ישראלי, מנהלת המחלקה העסקית, פירט המשיב את השתלשלות הפעילות בחשבון, החשש לאי תקינות הפעילות המתנהלת בחשבון, הדרישות להצגת מסמכים, ועד להגשת ההודעה מטעם המערער אודות הגניבה ותוכן התלונה למשטרה. עוד מסרה העדה מטעם הבנק בתצהיר התומך בתגובה פירוט ל'תוכן' ההודעה שהגיש המערער לבנק, לפיו "עוד הודיע המבקש כי השיקים נגנבו כאשר היו ריקים וביקש לבטלם והמשיב פעל בהתאם לבקשה" (סע' 16 לתצהיר המשיב). עוד מסרה העדה כי הבנק פעל תחילה בהתאם להודעת המבקש "עד שהתחיל להבחין כי החתימה על השיקים אשר דווחו כגנובים והוצגו לפירעון, הינה בהתאם לדוגמת החתימה בחשבון". המצהירה אף פירטה את הפעולות שנקט הבנק לאחר מכן, לרבות הפנייה שנעשתה על ידה אל המערער למתן הסברים וציינה כי "לאור הממצאים, פניתי אל המבקש על מנת לקבל ממנו הסבר כיצד יתכן הדבר ששיקים אשר דווח כי נגנבו ריקים, מוצגים בחשבון כאשר חתימתו מתנוססת עליהם וזה הודה בפניי כי אכן מדובר בשיקים החתומים בחתימתו, אולם טען, לראשונה, כי חלק מן השיקים אשר נגנבו, נגנבו כאשר הינם חתומים, טענה אשר לא נטענה על ידו כאמור קודם לכן" (סע' 19 לתצהיר העדה). עוד ציינה העדה כי, "לאור הודאת המבקש, שיקים אשר הוצגו לפירעון בחשבון וזוהתה בהם חתימה בהתאם לדוגמת החתימה בחשבון, לא סורבו מן הסיבה 'טופס השיק בוטל', מאחר ובהתאם להוראות בנק ישראל, יש לסרב לכבד שיק מסיבה זו, רק כאשר טופס השיק שנגנב היה ריק, ואלה סורבו בנימוק נה"ב [ניתנה הוראת ביטול] (מאחר ובוטל ע"י המבקש) וכן מן הסיבה אכ"מ, כאשר לא הייתה בחשבון יתרה מספקת לכיבודם" (סע' 20 לתצהיר).

גרסה זו, נתמכה ע"י הבנק בראיות למכביר מטעמו. עיון בצילום שיק שצורף כנספח ז' לתגובת הבנק מעלה כי על שיק מס' 5001302 מתנוססת חתימה הזהה לדוגמת החתימה של המערער המצויה בחזקת הבנק וצורפה כנספח ו' לתגובה. כך הוא הדבר ביחס לשיק נוסף שמספרו 5001275 המצורף כנספח ח' לתגובה, וכך גם לגבי השיק השלישי שמספרו 5001267 והמצורף כנספח ט' לתגובה. בנסיבות אלה, לא הרים המערער את נטל הראיה, כי הבנק טעה בכבדו את השיקים המזויפים וחזקה על הבנק, כי אילו חתימת המושך לא הייתה כשורה באופן המקים חשד לזיוף, היה מחזיר את השיק מחמת סיבה זו ולא מחמת "אכ"מ". עוד הציג הבנק מסמכים המוכיחים כי בתקופה שבין 29.3.16 עד 7.7.16, נפרעו שיקים רבים אף שהמערער דיווח עליהם כגנובים, הכול כפי העולה מנספח י' לתגובה.

העדה מטעם הבנק נחקרה אודות גרסה זו, ומעדותה עולה כי היא טיפלה באופן אישי בעניינו של המערער, במיוחד לעניין היות השיקים חתומים או ריקים. מפאת חשיבות הדברים, אביא להלן את עדותה (עמ' 3-4 לפרט'):

"ש.     בצ'קים נשוא הבקשה, מה סיבת ההחזרה הייתה בהתחלה?

ת.       כאשר הלקוח בא וממציא מכתב מהמשטרה, אוטומטית מה שאנו עושים שואלים אותו האם הצ'קים היו ריקים או מלאים בחתימתו. אני רוצה לציין כי זה קרה מיד לאחר שהוא המציע לסוגר את החשבון והוא הודיע לנו כמה צ'קים יש עוד בחוץ. אנו באים לקראת הלקוח ועישר מדווחים " טופס הצ'ק בוטל". לימים, אחר כך, אנו באמת ראינו בחלק מהצ'קים שהלקוח דיווח בכלל נפרעו בחשבון לפני מועד הפריצה לרכב, מה שלא הגיוני ולא תואם והחלטנו להעמיק את הבדיקה ובאמת יש צ'קים שחתימתו ובאותו הרגע מתחנו את הקו ודיברנו איתו ואמרנו לו שהצ'קים הם בחתימתו ואחר כך כל צ'ק שהגיע למערכת בדקנו אותו. בדקנו כל צ'ק בפני עצמו, אני חייבת לציין כי מס' הצ'קים הלך ופחת. רואים שהפעילות בחשבון ממש ירדה.

לשאלת בית המשפט:

ש.      את אישית דיברת איתו?

ת.       ראש הצוות שלי שיבלי חייק דיבר איתו, הוא ראש צוות. וגם אני דיברתי איתו לגבי החתימה". (ההדגשה שלי-ש.נ).

עוד מסרה העדה בחקירתה, כשנשאלה אודות תגובת המערער עת אומת עם ההתאמה בחתימות: "אני כן זוכרת שהוא אמר שהוא פונה לעו"ד ואולי הוא יגיע לפגישה אצל דודו מנהל הסניף" (עמ' 4 ש' 12-14). לא נעלם מעיני כי העדה לא זכרה בפרוטרוט את כל ההתנהלות אל מול המערער בקשר לשיקים הגנובים, ברם התרשמתי כי ליבת הגרסה העובדתית של הבנק לא הפרכה ע"י המערער ואף בוססה בראיות של ממש.

לפיכך, יש לדחות את כל טענות המערער לעניין אי הבאתו של עובד הבנק, מר חייק שיבלי, למתן עדות בביהמ"ש, משלא מצאתי צורך בכך נוכח העובדה כי המצהירה מטעם הבנק טיפלה אישית בהודעת המערער בעניין הגניבה וביטול השיקים, ועדותה לעניין הגרסה שמסר המערער בפני המשיב בדבר היות השיקים חתומים, היא הרלוונטית לצרכי ההכרעה בענייננו.

כאמור, בהתאם לסעיף 7(א) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), "המבקש רשאי תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו תשובת המשיב להשיב עליה בתצהיר". בענייננו, המערער לא טרח להשיב לתשובת הבנק בתצהיר מטעמו, ובכך למעשה ויתר על זכותו להתגונן כנגד טענות המשיב, ולהניח תשתית עובדתית רלוונטית, לא רק לעניין שקדם להודעתו על אירוע הגניבה, אלא אודות המידע שנמסר על ידו תחילה בנוגע להיות השיקים ריקים או חתומים. על האמור יש להוסיף, כי המערער אף לא ביקש במעמד הדיון שהתקיים בפניי, השלמה לחקירתו הראשית, על מנת להתייחס לפירוט העובדתי שהובא ע"י המצהירה מטעם המשיב, במסגרת התצהיר שצורף לתגובת המשיב.

לטעמי, מחדל זה פועל לחובתו של המערער, כך שלאחר שהביא הבנק ראיות מטעמו, הן בכתב והן באמצעות עדותה של מנהלת המחלקה העסקית אשר טיפלה במסגרת תפקידה באופן אישי בעניין המערער במיוחד - אך לא רק- לעניין 'החתימות' על השיקים הגנובים , יש לראות באי מסירת גרסה כלשהי בעניין זה במסגרת תשובה של המערער לתגובת המשיב המגובה בתצהיר, כמחדל הפועל לרעתו של המערער. אף אם אבחן את הטענות לאור החומר המצוי בתיק, אין בידי לקבוע כי אין למנות ולו אחד מבין השיקים שדווחו כגנובים מושא הבקשה, במניין השיקים המסורבים ולהורות על גריעתם. לא מצאתי בסיכומי המערער כל נימוק ענייני לכך, דבר המוסיף ופועל לחובת המבקש (השוו: עש"א 70036-09-16 עתאמנה נ' בנק הפועלים בע"מ (1.12.16)).

עוד יצוין כי יש לדחות את גרסת המערער שלפיה ערך המשיב סלקציה פסולה בשינוי סיבת החזרה של השיקים, תוך הפרת החובה להודיע על כך קודם לכן למבקש. לטענה זו, לא מצאתי כל זכר בבקשה עצמה, ואף כאמור לא הוגש ע"י המערער כתב תשובה בהתאם לתקנה 7(ב) לתקנות, שנועדה למקרים כגון דא. משכך, מדובר בטענה המהווה הרחבת חזית אסורה, לה התנגד המשיב מפורשות. נפסק, כי הרחבת החזית בהתאם לתקנה זו חוסה על הטענות העובדתיות והמשפטיות כאחד (ראו ע"א 32539-05-13 שיר נ' בנק אגוד בע"מ (27.11.13)).

באשר לשיק שמספרו 5001302, אני מקבלת את טענת המשיב ולפיה לא היה מקום לסרב שיק זה בשל התלונה בגין הגניבה, שכן עיון באישור התלונה אינו מעלה כי שיק זה דווח כגנוב (שם דווח על פנקסים שמספריהם 500-1150 ועד 500-1300). משאין מחלוקת, כי לא היה כיסוי מספיק בחשבון בעת הרלוונטית, הרי מדובר בסירוב כדין.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, לא הוכח שהשיקים נשוא הערעור סורבו שלא כדין. לפיכך, אני דוחה את הערעור.

המערער יישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 3,500 ₪. חלק מהסכום ישולם ע"י העברת סכום הפיקדון שהופקד (בסך 413 ₪), שיועבר למשיב, באמצעות ב"כ. את היתרה ישלם המערער במישרין למשיב תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' כסלו תשע"ח, 18 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.