בית המשפט קמא הורה על פינויים של המבקשים מבניין דירות שבבעלות המשיבים בפסק דין שניתן על ידו ביום 7.11.16 וקבע את מועד הפינוי ליום 30.4.17.

הערעור הוגש ביום 20.12.16, אך הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הוגשה רק ביום 25.4.17, חמישה ימים לפני המועד האחרון שנקבע.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שאין להיענות לבקשה.

באשר לסיכויי הערעור, המבקשים טוענים נגד מסקנותיו העובדתיות וממצאי המהימנות של בית המשפט קמא, ובכגון דא כידוע ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב.

באשר למאזן הנוחות, המדובר בנכס המשמש בידי המבקשים לשימוש עסקי ומסחרי , ולא לצורך מגוריהם, כלומר המדובר בנזק כספי אפשרי שניתן לפצות עליו , ראו והשוו: ע"א 7803/16 רשבז יזמים בע"מ נ' זליקוביץ (6.11.16), והפסיקה הנזכרת שם.

צירוף שני הדברים מוביל למסקנה שאין להיעתר לבקשה.

המבקשים מפנים להליך אחר שמתנהל בין הצדדים. המדובר שם בתביעה כספית שהוגשה על ידי המשיבים נגד המבקשים. אמנם, היא קשורה לאותו נכס, אך לתוצאתה לא תהיה כל השפעה על הפינוי.

יצוין כי בית המשפט קמא כבר הלך כברת דרך ראויה לקראת המבקשים בדחותו את מועד הפינוי בכמעט שישה חודשים, ואינני מוצא מקום לדחייה נוספת, במיוחד כשהמבקשים לא טרחו להגיש בקשה זו אלא קרוב לתום המועד שנקבע לפינוי, כאמור.

התוצאה- הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות בקשה זו בסך 5000 ₪.

ניתנה היום, כ"ו אייר תשע"ז, 22 מאי 2017, בהעדר הצדדים.