בפניי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 1/9/16 בטירה (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב תובע 1 מס' רישוי 96-946-66, נהוג בידי רעייתו, תובעת 2 (להלן: "רכב התובעים"), ורכב הנתבע מס' רישוי 19-978-55, נהוג בידי הנתבע (להלן: "רכב הנתבע").

בתביעתם עתרו התובעים לחיוב הנתבע בסכום הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתאונה, כמפורט להלן:

1. נזק לרכב עפ"י דו"ח שמאי בסך של -.6,416 ש"ח.

2. שכ"ט שמאי בסך של -.780 ש"ח.

3. עוגמת נפש בסך של -.3,000 ש"ח.

להוכחת הנזקים הגישו התובעים חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי, מסמכים ותמונות.

תובע 1 העיד כי הוא הבעלים של רכב התובעים אשר ביום התאונה היה נהוג בידי רעייתו, תובעת 2. רכב התובעים היה מעורב בתאונה בה פגע רכב הנתבע ברכב התובעים ונגרמו נזקים כמפורט במסמכים שצירף לתביעתו, וכדבריו:

"אני הבעלים של רכב שמספרו 9694666. ביום 01.09.16 נהגה ברכב תובעת 2 שהיא אשתי. היא נהגה ברכב ברשותי ובהסכמתי המלאה. היא הודיעה לי שהרכב שלי היה מעורב בתאונה שבה פגע רכב שמספרו 1997855 שהיה נהוג על ידי חטיב ניהאד שהוא הנתבע בתיק זה ברכב שלי. אני לא הייתי נוכח בזמן התאונה. לרכב שלי נגרמו נזקים. הנזק לרכב פורט בחוות דעת שמאי שהגשתי ומסתכם בסך של 6,416 ₪ ואני תובע גם שכר טרחת שמאי בסך 780 ₪ ועוגמת נפש שנגרמה בסך של 3,000 ₪.

אני צירפתי לתביעה חוות דעת שמאי, חשבון שכר טרחת שמאי ותמונות ומסמכים ואני מבקש לפסוק לזכותי את סכום התביעה בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות".

תובעת 2 אשר נהגה ברכב התובעים עובר לתאונה ותוצאותיה, תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה, בציינה את הדברים הבאים: "ביום 01.09.16 בשעה 07:55 לערך נהגתי ברכב שבבעלות בעלי ושמספרו 9694666. נהגתי בדרך עירונית בתוך טירה. הכביש שבו נסעתי הוא כביש עפר והגעתי לצומת שגם הכבישים שמגיעים לצומת הם כבישי עפר בלי תמרורים. אני מורה ונסעתי לעבודתי, יש גני ילדים בסוף הכביש בכיוון הנסיעה שלי אחרי הצומת. השם של הגן הוא "בית מומי". אני רציתי לנסוע ישר לכיוון הגן. הגעתי לצומת, ונכנסתי לצומת לאט לאט כי הייתי צריכה לחצות את הצומת. ופתאום הרגשתי שרכב שהגיע מצד שמאל שלי נכנס לצומת ופגע ברכב שלי בצד שמאל של הרכב שלי. ירדתי מהרכב וגם הנהג שפגע ברכב שלי ירד מהרכב ואני צילמתי את הרכב. הנהג שפגע ברכב שלי ביקש ממני שאמסור לו את מספר הטלפון של בעלי ולא מסרתי לו, אמרתי לו שאתן לי את הפרטים שלו ואחר כך נדבר על מספר הטלפון. לא היו לו פרטים ומסמכים, אני צילמתי את מספר הרכב שלו והנתבע נתן לי את מספר הטלפון שלו ושלחתי לו את כל התמונות למספר הוואטסאפ שלו. נתתי לו את מספר הטלפון של בעלי. לרכב שבו נהגתי נגרמו נזקים ובעלי צירף את כל המסמכים המעידים על הנזקים".

בחקירתה הנגדית לשאלה "איזה חלק של האוטו שלך נפגע מהאוטו שלי", השיבה: "החזית של הרכב נפלה על הרצפה כתוצאה מהמכה שאתה פגעת מצד שמאל של הרכב שלי. אני לא ראיתי את הרכב שלך עד שאתה פגעת ברכב שלי".

לשאלה "איפה הרכב שלי נעצר אחרי המכה? אני מציג לך תמונה שאני צילמתי באחד הימים אחרי התאונה ושואל אותך אם זו הצומת שבה הייתה התאונה", השיבה: "רואים את הצומת בתמונה נ/1 שהגשת. רואים את הגן מומי שמסומן בספרה 1 על גבי התמונה נ/1. אני הגעתי בנסיעה ישר בכיוון שאני מסמנת 2 על התמונה נ/1 ואתה באת משמאל - אני מסמנת בספרה 3. התאונה ארעה בצומת עצמה".

הנתבע אשר נהג ברכב הנתבע עובר לתאונה ותוצאותיה, תיאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה, בציינו כדלקמן:

"ביום 01.09.16 בשעה 07:55 לערך נהגתי ברכב שמספרו 1997855. נסעתי בטירה. נסעתי בכביש עפר שהוא לא סלול וגם התובעת נסעה בכביש עפר שהוא לא סלול. אני הגשתי תמונה שמשקפת את הצומת שבה ארעה התאונה. זו התמונה נ/1. התובעת הגיעה בנסיעה בכביש שנמצא מימיני לכיוון הצומת ואני הגעתי לצומת מצד שמאל כיוון נסיעת רכב התובעת. על התמונה נ/1 מסומן הגן בספרה 1 , כיוון נסיעת רכב התובעת מסומן בחץ בספרה 2 וכיוון הנסיעה שלי מסומן בחץ בספרה 3. אני התקרבתי לצומת, רציתי לחצות את הצומת ולנסוע ישר. אני כל יום עובר בצומת הזו ומכיר את הצומת. אני נכנסתי לצומת כשהצומת הייתה ריקה. כמעט סיימתי כבר לחצות את הצומת באופן שהייתי לקראת הסיום של חציית הצומת. פתאום הרגשתי מכה חזקה מאוד בגלגל אחורי ימני של הרכב שלי. כל הרכב שלי הסתחרר ועף לעמוד של בזק שנמצא מצד שמאל לכביש כיוון נסיעתי- שרואים אותו בתמונה ומסומן 4. המכה הייתה בעוצמה רבה ביותר. אחרי התאונה ירדנו מכלי הרכב, שאלתי את התובעת "מה זה? את לא ראית" אז המילה הראשונה שהיא אמרה "אני ממהרת לגן". אני ישבתי בצד, הגיע מישהו שראה את התאונה והוא קרוב שלי, והוא שאל מה קרה והוא הביא לי מים. והתובעת שאלה אותי אם יש לי ביטוח, אמרתי לה שכן. היא ביקשה שאראה לה את הביטוח ואני הראיתי לה את הביטוח ורישיון הרכב ושמתי את זה על מכסה המנוע והיא צילמה את זה. ביקשתי ממנה שתצלם את הפרטים שלה ונתתי את מספר הטלפון של עובד שלי שתשלח והיא שלחה. היא אמרה לי שבעלה במבחן, נתנה את מספר הטלפון שלו ואמרה לי לדבר איתו וזהו".

בחקירתו הנגדית לשאלה "אני אומר לך שהתובעת הייתה מצד ימין שלך ואתה היית צריך לתת לה את זכות הקדימה כי היא באה מצד ימין", השיב: "כשאני נכנסתי לתוך הצומת, הצומת הייתה ריקה לגמרי. לפני שאני נכנסתי לצומת, שום רכב לא היה בצומת". לשאלה "אם נסעת לאט לאט, אז איך הגעת לעמוד שנמצא בצד שמאל", השיב: "במהירות שהתובעת נסעה היא פגעה באוטו שלי במהירות".לשאלה "אתה אמרת לי בטלפון שלא הזמנת משטרה בגלל שהתובעת היא אישה, אז אני שואל אותך אם היא אישה אז לא מזמינים משטרה", השיב: "אני לא אמרתי את זה. אתה אמרת לי שתזמין בוחן משטרתי".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

מחומר הראיות עולה כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת הן על תובעת 2 שנהגה ברכב התובעים, והן על הנתבע, בחלקים שווים ביניהם.

קובעת אני כי ביום התאונה נהגה תובעת 2 ברכב התובעת בכביש עפר המשמש כדרך עירונית בטירה, והגיעה לצומת כבישי עפר כשבכוונתה לחצות צומת זה ולהמשיך בנסיעה ישר לכיוון גן ילדים בשם "מומי" הנמצא מעבר לצומת בצד ימין כיוון נסיעתה. תובעת 2, אשר נהגה ברכב התובעים, הגיעה לצומת כבישי העפר ואף שהאטה מהירות נסיעתה לפני הצומת וטרם חצייתה, המשיכה בנסיעה לתחום הצומת על מנת לחצותה, וזאת עשתה מבלי לשים לב לנעשה בכביש העפר שלשמאלה ומבלי להבחין ברכב הנתבע הבא ומתקרב לצומת, ותוך שנוטלת היא את זכות הדרך. אותה עת, הגיע בנסיעה הנתבע כשהוא נוהג ברכב הנתבע בכביש עפר הנמצא מצד שמאל כיוון נסיעת רכב התובעים הנהוג בידי תובעת 2, כשמטרתו לחצות הצומת ולהמשיך בנסיעה ישר כיוון נסיעתו. הנתבע, אשר הגיע בנסיעה כשהוא נוהג ברכב הנתבע בכביש עפר הנמצא מצד שמאל כיוון נסיעת רכב התובעת, המשיך בנסיעה לתוך הצומת מבלי לשים לב למתרחש בדרך, מבלי להבחין כלל ברכב התובעים הנהוג בידי תובעת 2 הנוסע בכביש העפר שמימינו לכיוון הצומת, מבלי לתת לרכב תובעת 2 את זכות הקדימה, מבלי לבלום רכבו מבעוד מועד ותוך שנוטל הוא את זכות הדרך על מנת לחצות הצומת.

הן תובעת 2 אשר נהגה ברכב התובעים, והן הנתבע אשר נהג ברכב הנתבע, שעה שכל אחד מהם התקרב לצומת והתכוון לחצותו ולהמשיך בנסיעה ישר, כל אחד מהם לא שת ליבו לנעשה בדרך, כל אחד מהם נטל את זכות הדרך, כל אחד מהם לא בלם רכבו מבעוד מועד, ובנהיגה חסרת זהירות זו הן של תובעת 2, אשר נהגה ברכב התובעים, והן של הנתבע אשר נהג ברכב הנתבע, ארעה התאונה בה פגעו כלי הרכב זה בזה ונגרמו הנזקים.

העולה מהמקובץ, כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת הן על תובעת 2 והן על הנתבע בחלקים שווים ביניהם.

סיכומו של דבר, על הנתבע לשאת במחצית סכום נזקי התובעים שהוכחו לפניי ולא נסתרו בראייה ממשית כלשהי על ידי הנתבע, ושהינם כדלקמן:

1. נזק לרכב עפ"י דו"ח שמאי בסך של -.6,416 ש"ח.

2. שכ"ט שמאי בסך של -.780 ש"ח.

עתירת התובעים לפיצוי בגין עגמת נפש דינה להידחות, וכך אני מורה.

נפסק לא אחת כי עוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית. לא כל אי נחת, אכזבה או אי הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי.

יפים לענייננו הדברים הבאים מתוך ת.א. 103072/98, רותי רם אום נ' סנאורה בע"מ, פורסם במאגרים: "כיום תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזקיות, כאשר ניזוקים איבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עוגמת נפש דווקא. על כן, יש להיזהר בטענת עוגמת הנפש בעניינים אזרחיים דנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים". כך בענייננו.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסך של -.3,598 ש"ח. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה - 1/9/16 - ועד התשלום המלא בפועל.

מאחר והאחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת הן על התובעת 2 והן על הנתבע בחלקים שווים ביניהם - אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז-לוד תוך 15 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום, בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ז, 19 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.