ניתנה ביום 06 פברואר 2017

השופטת חני אופק-גנדלר

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטה מיום 7.12.16 (השופט דורי ספיבק סע"ש 3103-05-16) בו נדחתה הבקשה למתן פסק דין חלקי וזאת בנימוק כי "משקיימת טענת קיזוז לא מצאתי לנכון להכריע בטענות בצדדים בענין זכות התובע להשלמת פ"פ לעת הזו, והעניין יוכרע על ידי המותב שיישמע הוכחות". התיק קבוע להוכחות ליום 8.1.18.
2. ברקע הדברים מצויה תביעה שהגיש מר ששון חלצסי (להלן: המבקש) כנגד יבולי אביב עקירב ואח' (להלן: המשיבים) בגין רכיבים שונים בסך 202,530 ₪ מתוכם בגין פיצוי פיטורים בסך 23,639 ₪. המשיבים במסגרת כתב ההגנה טענו, בין היתר, כי פיצוי הפיטורים של המבקש מצויים בחלקם בקופת פנסיה, וביחס לחלקם טענה המשיבה 1 כי בצעה לכאורה השלמה בתלוש מרץ 2016 בסך 12,336 ₪ (אשר כולל ניכוי מס הכנסה שלילי בסך 958 ₪ עמד הסכום הכולל על 13,294 ₪). אך, לאור העובדה כי חובו של המבקש עולה על סכום הפיצויים קוזזו אלה בגין חובו (סעיף 48 לכתב ההגנה). בהמשך כתב ההגנה פרטו המשיבים את טענתם בדבר סכומי ועילות הקיזוז, ואלה כוללים: השתתפות עצמית בגין תאונה שבצע, כך נטען, המבקש (2,925 ₪) ; חיוב יתר שנוצר לטענת המשיבים בשל חריגה מהקילומטראז' ובזבוז עודף דלק (11,062 ₪); דו"חות אשר המבקש, כך נטען, הסב על שמו אך טרם נשא בתשלומם (9,450 ₪), ובסך הכל, 23,437 ₪ (סעיף 61 לכתב ההגנה).
3. המבקש הגיש בקשה דחופה למתן פסק דין חלקי בתביעה בגדרה בקש להעביר לידיו טופס 161 וכן תשלום סך 13,294 ₪, המהווה תשלום עבור השלמת פיצוי פיטורים שקוזזו, כך נטען, על ידי המשיבים שלא כדין. לבקשה זו הגיבו המשיבים, ולתגובת המשיבים הגיב המבקש. הבקשה נידונה בקדם המשפט והוחלט לדחותה. וכך נאמר:

"אשר לבקשה למתן פס"ד חלקי משנמסר טופס 161 לתובע במהלך הדיון היום, אין צורך לתת עוד פסק דין.

אשר לבקשה למתן פס"ד חלקי בעניין השלמת פ"פ, משקיימת טענת קיזוז לא מצאתי לנכון להכריע בטענות הצדדים בעניין זכות התובע להשלמת פ"פ לעת הזו, והעניין יוכרע על ידי מותב שיישמע הוכחות".

1. כנגד החלטה זו מופנית הבקשה. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על טעמיה, בתגובת המשיבים המפורטת, ובתגובת המבקשת לתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

החלטה אם ליתן פסק דין חלקי הינה החלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. כלל הוא שבית דין זה כערכאת ערעור, אינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות דיוניות, כגון דא. לענין זה יפים הדברים שנאמרו בבר"ע 10359-11-11 שוייצר נ' מלון אדיב בע"מ ואח' (13.11.11). וכך נאמר:

"לשופט הערכאה הדיונית מסור שיקול הדעת ליתן צו או פסק דין חלקי בהתאם לראיות שיש בפניו. בהכירו את התיק, יכול ומוסמך השופט לקבוע כי טרם בשלה העת למתן סעד חלקי".

1. מעבר לכך, לאור החומר שהונח בפני, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית הדין קמא אשר תצדיק סטייה מן הכלל האמור. סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 קובע כי "המעסיק רשאי להפחית מפיצויי הפיטורים ומפיצוי ההלנה סכום של חוב שחייב העובד למעסיק או סכום שהמעסיק חייב או זכאי לנכותו מפיצויי הפיטורים".

המשיבים העלו, כמפורט לעיל, בכתב ההגנה טענת קיזוז. בגדרי בקשה זו אין צורך להידרש לשאלה אם בנסיבות הענין אכן קמה למשיבים זכות הקיזוז, שהרי שאלה זו מצויה בגדרה של יריעת המחלוקת, ועל כן צפויה להתברר במסגרת הדיון בתובענה. לענין זה יפים הדברים שנפסקו בבר"ע 30467-04-13 רחל ויינשטוק נ' בית אבות "שפע הרים" (2.5.13) (להלן: ענין ויינשטוק). וכך נאמר:

"במקרה הנדון, במסגרת כתב ההגנה העלה המשיב טענות קיזוז שונות. בהתאם לפסיקה, טענת קיזוז היא טענת הגנה מהותית [ע"ע (ארצי) 52/07 מובילי מים 1994 בע"מ - יוסף פיסל, (25.4.07); רע"א 11736/05 בנימין צאירי נ' רחל שרעבי, ניתן ביום 6.4.06; ע"א 4506/91 צבי אהרוני נ' א.ש.ת. כספים בע"מ, ניתן ביום 7.7.94; עא 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518)]. לפיכך, השאלה האם הלכה למעשה המבקשת תהיה זכאית לפיצויי פיטורים תלויה גם בהחלטה בעניין טענות הקיזוז, וטענות אלה הן טענות שצריכות להתברר במהלך הדיון.

אציין, כי אמנם "לעתים אין מניעה כי יינתן פסק-דין חלקי גם בעניין השנוי במחלוקת בין הצדדים, ובלבד שנתקיימו תנאי תקנה 191 הנ"ל, כלומר שעל-אף המחלוקת בית-המשפט סבור שלא יחול שינוי במימצאים ביחס לשאלות העומדות להכרעה (השוו ע"א 171/88 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות בנין ופיתוח בע"מ נ' ברמן [1], בעמ' 349)". (רע"א 7725/02 גיל מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, נז(1) 379) אולם, לאור קביעתנו בעניין טענות הקיזוז איננו נדרשים לדון בשאלת קיומה וטיבה של המחלוקת בין הצדדים לגבי זכאות המשיבה לפיצויי פיטורים, והאם בהתעלם מטענת הקיזוז ניתן היה להיעתר לבקשה למתן פסק דין חלקי".

המבקש בקש לאבחן החלטה זו מענייננו, שכן לטענתו בענין ויינשטוק היתה מחלוקת לעצם הזכאות לפיצוי פיטורין ומה גובהם. ואולם כפי שהובא בציטוט לעיל, ההחלטה שם הושתתה על הקביעה בענין טענת הקיזוז, ומבלי להידרש לטענות הנוגעות למחלוקת על היקף הזכאות לפיצוי פיטורים אלמלא טענת הקיזוז. על זאת, נוסיף כי המבקש ציטט בסעיף 29 לתגובתו חלקים מהחלטת בית הדין האזורי לעבודה ומטענות הצדדים ענין ויינשטוק. גם טענות אלה של המבקש אינן מצדיקות אבחון המקרה הנידון מענין ויינשטוק, שכן מוקד ההחלטה שניתנה על ידי בית דין זה בענין ויינשטוק – בהתאם לנימוקיה - הוא בקביעה כי "הלכה למעשה המבקשת תהיה זכאית לפיצויי פיטורים תלויה גם בהחלטה בעניין טענות הקיזוז, וטענות אלה הן טענות שצריכות להתברר במהלך הדיון". מוקד זה יפה גם לענייננו.

1. לאור האמור, הבקשה נדחית, והמבקש ישלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסף 2,500 ₪ תוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ז (06 פברואר 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.