27 מאי 2017

לפני:

כב' השופטת כרמית פלד

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבע 4 לסילוק על הסף של התביעה נגדו מאחר ונטען כי אינו בעל מניות ומשכך בהתאם לדין כלל לא ניתן להרים כלפיו את מסך ההתאגדות. בנוסף, כולל כתב ההגנה בקשה למחיקת התביעה על הסף כנגד הנתבעים 2-3, בעלי מניות בחברה הנתבעת 1 (להלן –החברה), מהטעם שלכאורה לא מתקיימות העילות להרמת מסך ההתאגדות.
2. התובע מתנגד לבקשה וטוען כי מתקיימות העילות להרמת מסך וכי ביחס לנתבע 4, קרוב משפחתם של שאר הנתבעים, הרי שהוא משמש כמנהל בפועל בחברה והיה גורם פעיל בהעסקת התובע באופן אישי. מוסיף התובע וטוען כי רק בשל היותו של הנתבע 4 שוטר במשטרת ישראל, באופן שאינו מאפשר לו בהתאם לדין להחזיק במניות חברה הוא אינו רשום באופן פורמלי כבעל מניות (אלא רעייתו, אשר לכאורה אינה ממלאת כל תפקיד בחברה).
3. לאחר שעיינתי במלוא המסמכים שהוגשו לתיק מצאתי כי דין הבקשה להידחות. להלן אפרט טעמיי.

המסגרת הנורמטיבית

1. בהתאם להלכה הפסוקה סעד של סילוק על הסף הינו צעד קיצוני, הננקט בבתי הדין לעבודה במקרים חריגים, במשורה וביד קמוצה (ע"ע 408/07 מדינת ישראל נגד משה כהן (13/2/08); דב"ע מז/3-15 אפנר נגד מפעלי הדסה לנוער (לא פורסם); דב"י יא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נגד אברהם כלפון, פד"ע כב 518).
2. בית הדין יעדיף תמיד את בירור המחלוקת לגופה וסילוק התביעה על הסף ייעשה רק במקרים קיצוניים ובלית ברירה. במידה וקיימת אפשרות, ולו קלושה, שהתובע יזכה לקבל מהנתבע הרלבנטי את הסעד שנתבע, אין נועלים בפניו את דלתות בית הדין (דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז' 3, 14; עתירה לבג"ץ נדחתה: בג"ץ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ו- 126 אח' נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו ואח', פ"ד מט(1)573, 590-586; ע"ע (ארצי) 80/07 יואב ברמץ נגד נגריית שירן בע"מ(15/7/077))
3. בע"ע (ארצי) 9912-04-14 אולגה פטרמן נגד רידמן בע"מ (29/9/16) עמד בית הדין הארצי על האבחנה בין עילת הרמת מסך לבין ייחוס אחריות אישית לאורגן של החברה, תוך שהוא מפנה בענין זה לפסיקת בית המשפט העליון בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ. קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5), 661 ומצטט, כדלקמן:

"אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא איפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה אותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה - התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. למשל, בנסיבות קיצוניות עשוי בית המשפט לקבוע כי נושה של החברה יכול להיפרע במישרין מבעלי מניותיה. ודוק: האחריות האישית מוטלת על אורגן. לעיתים אורגן הוא בעל מניות. לעיתים אורגן בחברה איננו בעל מניות. התרופה של הרמת המסך מחייבת את בעלי המניות של החברה. בעלי המניות, בדרך כלל, אינם אורגנים בחברה. עם זאת, לא פעם האורגן אשר יחוב בחבות אישית נזיקית הוא בעל מניות השליטה בחברה. אילו היה מורם מסך ההתאגדות, הוא אשר היה נושא בעיקר הנטל כלפי הצד השלישי."

מן הכלל אל הפרט

1. כנגד הנתבעים 2-4 נטענו טענות שונות בקשר עם העסקה לכאורה שלא כדין, הפרת חובות תום לב וכיוצ"ב. עוד נטענו טענות בנוגע להרמת מסך ההתאגדות.
2. באשר לנתבע 4 - ביחס אליו נטען כי הוא ממלא תפקיד מרכזי בחברה בכלל ובהעסקת התובע בפרט וכי, בין השאר, נהג כלפי התובע בחוסר תום לב ותוך הפרת הוראות דין שונות. טענות אלה עשויות, לכאורה, לשמש בסיס להטלת אחריות אישית ללא קשר לעילת הרמת מסך. יובהר כי בשלב מקדמי זה לא ניתן להכריע בשאלה האם אכן קיימת עילה לחיוב הנתבע 4 בגין אחריות אישית.
3. באשר לנתבעים 2-3 הרי שאלה משמשים כבעלי מניות בחברה ומטעם זה אם וככל שיימצא בסופו של הליך כי מתקיימים התנאים להרמת מסך ההתאגדות קיימת אפשרות – ולו קלושה – שיחוייבו במסגרת דוקטרינה זו.
4. כך או כך, לטעמי יש מקום לבחון את כל הדברים לאשורם – עובדתית ומשפטית – במהלך ניהול המשפט לגופו, לאחר שיבחנו מלוא הראיות ויישמעו מלוא העדים. בשלב ראשוני זה, ובטרם נשמעו ראיות, אין מקום להכריע בשאלות כבדות משקל אלה.
5. כאמור, סעד של סילוק על הסף הינו סעד דרסטי הננקט במשורה וביד קמוצה. כל אימת שקיימת אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה לסעד כלשהו מהנתבע אין נועלים בפניו את דלתות בית הדין. הלכה זו מתיישבת, בין היתר, עם חשיבותה הרבה של זכות העמידה והגישה לערכאות.
6. על כן, בטרם הובהרו די צרכן מלוא הטענות, סבורני שאין מקום למחוק על הסף את התביעה נגד הנתבעים 2-4.
7. ברי כי אין במסקנה האמורה כדי להביע עמדה ביחס למוצקות הטענות כנגד נתבעים אלה וביחס לסיכויי התביעה נגדם. אם וככל שיסתבר בסופו של הליך כי אין מקום לחיובם באופן אישי עשוי הדבר להיות כרוך בהטלת הוצאות.
8. מהטעמים המפורטים לעיל - הבקשה נדחית.
9. הוצאות הבקשה יישקלו בסיום ההליך.
10. התיק יוחזר אל הרשמת תמר עציון-פלץ למתן החלטות בדבר המשך ניהולו.

ניתנה היום, ב' סיוון תשע"ז, (27 מאי 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.