1. ביום 21.12.16 הגישה המערערת בבית משפט זה הודעת ערעור על "פסק דין חלקי" שניתן בבית המשפט קמא ביום 25.10.16, ולפיו עליה לסלק ידה מנכס מקרקעין מסוים בתוך 90 יום. התביעה בבית המשפט קמא נקבעה להמשך דיון בסעד הנוסף אותו תבעו המשיבים - תשלום דמי שימוש ראויים.

2. בהודעת הערעור ציינה המערערת כי "נימוקי הערעור יוגשו בנפרד". בהחלטתי מאותו יום הוריתי למערערת להגיש את נימוקי הערעור בתוך 7 ימים, שאם לא כן - ימחק הערעור.

3. ביום 22.12.16 ביקשה המערערת כי נימוקי הערעור יוגשו על ידה רק לאחר מתן פסק הדין הסופי בבית המשפט קמא. בקשה זו מעלה לדיון את השאלה: האם פסק הדין מושא הערעור הינו אכן "פסק דין חלקי", שמא מדובר ב "החלטה אחרת"? לאבחנה זו נפקות ביחס להליכי הערעור, שכן בניגוד ל"החלטה אחרת", על "פסק דין חלקי" אין לערער במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי (ראה תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, להלן: התקנות).

4. סמכות בית המשפט ליתן פסק דין חלקי, קבועה בתקנה 191 לתקנות, אשר קובעת כדלקמן:

"בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לענין התביעה או הסעד כאמור."

המפתח לאבחנה בין פסק דין חלקי לבין החלטה הניתנת באחד משלבי הדיון בין אותם בעלי דין, נעוץ בסעד המבוקש מבית המשפט. אם בית המשפט פוסק לבעל דין את מלוא הסעד אותו ביקש מבין כמה סעדים העומדים לדיון, וסעד זה עומד בפני עצמו כעניין שנפסק, בחזקת סוף פסוק בנוגע לאותו סעד, אף אם לא הסתיים הדיון בתובענה כולה, וכאשר אין בהמשך הדיון כדי להביא לשינויה או לביטולה של ההחלטה האמורה, הרי שמדובר בפסק דין חלקי. (ראה: א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 (2015) עמ' 613-614).

5. בענייננו - המשיבים תבעו בבית המשפט קמא שני סעדים נפרדים: סילוק יד ממקרקעין ופסיקת דמי שימוש ראויים. בפסק הדין מושא הערעור נפסק למשיבים הסעד של סילוק ידה של המערערת מן המקרקעין ולעניין סעד זה מדובר בסוף פסוק. ברי כי אין בהמשך הדיון בבית המשפט קמא בנוגע לסעד הנוסף שנתבקש - תשלום דמי שימוש ראויים, כדי להביא לשינוי או לביטול הסעד של סילוק היד שנפסק. על כן, אכן מדובר ב"פסק דין חלקי".

6. טענת המשיבים ולפיה הערעור הוגש באיחור, נדחית. טענה זו נסמכת על רישום במערכת "נט המשפט" ולפיו ב"כ המערערת צפה בפסק הדין מושא הערעור ביום בו ניתן. דא עקא, שצפייה כאמור איננה מהווה, ככלל, המצאה כדין ואין בה כדי להתחיל את מרוץ הימים להגשת הערעור (ראה: ע"א 9191/16 לוי תמיר נ' אשואל ברכה (25.12.16)). לא קיים במערכת "נט המשפט" אישור על מסירה לב"כ המערערים באמצעות דואר אלקטרוני, על פי סימן ג'2 לפרק ל"ב לתקנות, כאשר על פי תצהיר ב"כ המערערת פסק הדין אף לא הומצא בדרך זו.

7. על יסוד האמור לעיל, אין מקום לבקשת המערערת לדחות את מועד הגשת נימוקי הערעור עד למתן פסק הדין הסופי בבית המשפט קמא. המערערת תגיש נימוקיה עד ליום 19.2.17, אחרת - ידחה הערעור.

התיק יובא לעיוני ביום 20.2.17.

ניתנה היום, ט' שבט תשע"ז, 05 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.