תביעה בגין נזקים שנגרמו לאופנוע של התובע בתאונה שקרתה ביום 17.7.16 בה היה מעורב רכבו של הנתבע 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2.

גרסת הרוכב על האופנוע, מר רן שבתאי, לתאונה:

חזרתי מהעבודה, נסעתי בכביש 471. יצאתי ביציאה לכביש 40, לקראת רמזור. בנתיב השמאלי. היו 7 מכוניות, רמזור אדום, בנתיב הימני. אולי 3 מכוניות בנתיב השמאלי שלפני. נסעתי, פשוט בום, מישהו פתח את הדלת עלי, עפתי על הצד, צד שמאל. החלקתי, כמעט נעצרתי לפני רכב שפגעתי בו בסוף.

ש. מה היה אחרי התאונה?

ת. במשך כחצי דקה, הוא לא ניגש אלי. לא יודע איפה הוא היה. התחילו לגשת אלי אנשים, הוא הגיע אחרי כחצי דקה, 5 פעמים אמר שהוא מצטער. בכל מיני וריאציות, אמר שלא ראה אותי. היו אנשים ששאלו אם להזמין לי אמבולנס, הייתי בערפול, אמרתי לא יודע. הוא שאל אם יש לי רישיון, זה מה שעניין אותו. אחרי עוד איזה 15 שניות, חצי דקה, הוא הזיז את הרכב לנתיבים ששם התמונות, נתיב של נת"צ.

מטעם התובע העיד גם עד נייטרלי לתאונה, מר תומר טוביס, שסיפר:

נסעתי בכביש בדרכי הביתה, 471, מסתכל קדימה. פתאום ראיתי את הקטנוע שם, שמעתי בום, ראיתי את הקטנוע שנפתחה עליו דלת. אין בינינו היכרות.

גרסת הנתבע למקרה:

נסעתי בכביש 471, ירדתי במחלף לכיוון פ"ת. היה שם קצת פקק. עמדתי באמצע פקק. נדלקה לי נורה, חשבתי שזה מהדלת, פתחתי את הדלת כדי לסגור אותה, איך שאני בא לסגור, אני שומע בום, אופנוע נכנס בי. הסתכלתי במראות, אבל...

מר טוביס הינו עד ראייה נייטרלי שנקלע למקום התאונה וראה את מה שקרה, ובהתאם לעדותו הישירה הוא מתאר, בפשטות, כי הדלת נפתחה על האופנוע. אני נותן אמון מלא בעדותו של מר טוביס שכן מדובר בעד אקראי שאין לו היכרות עם מי מהנהגים המעורבים ולכן אינו חשוד בהטיית דבריו, ועדותו לא נסתרה.

לבית המשפט הוגש דו"ח פעולה של שוטר שהגיע לזירת התאונה. בדו"ח מצוין כי הנתבע עמד בנתיב הימני לפניה שמאלה ואז החליט לפתוח את הדלת מאחר שלדבריו לא היתה סגורה טוב ואיך שפתח אותה הגיע רוכב האופנוע שפגע בדלת והחליק. אף שהשוטר לא העיד מצאתי ליתן משקל נכבד לאמור בדו"ח הפעולה, שכן סביר ביותר כי הדו"ח מתאר את מה שנאמר לשוטר שערך אותו, והנתבע אף אישר בחקירה הנגדית כי אלו הדברים שנמסרו לשוטר. לכן, וכפי העולה מהדו"ח, התאונה קורית בדיוק כאשר הנתבע פותח את דלת הנהג ברכב, והמסקנה היא כי אלמלא פתיחת הרכב לא היתה התאונה נגרמת.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי התאונה נגרמה באשמתו של הנתבע 1 אשר פתח את הדלת לעבר המקום בו נסע האופנוע בחוסר זהירות. לא מצאתי כל אשם בנהיגתו של רוכב האופנוע.

הנזק הוכח באמצעות חוות דעת ומסמכים שלא נסתרו. התובע העיד כי האופנוע נמכר זמן מה לאחר התאונה תמורת מזומן. אף שלא הוצגה אסמכתא למכירה, אין הדבר מעלה או מוריד, שכן אין הניזוק מחוייב לתקן את הנזק, ואין זה מעניינו של המזיק האם הרכב נמכר לאחר שהיטיב את הנזק (ראו, למשל: תא"מ (הרצ') 51866-09-16‏ ‏ מכלוף יוסף נ' קווים תחבורה ציבורית בע"מ, והאסמכתאות שם).

הנתבעים ישלמו לתובע 16,167 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 4,000 ₪.

ניתן היום, ל' תשרי תשע"ט, 09 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.