עתירה לביטול החלטת ראש עיריית ירושלים (להלן: "ראש העיר"), עיריית ירושלים (להלן: "העירייה") ומשרד הבינוי והשיכון מיום 30.11.2016 להגיש את תכנית מתאר מקומית מספר 101-0178129 (להלן: "התכנית") להפקדה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים (להלן: "הוועדה המחוזית"); לביטול החלטת הוועדה המחוזית להגיש את התכנית להתנגדויות; וכן לביטול החלטת כל המשיבים לדחות את המלצות "דו"ח החלופות" שהוגש על ידי העותרים בנוגע לתכנית ואת בקשתם לשטוח את טיעוניהם בפני הגורמים התכנוניים עובר להפקדת התכנית.

הרקע לעתירה

1. ביום 18.6.2002 אושרה תכנית המתאר המחוזית של מחוז ירושלים מספר 1/29 (להלן: "תמ"מ 1/29") שעניינה הקמת מערך תחבורה ציבורית בעיר ירושלים באמצעות רכבת קלה, משכונת רמות בצפון העיר ועד שכונת גילה בדרומה. לפי התכנית אחד ממעברי הרכבת הקלה יעבור בתוואי מסילת הברזל הישנה הנמצאת ברחוב הרכבת. ביום 20.7.2015 הגישו העירייה ומשרד הבינוי והשיכון את התכנית נשואת העתירה לוועדה המחוזית שנועדה לקבוע את מעבר רכבת הקלה כמתוכנן. אלא שהתברר שבתכנית נקבע שינוי בתוואי אחד ממעברי הרכבת הקלה, כך שיעבור ברחוב עמק רפאים ולא ברחוב הרכבת כפי שתוכנן בתחילה. הטעם לשינוי היה לשדרג את המרחב הציבורי של הרחוב ולהימנע מפגיעה במרחב האיכותי של "פארק המסילה" שברחוב הרכבת.

2. ביום 7.9.2015 הוועדה המחוזית דנה בתכנית ואישרה את הצעת ההנחיות שהוגשה על ידי המשרד להגנת הסביבה. בהמשך להחלטה זו, הוגש תסקיר השפעה על הסביבה, אשר כלל ניתוח של התוואי המוצע ברחוב עמק רפאים. ביום 27.1.2016 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (להלן: "הוועדה מקומית") דנה בתכנית והמליצה על הפקדתה בתנאים וביום 15.2.2016 התקיים דיון נוסף במליאת הוועדה המחוזית. לאחר מכן התקיימו שני דיונים נוספים בוועדה המחוזית, הראשון ביום 20.6.16 והשני ביום 26.7.16. בסופו של דבר, בימים 6.12.2016 ו-9.12.2016 פורסם דבר הפקדת התכנית בעיתונים וביום 15.12.16 פורסם דבר ההפקדה ברשומות.

3. במקביל, במהלך חודש מרץ 2016 התקיימה ישיבה בין צוות תכנית אב לתחבורה בירושלים, האמון על תכנון ויזום מערך התחבורה החדש בעיר מטעם העמותה לתכנון, פיתוח ושימור אורבני ירושלים (משיבה 7, להלן: "צוות התכנון"), לבין פורום אורבני של מנהל קהילתי גינות העיר מטעם תושבי השכונות הסובבות את רחוב עמק רפאים ורחוב הרכבת, כדי לדון בתוואי הרכבת הקלה כפי שהוצע בתכנית. בעקבות ישיבה זאת, התקיימו מספר פגישות נוספות בנוכחות נציגי המנהל הקהילתי גינות העיר ותושבי השכונות יחד עם נציגי עיריית ירושלים ונציגי צוות התכנון, בתאריכים 18.5.2016, 18.7.2016, 26.7.2016, כמו גם ישיבת מועצת העיר בנושא שהתקיימה ביום 30.8.2016.

4. ביום 1.9.2016 התקיימה פגישה בין נציגי המנהל הקהילתי, תושבי השכונות ובעלי העסקים המקומיים עם נציגי העירייה ובראשם ראש העיר וסגנו המשמש בכובעו האחר כיו"ר הוועדה המקומית. בפגישה סוכם כי יבדקו חלופות לתוואי הרכבת הקלה בקטע שבין גן הפעמון לצומת אורנים, בתוך כך המחלוקת על מעבר הרכבת הקלה ברחוב עמק רפאים ולא ברחוב הרכבת.

5. בעקבות זאת, ביום 16.11.2016 הגיש צוות התכנון חוות דעת בנוגע למעבר הרכבת הקלה דרך רחוב עמק רפאים. חוות הדעת עסקה בארבע חלופות: חלופת עמק רפאים; חלופת רחוב הרכבת; חלופת מעבר תת קרקעי ברחוב הרכבת; וחלופת דרך חברון. בחוות הדעת נקבע כי חלופת עמק רפאים הנה החלופה הטובה ביותר מבין החלופות המוצעות. אלא שביום 27.11.2016 הגישו העותרים דו"ח חלופות משלהם שהתייחס לשלוש חלופות לתוואי הרכבת הקלה בקטע גן הפעמון – צומת אורנים: חלופת עמק רפאים, חלופת רחוב הרכבת וחלופת דרך חברון. לפי דו"ח החלופות, חלופת עמק רפאים הנה הגרועה ביותר כשהחלופה הטובה ביותר הנה חלופת דרך חברון. ביום 30.11.2016 התקיימה פגישה בין העותרים ונציגי התושבים לבין נציגי העירייה בנוגע לדו"ח החלופות.

6. ביום 8.12.2016 פנו העותרים למשיבים בבקשה להקפיא את הליכי פרסום התכנית ומניין הימים להגשת התנגדויות, על מנת שיוכלו להציג בפניהם חוות דעת לעניין חלופת מנהור ברחוב עמק רפאים, אשר לא הובאה לא בחוות דעתו של צוות התכנון ולא בדו"ח החלופות מטעמם. ביום 13.12.2016 השיב מנהל תחום במנהל התכנון, מחוז ירושלים כי העותרים מוזמנים להביא את עמדתם במסגרת התנגדות לתכנית בהתאם למועד פרסום ההודעה על הפקדתה. תשובה זו נמסרה לעותרים גם מפי צוות התכנון ביום 18.12.2016. משנדחתה אפוא בקשת העותרים, הגישו את העתירה שלפניי.

תמצית טענות הצדדים

7. לטענת העותרים, ראש העיר נתן להם הבטחה מנהלית מחייבת, לפיה התכנית לא תופקד להתנגדויות עד ללימוד מעמיק ומהותי של דו"ח חלופות שיוגש על ידי העותרים תוך שלושה חודשים ממועד מתן הארכת המועד על ידי ראש העיר לשמיעת טענותיהם ולאחר שיתקיים דיון מהותי עם נציגיהם ועם נציגי השכונות על מסקנות הדו"ח. העותרים השקיעו שלושה חודשים של עבודה וממון רב על מנת להכין את דו"ח החלופות האמור ולמרות זאת, לא התקיים דיון רציני עמם והעירייה הגישה את התכנית כפי שהיא להפקדה. לטענת העותרים לראש העיר יש את הסמכות לתת הבטחה שכזו כעומד בראש הרשות המקומית המגישה את התכנית לידי הוועדה המחוזית, כאשר קציבת לוחות זמנים להגשת דו"ח החלופות והדיון אודותיו מעיד על התחייבות מפורשת וברורה מצדו ואין כל צידוק חוקי לחזרה מהבטחתו זו. יותר מכך, המשיבים חתרו כנגד הבטחתם כאשר הם הסתירו מפני העותרים מידע חיוני בתחום התכנוני והכינו מראש תגובה נגד דו"ח החלופות והגישו את התכנית לוועדה המחוזית מבלי להודיע לעותרים ומבלי להתייחס לדו"ח.

8. עוד טענו העותרים כי העירייה והוועדה המחוזית פעלו בחוסר סמכות בהעבירן את התכנית להפקדה לשם הגשת התנגדויות, מכיוון שהתכנית חורגת מתוואי תמ"מ 1/29 בניגוד להוראות סעיפים 129-131 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, לפיהן תכנית מתאר מחוזית גוברת על תכנית מתאר מקומית. יתר על כן, בתמ"מ 1/29 נקבע במפורש כי בכל מקרה של סתירה בין תכנית המתאר המחוזית לבין תכנית מתאר מקומית, תגבר תכנית המתאר המחוזית. כמו כן, לא התקיים דיון במסגרת הוועדה המקומית בנוגע לתכנית בניגוד לנדרש לפי נוהל 3/12 של משרד הפנים ובניגוד להוראות מנהל התכנון בעירייה לעניין שלבי אישור תכנית מתאר מחוזית.

9. כמו כן, לטענת העותרים טעו המשיבות בכך שדחו את דו"ח החלופות שהוגש מבלי שניתנה להם זכות הטיעון, מבלי לקיים את חובת השימוע וללא כל הנמקה ראויה לכך. בהתנהלותם זו פעלו המשיבות בחוסר תום לב, בחוסר סבירות קיצוני, בשרירות, תוך ניגוד עניינים ומתוך שיקולים זרים ופגעו באינטרס ההסתמכות של הציבור ובזכות הציבור להשתתף בהליכי התכנון וחלוקת המשאבים בהסתמך על זכותם הקניינית והעיקרון הדמוקרטי שבדבר. כמו כן, אין מקום לספק כי דו"ח החלופות עולה באיכותו על כל תכנית אחרת ויש לאמצו.

10. בתגובת ראש העיר, עיריית ירושלים והוועדה המקומית, נטען כי דבר לא נעשה בהיחבא וכי לא זו בלבד כי היו פרסומים רבים בעיתונות אודות הפקדת התכנית, אלא שחלקם של העותרים אף השתתפו בישיבת שיתוף ציבור בה הוצג התוואי המתוכנן. לגבי התכנית עצמה, קדם להפקדתה דיון מעמיק ורציני. התכנית אינה סותרת את תמ"מ 1/29 וטענות העותרים אף סותרות את הוראות תכנית מתאר המחוזית 1/30 (להלן: "תמ"מ 1/30") שפורסמה למתן תוקף ביום 28.11.13 ואשר אפשר את שינוי תוואי הרכבת הקלה. כמו כן, טענת העותרים שראש העיר נתן הבטחה מינהלית מופרכת והיא דבר שלא היה ולא נברא, ולו משום שהוועדה המחוזית החליטה על הפקדת התכנית בתנאים עוד בחודש פברואר 2016.

11. ראש העיר, העירייה והוועדה המקומית סיפרו, כי זה למעלה מעשור מקדמת העירייה, הן בעצמה והן באמצעות צוות התכנון, מערכת הסעת המונים בתוואי המיועד לשמש כדרך בלעדית על מנת לאפשר שרות מהיר, יעיל ובטוח של מערכת התחבורה הציבורית בירושלים, ללא הפרעה של כלי רכב פרטיים. בדרך זו מבקשת העירייה לצמצם את מעבר כלי הרכב הפרטיים בצירי התחבורה העירוניים וגם לעודד שימוש בתחבורה ציבורית. חלק ממאמצים אלו בא לידי ביטוי בקידום התכנית הנמצאת בימים אלו בשלב של הגשת התנגדויות עד ליום 9.2.17, כאשר לבקשת העותרים המועד להגשת ההתנגדויות הוארך עד ליום 6.3.2017. אלא שבמקום להגיש התנגדות על פי הקבוע בדין, העותרים בחרו להגיש עתירה זו לבית המשפט שעה שהוועדה המחוזית החליטה על הפקדת התכנית עוד בחודש פברואר אשתקד, כאמור. לכן, גם אליבא דדעת העותרים שעל בית המשפט להתערב בהחלטות המשיבים, הם השתהו קשות בהגשת העתירה.

12. מכל מקום, נעשתה עבודת תכנון רצינית ביותר גם בוועדה המקומית וגם בוועדה המחוזית ולמרות שהעירייה לא הייתה מחויבת בדבר, היא ראתה חשיבות בשיתוף הציבור בהליך התכנון. לכן במהלך חודש מאי 2016, כאשר החלו מספר בעלי אינטרסים מאזור רחוב עמק רפאים לטעון כי לא היו מודעים לתכנית, הסכים ראש העיר לדחות את הפקדת התכנית בשלושה חודשים כדי לאפשר לאותם גורמים להציג את עמדתם לתכנון המוצע. ראש העיר עמד בהסכמתו. כעת הסכמה זו הפכה לחרב נשלפת בידיהם של העותרים הטוענים שהייתה בכך הבטחה מינהלית, אך לאמיתו של דבר לא הייתה שום הבטחה, מינהלית או אחרת. אדרבה, גם לאחר חלוף שלושת החודשים, התייצבו העותרים וכן תושבים נוספים בישיבת מועצת העיר במטרה להציף את טענותיהם בעניין תוואי הרכבת. לפנים משורת הדין, ראש העיר הציע להיפגש עם העותרים כדי לשמוע את טענותיהם וכך נעשה ביום 1.9.2016 ושוב הסכים לדחות את הפקדת התכנית לשלושה חודשים נוספים.

13. במקביל, נוכח טענות העותרים, נערך דו"ח על ידי צוות התכנית על מנת להציג בפירוט רב את החלופה המוצעת על ידי העותרים, לפיה תעבור הרכבת הקלה בתוואי רחוב הרכבת וכן חלופות אחרות שנבחנו במהלך התכנון. לקראת תום תקופת ההארכה, ביום 27.11.16 נפגש ראש העיר, יחד עם סגנו המכהן כאמור כיו"ר הוועדה המקומית, מהנדס העיר, אדריכל העיר, מנהל אגף תכנון העיר, סגן מנהל אגף והממונה על תכנון העיר, צוות התכנית וגורמים אחרים בעירייה, עם ראשי המנהל הקהילתי גינות העיר, ראש הצוות האורבני, נציגי סוחרים ותושבים אחרים, ביניהם חלק מהעותרים, כאשר בפגישה זו הציגו העותרים את דו"ח החלופות שהיה ברשותם. אלא שאיש מטעם העירייה לא הנחה את העותרים להכין את דו"ח החלופות, שכן בתום הפגישה שהתקיימה כאמור ביום 1.9.2016 לא ידעו העותרים להציג את עמדתם, ולכן ניתנה להם האפשרות לגבש עמדה שבאה לידי ביטוי רק לאחר מעשה, כאמור בדו"ח החלופות.

14. משרד הבינוי והשיכון והוועדה המחוזית (לשם קיצור, עמדתם המשותפת תובא להלן רק בשם הוועדה) טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים והיותה עתירה מוקדמת, לחילופין מפאת שיהוי בהגשתה ואף לגופו של עניין. בפתח תגובתם, הוועדה ציינה כי עוד ביום 20.7.15 הוצגה התכנית בפני מליאת הוועדה המחוזית, והוועדה לאחר ששוכנעה בחשיבותה של התכנית, קבעה במועד זה כי יש להכין תסקיר השפעה על הסביבה בעניינה ופנתה לנציג המשרד להגנת הסביבה בבקשה להכנת הצעה להנחיות. עוד במהלך הדיון נמסר כי "הוצג מקטע התוואי ברחוב עמק רפאים ונסקרו השיקולים לבחירה בתוואי זה, בשונה מן הקבוע בתמ"מ 1/29. נמסר כי המלצת הצוות היא כי מוצע לבצע את המסילה ברחוב עמק רפאים כאמצעי לשדרוג המרחב הציבורי של הרחוב ובכדי להימנע מפגיעה במרחב האיכותי של פארק המסילה". באותה ישיבה נבחנו כל החלופות האפשריות לתוואי והוועדה השתכנעה כי החלופה המוצעת בתכנית היא החלופה הראויה ביותר מבין כל החלופות שנבחנו. ביום 15.2.16 התקיים דיון נוסף בפני מליאת הוועדה ובתום הדיון בו דנה הוועדה בכל מקטעי התוואי, היא החליטה להפקיד את התכנית להתנגדויות בכפוף לתנאים שונים שנקבעו באותה החלטה. לאחר מכן התקיימו שני דיונים נוספים. הראשון ביום 20.6.16 והשני ביום 26.7.16 במסגרתם השתכנעה הוועדה כי השינויים בגבולות התכנית שהוצגו ובכלל זה מעבר התוואי ברחוב עמק רפאים, ראויים וחשובים להמשך פיתוח הקו ומערכת הסעת המונים והחליטה לקבלם. במשך הזמן שחלף למן ההחלטה מיום 15.2.16 שקדו מגישי התכנית על קיום תנאי ההפקדה אשר הושלמו בשלהי שנת 2016 עד ההפקדה בפועל.

15. לדעת הוועדה המחוזית דין העתירה להידחות בראש ובראשונה נוכח ההלכה כי יש למצות את ההליך התכנוני לרבות דיון בהתנגדויות טרם מוגשת עתירה. בכל מקרה אף אם ניתן היה להגיש עתירה, יש לדחותה מפאת השיהוי בהגשתה נוכח קבלת ההחלטה להפקיד את התכנית ביום 15.2.16 שעה שהעתירה הוגשה רק ביום 25.12.16. היא הדגישה כי הלכה למעשה מקומן של כל טענות העותרים לגופה של התכנית, הוא בהליך הגשת ההתנגדויות על פי הדין ובהגשת העתירה מנסים העותרים להקדים ולעקוף את ההליך הסטטוטורי הקבוע בדין לשמיעת טענות מתנגדים לתכנית. הגשת עתירה באמצע ההליך התכנוני גם מטילה עול כבד ומיותר, הן על מוסדות התכנון הנאלצים להקדיש זמן בשלב מקדמי עוד טרם התקבלו החלטות סופיות, הן על הפרקליטות והן על בית המשפט. יתר על כן, העותרים מבקשים להביא לכלל דיון מהותי ולהתערבות בית המשפט בשלב הביניים של הפקדת התכנית עוד טרם התכנית עברה את הדיון המהותי של שלב ההתנגדויות. לפיכך, הוועדה סבורה כי אין מקום להיכנס בשלב הזה בפירוט לטענות התכנוניות המועלות בעתירה. עם זאת הוועדה התייחסה לטענת העותרים לפיה הפקדת התכנית לוקה בחוסר סמכות מפני שתוואי הרכבת ברחוב עמק רפאים חורגת מתמ"מ 1/29. לדעת הוועדה אין לטענה זו על מה להתבסס, שכן לא זו בלבד שהיא מתעלמת מסעיפים רלוונטיים של תמ"מ 1/29 המאפשרת את שינוי התוואי, אלא שתמ"מ 1/30 אישרה את שינוי התוואי באופן מפורש. בכל מקרה, גם טענה זו ראויה, אם בכלל, להישמע בהליך ההתנגדויות.

16. צוות התכנון טען כי הוא רואה בשיתוף הציבור משימה חשובה במעלה, מכיוון שמטרת השיתוף הינה לקבל מן הציבור מידע ורעיונות ומשוב לכל התכניות שהוא מקדם. לפיכך במחצית השנייה של שנת 2012 ובראשית שנת 2013 נערכו מפגשים בין אנשי הצוות עם נציגים של העירייה לבין ראשי מינהלים קהילתיים, גינות העיר, בקעה-תלפיות וגוננים לשם הצגת הקווים הנוספים למרחב זה. מפגש שלישי התקיים ביום 7.5.13 בהרכב מורחב של שלושת המינהלים הקהילתיים הנזכרים על יועציהם המקצועיים ועל נבחרי ציבור מתוכם. כבר אז הועלתה החלופה שהתוואי יעבור ברחוב עמק רפאים ולאחר שנשמע הלך הרוח של התושבים הוחלט שצוות התכנון ימשיך ויבדוק את כל החלופות ותתקיים פגישה נוספת. ואכן ביום 20.7.15 נערכה פגישה נוספת עם שלושת המינהלים הקהילתיים, בה נכחו נבחרי הציבור, חברי פורום האורבאניים של המינהלים הקהילתיים ומתכננים מקצועיים ויועצים מטעמם.

17. בהמשך, ביום 27.1.16 נערך דיון מסכם בוועדה המקומית. החלטת הוועדה כללה לא פחות מעשרים עמודים של הערות מפורטות לתכנית ולא היה עמוד אחד או תשריט כלשהו אשר לגביו לא ניתנו הערות. גם בהחלטת הוועדה המחוזית מיום 15.2.16 ניתנה הדעת להמלצותיה של הוועדה המקומית וקבעה כי התכנית תתוקן בהתאם להמלצות הוועדה המקומית. אך גם בכך לא תם שיתוף הפעולה עם הציבור, וביום 17.3.13 נערך מפגש עם המינהל הקהילתי גינות העיר, אנשי הפורום האורבאני, נציגי הסוחרים, אדריכל המינהל מצד אחד, ואנשי הצוות, כולל אדריכלים ומתכננים מטעמו מן הצד השני. כך התקיימו מפגשים רבים נוספים: ביום 8.5.16 התקיים מפגש נוסף של הסוחרים עם הצוות יחד עם סגן ראש העיר; ביום 18.5.16 נערכה הצגה של התוואי לתושבים ביום פתוח לקהל; ביום 12.7.16 נערכה פגישה נוספת של אנשי הצוות עם האדריכלים הפועלים בתוך המינהלים הקהילתיים הרלוונטיים וביניהם האדריכל של מינהל גינות העיר; ביום 18.7.16 נערך מפגש פתוח לציבור בהשתתפות רבים בו הוצגו החלופות השונות; ביום 26.7.16 נערך מפגש נוסף פתוח לציבור בו נכחו חברי ועדת התחבורה של מועצת העירייה ובראשם סגן ראש העיר וחברי מועצה. לבסוף במהלך חודש ספטמבר השלים הצוות את תהליכי התכנון והעמידה את התכנית בתנאים להפקדה ועד לסוף חודש נובמבר גם הושלמה הבחינה של כל החלופות והוכן מסמך סיכום חוות דעת של הצוות בעניין בחינת החלופות אשר פורסם ביום 16.11.16.

דיון והכרעה

18. נקודת המוצא היא כי לא קיימת חובה בדין לשתף את הציבור או להתייעץ עמו בהכנת תכנית לפני הפקדתה. עיקרון זה מעוגן בחוק התכנון והבניה, תשכ"ו-1965 (להלן: "החוק"). אף העותרים מודים בכך בפה מלא וכדבריהם "שיתוף הציבור בהליכי תכנון, אינו אלא מחווה של הרשות כלפי הציבור". השתתפות הציבור בהליכי התכנון של הרשויות באה לידי ביטוי בשלב ההתנגדויות לתכנית שהופקדה לפי סעיף 85 לחוק, וזאת כפי שמורה סעיף 100 לחוק אשר לפיו "כל מעונין בקרקע, בבנין או בכל פרט תכנוני אחר הרואה את עצמו נפגע על ידי תכנית מיתאר מחוזית או מקומית או תכנית מפורטת שהופקדו, רשאי להגיש התנגדות להן" (וראו: ע"א 8265/00 שופרסל בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז מרכז, פ"ד נו(5) 885 (2002)). התנגדות לתכנית יכולה להיות מטעמים שונים ושיקול הדעת המסור לרשויות התכנון במסגרת הדיון בהתנגדויות רחב והוא מבוסס על הסתכלות תכנונית כוללת, המשלבת  שיקולים כלכליים, חברתיים וסביבתיים (עע"מ 2141/09 הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון, 7.11.10).

19. מתן אפשרות לציבור להשתתף בנוי על העקרונות הדמוקרטיים, וכפי שאמר בית המשפט (עע"מ 9057/09 איגנר נ' השמורה, 20.10.10), כי הזכות להגשתן של התנגדויות:

"שואבת כוחה מחובת ההגינות המוטלת על הרשות ומבטאת היא עקרון-יסוד ולפיו אין פוגעים בזכות או באינטרס לגיטימי של אדם בלא לשמוע אותו תחילה; ממקדת היא את תשומת-הלב בנושאים אלה ואחרים שהמתנגדים מעוניינים בהם, ולמותר לומר ששקיפות ההליך מבטיחה באורח מרבי את תקינות פעולתה של הרשות... שיתוף הציבור בקבלתן של החלטות מהווה שלוחה לעיקרון הדמוקרטי המקובל, בייחוד כך בנושאי תכנון, בנייה ואיכות הסביבה המשפיעים במישרין על היחיד ועל הכלל".

20. הליכי התכנון כוללים, אם כן, מנגנונים מובנים וסדורים המאפשרים למתנגדים לתוכנית שהופקדה להשמיע את קולם ועמדתם אודותיה. כפי שצוין לא אחת, תחום התכנון והבניה מעורר שאלות מקצועיות מובהקות שהמקום הראוי לבירורן הוא לפני גופי התכנון המוסמכים המחזיקים במומחיות הנדרשת, בכלים המיטביים לבחינתן של הסוגיות התכנוניות ובראייה תכנונית כוללת (בג"ץ 1880/07 אתרוג נ' ממשלת ישראל, 17.6.2009; עע"מ 10112/02 אדם טבע ודין נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נח(2) 817 (2003)). על רקע דברים אלה, נפסק באופן עקבי ושיטתי, כי מקום שבו טרם מוצו הליכי ההתנגדות הקבועים בדין, אין מקום לכך שבית המשפט ישים עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ויקדים לדון בהשגות תכנוניות; וכי ככלל, אין מקום לעריכתה של ביקורת שיפוטית על החלטותיהן של רשויות התכנון שעה שההליכים התכנוניים תלויים ועומדים. העמדה המקובלת היא, אפוא, כי זמנה של ביקורת שיפוטית מעין זו יגיע, כאשר הליכי התכנון יבואו אל סיומם (בג"ץ 478/85 אבולעפיה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד מ(2) 294 (1986); בג"צ 9032/01 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' שר התשתיות הלאומיות, 2.2.2004; בג"צ 3881/10 התאחדות המלונות בים המלח נ' מדינת ישראל, 29.7.2010).

21. לציבור אין אפוא זכות מוקנית להשמיע את דעתו על תכנית, זולת בהתנגדות שהוא רשאי להגישה לפי הוראות הדין, באכסניה המתאימה ובמועד התכנוני המתאים. אלא כאמור, בפי העותרים הטענה כי מקרה זה שונה ממקרים אחרים, וזאת מפני שניתנה להם הבטחה שטענותיהם תישמענה, או ביתר דיוק, שרשויות התכנון יתייחסו לדו"ח החלופות שהוגש מטעמם עובר להפקדת התכנית. מנגד, כאמור, ברור כי אם לא ניתנה כל הבטחה מינהלית למי מהעותרים, כל התשתית המשפטית עליה מבוססת העתירה נופלת. שכן גם אם נפלו פגמים מהותיים בתכנית ובכל המהלכים שקדמו להפקדתה, מקומן של שמיעת השגות המתנגדים לתכנית מכל סיבה שהיא, הוא בהליך הגשת ההתנגדויות לפי סעיף 100 לחוק, כאמור. נרחיק לכת ונאמר כי אפילו אם ניתנה הבטחה מינהלית וראש העיר הבטיח כי יתייחסו באופן פרטני לדו"ח החלופות שיציגו העותרים עובר להפקדת התכנית, אך לא עשה כן, קשה לראות עילת התערבות של בית משפט זה. שכן מצבם של העותרים מכוחה של אותה הבטחה אינו יכול להיות טוב יותר ממצבם לו הייתה מוטלת חובה על ראש העיר על פי דין לעיין ולשמוע את השגותיהם של העותרים לפני הפקדת התכנית. במקרה כזה היה על העותרים גם כן להשמיע את השגותיהם על התייחסותו של ראש העיר רק במסגרת התנגדותם לפי הוראות החוק.

22. אך מעבר לכך, הלכה היא, כי לשם הוכחת קיומה של הבטחה מנהלית, יש להראות, תחילה, כי אכן ניתנה הבטחה בצורה מפורשת וחד-משמעית (בג"ץ 3975/95 קניאל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(5) 484 (1999); בג"ץ 7474/05 העמותה לקידום ויישום יום חינוך ארוך נ' משרד החינוך, 19.6.06). וכפי שנאמר, כי על הטוען לקיומה של הבטחה מנהלית "להוכיח כי הבטחה כזו אכן ניתנה וכי היא מפורשת, ברורה ולא מוטלת בספק, כנדרש מהתחייבות משפטית שאינה בגדר הצהרת כוונות גרידא" (בג"ץ 5853/04 "אמנה" - תנועת ההתיישבות של גוש אמונים אגודה שיתופית נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נט(2), 289, 293-294 (2005); וראו גם: בג"ץ 585/01 קלכמן נ' ראש המטה הכללי, פ"ד נח(1) 694 (2004); בג"ץ 4915/00 רשת חברת תקשורת והפקות (1992) בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד נד(5) 451 (1999); בג"ץ 580/83 אטלנטיק חברה לדייג וספנות בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר, פ"ד לט(1) 29 (1985)). בשלב השני, מתן תוקף משפטי לאותה הבטחה מותנה בקיומם של תנאים אלה: נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתיתה; לנותן ההבטחה הייתה כוונה להקנות לה תוקף משפטי; ונותן ההבטחה הוא בעל יכולת למלא אחריה (ע"א 3781/07 אליהו נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פתח-תקווה, 31.5.2009; ע"א 9073/07 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1982) בע"מ, 3.5.12; ע"א 5806/08 חלפון נ' מינהל מקרקעי ישראל, 1.8.12; בג"ץ 7474/05 העמותה לקידום ויישום יום חינוך ארוך נ' משרד החינוך, 19.6.06).

23. ולבסוף יצוין כי אף אילו ניתנה הבטחה מינהלית, הרי שעובדה זו לבדה לא מובילה בהכרח למסקנה כי נותן ההבטחה מנוע מלסטות ממנה במידה וקיים צידוק חוקי לסגת ממנה (וראו למשל: בג"ץ 649/89 מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נ' משרד הכלכלה והתכנון, פ"ד מה(1) 485 (1991); בג"ץ 764/87 התאחדות האיכרים בישראל נ' שר החקלאות, פ"ד מג(1) 309 (1989); בג"ץ 5018/91 גדות תעשיות פטרוכימיה בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(3) 773 (1993); ע"א 2235/15 סבית נ' לשכת הסדר זכויות מקרקעין חיפה, 21.11.16).

24. במקרה זה העותרים מסתמכים על ישיבה שהתקיימה בעירייה בין נציגי המינהל הקהילתי, תושבים, סוחרים ובעלי נכסים עם ראש העיר וסגנו ביום 1.9.16. נטען כי באותה ישיבה התחייבו והבטיחו נציגי העירייה שבמסגרת ההליך התכנוני יתקיים הליך מסודר של שיתוף הציבור והתנו אותו בכך שהתושבים יבדקו חלופות לתוואי "הקו הכחול" של הרכבת הקלה במגבלות שנקבעו על ידי ראש העיר באותה פגישה. לטענתם, ראש העיר התחייב שלא תוגש התכנית להפקדה במתכונתה המקורית עד ללימוד מעמיק של החלופות. בהתאם לכך ביום 27.11.16 הוגש לראש העיר בפורום מצומצם בו נכחו ראש העיר עצמו, סגנו, חברת מועצה ונציגי צוות התכנית מטעם העירייה, יחד עם נציגי המינהל הקהילתי גינות העיר, נציגי סוחרים ונציגי תושבים, דו"ח החלופות. אלא שבפורום זה, טענו העותרים, כי ראש העיר אמר להם כי בקרב העירייה כבר נפלה החלטה להעביר את התוואי מרחוב הרכבת לרחוב עמק רפאים וכי החלטה זו מבוססת על נתונים תכנוניים אשר לא היו בידי העותרים בעת שעמלו על הכנת דו"ח החלופות. באותה פגישה גם סירבו נציגי העירייה לבדוק את חלופת המנהור ברחוב עמק רפאים ומסרו לעותרים כי התכנית מוכנה להפקדה. כך ביום 30.11.16 התקיימה ישיבה נוספת קצרה בה היה אמור להתקיים דיון ושיח בעניין המשך העבודה המשותפת והמשך שיתוף הציבור בהליך התכנוני וזאת בהתאם לדו"ח החלופות, אך הישיבה הייתה ריקה מתוכן ולמראית עין בלבד.

25. לטענת העותרים לולא הייתה הבטחה מינהלית מחייבת ביום 1.9.16, לא היו מתקיימות שתי הישיבות הנוספות בימים 27.11.16 ו-30.11.16. כן נטען, כי לולא ההבטחה, הם לא היו עמלים וטורחים בהכנת דו"ח החלופות שהוא איכותי ביותר ומצביע באופן נחרץ על כך שהחלופה לפיה תוואי הרכבת יעבור ברחוב עמק רפאים היא החלופה הגרועה ביותר מבין החלופות האפשריות האחרות. הבטחה זו הותירה בפני העותרים את הרושם כי המשיבים מתכוונים לקיים הליך של שיתוף ציבורי משמעותי ואת הרושם כי טענותיהם תתקבלנה "בלב קולט ובנפש חפצה". עובדה היא, כך נטען, כי ביום 30.11.16 התפרסמה הודעה "בהודעות מנהל התכנון בעירייה" תחת הכותרת "תכנית הקו הכחול של הרכבת הקלה הוגשה להפקדה" (נספח ד' לעתירה), בה נאמר כי "ראש העיר החליט לדחות את הפקדת התכנית בשלושה חודשים כדי להעמיק בניירות העמדה המקיפים שהקבוצות השונות העבירו ולהרחיב את שיתוף הציבור, גם אם כל קבוצה חושבת אחרת". כך גם בתשובת העירייה לעתירה (סעיף 9(י)) נאמר כי ראש העיר הסכים לדחייה בת שלושה חודשים בהפקדת התכנית על מנת שהעותרים יוכלו לגבש עמדה לתכנון המוצע. היינו, מתוך הודעת העירייה, כמו גם מתוך טענותיה בתשובה לעתירה, ניתן ללמוד כי טענות העותרים לפיהן ניתנה הבטחה מינהלית על ידי ראש העיר היא נכונה.

26. ראשית ייאמר כי לא ראש העיר הוא זה שבידיו הסמכויות להורות או לעכב את הפקדת התכנית עד אין סוף ולוּ בשל קבלת דו"ח החלופות של העותרים. אכן משתקף כי לראש העיר, על אף שהוא לא מכהן כראש הוועדה המקומית, אלא סגנו, הייתה לו השפעה על מועד הגשת התכנית, שכן אין מחלוקת כי הוא זה שהורה על דחיית מועד הפקדתה. אלא כאמור, הוועדה המחוזית היא זו אשר הורתה על הפקדת התכנית, וספק ניכר אם בתום ששת החודשים של דחיית הגשת התכנית שקבע ראש העיר בשל רצונו לשמוע את עמדות הציבור, ניתן היה להחליף את תוואי הרכבת פעם נוספת. אך גם אם נצא מנקודת ההנחה שראש העיר היה מוסמך להבטיח לעותרים את מבוקשם, אין ולוּ תחילתו של סממן כי הייתה בכוונתו לשתף את הציבור ולתת משקל לדו"ח החלופות תוקף משפטי מחייב. כמו כן, גם אם נניח כי ניתן היה ביום 30.11.16 לשנות את התוואי, הרי שהעותרים אינם יכולים להלין אלא על עצמם. שכן גם לשיטתם ראש העיר נתן להם שתי אורכות, כל אחת בת שלושה חודשים לשכנע בצדקתם, ורק יום אחד לפני תום הדחייה השנייה, הגישו את דו"ח החלופות, דבר שראש העיר לא ידע כלל על קיומו וקשה עד בלתי אפשרי להסיק שהוא הבטיח להתייחס דווקא אליו. מכל מקום גם אם התייחסות ראש העיר לדו"ח החלופות הייתה רדודה, אין זה אומר כי הוא לא מילא אחר הבטחתו לעותרים, גם לשיטתם, ותרופתם היא בהגשת התנגדות בהליך המיועד לכך. שם הם יכולים להעלות את מלוא טענותיהם כנגדו וכנגד הליך קבלת ההחלטות בוועדה המקומית.

27. קשה גם לראות בהודעת העירייה שהתפרסמה ביום 30.11.16 הודאה שניתנה הבטחה מינהלית. כל שנאמר באותה הודעה הוא כי ראש העיר החליט להפקיד את התכנית לאחר ששמע את הציבור בשלושת החודשים שקדמו להפקדת התכנית ולפרסום ההודעה. נוכח האמור לעיל, אין כל ספק שהציבור כולו על כל שלוחותיו; המינהלים הקהילתיים; הסוחרים; תושבי השכונה; המתכננים מטעמם; ועוד קבוצות שונות, קבלו הזדמנויות רבות להעלות את טיעוניהם לפני המשיבים, כל אחד בתורו, והעלאת הטענה שראש העיר או מאן דהוא בעירייה לא שמע בקשב רב את הטיעונים השונים, היא טענה שלא היה מקום להעלותה, והיא נטענה ללא כל בסיס. לכל היותר יכולה להיטען הטענה שמי מהמשיבים לא התייחס לדו"ח החלופות בכובד ראש שהעותרים ציפו לקבל. ברם, כאמור דו"ח זה הוגש בתום שתי תקופות הדחייה בנות שלושת החודשים, לאחר קיום פגישות רבות ושקילת החלופות השונות, הן בעירייה, הן בוועדה המקומית והן בצוות התכנון. לא פלא אפוא שלא התקיים דיון נוסף סביב דו"ח זה.

לסיכום אפוא, לא ניתנה כל הבטחה מינהלית מטעם ראש העיר, לא לשמוע טענות נוספות מטעם מי מהציבור לאחר ששת חודשי הדחייה, ולא לשקול מחדש את החלופות השונות לאור קבלת דו"ח החלופות. לאור האמור, דין העתירה להידחות. עם זאת, למען הסר ספק, אדון בטענות העותרים באשר לפגמים שנפלו לטענתם בתכנית מצד אחד ובטענה כי חלף התכנית היה מקום לאמץ את דו"ח החלופות מצד שני.

28. ומילת הקדמה. גם במסגרת זו, יש לשים על לב, כי כל טענות העותרים מכוונות נגד ההחלטות שנתקבלו בוועדה המקומית שאימצה את המלצת צוות התכנון. לפיכך, גם אם נפלו פגמים בהחלטות תכנוניות אלו, די נהיר כי אין זה המועד המתאים או האכסניה המתאימה לדון בטענות אלה. באפשרות העותרים, אם יחפצו בכך, לברר טענות מעין אלה כאמור בהליכים ובערכאות המיועדים לכך, לאחר סיום הליכי התכנון (בג"ץ 8824/13 כפר הס מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' שר הפנים, 27.7.2016). גם במקרה זה אפוא, חל הכלל לפיו בית המשפט אינו "מתכנן-על" ואינו מתערב בשיקול הדעת התכנוני-מקצועי של מוסדות התכנון, אלא אם כן נפל פגם היורד לשורשה של החלטה (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה, פ"ד נ(3) 441 (1996); עע"מ 317/10 שפר נ' יניב, 23.8.2012; בג"ץ 2206/12 המועצה האזורית באר טוביה נ' הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של תשתיות, 24.5.12; בג"ץ 3917/14 פורום הארגונים למען יער ירושלים נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבניה תשתיות לאומיות, 17.12.14). אכן ייתכן כי במצבים חריגים במיוחד ניתן יהיה להפעיל ביקורת שיפוטית על הליכי תכנון כאשר עודם בעיצומם (עע"מ 2141/09 בעניין אחל"ה). אך על פניו, המקרה שלפנינו אינו בגדרי אותם החריגים (וראו: בג"צ 396/16 גינסברג נ' הוועדה הארצית לתכנון ובניה, 15.3.16). וזאת על שום מה. על שום שבמקרה זה, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר וזאת כדי שלא לקבוע ממצאים חד-משמעיים ולאפשר שההליך התכנוני יתנהל כסדרו תוך שקילת כל הנתונים הרלוונטיים לעניין, ההתרשמות הינה כי נעשתה עבודה רצינית, עמוקה ומשמעותית, הן בוועדה המקומית והן בוועדה המחוזית עובר להפקדת התכנית.

29. הינה כי כן, ביום 16.11.16 הוכנה כאמור חוות הדעת של צוות התכנון (נספח ה' לעתירה). עיון בחוות דעת זו המחזיקה לא פחות מ-76 עמודים, מגלה כי היא מכילה דברי הסבר רבים; חתכים; תשריטים; הדמיות; מפות; טבלאות; תמונות; דוגמאות מהעולם – מערים שונות בצרפת, וגרמניה; ניתוח של השפעות הרעש, זיהום האוויר, רעידות בקרקע, קרינה אלקטרומגנטית, מפגעים בשל ההקמה; התייחסות להסדרי פריקה וטעינה לחנויות ולעסקים במקום; התייחסות לקווי אוטובוס באזור; שלבי ביצוע התכנית; והתייחסות מפורטת לחלופת רחוב הרכבת, מעבר תת-קרקעי ברחוב הרכבת, מעבר דרך "עוקף גינות העיר" דרך שכונת תלפיות; ותתי חלופות שונות. בסיכום חוות הדעת נעשתה השוואה בין החלופות השונות במכלול היבטים ונאמר בה כי אכן לחלופת המנהרה בפארק המסילה יתרונות סביבתיים מהיבט ההשפעות הישירות והעקיפות. עם זאת היא לא תתרום כנראה לשיפור הסביבה מהיבטים של רעש וזיהום אוויר ברחוב עמק רפאים. כן נאמר כי אכן קיימים חסרונות בתוואי רחוב עמק רפאים, אך חסרונות אלו באים לידי ביטוי בהסטת התנועה ושינוי הסדרי התנועה הנדרשים בה והמפגעים הצפויים בשלב ההקמה, השפעותיה של החלופה הסביבתית אינן בלתי סבירות והיא מניבה שיפורים באיכות הסביבה. על כן ניתן להעניק במקרה זה משקל רב יותר להיבטים האחרים. ללמדך, כי לא נעשה ניסיון לטאטא כביכול את חסרונות החלופה ברחוב עמק רפאים, אלא אדרבה גם החסרונות נבחנו והומלץ לאמץ את החלופה תוך שקלול כל ההיבטים הרלוונטיים, חרף חסרונותיה.

30. כך עיון בישיבות הוועדה המקומית מיום 27.1.16 מגלה דיון נוקב במכלול ההיבטים של התכנית בכל המקטעים שלה ובכלל זה: איכות האוויר; רעש חריקות; ההשפעות הסביבתיות; מניעת מטרדים; הפחתת הרעש; ניקוזים; ועוד. כך ביום 27.1.16 פורסם סדר היום של הוועדה המקומית המחזיק לא פחות מ-70 עמודים (נספח 10 לתשובת העירייה). בנוסף ניתן תסקיר השפעת הסביבה מחודש נובמבר (נספח 15 לתשובת העירייה) הדן בכל ההיבטים בחלופות השונות, תסקיר שצרפו ממנו 85 עמודים מתוך תסקיר רחב הרבה יותר. כך ניתנה התייחסות לחלופות בתסקיר ההשפעה על הסביבה מטעם המשרד להגנת הסביבה מיום 10.12.15 (נספח 16 לתשובת העירייה). גם עיון בהחלטות הוועדה המחוזית (נספחים ח' – י"ב לעתירה) מגלה כי התקיימו דיונים ארוכים ומשמעותיים בוועדה, במיוחד הישיבה מיום 15.2.16 לגביה אף צורף תמלול הישיבה (נספח 18 לתשובת העירייה) המחזיקה כ-140 עמודים ובה נדונו היבטים רבים של התכנית.

31. ובאשר להעדפת התכנית ומעבר התוואי ברחוב עמק רפאים ודחיית דו"ח החלופות. ראשית ייאמר כי ההלכה היא כי מוסד תכנון רשאי להעדיף את חוות הדעת של הגורמים והמומחים מטעמו על פני אלו של המתנגדים לתכנית, וכי ככלל "העדפת חוות דעת מומחה 'חיצוני' על פני חוות דעת המקצועית של הרשות המינהלית, אינה מתיישבת עם אופיו של הליך הביקורת השיפוטית" (עע"מ 2141/09 בעניין אחל"ה; בר"ם 31286/03 מדינת ישראל נ' עין דור, פ"ד נח(4) 754 (2004)). וכאמור לעיל, לפני ועדות התכנון במקרה זה עמדה חוות דעת של צוות התכנון, וחומר תכנוני רב, כולל תסקיר השפעה על הסביבה וחוות הדעת של המשרד להגנת הסביבה. לפיכך, לא היה כל פסול שהמשיבים לא אימצו את דו"ח החלופות. אין בכך כדי לקבוע שהכתוב בדו"ח אינו ראוי. אדרבה, המסמך הוא מסמך מרשים ויש בו התייחסות לתכנון תחבורה אזורי כולל; שימור מרחב המושבות וציר עמק רפאים, על הייחוד שבהם; התייחסות לתנועה ולתחבורה בשכונה; התייחסות למרחב הציבורי; התייחסות לתיירות ולמסחר, לאיכות הסביבה ולשימור; והתייחסות לצרכי האוכלוסיות, תוך השוואת שלוש החלופות – עמק רפאים; רחוב הרכבת; ודרך חברון-התנופה-פייק קניג. הדו"ח מחזיק למעלה מ-110 עמודים, והוא מלא בתשריטים צבעוניים מאירי עיניים, מפות, תמונות, טבלאות השוואה בין שלוש החלופות בפרמטרים רבים: בתנועה ובתחבורה; במרחב הציבורי; במסחר ובתיירות; באיכות הסביבה; באוכלוסייה ובצרכנות; בהיבטים כלכליים, ויש בו נספחים בהיבטים שונים ומגוונים. ברם, כאמור, אין בכך כדי לתת לדו"ח יתרון או עדיפות על פני הנתונים הרבים שעמדו לפני רשויות התכנון ואין פסול בכך שהן לא התייחסו אליו בשלב זה של התכנון. יש גם אמת בדברי ב"כ הוועדה המחוזית, שבכל מקרה דו"ח החלופות והעבודה שהושקעה בו לא ירד לטמיון, שכן העותרים יעשו בו שימוש כדי לשכנע בצדקתם אם יגישו התנגדות לתכנית על פי הדין.

32. ובשולי הדברים אודות התאמת התכנית לתמ"מ 1/29. תכנית זו קובעת מפורשות בסעיף 12.8 שבה כי: "בתכנית מתאר מקומית או מפורטת ניתן להוסיף ולקבוע רצועות לתכנון לסוגיהן בנוסף על אלו שסומנו בתשריט תכנית זו ולא יהיה בכך שינוי לתכנית זו". "רצועות לתכנון לסוגיהן" מוגדרות בסעיף 8 לתמ"מ, בו נאמר כי הן "רצועת קרקע שבתחומה תעבור רצועת המסילה". היינו, בתמ"מ עצמה נקבע כי ניתן להוסיף תוואי למעבר הרכבת ולא יהיה בכך כדי לסתור את הוראות התמ"מ. יותר מכך, ואם נשאר ספק באשר ליכולת לשנות מתוואי הרכבת, בא לעולם תמ"מ 1/30 שפורסמה למתן תוקף ביום 28.11.13 אשר חלה גם היא בעיר ירושלים והקובעת בסעיף 5.2.11 שבה, כי "הרכבת הקלה בירושלים מסומנת בתשריט תכנית זו על פי תמ"מ 1/29 ותכנית 8000", כאשר בסעיף המשנה הבא נקבע כי: "ניתן לאשר תכנית החורגת מהמסומן בתכנית ומהקבוע בתמ"מ 1/29 בכל הנוגע להוספה ביטול או שינוי קווים ורצועות מסילה או שינוי במגבלות שנקבעו ובלבד ששוכנע מוסד תכנון שאין בכך כדי לפגוע בתכנונה ובביצועה של מערכת הסעת המונים בכלל, ושל הרכבת הקלה בפרט ולאחר שהתקבל אישורה של הועדה המחוזית. הוספה ביטול ושינוי כאמור לא יהוו שינוי לתכנית זו". מכאן אפוא ברור כי שינוי תוואי הרכבת אינו סותר את הוראות תכניות התמ"מ, בנסיבות מקרה זה בו צוות התכנון והוועדה המקומית שוכנעו כי שינוי התוואי בא להטיב עם הסעת המונים באמצעות הרכבת הקלה בתוואי רחוב עמק רפאים, וכי הוועדה המחוזית אף היא בירכה על השינוי. מכאן שגם טיעון זה של העותרים נדחה.

סיכום

לסיכום אפוא, לא השתכנעתי כי ניתנה הבטחה מינהלית כלשהי ולא השתכנעתי כי נפלו פגמים בתכנית המצדיקים את התערבותו של בית המשפט בשלב הזה של ההליך התכנוני.

העתירה נדחית.

העותרים יישאו ביחד ולחוד בהוצאות משיבים 1, 2 ו-6 יחדיו בסך של 10,000 ₪; בהוצאות משיבים 3-5 יחדיו בסך של 10,000 ₪ ובהוצאות משיבה 7 בסך של 10,000 ₪.

ניתן היום, י' שבט תשע"ז, 06 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.