1. לפניי תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה בין רכבי הצדדים ביום 17.6.16.

2. במועד התאונה הייתה התובעת מבטחת רכב מ.ר. 1675512 (להלן: רכב התובעת").

במועד התאונה הייתה נתבעת 2 מבטחת רכב מ.ר. 8483931 (להלן: "רכב הנתבעת").

נתבעת 1 הייתה נהגת רכב הנתבעת במועד התאונה.

התובעת פיצתה את מבוטחה בגין הנזקים שנגרמו לרכב בתאונה נשוא התביעה והגישה תביעת שיבוב זו.

3. נהג התובעת העיד בדיון וגרסתו הייתה כדלקמן:

הנהג נסע על דרך השלום לכיוון אלוף שדה. במקום מצויים 3 נתיבים הנוסעים ישר, כאשר הנתיב הימני מאפשר גם פניה ימינה. נהג התובעת התקרב לצומת במהירות של 50 קמ"ש בנתיב הימני ביותר, כשבכוונתו להמשיך ישר לאלוף שדה. רכב הנתבעת נסע בנתיב האמצעי, המאפשר נסיעה ישר בלבד. עת החל נהג התובעת לחצות את הצומת, סטה רכב הנתבעת מהנתיב האמצעי אל הנתיב הימני ופגע בפינה השמאלית קדמית של רכב התובעת. לרכב הנתבעת נגרם נזק באזור הגלגל הימני אחורי של הרכב. כתוצאה מן החבטה, נהדף רכב הנתבעת אל עבר רכב שעמד מימין, בכביש המצטלב עם דרך השלום.

4. הנתבעת העידה בדיון וגרסתה הייתה כדלקמן:

הנתבעת נסעה בנתיב הימני ביותר ורכב התובעת נסע מאחוריה. בעת שביצעה פניה ימינה (פניה רחבה מעט, כיוון שרכבה גדול), נוצר מרווח בינה לבין המדרכה. רכב התובעת נכנס במרווח זה ופגע בדלת ההזזה הימנית של רכבה באמצעות הפינה השמאלית קדמית שלו. כתוצאה מן החבטה נהדף רכב הנתבעת לרכב שעמד בנתיב הנגדי.

הנתבעת העידה, כי נהג התובעת יצא מרכבו והתנצל.

מטעם ההגנה העיד גם בעלה של הנתבעת, אשר ישב עימה ברכב במועד התאונה וגרסתו הייתה זהה לגרסת הנתבעת.

5. בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם.

ב"כ התובעת טען כי הנזקים לרכבים אינם עולים בקנה אחד עם גרסת הנתבעת אך מתיישבים עם גרסת נהג התובעת.

ב"כ הנתבעות טענה, כי גרסת הנתבעת הינה הגיונית וסבירה ויש לקבלה וכי עדותה נתמכה גם בעדותו של בעלה.

6. לאחר ששמעתי עדויות שני הצדדים ועיינתי במוצגים שהוגשו לבית המשפט, אני מקבלת את גרסת התובעת לאופן קרות התאונה. להלן נימוקיי:

עדות נהג התובעת הייתה אמינה ולא נסתרה בחקירה נגדית.

מאידך, גרסתה של הנתבעת לא הייתה הגיונית בעיניי ואינה עולה בקנה אחד עם מיקום הנזקים לרכב התובעת. ואסביר: מתמונות הצומת ניתן לראות, כי מדובר בצומת לא גדול. כמו כן, שני הנהגים הסכימו כי בנתיב הנגדי בכביש אליו פנתה הנתבעת עמד רכב (זהו הרכב אליו נהדפה הנתבעת כתוצאה מן התאונה). יוצא, שגם אילו פנתה הנתבעת פניה רחבה ימינה (כפי גרסתה), הרי שהצומת הקטן יחסית והרכב שעמד בנתיב הנגדי לא אפשרו לנתבעת לבצע פניה רחבה דיה עד כדי פתיחת מרווח שיאפשר לרכב התובעת להיכנס בין רכב הנתבעת לבין המדרכה ולפגוע ברכבה עם פינתו השמאלית. הפגיעה בפינה השמאלית קדמית של רכב התובעת מלמדת על כך כי, לפי גרסת הנתבעת, כל גוף רכב התובעת היה מצוי בין רכב הנתבעת לבין המדרכה והדבר אינו אפשרי בנסיבות שתוארו לעיל.

יושם לב, כי לרכב התובעת נגרם נזק של שפשוף בפח שמעל הגלגל השמאלי קדמי. נזק זה אינו מתיישב עם גרסת הנתבעת ויכול היה להיגרם רק לפי גרסת התובעת. לרכב התובעת גם לא נגרם נזק בקדמת הרכב.

כמו כן, הטמבון הקדמי שמאלי של רכב התובעת נמשך קדימה והדבר עולה בקנה אחד עם גרסת התובעת כי רכב הנתבעת סטה ימינה וחלף אותו. נזק זה אינו מתיישב עם גרסת הנתבעת.

לא ייחסתי לנהג התובעת אשם תורם, שכן מעדותו עלה כי סטייתה של הנתבעת לנתיבו הייתה פתאומית ולא איפשרה לו להגיב בזמן ולמנוע התאונה.

7. על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת, באמצעות נתבעת 2, סך 28,514 ₪, שכר העד כפי שנפסק, אגרה בסך 750 ₪ ושכ"ט בסך 4,640 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ט, 30 יוני 2019, בהעדר הצדדים.