1. לפני תביעה על סך 33,000 ₪ בקשר עם הסכם שחתם עם הנתבע להרכבת חלונות בבית התובע.

טענות התובע

1. כנטען בכתב התביעה, ביום 20.7.2015 נחתמה בבית התובע הזמנה להתקנת חלונות בשתי דירות שבבעלות התובע. כנטען, סוכם בין הצדדים כי תמורת העבודה תהיה 15,000 ₪ וכי בתוך שלושה ימים הרכיב הנתבע 15 חלונות קטנים והתובע שילם לו סך 7,000 ₪ עבור העבודה ועוד 400 ₪ עבור חומרים.
2. לטענת התובע, לאחר מכן ביצע את כל ההכנות שנדרשו על ידי הנתבע לשם התקנת יתר החלונות. ביום 17.9.2015 הגיע הנתבע למקום ההתקנה ולמחרת דרש הגדלת התמורה החוזית והודיע כי אין ברצונו להמשיך את העבודה בתמורה המקורית. התובע טוען כי לא הסכים להעלות את שכרו של הנתבע וביטל את החוזה.
3. לטענת התובע, כאשר חיפש קבלן מחליף התברר לו כי אף קבלן אחר לא היה מוכן להמשיך את העבודה שביצע הנתבע, כיוון שההתקנה בוצעה באופן בלתי מקצועי שאינה מאפשרת אחריות לתוצאה הסופית. כמפורט בכתב התביעה, שכר התובע שירותי קבלן אחר, אשר פירק את כל החלונות שהנתבע הרכיב, ביצע תיקונים והרכיב אותם מחדש והכל בתקופה שבין 20.10.2015 ל- 2.11.2015.
4. סכום התביעה, 33,000 ₪, מורכב מראשי הנזק הבאים:

החזר תשלום עבור הרכבת החלונות – 7,000 ₪ ועבור חומרים – 400 ₪;

ירידת ערך בשיעור 15% של החלונות עקב פירוק והרכבה – 10,000 ₪;

הפסד ארבעה חודשים של דמי שכירות לשתי הדירות בגין התמשכות העבודות בעטיים של המחדלים המיוחסים לנתבע, בסכום כולל של 22,000 ₪;

עלות פירוק החלונות על ידי קבלן אחר – 4,000 ₪.

1. התובע צירף לכתב התביעה מסמך הזמנת עבודות התקנה בסכום 5,000 ₪ + מע"מ מיום 20.7.2015, קבלה ע"ס 7,000 ₪ מיום 18.9.2017, וחשבונית של חברת קומפורט מיום 2.10.2015 ע"ס 16,380 ₪. בפירוט העבודה בחשבונית זו נרשם "פירוק חלונות מורכבים – 4,000 ₪, הרכבה מחדש של חלונות בבית הלקוח – 10,000 ₪). התובע לא צירף קבלה ולא העיד את מוסר החשבונית או כל אדם אחר על איכות עבודת הנתבע או על עצם ביצוע עבודות הפירוק וההתקנה מחדש.

טענות הנתבע

1. הנתבע מודה כי התובע הזמין ממנו התקנת חלונות אלומיניום שאותם ייבא התובע בעצמו מסין. הנתבע טוען כי החלונות שהזמין התובע היו כבדים במיוחד, ומשקלם פי שלושה ממשקלו של חלון רגיל. הנתבע מדגיש כי התחייב לעבודות התקנה בלבד וכי כיוון שאינו קורא אותיות לועזיות, סוכם בין הצדדים כי התובע ידאג להתאים כל חלון לפתח המתאים לו. לטענת הנתבע, כאשר הגיע למקום התברר כי כל החלונות הוצבו במערום אחד ומבלי שהתובע ייחד חלון לפתח המתאים לו ובכך הצריך את הנתבע לעבודות סבלות במפלסים השונים של הדירות. לטענת הנתבע התברר עוד כי החלונות קטנים מהפתחים שהוכנו עבורם בקירות המבנה, דבר שהצריך את הנתבע לעבודה נוספת של התקני עזרי עיגון ("קלינגים") שלא נכללה בהסכמה בין הצדדים.
2. לטענת הנתבע, לאחר חמישה ימי עבודה דרש מן התובע תוספת של 4,000 ₪ לתמורה המוסכמת בגין תוספת העבודה, התובע הסכים תחילה והצדדים נותרו חלוקים רק על תשלום המע"מ בגין התוספת.
3. לטענת הנתבע, לאחר מכן חזר בו התובע מהסכמתו לשלם לתובע את התוספת המוסכמת ובערבו של יום העבודה האחרון שלח התובע לנתבע הודעת טקסט, שבה הודיע לו על ביטול העסקה, ביקש מהנתבע שלא ישוב למקום ודרש כי הנתבע יחזיר לו את מלוא הסכום ששילם לו. הנתבע מודה שהתובע שילם לו 7,000 ₪.
4. הנתבע מכחיש את טענות התובע לעניין טיב עבודתו, וטוען כי העבודה שביצע היתה מקצועית ומדויקת וכי התובע לא העלה כל טענה בעניין זה עד מועד הגשת התביעה. הנתבע מכחיש כי היה כל צורך לפרק את החלונות שהרכיב.
5. עוד טוען הנתבע כי העיכוב הנטען בביצוע העבודות אינו נובע מהתנהלותו, כי עבודת הנתבע הופסקה בהוראת התובע וכי אין להטיל עליו אחריות כלשהי להפרת ההסכם.

דיון

1. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכיהם מצאתי כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה ביחס לרכיב כלשהו בתביעה וכי דין התביעה להידחות במלואה. תביעה זו כללה מלכתחילה רכיבים בסכומים כספיים נכבדים, שהתובע לא ניסה אפילו לעמוד מאחוריהם ואשר ניכר כי שורבבו לתביעה על מנת להעשיר את התובע ותו לא. כך באשר לרכיב הנטען של ירידת ערך החלונות (10,000 ₪), שהתובע לא תמך בראייה כלשהי, ואשר התובע חזר בו ממנה כבר בתחילת הדיון וכך באשר לטענה כי בגין התנהלות הנתבע הפסיד התובע דמי שכירות לתקופה של ארבעה חודשים שבין 20.7.15 ועד 20.11.15, כאשר אין חולק שסוכם עם התובע שהתקנת החלונות הגדולים תתחיל רק באמצע חודש ספטמבר, כך שגם אם טענות התובע היו מתקבלות במלואן, היה מקום לתלות בנתבע אחריות לעיכוב במחצית התקופה הנטענת, לכל היותר, כלומר ב- 11,000 ₪ במקום ב- 22,000 ₪.
2. הנה כי כן, חלק ניכר ביותר מן התביעה בסכום של כ- 21,000 ₪ התברר כחסר כל בסיס עוד בטרם הכרעה בין גרסאות הצדדים.
3. לגופה של התביעה, במעמד הדיון התובע אישר כי ביום 20.9.2015 שלח לנתבע הודעת טקסט. הודעה זו לא נזכרה כלל בכתב התביעה. כך כתב התובע בהודעה:

"לא צריך להגיע אחרי כיפור. לאחר שהתברר לי שאין לך התחייבות כלפי ולחיצת ידיים בשבילך אינו התחייבות אני החלטתי שלא צריך שירות שלך. בנוסף לכך אני מבקש שתישלח לי חשבונית ל- 7,000 ש"ח שקיבלת ממני. תודה רבה".

1. הודעה זו תומכת בגרסת הנתבע לפיה התובע הוא שהחליט באופן חד צדדי על סיום ההתקשרות עם הנתבע והורה לו לא להתייצב להמשך העבודה. בנסיבות העניין, גם אם הנתבע הוא זה אשר ביקש לשנות את תנאי ההסכם המקורי, התובע הוא זה ש"איבד אמון" בנתבע והודיע לו על סיום החוזה באופן חד צדדי לא שנתן לו אפשרות להשלימו. אין כל אינדיקציה כי הנתבע ביצע פעולה או מחדל כלשהו שהיוו הפרת החוזה, מלבד הצהרתו כי הוא מבקש לשנות את תנאי החוזה. מכאן שהתובע אינו יכול לתלות בנתבע אחריות להפרת החוזה, אי השלמת העבודות ואינו יכול לייחס לו אחריות כלשהי לעיכוב בהשלמת הדירות.
2. באשר לטענת התובע כי איכות עבודת הנתבע היתה גרועה וכי נאלץ לשלם לקבלן אחר על מנת שיפרק את העבודות וירכיב אותן מחדש, התובע לא הביא כל ראייה מלבד ציון המלים "פירוק חלונות מורכבים" ו"הרכבה מחדש חלונות" שנכללו בחשבונית לתשלום (אך לא קבלה). התובע לא זימן לעדות את הקבלן אשר ביצע, לטענתו, עבודות פירוק ואף לא צירף חוות דעת מקצועית לעניין טיב עבודת הנתבע.
3. לאור כל זאת, ניתן לקבוע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה גם לעניין הצורך לפרק את החלונות שהתקין הנתבע ואף לא הוכיח כי אכן בוצעו עבודות פירוק, כנטען.
4. לאור כל זאת אני מורה על דחיית התביעה במלואה.

התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 800 ₪.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ז, 22 יוני 2017, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.