כללי:

1. בפני התנגדות לביצוע שטר ע"ס של 190,265 ₪.
2. ביום 11.9.2017 התקיים דיון בבקשה.
3. המשיב ויתר על חקירתו של המבקש והצדדים הסכימו על הגשת סיכומים קצרים בכתב.

טענות המבקש:

1. לטענת המבקש, רכש מהמשיב מספר מוצרים. לאחר מכן דיבר עם המבקש על מנת שינסה לשווק את מוצריו באתר אינטרנט שיקים.
2. בהמשך אמר לו המבקש כי עליו לפנות את חצריו שלו ועומד כנגדו צו פינוי. המשיב ביקש מהמבקש להניח אצל המבקש מעט סחורה עד אשר ימצא סידור. סוכם שהמשיב יעביר לחצריו של המבקש מספר כדים ועצים. בפועל, המשיב עשה בחצריו של המבקש כרצונו.
3. המשיב אף התחייב כלפי המבקש לסייע לו בכל הקשור לחנות.
4. בשלב מסוים נחתם בין הצדדים הסכם קונסיגנציה כאשר המחיר שדרש המשיב עבור כל מוצר היה מופקע. לא ניתנה למבקש האפשרות לבדוק את המחירים שרשם המשיב.
5. המבקש לא הבין כי הינו חותם על שטר חוב וחשב לתומו כי מדובר בנספח להסכם.
6. המבקש מוסיף וטוען כי המשיב עשה בחצריו כבשלו.
7. המשיב נטל מחצריו של המבקש סחורה ללא כל תיעוד.
8. המבקש ביקש במהלך התקופה הראשונה של ה 6 חודשים שהמשיב יפנה את הסחורה ששם בחצריו. המשיב הסכים.
9. בפועל המשיב לא פינה את הסחורה שהיוותה מפגע תברואתי.
10. המבקש מוסיף ומתאר התנהגות מאיימת כלפיו מצד המשיב.
11. לטענת המבקש המשיב לקח ממנו סחורה בשווי של כ 100,000 ₪. בחצריו סחורה בשווי של 60,000 לערך.
12. מאחר והמשיב מאחסן סחורה בחצריו של המבקש מגיעים לו דמי שכירות או דמי שימוש ראויים אותם הינו מעריך בסך של 120,000 ₪.
13. כן השקיע המבקש זמן רב בניסיון לטפל במפגע התברואתי אותו הינו מעריך בסך של 3,000 ₪.

טענות המשיב:

1. לטענת המשיב, הגנתו של המבקש הינה "הגנת בדים" מובהקת.
2. טענות המבקש הינן כנגד מסמכים שחתומים על ידו (ההסכם והשטר).
3. טענות המבקש נטענו בעלמא.
4. המבקש מודה שקיבל סחורה, אך לא השיב אותה ולא מכר את מלוא הסחורה כאמור בהסכם.
5. גם אם קיים כשלון תמורה אזי מדובר בכשלון תמורה חלקי בלתי קצוב שאינו מצדיק מתן רשות להתגונן.
6. יחד עם זאת, אם ובמידה יתן בית המשפט רשות להתגונן, מבקש המשיב שהאמור ייעשה בכפוף להפקדה בקופת בימ"ש כאמור בהוראות תקנה 210 לתקנות סד"א.

דיון והכרעה:

1. בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 וע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו)) נקבע:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה".

הזכות להתגונן הינה זכות מהותית הנובעת מההכרה בזכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית. מגמת הפסיקה הינה להקל עם מבקשים רשות להתגונן.

1. בע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו) נקבע:

"בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים, את ההכרה בזכותו להתגונן. המימד החוקתי הנילווה לזכות להתגונן מוסיף חיזוק-יתר לכלל הנקוט בהלכה הפסוקה מזה שנים רבות לפיו בקשת רשות להגן תידחה רק כאשר אין, ולו בדל סיכוי אפשרי, כי טענה מטענות ההגנה המועלית תתקבל במשפט גופו."

ר' בנוסף ע"א 7644/07 נ.פ.ג. יזום ושיווק בע"מ נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (פורסם בנבו).

1. ולעניינו אנו, מחד גיסא המבקש חתם על ההסכם ועל השטר. ההסכם מדבר על עסקת קונסיגנציה והמבקש מאשר שברשותו סחורה בשווי של כ 60,000 ₪.
2. זאת ועוד, טענותיו של המבקש בעניין שווי הסחורה יכולות להיחשב כטעות בכדאיות העסקה.
3. מאידך גיסא, המבקש מתאר מצב בו המשיב עשה בחצריו ככל העולה על רוחו, המשיב התנהל כלפיו בדרך מאיימת, המשיב לקח לידיו סחורה ולא לקח את יתר הסחורה למרות שאמר שיעשה כן. במקום, נותרה בחצריו של המבקש סחורה של המשיב שמהווה מפגע תברואתי. משכך, טוען המבקש כי הינו זכאי לדמי שימוש ראויים/דמי שכירות בגין הסחורה שנותרה בחצריו.
4. כמו כן, למבקש טענות כנגד מעמד החתימה על השטר וכוונתו לחתום על השטר.
5. בהיעדר חקירה של המבקש, עומד בפני בית המשפט אך האמור בתצהירו של המבקש ובתצהיר אשתו.
6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן אך יש להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה בקופת בית המשפט כאמור בהוראות תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי. סבורני כי יש לעשות שימוש בהוראות תקנה זו כאשר הגנת המבקש נעה בקו התפר שבין הגנה בדוחק להגנת בדים.
7. ובמה דברים אמורים, המבקש מאשר שבעקבות הסכם הקונסיגנציה הוא עדין מחזיק בסחורה של המשיב בסך של כ 60,000 ₪.
8. תמוה מדוע המבקש אינו מחזיר סחורה זו לידיו של המשיב.
9. מנגד, למבקש טענות כנגד התנהלותו של המשיב והנזק שנגרם לו.
10. כמו כן, חזקה על המבקש שידע על מה הוא חותם ולמה הוא מתחייב.
11. לפיכך, תנאי למתן רשות להתגונן הינו הפקדת הסך של 20,000 ₪ בקופת בימ"ש. הסכום יופקד תוך 30 ימים מהיום.
12. יופקד הסכום - תינתן רשות להתגונן, תצהירו של המבקש ישמש ככתב הגנה ולאור סכום השטר התיק יועבר לסדר דין "רגיל" בפני מותב שופט.
13. לא יופקד הסכום, התנגדותו של המבקש נדחית בזאת, הליכי ההוצאה לפועל ישופעלו והמבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ₪ כאשר ככל שניתן הסכום יתווסף לגובה החוב שבתיק ההוצל"פ.
14. למעקב המזכירות 31 ימים מהיום.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ח, 22 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.