1. זו תביעה לפיצוי כספי כתוצאה מתאונת דרכים מיום 25.1.16 שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבעת.

התובע עותר לסכומים הבאים:

1. נזק לרכב 3,920 ₪.

2. עוגמת נפש 1,000 ₪.

3. אגרת בית משפט 55 ₪.

2. יודגש שרכב התובע לא נבדק על ידי שמאי, ולא תוקן בפועל.

התובע מבסס את תביעתו להוצאות התיקון על הצעת מחיר מיום 26.1.16.

מהצעת המחיר עולה שנגרמו נזקים למגן אחורי של הרכב.

3. לדברי התובע עצר את רכבו לשם מתן זכות קדימה להולך רגל ואז רכב הנתבעת התנגש ברכב התובע מאחור.

לכן בעת התאונה היה בעצירה מוחלטת.

התובע הוא מורה לנהיה והיו אצלו תלמידים ברכב. התובע לא נהג ברכב, אלא השתלט על הרכב והוא זה אשר הפעיל את הבלמים, דובר בבלימת חירום.

4. עמדת הנתבעת היא שאכן נסע אחרי רכב התובע

"והיתה בלימת פתע שלא היה קשור לשום דבר. נהג מקצועי לא היה בולם את הבלימה הזו."

לטענתה לא נגרם כל נזק לרכב התובע.

"זו התנגשות קלה ... מבחינתי לא קרה שום דבר אז לא פניתי לחברת הביטוח".

(עמ' 2 בין השורות 17-15).

לטענת הנתבעת הצעת המחיר היא "בומבסטית".

לטענת הנתבעת לא עצר התובע עבור הולך רגל, אלא סתם ללא סיבה.

5. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים:

א. שוכנעתי שהנתבעת לא שמרה על מרחק סביר וזו הסיבה להתנגשות.

גם אם דובר בעצירת חירום עליה לשמור מרחק שיאפשר עצירה ללא התנגשות.

ב. אני נוטה לקבל דברי הנתבעת שדובר בפגיעה קלה, אך גם פגיעה קלה יכולה לגרום לנזק רב. אם כי הנתבעת הייתה בהריון ולו הייתה התנגשות ממשית הייתה מיד פונה לטיפול רפואי.

ג. באשר לנזקי התובע.

הצעת המחיר לא נערכה בצורה מקצועית. אין לדעת מה הוא ערך הרכב כמה קילומטר נסע. כמו כן התובע לא תיקן את הרכב. הרכב משמש לתובע לצורך עסקיו ולכן אין לחייב את הנתבעת לשלם מע"מ.

מכלל נסיבות המקרה, אני מעמיד את נזקיו של התובע ב- 1,600 ₪.

אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע 1,600 ₪ תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית על פי החוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ז, 09 יולי 2017, בהעדר הצדדים.