לפניי שתי תביעות מאוחדות שעניינן נזקי רכוש רכב שנגרמו כתוצאה מתאונה שקרתה ביום 07/12/15.

התביעה בתיק 5393-12-16

רקע

1. לפני תביעה, במסגרתה מבקשת התובעת-איילון לחייב את הנתבעים 1 ו -2 ביחד ולחוד, לשלם לה פיצויים בסך כולל של 58,380 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכבה בתאונה שקרתה ביום 07/12/15, ברח' בני ברית באשדוד. המדובר בתאונת שרשרת, בה היו מעורבים 3 כלי רכב. הרכב הראשון בטור היה רכבו של צד ג', הרכב השני היה רכב התובעת והרכב השלישי היה נהוג ע"י הנתבע 2 המבוטח ע"י הנתבעת 1.

2. הצדדים חלוקים ביניהם לגבי אופן התרחשות התאונה וכתוצאה מכך גם לעניין האחריות לקרותה ולתשלום הנזקים שנגרמו בגינה.

תמצית טענות התובעת- איילון חברה לביטוח בע"מ

3. במועד התאונה נהג מר אלזם שרון (להלן: "שרון") ברכבו מסוג מרצדס, עצר את רכבו בעקבות מופע רמזור אדום. אחריו עצר רכב התובעת מסוג סקודה, שהיה נהוג ע"י מר רפאל אזואלוס (להלן: "רפאל").

לפתע במהירות מופרזת וללא שמירת מרווח מתאים פגע ברכבה של התובעת, הנתבע 2, רכבו של מר אילן בן אבו מסוג רנו (להלן: "אילן"), מאחור והדפו אל עבר הרכב הראשון.

למרות שאילן הודה באחריותו המלאה לקרות התאונה, הנתבעת 1 – מבטחת רכבו, סירבה לפצות את התובעת.

תמצית טענות הנתבעת 1

4. אילן כלל לא היה מעורב בתאונה, המדובר בטענת מרמה ולכן אין כיסוי ביטוחי. צורת הנזק ברכב התובעת שהינה לרוחב המוקד האחורי אינה תואמת את הנזק ברכב הנתבע 2 שהינו בחזית צד ימין בלבד. לפיכך, אין מקום לחייבה בתשלום פיצויי כלשהו.

תמצית טענות הנתבע 2- אילן בן אבו

5. אינו מכחיש את הטענות בכתב התביעה, אולם סבור יש להשית את תשלום הפיצוי בגין נזקי התאונה על הנתבעת 1 שבמועד התאונה ביטחה את רכבו בביטוח צד שלישי וחובה.

הדיון בתביעה

5. התקיים לפני דיון הוכחות במסגרתו העידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה, רפאל- נהג הרכב הראשון לפני קו העצירה בהמתנה לרמזור, שרון- נהג הרכב השני ואילן- נהג הרנו הרכב השלישי. ב"כ הצדדים סיכמו את טיעוניהם בכתב.

(ההדגשות בציטוטים מפרוטוקול הדיון להלן; אינן במקור, א.ד)

עדותו של רפאל

6. רפאל העיד כי עצר לפני קו עצירה בהמתנה לרמזור ירוק, פתאום הוא שמע שני בומים והרגיש פגיעה אחת ברכבו. הוא יצא מהרכב והבין שהרכב השלישי, של אילן, פגע במרצדס שהיה השני בטור וגרם לתאונת שרשרת. כלומר, הוא הדף את המרצדס לעבר רכבו. אילן שנהג ברכב מסוג רנו אמר שהוא מצטער.

7. במועד התאונה הוא עבד בחב' אוריקאר, בתפקיד סוחר ומוכר מכוניות, הרכב היה רשום ע"ש ליאור חזיזה שרכש את הרכב אבל החליט להחזיר את הרכב לחברה. בדיעבד הוא מכיר את הנהג הפוגע- אילן, שכן הבחין בו מס' פעמים באשדוד.

עדותו של שרון

8. שרון העיד כי נהג ברכבו באמצע הטור וכאשר הרכב הראשון – רכבו של רפאל, בלם, הוא עצר אחריו ולא היה שום מגע בין כלי הרכב שלהם, שכן המרחק ביניהם היה כ- 3 מטרים. הרכב השלישי – רכבו של אילן, הדף את רכבו אל רכבו של רפאל. לאחר התאונה, שלושת הנהגים המעורבים בתאונה, יצאו מרכבם והוא נתן לאילן נייר שיכתוב שהוא מודה.

בחקירתו הנגדית השיב שרון לשאלת ביהמ"ש לעניין הנזקים ברכבו של רפאל, כי אינו זוכר היכן היו מוקדי הנזק.

עדותו של אילן

9. אילן העיד כי במועד התאונה נסע ברכבו מסוג רנו פלואנס, במהירות כ- 70 קמ"ש, לפני שהגיע לצומת, מופע הרמזור היה ירוק, אולם הרמזור התחלף מהר לאדום. הוא הבחין כי הרכב הראשון בלם והייתה עצירה חזקה אליה נלוותה חריקת גלגלים. שני הרכבים עצרו, אולם למרות שניסה לבלום ולעצור את רכבו, הוא פגע ברכבו של שרון והוא נהדף אל עבר רכבו של רפאל.

10. במהלך עדותו, נשאל אילן בחקירתו הנגדית:

ש. אני אומר לך ששני הנהגים שהיו פה סיפרו משהו אחר לגבי התרחשות התאונה.

ת. אני יודע מה קרה. רכבי נכנס בהם. נתתי מכה והשני עף על הראשון. אני הייתי מבוטח, אין לי עבר ביטוחי ואתם פשוט לא רוצים לשלם להם... ( ש'25-שו'2 ע' 11-12 לפרוטו')

ש. איך אתה יודע שהרכב באמצע לא פגע קודם ברכב שלפניו?

ת. כי נתתי לו מכה והוא עף. זה עצר, זה עצר ונתתי לו מכה. (שו' 3-4 עמ' 12 לפרוטו')

11. כשנשאל אילן האם הוא מכיר את רפאל השיב:

ת. לאחר שקיבלתי את כתב התביעה ולא הבנתי על מה, התקשרתי לחברי - רן ושאלתי אותו למה הוא תובע אותי, הוא אמר שהוא לא תבע אותי, אלא אדם שרכש ממנו את הרכב. באתי, נתתי לו סך של 20,000 ₪ מזומן והרכב נשאר רשום על שם אוריקאר. ככה חצי מאשדוד עושים, לא רק אני. לא רשמתי את זה כי הייתי בהליך של פשיטת רגל, אז לא העברתי את הרכב על שמי. בינתיים קיבלתי הפטר. (שו' 8-12 עמ' 12 לפרוטו')

12. סמוך למועד התאונה, הייתה לאילן תאונה נוספת בה הנזק שנגרם לרכבו היה הטמבון, לעומת הנזק שנגרם בתאונה מושא התביעה דנן בו הנזק היה כל החזית.

התביעה בתיק 65115-12-16

רקע

13. רכב התובעת, אוריקאר תחבורה בע"מ, היה נהוג ע"י רפאל שעמד במופע רמזור אדום, כשלפתע נפגע בחלקו האחורי ע"י הרכבים הפוגעים ונגרם לו נזק בסך כולל של 18,777 ₪. הנתבע - אילן, הודה כי לא הספיק לעצור את רכבו, בו נהג במהירות של כ- 70 קמ"ש ובכך פגע ברכבה של איילון וברכבה.

לטענתה, הנתבעת 1 מסירה אחריותה לשלם פיצוי לתובעת, למרות שהיא המבטחת את רכבו של אילן ובנוסף, במהלך דיון ההוכחות הרחיבה חזית אסורה פעמיים, הן כשהעלתה את טענת המרמה כלפי מבוטחה - מר אילן בן אבו והן לעניין בעלות רכב התובעת.

כמו כן, הנתבעת 1 לא הוכיחה טענת מרמה ואף לא הגישה דו"ח חקירה מטעמה בהתאם לסדרי הדין המהיר.

דיון והכרעה

14. על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, בהתאם לעקרון "המוציא מחברו עליו הראייה". לעניין נטל השכנוע נקבע בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"די נז (4) 981].

15. למעשה, אין חולק על אחריותו של אילן לתאונת השרשרת מושא תביעה זו. השאלה היחידה שטעונה הכרעה לפניי היא: האם אילן ביים את התאונה ובכך רימה את הנתבעת 1 ולכן איננו זכאי לקבלת כיסוי ביטוחי לתאונה.

16. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת העדויות של כלל הנהגים המעורבים בתאונה, אני סבור כי המבטחת-הפניקס לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי אילן בן אבו אינו זכאי לקבלת כיסוי ביטוחי לתאונה מושא התביעה. לכן, יש לקבל את 2 התביעות כנגד המבטחת –נתבעת 1 כפי שאנמק להלן;

הסרת כיסוי ביטוחי

17. לפי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 – כללי (להלן: "החוק")

סעיף 23 אשר כותרתו "בירור חבותו של מבטח" קובע כי:

"(א) משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו.

(ב) על המבוטח או על המוטב, לפי הענין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם."

סעיף 25 לחוק קובע כי:

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כי חלפו שנתיים מקרות התאונה שהשכיחו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוחי או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו."

18. בהקשר של מסירת פרטים כוזבים בכוונה להוציא מהמבטחת כספים במרמה תוך החרגת

המקרה הביטוח מהכיסוי הביטוחי נקבע, כי נטל השכנוע להוכחת טענה כזו, של גרימת מקרה הביטוח בכוונה, מוטל על המבטחת.

(ר' ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18 (2006).

הנתבעת 1 כלל לא הוכיחה טענת מרמה זו, ואף לא העידה את החוקר מטעמה שלא טרח להתייצב לדיון ההוכחות. ( לעניין זה ראו החלטתי המפורטת ע' 14-15 לפרוטו')

19. לעניין הטענה נגד חברת אוריקאר, התובעת בתיק 65115-12-16 לחוסר יריבות משפטית. מבלי להתייחס לשאלה האם טענה זו מהווה הרחבת חזית אם לאו? אני מקבל את טענת אוריקאר שטרם התאונה הרכב נמכר למר ליאור חזיזה, אולם הקונה השיב את הרכב וביקש להחליפו ברכב אחר ואז קרתה התאונה.

לפיכך, אני מקבל את הטענה שלא נסתרה כי העסקה בוטלה ובעת התאונה הרכב היה בבעלותה של אוריקאר . דברים אלו מתיישבים עם עדותו של רפאל:

ש מה הייתם אמורים לעשות עם הרכב?

ת. לשדרג לו אותו, להחליף לו למשהו שמתאים לו.

ש. מה הייתם אמורים לעשות עם הרכב שהוחזר לכם?

ת. לא יודע מה היו בדיוק תוכן השיחות שהיו אז איתו, אבל אם מגיע אלי היום אדם עם טענה כזאת, עם גישה אני לא מעוניין, לא רוצה את האוטו, אני מנסה למצוא לו תחליף, אוטו חליפי, אוטו שכן יתאים לו. ברגע שבן אדם קונה ממני אוטו משומש, הוא לקח אותו, הוא שלו. אם יש לו בעיה מכאנית, זה במסגרת אחריות אם נתתי לו ואני מטפל. אם זה מסיבות שהאוטו לא מתאים לו, גודל, מרחב, אני מנסה למצוא לו חלופה שכן תתאים לו.

ש. ואם אתה לא מוצא לו תחליף כזה?

ת. זו בעיה שלו, הוא קנה ממני אוטו.

ש. אם האדון הזה מר חזיזה, אחרי יומיים שלקח את הרכב היה עושה איתו תאונה, מה היית אומר לו?

ת. מה אני קשור לתאונה של מר חזיזה.

(שו' 24-28 עמ' 5 לפרוטו', שו' 1-10 עמ' 6)

אני סבור כי האפשרות התאורטית שבסופו של דבר ייאלץ הרוכש להשאר עם הרכב לא התממשה והתוצאה היא, כי אוריקאר הייתה ונותרה הבעלים של הרכב המעורב בתאונה דנן.

אחריות אילן לקרות התאונה

20. ההתרשמות מעדותם של רפאל ושרון

התרשמתי כי עדותו של רפאל הייתה עקבית, ברורה וקולחת. הואיל ורכבו של רפאל היה הרכב הראשון בטור הרי שלדעתי בכל מקרה התובעת זכאית לקבלת פיצוי מאחד מכלי הרכב שהיו אחריה. לפיכך, נראה כי רפאל או התובעת אדישים לזהותו של מי מהנתבעים שישלם את נזקי התאונה.

התרשמתי כי עדותו המהימנה של שרון מחזקת את עדותו של רפאל. לא מצאתי בעדותו סתירות. עדותו נתמכת בהודעתו לחברת הביטוח שצורפה לכתב התביעה. אני מאמין לו שאינו זוכר בדיוק את מיקום הנזק וזאת בשל העובדה כי עברו שנתיים מקרות התאונה.

21. הודעתו של אילן כהודאת בעל דין

המדובר בגרסה ברורה וחד משמעית לפיה רק בעקבות פגיעת רכבו של אילן, רכבו של שרון נהדף אל רכבה של התובעת. לפיכך, אני קובע כי ההודעה נחשבת כהודאת בעל דין המחייבת אותו ואת מבטחת רכבו-הפניקס. לא מצאתי קשר בין רפאל לבין אילן לעניין התאונה ולכן מר אילן הוא הגורם הבלעדי לתאונה.

אינני מוצא משמעות משפטית לטענות הפניקס לעניין קיום סתירה בין עדותו של מבוטחה אילן לקרות התאונה לבין עדויותיהם של רפאל ושרון לקרות התאונה. 3 הנהגים העידו כי התאונה קרתה בנתיב הימני בכביש כאשר רכבו של אילן פגע ברכבו של שרון והדפו את רכב איילון בו נהג רפאל.

השאלה האם התאונה קרתה לאחר המתנה של חצי דקה במופע רמזור אדום כגרסתם של שרון ורפאל או שמופע הרמזור היה ירוק וכשהתחלף לאדום נעצרו כלי הרכב של שרון ורפאל בפתאומיות ואז קרתה התאונה, אין בה כדי לשנות את מסקנתי הסופית שאילן אחראי לקרות התאונה במלואה.

22. הפניקס לא הציגה חוו"ד נגדית מטעמה ואף לא ביקשה לזמן את שמאי התובעת איילון להיחקר על חוות דעתו. לפיכך, אני קובע כי חוו"ד איילון לא נסתרה ואני מקבלה במלואה.

אני מקבל את טענת איילון שהעובדה כי הוצאו 2 חוות דעת לעניין נזקי רכבה, איננה מעלה או מורידה לעניינינו שכן איילון פעלה להקטנת נזקיה ושילמה למבוטחה רפאל תגמולים לפי חוו"ד שמאי מטעמה בה נקבעו נזקים בשיעור נמוך יותר מחוו"ד הפרטית שהציג רפאל-מבוטחה.

הפניקס לא הציגה חוו"ד נגדית מטעמה ואף לא ביקש לזמן את שמאי אוריקאר כדי להיחקר על תצהירו. לפיכך, אני קובע כי חו"ד אוריקאר לא נסתרה ואני מקבלה במלואה.

סוף דבר

23. לאור האמור לעיל, אני קובע כי האחריות המלאה לקרות התאונה ולנזקיה מוטלת במלואה על הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד.

לעניין תא"מ 5393-12-16

אני מחייב את הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד לשלם לתובעת –איילון את הסכומים כדלקמן:

סך של 56,578 ₪ עלות תיקון נזקי התאונה.

החזר אגרות בימ"ש כפי ששולמו.

סך של 1,802 ₪ החזר שכרו של השמאי.

סך של 6,620 ₪ שכר טרחת עו"ד.

סך של 700 ₪ החזר שכר עד התובעת רפאל אזואלוס כפי שפסקתי בדיון המקדמי ובדיון ההוכחות.

לעניין תא"מ 65115-12-16

אני מקבל את התביעה כנגד הנתבעים 1-2 במלואה ומחייבם ביחד ולחוד לשלם לתובעת –אוריקאר את הסכומים כדלקמן:

סך של 17,027 ₪ שווי הרכב.

החזר אגרות בימ"ש לרבות מחצית השנייה של האגרה שיש לשלמה לאלתר.

סך של 1,750 ₪ החזר שכרו של השמאי .

סך 3,296 ₪ שכר טרחת עו"ד.

אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעים 3-4

התובעת תשלם לנתבעת 3

שכ"ט עו"ד בסך של 3,296 ₪.

סך של 500 ₪ החזר שכרו של נתבע 4 כפי שפסקתי בדיון.

סכומים אלו ישולמו לכל אחת מהתובעות בתוך 30 ימים מיום קבלת העתק פסק הדין אצל מי מהנתבעים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ט, 13 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.