מבוא

בפניי תביעה כספית על סך 18,500 ₪. התובעת, חברת חקירות רשומה עפ"י חוק המנהלת ומבצעת חקירות פרטיות בהתאם לרישיון משרד המשפטים באמצעות הבעלים והמנכ"ל מר יהודה ויצמן.

הנתבעת, בעלת חברה בע"מ העוסקת במתן שירות ואחזקה למתקני משחק.

תמצית טענות הצדדים

1. ביום 18/8/2016 פנתה הנתבעת לתובעת וביקשה לקבל שירותי חקירה בגין התנהלות העובדים בעסקה, כמפורט בהתכתבות שצורפה לכתב התביעה. התובעת מילאה את חלקה בהסכם ושלחה חוקר פרטי אשר התייצב אצל הנתבעת וביצע חקירה במשך שני ימי עבודה. ביום 19/10/2016 נתבקשה התובעת להפסיק את העבודה, מאחר ולטענת הנתבעת החוקר לא פעל על פי המצופה. ביום 31/10/2016 פנה מנכ"ל התובעת (להלן "מר ויצמן") בעצמו ובאמצעות בא כוחו לנתבעת ודרש ממנה תשלום בעבור השירות אותו קיבלה. הנתבעת לא עשתה כן עד לעת הגשת כתב התביעה.
2. הנתבעת טענה להגנתה כי הצד הנכון לתביעה היא חברה בשם דמיון מתקני משחק בע"מ, טענה כי לא קיבלה שירותי חקירה כלל. התובעת לא מילאה את חלקה בהסכם כך שהחוקר מטעמה לא צילם, הקליט או מילא דוח ממצאים מהחקירה.

דיון והכרעה

1. מחילופי התכתובות באמצעות הדואר האלקטרוני מיום 21.9.2016 ו- 25.9.2016 (צורפו לכתב התביעה) עולה כי הנתבעת פנתה למר ויצמן בבקשה לקבל הצעת מחיר בעבור השתלת חוקר לעשרה ימי עבודה אשר מתוקף תפקידו יפעל לאיסוף מידע מעובדיה, יצלם ויקליט כל מידע רלוונטי (להלן: "ההצעה"). עלות העבודה ל-10 ימים היא בסך כולל של 16,500 ₪. כן פורטו שעות העבודה של החוקר ומטרת החקירה כפי שהוגדרה על ידי הנתבעת.

ביום 29.9.2016 קיבלה הנתבעת ממר ויצמן את ההצעה והשיבה במייל חוזר כי היא מבקשת לשלוח את החוקר הפרטי ביום 10.10.2016 (להלן "הקיבול"). ביום 5.10.2016 אישר מר ויצמן את התחלת עבודתו של החוקר ביום 10.10.2016 על פי מבוקשה של הנתבעת. עוד עולה מסיכומיהם ועדויותיהם של הצדדים, כי קיים הסכם מחייב ביניהם.

1. בהמשך לכך התייצב החוקר אצל הנתבעת ביום 10.10.2016 וביצע עבודתו. כן התייצב ביום 13.10.2016 וביצע עבודתו (ראה עדות ותצהיר מר ויצמן וכן תצהיר החוקר, אבי בן זיקרי, מיום 3.12.2017). החוקר פרט בתצהירו המועדים בהם ביצע העבודה וכן ציין כי דיווח לנתבעת בזמן אמת אודות ממצאיו. החוקר התייצב ביום 29.03.2018 להיחקר על תצהירו אך הנתבעת לא התייצבה לדיון באותו יום.
2. ביום 19.10.2016 נתבקשה התובעת להפסיק את העבודה. בהמשך נשלחה דרישת תשלום ומשלא נענתה הוגשה התביעה.
3. מעיון בכתב הגנתה של הנתבעת, עולה כי נטענו על ידה טענות עובדתיות סותרות. בסעיף 11 טענה הנתבעת כי לא קיבלה כלל שירותי חקירה, וסעיף לאחר מכן (סעיף 12) טענה כי החוקר מטעם התובעת "היה יומיים 9.10.2016 יום חמישי ויום ראשון 13.10.2016 ולא קרה כלום – כל פעולה שהיא חקירה לא התקבלה עד היום."

בתצהיר עדותה הראשית הצהירה כי "התובעת טענה שהייתה להם תקלה במכשיר ההקלטה ולכן אין הקלטה ואני לא קיבלתי הקלטות." כן טענה, "אני מצהירה שהנתבעת לא קיבלה שרות חקירות בכלל ולכן אין מה לשלם".

1. בעמ' 12 לעדותה מציינת הנתבעת:

...

1. בפרוטוקול הדיון מיום 16.7.2017 העיד מר ויצמן, בהתייחס לטענת הנתבעת, שהתובעת קיימה את ההסכם: "כל חוקר שמגיע לשטח, הוא מגיע עם מצלמה סמויה ומערכת הקלטה סמויה, אין דבר כזה שמגיעים בלי ציוד. החוקר הגיע לשטח, היה אדם דומיננטי שלגביו הנתבעת רצתה מידע עליו, בשביל להגיע ולרכוש את אמונם של אותם אנשים שהנתבעת רצתה מידע לגביהם, צריכים כמה ימי עבודה." (עמ' 2, ש' 10-12).

ביום 29.3.2018 העיד מר ויצמן כי העבודה אמנם לא בוצעה במלואה אך זו בוצעה. הנתבעת פנתה אליו כתוצאה מעבודה שעשה בעבור חברת הפניקס בתביעתם כנגדה וביקשה ממנו לדבר על נושא התביעה, לאחר מכן הציעה לו את העבודה מושא התביעה דנן, ראה עמ' 5-6:

1. בעמ' 10 לחקירתו הנגדית של מר ויצמן, הוא העיד כי החוקר ביצע עבודתו כפי שנדרש עד אשר הופסקה על ידי הנתבעת:

1. עדותו של מר ויצמן מהימנה עליי. מר ויצמן עמד בהסכם ובהתחייבויות הנובעות ממנו, סיפק לנתבעת חוקר במועד כמבוקשה, החוקר התייצב במפעלה של הנתבעת ואף עבד יומיים, ועל כך העידה הנתבעת בעדותה.

לאור התנהגות הנתבעת אשר הפסיקה כעבור יומיים חקירה שתוכננה ל- 10 ימים , לא ברור האם נזקקה לחקירה זו או, כפי שהעלה מר ויצמן בסברתו לעיל, הזמינה החקירה ממניעים אחרים הקשורים עם תביעה/ הליך מול חברת הפניקס בו מר ויצמן היה מעורב מטעם חברת הפניקס. בעניין זה ראה עדותו בעמ' 10, ש' 31-32 וכן בעמ' 11, ש' 1-2: "...היא לא הייתה צריכה את העבודה בכלל." כן ראה עדותה של הנתבעת בהקשר זה עמ' 11, ש' 16-21.

1. לא הוכחה בפניי טענת הנתבעת אודות אי ביצוע עבודתו של החוקר, בין אם באמצעות תצהיר ובין אם בהזמנתו למתן עדות בבית המשפט. משלא עשתה כן, הדבר פועל לחובתה [ראה: ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד סעד קנג' אבו סאלח, נ(1) 499 (פורסם בנבו, 25/8/1996); י' קדמי, על הראיות – הדין בראי הפסיקה (2010)]. אחזור על החלטתי מיום 16.7.2017 לפיה ההסכם שנחתם בין הצדדים, הוא הסכם השתדלות להבדיל מהסכם תוצאה. התשלום אמור להשתלם בעבור השירות שסופק, שירותיו של החוקר נשכרו לתקופה ארוכה ובשל הפסקה העבודה נגרם נזק לתובעת. גם אם נלך לשיטתה של הנתבעת שבעצם אי קבלת ההקלטות היא לא קיבלה את השירות ומכאן שאין בעבור מה לשלם, ניכר כי התובעת צירפה צילומים והעבודה הופסקה לאחר יומיים בלבד.
2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת המופיעה בכותרת. הנתבעת בכתב הגנתה ציינה את החברה שבבעלותה "דמיון מתקני משחק בע"מ, ח.פ. 512186925" כנתבעת בתיק (ראה: סעיף 1 לכתב ההגנה). בפרוטוקול הדיון מיום 16.7.2017 ציין בא כוח הנתבעת כי התביעה לא הייתה צריכה להיות מוגשת כנגד הנתבעת אלא כנגד חברת "דמיון מתקני משחק בע"מ" (להלן "החברה"), החברה שבבעלות הנתבעת וכי החברה פעילה.
3. ההסכם נכרת באמצעות חילופי דוא"ל. אמנם בשולי אחד המסמכים מופיע לוגו של חברה, אולם תוכן ההסכם וחילופי המכתבים בין הצדדים מעלים כי מדובר בהתחייבות של הנתבעת. לאור האמור לעיל, אני קובע כי קיימת יריבות בין התובעת לנתבעת כמצוין בכותרת ובכתב התביעה. על כן, על הנתבעת לחוב באופן אישי בתשלום השירות לו זכאית התובעת.

סוף דבר

1. התובעת פעלה על פי ההסכם בין הצדדים ושכרה חוקר אשר התייצב אצל הנתבעת לביצוע העבודה כמפורט בהסכם. העבודה בוצעה באופן חלקי בלבד, זאת מאחר והנתבעת החליטה להפסיקה כעבור שני ימי עבודה. מחד גיסא, ברור על פניו שהתובעת שכרה שרותיו של חוקר לצורך ביצוע העבודה. מאידך גיסא, התובעת בחרה שלא להציג כל מסמך/ חשבונית לעניין התשלומים ששילמה לחוקר ו/ או האם פעלה להקטנת הנזק. בשים לב לאמור לעיל, ובנסיבות העניין קובע כדלקמן:
2. הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום סך של 7,500 ₪ (כולל מע"מ) כן תשלם הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,500 ₪ (כולל מע"מ).
3. המזכירות תעביר לתובעת באמצעות ב"כ, הפיקדון שהפקידה הנתבעת בסך 3,500 ₪ בצירוף פירותיו. סכום זה הנו על חשבון סכום פסק הדין כפי שצוין לעיל ועל הנתבעת לשלם ההפרש במועד שנקבע.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ט, 06 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.