בפני תביעה לפינוי מושכר שנדונה לפי פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בסדר דין מהיר.

עפ"י תקנות אלה, פסה"ד יהיה מנומק באופן תמציתי.

מדובר במושכר שהוא חנות בתחנת המרכזית בבאר שבע.

אין חולק כי התובעת היא הבעלים של המושכר וכי הנתבע שכר את המושכר ממנה עפ"י הסכם שכירות.

בכתב התביעה טוענת התובעת כי הנתבע הפר את הסכם השכירות. עפ"י סע' 13.2 להסכם על החנות להיות פתוחה באופן רצוף, וסע' 13.6 קובע כי אי הפעלת החנות כאמור תהווה הפרה יסודית של ההסכם המזכה את התובעת לפנות את הנתבע.

הנתבע לא הפעיל את החנות באופן רצוף ובשנת 2015 סגר אותה למעט חודשיים במהלך שנת 2016.

כמו כן התובעת טוענת כי לנתבע חוב בסך של 19,282 ₪ הכולל: 11,837 ₪ בגין דמי שכירות, 1,608 ₪ חשבון חשמל ו- 5,837 ₪ אחזקה.

הנתבע הגיש כתב הגנה בו הוא טוען כי התובעת ביצעה שיפוץ בתחנה המרכזית שגרם לפגיעה בחנות ובעסקו והצדדים ניהלו מו"מ ארוך וללא תוצאות. לאחר מכן הגיש תביעה כנגד התובעת לבימ"ש השלום בבאר שבע בת.א. 49710-04-13 ובסיוע ביהמ"ש הגיעו להסכם פשרה הכולל בין היתר חתימה על הסכם שכירות חדש, שאכן נחתם, המאפשר תקופת שכירות של 82 חודשים.

הנתבע מאשר כי הפעיל את החנות עד ליום 25.8.16.

הנתבע טוען כי לא ניתן לפנותו מהחנות לפני תום תקופת השכירות ומוסיף כי הוא מכחיש קיומו של חוב אך אם ישנו כזה הוא ישלמו.

הדיון בתביעה התקיים בפני היום ושמעתי באריכות את ב"כ הצדדים.

הכרעה

אין חולק כי התובעת היא בעלי המושכר.

לטענת התובעת מדובר בשתי הפרות: (1) אי הפעלת החנות באופן רצוף. ו- (2) אי תשלום מלוא התשלומים.

הנתבע טוען כי לא הפר את הסכם השכירות ועל כן עליו הנטל להוכיח זאת.

הנתבע מאשר כי לא הפעיל את החנות באופן רצוף ולא מסביר מדוע אין הדבר מהווה הפרת ההסכם. כמו כן, למרות טענות הנתבע כי אינו חב בכספים לתובעת לא הציג קבלות או חשבוניות בגין התשלומים השונים על מנת לבסס טענתו כדי לסתור טענות התובעת והמסמכים שצורפו על ידה לכתב התביעה.

ב"כ הנתבע הציג בפני לאחר תום הדיון, באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלו, צילום של מסמך הנחזה להיות חשבונית בגין תשלום דמי שכירות, אך מסמך זה לא הוגש לתיק ביהמ"ש על פי הדין ובכלל.

לאור האמור לעיל אני קובע כי הנתבע הפר את הסכם השכירות, לא הפעיל את החנות באופן רצוף כמתחייב ולא שילם את מלוא התשלומים החלים עליו. הפרות אלה מקנות לתובעת את הזכות לדרוש את פינוי הנתבע מהמושכר.

התביעה מתקבלת ואני מחייב את הנתבע לפנות את המושכר נשוא כתב התביעה מכל אדם ו/או חפץ, בתוך 60 יום מהיום.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ש"ח בצירוף מע"מ.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ז, 02 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.