בפניי שתי התנגדויות לביצוע שטר שאוחדו, בגין בקשות לביצוע שני צ'קים.

צ'ק ראשון (מס' 023) ע"ס 20,000 ₪, לז.פ 20/12/15, לפקודת פיג'ויה רם בע"מ, בה המשיב בעל השליטה, וחולל ביום 13/6/16 מסיבת "נ.ה.ב/חתימת המושך אינה בסדר".

צ'ק שני ע"ס 80,000 ₪ (מס' 949), לז.פ 31/8/16, לפקודת המשיב, בהסבתו ובהסבת פיג'ויה רם בע"מ, חולל ביום 7/9/16 בהוראת ביטול.

צילומי צבע של הצ'קים פנים וגב הוגשו בדיון (מש/1, מש/2).

טענות המבקש

המבקש טוען כי הצ'קים שמסר למשיב הינם בטחונות להלוואה שנתן המשיב לחברו של המבקש, מר דוד עשור (להלן: "מר עשור") בשנת 2015. המבקש טען כי הצ'קים בטלים הואיל ובוצע בהם שינוי מהותי על ידי המשיב, שינוי תאריך הפירעון. נטען כי הצ'ק הראשון נרשם לז.פ. 20.2.15 ושונה ל-20.12.15 (צורף ספח הצ'ק) וכי בצ'ק השני שונה התאריך, שנרשם, 1.5.15, ל-31.8.16. עוד טוען המבקש, בתמיכת תצהיר מר עשור, כי ההלוואה, בגינה נמסרו הצ'קים, נפרעה כעבור חודש-חודשיים לאחר מתן ההלוואה, ע"י מר עשור, הלווה. המבקש טען כי הוא מכיר הן את מר עשור והן את המשיב, והמשיב כלל לא פנה אליו בדרישת תשלום טרם הגשת הצ'קים לביצוע, למרות שנפגשו במהלך השנים. לאור האמור, נטען כי היה על המשיב להחזיר את הצ'קים לידי המבקש. המבקש טען כי מששמע מפי מר עשור וכן מפי המשיב כי הוחזרה ההלוואה, ביטל את הצ'קים עוד ביום 8/12/15. הוראת הביטול הוגשה לאחר הגשת ההתנגדויות.

מר עשור תמך את טענות המבקש בתצהיר, לפיו פרע את ההלוואה, ולא קיבל את הצ'קים בחזרה, למרות פניותיו החוזרות והנשנות למשיב.

המבקש ומר עשור נחקרו לפניי ממושכות ביום 6/7/17, והצדדים סיכמו בכתב.

אני מתנצלת בפני הצדדים על העיכוב במתן ההחלטה.

דיון והכרעה

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשת המבקש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא רק לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו(3) 518, 524 (1982); ע"א 3374/05 אליהן אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (1.5.2006, פורסם בנבו). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן (ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009, פורסם בנבו).

טענותיו של המבקש, כמו גם עדותו בפניי, מלמדת על מערכת יחסים ראויה לבירור בין שלושת הגורמים הרלוונטיים, המשיב, המבקש ומר עשור. לא ברור למי מהשניים נתן המשיב את ההלוואה ומי מהם הערב.

בדיון הציג ב"כ המשיב הסכם ההלוואה נושא תאריך 30/11/15 (מש/3), שנערך בין המשיב לבין המבקש כלווה, לפיו המבקש מוסר למשיב צ'קים כנגד ההלוואה, שתוחזר ביום 20/12/15, ואילו מר עשור, "אחראי לפירעון ההלוואה בזמנה". מר עשור אישר בחקירתו הנגדית, עת הוצג לו ההסכם מוסתר בחלקו, כי זוהי חתימתו, אך טען כי לא נערך כל הסכם בינו לבין המשיב, כדבריו: "הכל היה איתו על מילה, ואני יכול להוכיח לך שלי הוא נתן את זה ולי הוא נתן את הצ'קים ואני פרעתי אותם והכל מה שאני אומר זה אמיתי..." (פרוטוקול, עמ' 13, שורות 3-16).

מר עשור עמד על טענתו כי פרע את ההלוואה, שניתנה לו. גם המבקש נשאר איתן בטענתו כי המשיב נתן את ההלוואה לחברו, מר עשור. בסוג זה של טענות הנטל מוטל על כתפי המבקש, ובטענת פרעון עליו לפרט סכומים ומועדים, דבר שלא עשה. עם זאת, יש לתת את הדעת כי אין מדובר בטענה שבידיעת המבקש, אלא לטענתו בידיעת מר עשור. ההתנהלות בין הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי במסמך מש/3, ראויה לבירור, עת נרשם בו כי המבקש יתן צ'קים "לתאריך זה" 20/12/15. טענת המבקש כי ההלוואה והצ'קים ניתנו ביום 14/11/15 אינה שונה משמעותית מתאריך ההסכם 30/11/15. טענת ביטול הצ'קים ביום 8/12/15 לאחר פרעון ההלוואה פחות מתיישבת עם הטענה לפרעון תוך חודש חודשיים, אך בוודאי שמועד הצ'ק השני בסכום הגבוה יותר, 31/8/16 אינו מתיישב עם מש/3. טענת המבקש בדיון, לפיה מסר את הצ'ק הראשון לז.פ. 1/5/15 אינה מתיישבת עם טענתו בתצהיר כי מסר אותו לז.פ. מקורי 20/2/15. המבקש הבהיר לאחר התפתלות והתנגדויות כי הצ'ק ע"ס 80,000 ₪ הוא שנרשם במקור לז.פ. 1/5/15. בכל מקרה התאריכים לא מתיישבים עם הטענה כי ההלוואה ניתנה בחודש נובמבר 2015. המבקש תיקן עצמו גם כאן וטען כי מסר את הצ'קים ביום 1/5/15, בקיץ.

מר עשור העיד נחרצות כי קיבל את ההלוואה ברבע האחרון של שנת 2015, ובשום אופן לא בתחילתה עבור פתיחת עסק של שווארמה לבנו. מר עשור העיד כי החזיר את ההלוואה למשיב החל בשנת 2015 ועד חודש מאי 2016 פרע את כולה. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת המבקש לפיה ביטל את הצ'קים ביום 8/12/15, לאחר ששמע הן ממר עשור והן מהמשיב כי ההלוואה נפרעה.

נמצא כי הצדדים מגלים טפח ומכסים טפחיים, והגנת המבקש לוקה בסתירות.

לאמור יש להוסיף את המחלוקת בעניין שינוי תאריך הפרעון על דרך של תיקון ספרות. ב"כ המבקש העלה את הטענה כטענה מקדמית, ועיון בצ'קים מגלה כי נעשה תיקון בצ'קים בתאריך. תשובות המשיב בעניין בהזדמנויות השונות (התגובה, הדיון והסיכומים) מעלות כי יש לברר האם תאריך הפירעון נרשם מלכתחילה על ידי המבקש או מולא במועד מאוחר יותר, על ידי מי ומי ערך את התיקון. לפי סעיף 64 לפקודת השטרות [נוסח חדש] שטר שנעשה בו שינוי מהותי בלא הסכמת כל הצדדים החבים על פיו, מתבטל אך לא כלפי צד שעשה בעצמו את השינוי או הסכים לו. בהמשך נקבע כי "בייחוד מהותיים הם שינויים אלה: כל שינוי בתאריך, בסכום העומד לפרעון, בזמן הפרעון או במקום הפרעון". בשלב זה לא ברור האם מדובר בהגנה מלאה נגד חובת הפרעון, כיוון שהמבקש לא הכחיש כי מסר את הצ'קים למשיב, וכי ניתנה תמורתם הלוואה לפחות למר עשור, אולם יש לבחון את משמעות נפקות השטר ביחס למועדים בהם נטען כי נפרעה ההלוואה על ידי מר עשור. בדיון עת נשאל מר עשור: "במאי 2016 החזרת לו את הסכום כולו או בפעימה אחת?", והשיב "הכל היה בחלקים. הוא קיבל את הכל מלא" (שם, עמ' 13, שורות 24-25).

מועד ההחזר המוסכם בהסכם ההלוואה, מש/3, 20/12/15, אינו תואם את מועד הצ'ק השני, 31/8/16. מר עשור אישר את חתימתו על ההסכם, אך לא את קיומו ותוכנו ואף טען כי ההסכמה היתה בעל פה.

מר עשור במהלך חקירתו ביקש להגיש רשימת צ'קים, המעידים על פירעון הלוואה, אך המשיב התנגד להגשת מסמכים שלא צורפו להתנגדות (שם, עמ' 13, שורות 15-17).

כידוע, הגישה הנוהגת כיום לעניין מתן הרשות להתגונן הינה ליברלית (ראו ע"א 10189/07 לעיל). נקודת המוצא הינה כי האמור בגרסת המבקש נכון הוא, ובית המשפט לא יידרש בשלב זה לשאלת מהימנות ולא לשאלה כיצד יוכיח המבקש טענותיו. השאלה המרכזית היא האם טענות המבקש, בהנחה שתוכחנה, יש בהן כדי להקים הגנה אפשרית מפני התביעה.

כאמור המבקש והמצהיר מטעמו, מר עשור, לא עמדו מלכתחילה בחובת הפירוט, ותשובות שניהם בחקירה הנגדית מעלות אי התאמות וגרסה לא עקבית. מר עשור טען בדיון, שהתקיים קרוב לחצי שנה לאחר הגשת תצהירו, כאשר נחקר אודות טענת הפרעון, כי בידיו רשימת צ'קים, שביקש להגיש, אך ב"כ המשיב התנגד לכך.

אני מוצאת לנכון ליתן למבקש רשות להתגונן, נוכח התהיות הרבות בגרסת שני הצדדים, שעוררה החקירה הנגדית, ובמיוחד המסמך מש/3. כמו כן וכאמור לעיל מתקבלת הבקשה עקב התיקונים הבולטים בתאריכי הצ'קים, אשר בשלב זה יפעלו לזכות המבקש (ראו ת"א (מחוזי מרכז) 23864-06-12 איי.אס.קיי גולדן פילדס בע"מ נ' חברת גי.פי. לוגיסטיקה וייעוץ בע"מ, 20.2.2017, פורסם בנבו, ותא"מ (שלום חיפה) 27392-12-14 אליהו פנחסי נ' קבוצת המסיעים בע"מ, 18.4.2016, פורסם בנבו, אליהם הפנתה ב"כ המבקש בסיכומיה).

אפשר שיש מקום לבחון גם מדוע נרשם אחד הצ'קים לפקודת פיג'ויה רם בע"מ, והצ'ק השני נרשם לפקודת המשיב, הוסב לפיג'ויה רם בע"מ, אך למרות ששני הצ'קים הופקדו בחשבון אחד, הוגש כל אחד מהם לביצוע על ידי אחד המשיבים. התיקון, שנערך בהסכמה בפרוטוקול, אינו נותן הסבר להתנהלות המשיב.

מאחר והנטל להוכיח כי תיקון התאריכים לא נעשה על ידי המשיב או נעשה בהסכמת המבקש רובץ על כתפי המשיב, ואם תוכח טענת המבקש תקום לו הגנה מלאה בפני החובה לפרוע את הצ'קים, ניתנת הרשות להתגונן ללא תנאי.

התצהירים יהוו כתב הגנה.

הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך דין בגינה יקבעו לפי התוצאות בפסק הדין.

5129371

54678313

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים ותעביר את התיק לסדר דין רגיל.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ח, 18 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.