1. ביום 26/04/16 הגישה התובעת תביעה כספית כנגד הנתבע על סכום קצוב שהועמדה על סך של 7,266.75 ₪.

בבסיס התביעה חיובים נטענים בגין שירותים וציוד תקשורת שסיפקה ומכרה התובעת לנתבע.

2. בהתנגדות שהגיש הנתבע ביום 11/12/16 אשר הועברה לבית משפט זה, טען הנתבע כי הוא לא חייב מאומה לתובעת וכי שילם לנציג המכירות מטעם התובעת, שהוא קרוב משפחתו, את הסכום המלא בגין רכישת הציוד, במזומן, אולם לא קיבל קבלה אודות התשלום. נטען, כי נציג התובעת מסר לנתבעֹ אישור על פיו החוב אופס. כמו כן, הוכחש הסכום הנתבע תוך שנטען כי הוא חסר בסיס ותימוכין.

בבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, טען הנתבע כי הוא לא קיבל את האזהרה בתיק ההוצל"פ וכי אמו, הנחזית להיות חתום על אישור מסירה, לא קיבלה אותה ולא חתמה עליה.

צוין, כי הנתבע נשוי מזה מספר שנים, מתגורר עם אשתו וילדיו בדירה נפרדת ולא מתגורר עם אמו.

3. בתגובתה להתנגדות טענה התובעת בהתייחס למועד הגשת ההתנגדות - כי הנתבע לא הציג אסמכתא כלשהי לביסוס טענתו על פיה הוא אינו מתגורר בכתובת בה בוצעה המסירה, כמו גם שלא עודכנה כתובת אחרת במשרד הפנים.

בהתייחס לטענות הנתבע בקשר לחוב הנתבע, טענה התובעת כי הנתבע היה בקשר רציף עם משרדי ב"כ התובעת טרם נפתח תיק ההוצל"פ, בטוֹענו טענות כאלה ואחרות כנגד החוב הנתבע כמו גם את הטענה כי שילם עבור הציוד במזומן, כאמור, אולם טענה זו לא גובתה במסמך כלשהו.

התובעת הפנתה לתשלום שביצע הנתבע של חשבוניות אוגוסט-ספטמבר 2015 עד אשר החליט לבטל באורח חד צדדי את הוראת הקבע.

4. נטען, כי חרף התחייבויותיו של הנתבע, לא שילם הנתבע לתובעת עד כה את יתרת חובו העומדת על סך הנתבע וכי יש לדחות אפוא ובנסיבות שפורטו לעיל את ההתנגדות שהגיש.

דיון והכרעה

5. טענות הנתבע באשר לתשלום חובו נטענו בצורה כללית ובלתי מפורטת והנתבע לא צירף אסמכתא כלשהי לשם ביסוסן.

הדברים אמורים הן באשר למועד בו הוגשה ההתנגדות והן באשר לטענות ההגנה לגופן.

אישור מסירת האזהרה ותצהיר המוסר מצויים בתיק ומהם עולה כי המסירה בוצעה במענו הידוע של הנתבע, לאמו, אשר סירבה לחתום על האישור ולאשר את קבלת כתב התביעה.

הנתבע מכחיש מגוריו עם אמו אולם לא צורף תצהיר מטעם האם, כמו גם שלא פורט ממתי הנתבע אינו מתגורר במען זה ומהו מענו, בשים לב לדו"ח המסירה נושא תאריך 11/7/16 אשר הוגש לתיק.

אין זאת אלא שהנתבע לא הציג טעם מיוחד אשר מכוחו יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות.

6. באשר לטענות ההתנגדות לגופה של התובענה, הרי שגם אלה לא פורטו כדבעי ולא נתמכו באסמכתאות כלשהן.

הנתבע לא הציג אסמכתא כלשהי בקשר עם התשלום שעל פי טענתו ביצע במזומן; לא ציין את פרטי זהותו של נציג התובעת שכנטען שולמה לוֹ התמורה במזומן; לא הגיש אסמכתא כלשהי בדבר אישור שניתן לו בדבר איפוס החוב והכחשתו את גובה הסכום הנתבע נעשתה באופן סתמי וגורף ללא כל פירוט.

7. טענות ההגנה של הנתבע לוקות אפוא בהעדר פירוט הכרחי, אינן נתמכות באסמכתאות מספקות באופן שרב הנסתר על הגלוי ואין זאת אלא שמדובר בהגנה קלושה ביותר שהציג הנתבע.

8. עם זאת, על מנת שלא לחסום את דרכו של הנתבע מבירור טענותיו באשר לתשלום שביצע ומתן אפשרות לבררן לגופן - סבורה אני כי האיזון הראוי בהקשר הזה מצוי בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, המסמיכה את רשם ביהמ"ש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים.

9. נוכח דלות טענות ההגנה שפורטו על ידי הנתבע וקלישותן, על פניו ונכון לשלב זה, יוארך המועד להגשת ההתנגדות ותינתן לנתבע רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 4,000 ₪ בקופת בית המשפט.

10. יודגש, כי בשלב זה של ההליך, אין ביהמ"ש קובע ממצאים עובדתיים, לא נשקלים שיקולי מהימנות, ואין בהחלטתי זו כדי לקבוע מסמרות באשר לצדקת טענות מי מהצדדים, אשר תִתבררנה לגופן במסגרת ההליך העיקרי, ככל שתבוצע הפקדה כאמור.

התוצאה:

11. התנגדות הנתבע תתקבל ותינתן לו רשות להתגונן בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט וזאת עד ליום 25/02/17.

12. עם הפקדת הסכום האמור, ככל שיופקד, תועבר התובענה לפסים של סדר דין מהיר והתיק יובא לעיוני לשם מתן הוראות להמשך ניהול ההליך.

13. בהעדר הפקדה, תידחה ההתנגדות והתובעת תהא רשאית לשפעל את הליכים ההוצל"פ כנגד הנתבע.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ז, 18 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.