לפני ארבע תובענות שטריות בין צדדים קרובים.

1. בין הצדדים נכרת בספטמבר 2014 הסכם לפיו התחייבה התובעת לספק לנתבעת חלונות ותריסים לשתי יחידות דיור שהוקמו ע"י הנתבעת בזיכרון יעקב (נספחים א' ו-ב' לתצהיר התובעת) תמורת הסך הכולל של 194,700 ש"ח (כולל מע"מ). תנאי התשלום נקבעו בהסכם, אך שונו בהמשך (כפי שיפורט להלן).

2. תמורת העבודה שילמה הנתבעת לתובעת מקדמה בסך של 32,000 ש"ח (נספח ד' לתצהיר התובעת) וכן מסרה לתובעת חמש המחאות דחויות בסך 27,116 ש"ח כ"א והמחאה שישית בסך 27,120 ש"ח (נספח ה' לתצהיר מר יהושע קסטן מטעם התובעת). למעט ההמחאה הראשונה בסדרה, יתר חמש ההמחאות חוללו וחזרו בחוסר פירעון.

3. אין חולק, כי רק ביום 17.4.15 נפגשו נציגי הצדדים לביצוע מדידות וסיכום פרטי הביצוע (נספח ו' לתצהירי התובעת). כן אין חולק, כי מניין הימים לתחילת הייצור התחיל במועד סיכום פרטי הביצוע כאמור, וכי היה על התובעת לספק לנתבעת את המוצרים עד ליום 1.6.15 (סע' 8 לתצהיר מר יהושע קסטן, סע' 5 לתצהיר מר יוחאי קסטן מטעם התובעת; להלן – "יהושע" ו-"יוחאי" בהתאמה).

4. לטענת התובעת, מספר ימים לאחר שסוכמו פרטי הביצוע, נודע לה מצד שלישי כי "שמע צעקות" בין נציגי הנתבעת לספקים, מהם עלה כי כביכול הנתבעת נקלעה לקשיים כספיים (סע' 9 לתצהיר יהושע, סע' 7 לתצהיר יוחאי).

נוכח שמועה זו, ערכה התובעת בדיקה על הנתבעת וגילתה כי היא מדורגת בסיכון גבוה (נספח ז' לתצהיר יהושע).

על יסוד ממצאים אלה, הודיעה התובעת לנתבעת כי היא דורשת לקבל ערבות אישית להמחאות הדחויות שנמסרו לה, ולטענתה סוכם בפגישה עם נציגי הנתבעת כי עד לקבלת הערבות האישית לא תחל התובעת בביצוע העבודה.

5. אין חולק, כי ביום 17.6.15 הגיעו הצדדים להסכמה חדשה, שאלה עיקריה:

4.1 נציג הנתבעת, מר משה דה כהן (הנתבע 2, להלן – "משה"), יחתום על ערבות אישית לפירעון השיקים הנ"ל.

4.2 התובעת תתחיל ביצוע העבודות לא יאוחר מתום 20 ימים מהעברת כתב הערבות חתום לידי ידיו הנאמנות של בא כוחה.

4.3 התובעת תסיים ביצוע העבודות יהיה בתוך 14 ימי עבודה מיום תחילת ביצוען

(ראו: מכתב ב"כ התובעת מיום 10.6.15 ומכתב ב"כ הנתבעים מיום 17.6.15; נספח ח' לתצהיר יהושע).

6. אין חולק, שכתב ערבות, עליו חתום משה, הועבר לתובעת ביום 17.6.15 (צורף למכתב ב"כ הנתבעת מאותו יום וכעולה מס' 2 למכתב וכן עדותו של יהושע בעמ' 3 ש' 21).

לטענת הנתבעת, היה על התובעת לסיים את העבודות ביום 28.7.15; לא ראיתי בכתבי הטענות מטעם התובעת כל התייחסות למועד מסוים בו היה עליה, לסברתה, לסיים את העבודות.

7. טענות הצדדים

7.1 לטענת התובעת היא סיימה את העבודות ביום 5.8.15, וגם אם "איחרה" בהשלמתן, אין בכך כדי לגרוע מהעובדה כי ביצעה את העבודה במלואה, ועל כן היא זכאית לתשלום מלא.

היא מבהירה, שניתן היה לסיים את העבודות קודם לכן, אלא שהנתבעת עצמה ביקשה לעכב את הביצוע, משום שהבתים לא היו מוכנים מבחינת שלבי הבנייה האחרים.

7.2 לטענת הנתבעת, העבודה לא הושלמה ע"י התובעת, אף לא במועד שננקב ע"י התובעת (5.8.15), והיא נאלצה לשכור שירותי קבלן חלופי לצורך השלמת ביצוע העבודות בעלות של 50,000 ש"ח, אף נגרמו לה נזקים כספיים ותדמיתיים כבדים.

7. ההליך

7.1 כאמור לעיל, אין חולק, כי ההמחאה הראשונה, שזמן פירעונה ביום 5.7.15 נפרעה (וראו: פרוטוקול הדיון מיום 14.2.16 בעמ' 1 ש' 13-16). יתר ההמחאות חוללו וחזרו בחוסר פירעון, לאחר שהנתבעת ביטלה אותן.

7.2 המחאה שזמן פירעונה ביום 5.8.15 הוגשה לביצוע בתיק הוצל"פ 517698-08-15 (להלן – "תיק ההוצל"פ הראשון").

המחאה שזמן פירעונה ביום 5.9.15 הוגשה לביצוע בתיק הוצל"פ 517581-09-15 (להלן – "תיק ההוצל"פ השני").

המחאות שזמן פירעונן ביום 5.10.15 וביום 5.11.15 הוגשו לביצוע בתיק הוצל"פ 506830-07-16 (להלן – "תיק ההוצל"פ השלישי").

המחאה שזמן פירעונה ביום 5.12.15 הוגשה לביצוע בתיק הוצל"פ 508336-12-16 (להלן – "תיק ההוצל"פ הרביעי").

7.3 בשלושה מתוך ארבעת התיקים הוגשו התנגדויות; ההתנגדות בתיק ההוצל"פ הראשון והשני נדונו בפני כב' הרשמת הבכירה ג. ספרא-ברנע.

בהחלטתה מיום 14.2.16 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בתנאי שיפקידו בקופת בית המשפט סך של 50,000 ש"ח. הסכום הופקד, ובקשת רשות ערעור שהגישו הנתבעים בתיק רע"א 31965-03-16 נדחתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ביום 8.5.16.

7.4 ההתנגדות בתיק ההוצל"פ השלישי לא נדונה, הואיל והצדדים הגיעו להסכמה דיונית כי התיק יצורף לדיון בפניי, ופסק הדין יכלול אף התייחסות להמחאות שהוגשו לביצוע במסגרתו (בק' מס' 27 מיום 5.2.17).

כן התבקשה התייחסות בפסק הדין לעניין ערבותו של הנתבע 2, משה דה כהן, בתיק ההוצל"פ השלישי, אשר נפתח כנגד הנתבעת בלבד (בק' התובעת מיום 5.2.17 בבק' מס' 26), אלא שביום 12.2.17 הודיעו הנתבעים כי אינם חולקים על כך שהנתבע 2 ערב גם בתיק ההוצל"פ השלישי (בק' מס' 30ׂ), ובהחלטה שניתנה באותו יום קבעתי כי הנתבע 2 – נתבע כאמור.

7.5 בתיק ההוצל"פ הרביעי טרם הוגשה התנגדות, ובהחלטתי מיום 6.2.17 (במסגרת בק' מס' 28) ביקשתי עמדת הצדדים לאיחודו גם כן, בכדי שפסק הדין יתייחס לכל חמש ההמחאות שלא נפרעו. התובעת נתנה הסכמתה כבר באותו יום (בק' מס' 29). הנתבעים הודיעו על הסכמתם ביום 22.2.17 (בק' מס' 31).

7.6 מטעם התובעת הוגשו תצהירים של יהושע ושל מר יוחאי קסטן (להלן –"יוחאי"). מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של אורן דה כהן (להלן – "אורן") - הבעלים והמנהל של הנתבעת, ושל משה.

7.7 ביום 13.11.16 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה העידו המצהירים הנ"ל, ובסיומה הוריתי על הגשת סיכומים.

סיכומי התובעת הוגשו ביום 25.12.16, וסיכומי הנתבעים הוגשו ביום 24.1.17.

7.8 כמפורט לעיל, לאחר הגשת סיכומי הצדדים, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לאיחודן של התובענות עם תובענה שלישית (תא"מ 3072-01-17), וכן נקבע כי פסק הדין יתייחס גם לתובענה הרביעית.

8. הדין החל

8.1 התובעת והנתבעת הינם צדדים קרובים להמחאות נשוא התובענות.

8.2 על כן, כל טענת הגנה העומדת לנתבעת מכוח עסקת היסוד שבין הצדדים כוחה יפה גם כנגד חבות על פי ההמחאות וזאת לאור הקשר הפנימי שבין השיקים ובין עסקת היסוד (היא העסקה לביצוע עבודות אלומיניום. ראו: דנ"א 258/98, ויקטור צמח נ' שלשבסקי ואח', פד"י נה (4), 193 בעמ' 196).

8.3 עם זאת, העובדה שמדובר בהמחאות עליהן חתומה הנתבעת, מעבירה אליה את הנטל להוכיח את טענתה לאי השלמת העבודות (טענה מסוג כישלון תמורה חלקי), וזאת נוכח הוראות סע' 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], הקובע כי –

"כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך".

ראו גם בספרו של שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, בעמ' 291-292 -

"לזכות נפרע האוחז בשטר עומדת חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודה. על פי הפרשנות המקובלת, חזקה זו מניחה הנחה כפולה: כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר, וכי תמורה זו ניתנה בפועל, ומקבל השטר קיים את חלקו בהסכם. משום כך, רובץ הנטל על המושך להוכיח כי התמורה נכשלה...".

9. ערבותו של משה

9.1 במסגרת ההסכמה מיום 17.6.15, חתם משה על ערבות אישית לפירעון ההמחאות (נספח 4 לתצהירו).

משה אינו חולק על היותה של ההסכמה מחייבת, אך עם זאת טוען להתנהלות חסרת תום לב מצד התובעת בכל הנוגע עם דרישתה למתן הערבות, וטענתו מקובלת עליי.

9.2 בהסכם המקורי (מיום 8.9.14) לא הייתה כל דרישה למתן ערבות או בטוחה אחרת כלשהי מהנתבעת.

דרישה זו של התובעת עלתה לראשונה כעשרה חודשים לאחר חתימת ההסכם, לאחר שהתובעת קיבלה כבר לידיה את המקדמה ואת מלוא ההמחאות הדחויות נשוא העסקה, ולאחר שהנתבעת פנתה אל התובעת בכתב בטרוניה לאי ביצוע העבודות (למעט התקנת המשקופים העיוורים) והפרת תנאי ההסכם (ראו מכתב ב"כ הנתבעת דאז מיום 4.6.15, נספח 5 לתצהיר אורן).

9.3 בהסבירו את פשר הדרישה לערבות, מעלה יהושע, בתצהירו, טענות בדבר מצבה הכלכלי של הנתבעת, כדלקמן –

"9. מספר ימים לאחר מועד החתימה על טופס פרטי ביצוע, מסר לי אחי יוחאי, כי שכן שבנה בית בשכנות לבתים אותם בנתה החברה, ושגם הוא לקוח ותיק של חברת קסטן, אמר ליוחאי שהוא שומע ויכוחים וצעקות מכיוון הבתים בין מנהלי החברה לבין ספקי החברה על כספים שלא שולמו.

10. בעקבות המידע כאמור הוצאנו דוח של חברת D&B ביחס אל החברה ואז התברר לנו כי החברה דורגה ברמת סיכון גבוה וכי כנגדה הוגשו מספר תביעות כספיות ועל פי המלצת D&B קיימת עדיפות לעבודה במזומן ו/או תשלום מראש."

מעבר לעובדה, כי ה"מידע" הוא בגדר עדות שמיעה מובהקת (שכן סיפר ליוחאי שהוא שמע ויכוח וצעקות; אפילו אין טענה שיוחאי עצמו שמע את הצעקות הנטענות), ככלל, שינוי תנאיו של הסכם שנחתם ושהצדדים כבר החלו לקיימו (כפי המקרה דנן) אינו אמור להתבצע באופן בו נעשה הדבר כאן עפ"י דרישת התובעת, ואבהיר.

את הדוח שהוצא ע"י התובעת ביחס לנתבעת (נספח ז' לתצהיר יהושע) יכולה הייתה התובעת, לו סברה כי הדבר נדרש, להוציא לפני ספטמבר 2014; התובעת יכולה הייתה לערוך כל בדיקה מקדמית ביחס לנתבעת ולחוסנה הכלכלי לפני שכרתה עמה חוזה.

התובעת לא עשתה כן, והיא לא הייתה רשאית לדרוש שינוי תנאיו של ההסכם, הואיל והגילוי אותו גילתה מהווה, לכל היותר, טעות מצידה בכדאיות העסקה.

מכאן, שדרישת התובעת להעמדת ערבות של משה – לא הייתה כדין.

9.4 בנוסף, עיון בדו"ח (נספח ז' לתצהיר יהושע) מלמד, כי הוא הוצא ביום 7.6.15, קרי: לאחר המועד לסיום העבודה ע"י התובעת, אשר נקבע בהסכם מיום 8.9.14.

הרושם המתקבל מכל המפורט לעיל הוא כי התובעת ידעה שהיא מפרה את ההסכם, וחיפשה דרכים להפנות את האצבע המאשימה אל הנתבעת; חיפשה – ו"מצאה". אך האופן בו התנהגה התובעת כלפי הנתבעת באותו שלב היה מנוגד להוראות הדין.

9.5 בתצהירו, טען יהושע לאי עמידת הנתבעת בתנאי התשלום המקוריים, באופן שהמקדמה ששולמה בפועל נמוכה מזו שעליה הוסכם וההמחאות שנמסרו היו בפריסת תשלומים גדולה יותר (סע' 5). גם בסיכומיה (סע' 1.2) ניסתה התובעת להסביר את התנהגותה בטענות אלה.

אלא שההמחאות נמסרו לתובעת ביום 20.4.15 (כעולה מנספח ה' לתצהיר יהושע), ולו סבר מי מטעמה של התובעת כי הנתבעת מפרה את תנאי ההסכם – חזקה עליו כי היה מודיע על כך מיד, ולא ממתין עד ליום 7.6.15 (מועד הוצאת הדוח) או ל"גילוי" בדבר מצבה הכלכלי של הנתבעת.

9.6 טענתה של התובעת בסיכומיה כי נאלצה להסכים לתנאי התשלום שהכתיבה הנתבעת כביכול – אינה ברורה;

במועד מסירת ההמחאות, אפריל 2015, החזיקה התובעת ב-32,000 ש"ח מכספי הנתבעת. העבודה טרם בוצעה. לא ברור מדוע לא יכולה הייתה התובעת, באותה עת, להודיע לנתבעת כי היא אינה מקבלת את התשלום בהמחאות הדחויות שהנתבעת ביקשה למסור.

9.7 מהראיות שהובאו, בפרט הודאתם המפורשת והברורה של יהושע ויוחאי בתצהיריהם, התרשמתי כי דרישתה החדשה של התובעת למתן ערבות (ושינוי תנאי ההתקשרות כתוצאה מכך) נעשתה אך כדי לשפר את תנאיה המסחריים של העסקה, תוך ניצול מצבה של הנתבעת, ולאחר שהתובעת הייתה באיחור באספקה, שמשמעותה הפרת ההסכם על ידה.

9.8 בחקירתו הנגדית, משנשאל כיצד חתימתו על כתב הערבות מתיישבת עם טענת הנתבעת כי התובעת היא זו שהפרה את תנאי העסקה, הסביר משה, כי נאלץ להסכים עם דרישת התובעת עקב הסיטואציה אליה נקלע ומצוקת הזמנים בה הייתה נתונה הנתבעת, וכלשונו –

"באיזשהו שלב אני הייתי עוזר לאורן כיוון שהיה לו בן חולה שנפטר בחודש שעבר, ילד בן 7 והוא היה רוב הזמן בבית חולים ולא יכול היה להתנהל מולם, אני הייתי בתור עזר בשטח, אני לא עבדתי בחברה...ניסיתי להשיג את אחי והוא לא ענה לי, הוא היה עם בנו בבית החולים, אני חתמתי בכוונה להמשיך לעבוד איתם כמו שצריך.

...

הם סחטו ממני את כתב הערבות ולא הייתה לי ברירה. הם ידעו את המצב וניצלו את זה.

...

לא התעסקתי עם תנאי התשלום. אני לא חלק מהחברה. זה לא היה העניין שלי. העניין שלי היה לעזור לאחי בזמן שהוא במצוקה"

(עמ' 8 ש' 4-10, ש' 15 ש' 17-18; ההדגשות שלי – ר.ב.).

בעדותו, סיפר אורן דברים דומים, מנקודת מבטו שלו –

"הם רצו לשפר את התנאים מבחינתם.

...

אני באותה תקופה התעסקתי עם דברים הרבה יותר חשובים שלא אכנס אליהם. מי שסיכם איתם זה משה. אם אני הייתי נוכח בפגישה לא הייתי נותן לזה לקרות

...

אנחנו רצינו להתקדם הלאה עם הבתים. עשינו את החישוב שאם תוך 14 יום או 20 יום מקבלת הערבות גומרים את העבודה אז עדיף לגמור וזהו"

(עמ' 12, ש' 26, עמ' 13, ש' 1-2 ש' 4-5; ההדגשות שלי – ר.ב.).

9.9 בסופו של דבר, הצדדים הסכימו על שינוי התנאים, משה לא טען כנגד ערבותו, ועל כן הערבות תקפה ומחייבת.

משהגיעו הצדדים להסכמה חדשה, גם לה תוקף מחייב, אך כפי שאפרט להלן – גם בה לא עמדה התובעת.

9.10 בנסיבות העניין, אני סבורה כי להתנהגות התובעת צריכה להיות משמעות כספית, ואביאה בחשבון במסגרת פסיקת הוצאות;

לתפישתי, מי שהפר את ההסכם הייתה התובעת, שגרמה לעיכוב בביצוע העבודות והביאה לשיפור בתנאים המסחריים של העיסקה, בחוסר תום לב.

אני סבורה כי בנסיבות שנוצרו ע"י התובעת – הייתה הצדקה מסוימת מצידה של הנתבעת לביטול חלק מההמחאות, ביטול אשר הביא לניהולם של ההליך המשפטי דנן. מטעם זה, אני סבורה כי על התובעת לשאת בהוצאות הכרוכות בניהול ההליך המשפטי, באשר היא זו שגרמה לצורך בהם מלכתחילה.

10. אי השלמת העבודות

10.1 כאמור לעיל, התובעת טוענת כי ביצעה את העבודות במלואן, ואילו הנתבעת טוענת לאי השלמתן. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על הנתבעת.

10.2 לאחר שעיינתי בראיות הצדדים ושמעתי את עדיהם, אף לאחר שקראתי את סיכומיהם באתי לכלל מסקנה כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח שהעבודות לא הושלמו במלואן ע"י התובעת, אך כי התובעת ביצעה את רובה המכריע של העבודה, כאשר נותרו מספר השלמות לביצוע בלבד.

10.2.1 כחלק מראיותיה, הגישה הנתבעת תכתובת SMS שהתנהלה בין הנתבע 2 לבין נציג התובעת יוחאי קסטן בין התאריכים שניים עד ארבעה באוגוסט 2015 (נספח 2 תצהיר הנתבע 2).

10.2.2 במסגרת תכתובת זו, מאשר יוחאי קסטן, כי אמנם נותרו מספר השלמות לביצוע וכי המתקין של התובעת (אדם בשם דאוד) יגיע לסיים את העבודה "ביום רביעי או חמישי" (קרי בתאריך 5 או 6 באוגוסט 2015).

10.2.3 כן הגישה הנתבעת תכתובת SMS שהתנהלה בין הנתבע 2 לבין המתקין מטעם התובעת (אותו דאוד) מהתאריכים 3.8.15 ו – 5.8.15 המעידה על פניותיו של הנתבע 2 לדאוד על מנת שיגיע לאתר להמשיך את העבודות:

"יום ב', 3 באוג', שעה 09:06

(משה): דאוד שלום

אתה מגיע היום לזכרון להמשיך את העבודות?

(אין תשובה ב SMS – ר.ב.)

יום ד', 5 באוג', שעה 07:49

(משה): בוקר טוב אתה מגיע אלינו היום?

(דאוד): בוקר טוב אני בדרך לעפולה

(משה): תשתדל בבקשה להגיע היום

(דאוד): אני יחזור אליך

יום ד', 5 באוג', שעה 08:59

(משה): מה קורה אתה בדרך לזכרון? "

(אין תשובה ב SMS – ר.ב.)

המסקנה המתקבלת מהתכתובות הנ"ל, היא כי נכון ליום 5.8.15 עדיין נותרו השלמות לביצוע ע"י התובעת, כאשר המתקין מטעם התובעת אמור היה להגיע לאתר כדי לבצען.

10.3 במצב דברים זה, עובר הנטל אל התובעת להראות כי אכן ביצעה את ההשלמות וסיימה את העבודה כולה.

יאמר מיד - התובעת לא עמדה בנטל זה, וטענתה, כי סיימה את העבודה ביום 5.8.15, לא הוכחה.

10.3.1 בחקירתו הנגדית, העיד יהושע כי מי שביצע את ההתקנות ובכלל זה את סיום העבודה היה העובד של התובעת - דאוד (עמ' 6 ש' 7). הוא אישר, שהוא עצמו כלל לא היה בשטח ב"ימי ההתקנות" (עמ' 5 ש' 5).

10.3.2 משהופנה יהושע לתכתובת שניהל הנתבע 2 עם דאוד ביום 5.8.15 (כמצוטט לעיל) ולעובדה שדאוד כותב שהוא בכלל "בדרך לעפולה" (ולא לזיכרון יעקב, מקום ביצוע העבודות), השיב יהושע –

"נכון הוא כותב שהוא בדרך למפעל בעפולה לקחת את ההשלמות. המפעל נפתח ב – 08:00, התכתובת הייתה ב – 11 דקות ל – 08:00. הוא היה בדרך לקחת את ההשלמות כדי לנסוע לזכרון.

לביהמ"ש: אז למה הוא [דאוד – ר.ב.] כותב שהוא יחזור אליו כשהוא [משה – ר.ב.] כותב תשתדל להגיע היום?

ת. המתקין לא יודע לאן הוא הולך באותו יום, הוא מגיע למפעל ומקבל את סידור העבודה".

(עמ' 5 ש' 25-29).

כלומר, לגרסתו של יהושוע, דאוד הגיע תחילה למפעל בעפולה ורק לאחר מכן נסע לזיכרון יעקב כדי לבצע את השלמת העבודות.

10.3.3 אלא שיהושע קסטן לא יודע להעיד שדאוד אמנם הגיע לאתר הנתבעת באותו יום (או בכלל), והתובעת לא הגישה תצהיר של דאוד ולא זימנה אותו לעדות על מנת שיתמוך בגרסתה, אף לא סיפקה הסבר משכנע לכך (ראו דבריו של יהושע קסטן בעמ' 6 ש' 2-6).

משכך, טענותיו של יהושע לכך שהעבודות הושלמו ע"י דאוד ביום 5.8.15 אינן אלא עדות שמיעה. יהושע כלל לא נכח בשטח באותו יום ואינו יכול להעיד על כך מידיעתו האישית. גם המצהיר הנוסף מטעם התובעת (יוחאי) לא נכח בשטח באותם מועדים, כפי שאישר בעדותו (עמ' 7 ש' 9-18).

10.3.4 יתרה מכך - אי הבאתו של דאוד למתן עדות בעניין זה, כמו גם בשאר העניינים בהם עדותו הייתה רלוונטית, יש בה כדי להיזקף לחובת התובעת, באשר אי הבאת עד או ראיה רלוונטיים תפעל לחובת הצד שנמנע מהבאתם.

10.4 התובעת צירפה מפרט טכני, תדפיס אופטימיזציה ותמונות שצולמו ביום 18.8.15 (נספחים ג' ו – יב' לתצהיר יהושע; ראו סע' 1.3 בסיכומי התובעת), להוכחת הטענה כי העבודה הושלמה על ידה, אך לא ברור כיצד היא מצפה שעל בסיסם של מסמכים אלה תגובש המסקנה כי העבודה בוצעה על ידה במלואה;

התובעת טוענת כי הפעם האחרונה בה עבדה באתר הנתבעת הייתה ביום 5.8.16. לא ברור כיצד תמונות שצולמו כשבועיים מאוחר יותר מעידות על עבודה שבוצעה ע"י התובעת דווקא, זאת להבדיל, למשל, מתמונות שהיו מצולמות למחרת סיום העבודות או באותו יום ממש (תמונות שלא צולמו, ולא הובאו כראיה מטעמה של התובעת).

הוא הדין ביחס לתעודת המשלוח מיום 5.8.15, אליה מפנה התובעת (נספח יג' לתצהיר יהושע קסטן), בה נרשם "גמר התקנה חלונות 4300"; כיתוב זה, שנערך ע"י התובעת, כשהוא לבדו, לא מעיד על גמר העבודה בכללותה, זאת במיוחד כאשר הנתבע 2 שולל את חתימתו על גבי תעודת המשלוח בעדותו לפניי (עמ' 8 ש' 28-30).

10.5 זאת ועוד, טענות התובעת לעיכוב בעבודות שנגרם כביכול בשל התנהלות הנתבעת, לא הוכחו.

10.5.1 טענתה, כי הנתבעת היא זו שביקשה לעכב את ביצוע העבודות מאחר "והבתים לא היו מוכנים לשלב התקנת האלומיניום" הועלתה באופן כללי וסתמי, מבלי פירוט נדרש (כמו למשל מי ביקש, מתי ביקש, מהו פרק הזמן במהלכו נגרם העיכוב וכיו"ב פרטים).

כך גם טענתה לפיה הנתבעת ביקשה לפרק חלונות מטבח לאחר הרכבתם.

10.5.2 גם כאשר נשאל על כך יהושע בחקירתו הנגדית, תשובותיו היו רחוקות מלספק, בלשון המעטה (ראו: עמ' 3-4).

ניכר היה שהעד מנסה להתאים את תשובותיו כך שיעלו בקנה אחד עם גרסת התובעת, גם אם הדברים לא התיישבו עם התאריכים הרלוונטיים, ואף שכלל לא היה בשטח "בימי ההתקנות".

יוטעם, שגם כאן, אי הבאתו של דאוד לעדות, יש בה כדי לפעול לחובת התובעת (בשים לב, למשל, לטענה לפיה מי שפירק את החלונות היה דאוד, בסע' 17 לתצהיר יהושע).

10.6 מכאן, שהתובעת לא השלימה את העבודות עד ליום 28.7.15, אף לא הוכח שסיימה אותן ביום 5.8.15.

11. העבודות שנותרו לביצוע

11.1 נוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל על יסוד הראיות שהובאו, נשאלת השאלה אילו עבודות נותרו לביצוע ומהי עלותן.

בנושא זה, חובת הפירוט על הנתבעת; היה עליה להציג גרסה מבוססת ומפורטת כדבעי, אך הדבר לא נעשה, למרות שבידי הנתבעת היו צריכים מלוא המסמכים והראיות הרלוונטיים, קרי: הצעת מחיר עם פירוט העבודות שנותרו לביצוע, הזמנת עבודה, קבלות על תשלום.

11.2 גם כאשר נשאלו על כך בחקירתם הנגדית, המשיכו עדי הנתבעת והשיבו תשובות סתמיות וכלליות שלא תרמו דבר (ראו חקירתו הנגדית של הנתבע 2 בעמ' 9 ש' 3-6 וכן חקירתו הנגדית של אורן דה כהן בעמ' 11 ש' 1-2).

11.3 טענת הנתבעת כי לצורך השלמת העבודות נאלצה לשכור את שירותיו של קבלן חלופי בתמורה לסך של 50,000 ש"ח, גם היא לא הוכחה.

מלבד אמירות בעלמא של המצהירים מטעמה, הנתבעת לא פירטה אילו עבודות בוצעו כביכול ע"י אותו בעל מקצוע, לא הציגה כל ראיה המעידה כביכול על התקשרותה עמו או על תשלום ששולם לו כביכול; היא אף לא מצאה לנכון להביאו לעדות.

עדותם של האחים דה-כהן הייתה בלתי עקבית בעניין זה, כאשר כל אחד מפנה לרעהו (וראו: עמ' 9 ש' 25 בה מפנה משה לאחיו אורן ועמ' 11 ש' 9 ו-13 בהן מפנה אורן לאחיו משה), כאשר משה טוען שמדובר בקבלן בשם אחמד מוחמד מסח'נין (עמ' 9 ש' 9) ואורן טוען ששמו יוסף וכי הוא מיפיע או נצרת (עמ' 11 ש' 14).

נוכח חוסר הפירוט מצד אחד, והסתירות הגסות בעדויות עדי הנתבעת מצד שני, איני מקבלת את טענת הנתבעת בדבר תשלום סך של 50,000 ש"ח (או כל סכום קרוב) לצד שלישי לשם השלמת עבודות התובעת.

11.4 יוצא אפוא - שמצד אחד הוכח שהעבודות לא הושלמו ע"י התובעת ומצד שני לא הוכח מה הן בדיוק אותן עבודות.

במצב דברים זה, סבורני שהתוצאה הנכונה והראויה היא לקבוע, על דרך האומדנה, סכום שישקף את אותו חלק עבודה שלא הושלם.

בנסיבות העניין ובשים לב להתרשמותי כי העבודה בעיקרה בוצעה, ונותר רק חלק קטן ממנה שלא בוצע, מצאתי להעמיד סכום זה על הסך של 10,000 ש"ח, המהווה כ-5% מסכום העסקה כולה.

11.5 גם טענת הנתבעת בדבר נזקים כספיים ותדמיתיים שנגרמו לה הנאמדים בעשרות אלפי שקלים נטענה בעלמא, ודינה להידחות.

למעט אמירה סתמית בס' 27 לתצהירו של אורן דה כהן, לא הובא ע"י הנתבעת כל פירוט או בסיס ראייתי כנדרש בטענות מסוג זה.

11.6 יחד עם זאת, ברור כי אם העבודות היו אמורות להסתיים בתחילה חודש יוני 2015 והן לא הושלמו עד תחילת אוגוסט 2015 – נגרמו לנתבעת עיכובים בהשלמת הבנייה, וברור גם כי נגרמו לה נזקים מסוימים עקב כך. מדובר בעבודה שהייתה אמורה להסתיים בתוך כחודש ימים, ולא הושלמה אף בחלוף חודשיים.

בנסיבות העניין, אני סבורה כי יש להעמיד את נזקיה של הנתבעת בגין העיכובים שנגרמו בעטיה של התובעת (הן הדרישה למתן ערבויות והן האיחור בהשלמת העבודות) על דרך האומדנה על הסך של 20,000 ש"ח (כ-10% משווי העבודה).

12. התוצאה

12.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 106,000 ש"ח (סכום ההמחאות שלא שולם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פרעונה של כל המחאה שלא נפרעה ועד היום, בהפחתת הסך של 10,000 ש"ח כמפורט בסע' 11.4 לעיל ובהפחתת הסך של 20,000 ש"ח כמפורט בסע' 11.6 לעיל).

12.2 אשר להוצאות המשפט: בנסיבות העניין, וכפי שציינתי לעיל, התנהגותה של התובעת כלפי הנתבעת בשינוי תנאיו המסחריים של ההסכם הייתה שלא כדין.

התרשמותי מעדי הנתבעת ומהתנהלות הנתבעת הייתה כי הם ניסו, בזמן אמת, לפתור את הבעיה שנוצרה, בעטיה של התובעת, ולא עמדו על מלוא זכויותיהם המשפטיות (בבחינת להיות חכם ולא צודק), בעוד שהתובעת פעלה בחוסר תום לב לשיפור תנאי העסקה ותוך ניצול מצוקתם של הנתבעים, אף תוך עיכוב ביצוע העבודות, אשר לא הושלמו על ידה.

על כן, בנסיבות העניין, וחרף התוצאה אליה הגעתי, אני סבורה כי על התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט, כאשר נוכח הסכום הנתבע (סך נומינלי של כ-135,000 ש"ח) אני מחייבת את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עורך דינם בסכום של 26,000 ש"ח.

12.3 הסכום הנקוב בסע' 12.2 לעיל יקוזז מהסכום הנקוב בסע' 12.1, באופן שהנתבעים ישלמו לתובעת את הסכום של 80,000 ש"ח.

הסכום שהופקד בקופת בית המשפט ע"י הנתבעים (50,000 ש"ח), על פירותיו, יועברו ע"י המזכירות לב"כ התובעת ע"ח הסכום שלעיל. יתרת הסכום (כ-30,000 ש"ח) – תשולם ע"י הנתבעים לתובעת עד ליום 14.5.17.

ככל שיבוצע התשלום ע"י הנתבעת במלואו ובמועדו, תסגור התובעת את ארבעת תיקי ההוצל"פ בתוך 7 ימים לאחר ביצוע התשלום בפועל.

לא יבוצע התשלום ע"י הנתבעים במלואו או במועדו, תועמד ביום 15.5.17 יתרת קרן החוב הוצל"פ 517698-08-15 (תיק ההוצל"פ הראשון) על הסך של 30,000 ש"ח, הנתבעים יחובו בו ביחד ולחוד, ולסכום זה יצטרף שכ"ט עו"ד בגינו, כפי הפסיקה בהוצאה לפועל בגין קרן חוב כזו, וסכום זה בלבד (התובעת אינה נדרשת לתשלום הפרשי אגרה בהוצאה לפועל, הואיל וכבר שילמה אגרה בארבעת תיקי ההוצל"פ, ובנסיבות לא מצאתי לחייב את הנתבעים בתשלום מעבר לסכומים הנקובים לעיל).

במקרה של אי תשלום ע"י הנתבעת כאמור - תיקי הוצל"פ 517581-09-15, 506830-07-16 ו-508336-12-16 יסגרו ע"י התובעת בתוך 7 ימים מעדכון קרן החוב בתיק ההוצל"פ הראשון.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ז, 15 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.